ראו תופעת ה-Buy Back: לאיזו מניה כדאי לשים לב?
עונת הדו"חות של חברות הטכנולוגיה קרובה לסיום. החששות הגדולים לגבי אזהרות רווח, כתוצאה מההאטה המאקרו–כלכלית מחד ומהשפעת שער החליפין הנמוך של הדולר מאידך, מתבדים נכון לעכשיו.
כמובן שאין להשליך מכאן על הרבעונים הקרובים כי עומקו של המשבר הכלכלי העולמי עדיין לא ברור ושער חליפין נמוך כן עלול לפגוע ברווחיות לאורך זמן. אבל האם חלק נכבד מחברות הטכנולוגיה יודע משהו שהמשקיעים לא? אנו רואים תופעה נדירה יחסית בחודש האחרון והיא עוד ועוד חברות טכנולוגיה המפרסמות דו"חות רבעוניים ובה בעת מכריזות על תכניות של רכישת מניות עצמית מהציבור.
השתמשנו במילה נדירה מאחר ומקובל להניח מאז התפוצצות הבועה כי הסיכונים בהאטה במגזר הטכנולוגיה, דורשים בד"כ קופת מזומנים גדולה על מנת לצלוח תקופות פחות טובות. יתרה מזאת, החברות הגדולות עם קופות המזומנים הגדולות מחפשות בתקופות משבר מציאות כמו רכישת חברות אחרות הנמצאות בקשיים ושתג המחיר שלהן ירד משמעותית לעומת תקופות הפריחה.
מה מייחד את תופעת רכישת המניות העצמית (Buy Back)?
רכישה עצמית של מניות מעידה ברוב המקרים על כך שהדירקטוריון והנהלת החברה משוכנעים כי החברה נמצאת בכיוון מאד חיובי ושמחיר המניה רחוק מלגלם זאת. הרי מנהלי החברה מכירים את מצבה טוב יותר מכל אחד אחר (או לפחות אנו כמשקיעים מקווים כך...). אם אותם מנהלים החליטו שהדרך הטובה ביותר "לבזבז" את כספי החברה היא לרכוש מניות שלה עצמה ולא לרכוש חברות אחרות, או לייעד את הכסף לצרכי הון חוזר, ייתכן וזו ההשקעה הטובה ביותר.
משקיעים הרואים תופעה כזו צריכים לבחון ברצינות את הצפי לעתידה של החברה וכמובן את מוניטין מנהליה. חשוב לזכור כי בעת שהחברה מודיעה על תכנית כזאת, בהנחה שמצב עסקיה סביר, ניתן להתייחס למחיר המניה באותו זמן כמחיר רצפה.
מה מייחד את החברות הישראליות שהודיעו על תכנית רכישה עצמית?
אמרנו שלמיטב ידיעתנו מדובר בתופעה כאשר חברות טכנולוגיה ישראליות מכריזות בזו אחר זו על תכנית רכישת מניות עצמית. להלן רשימה חלקית של החברות: אלווריון, קומטאץ', סיבה, איסיטל, המלט, קמטק, איתוראן, פנדטק, אינקרדימייל, איתוראן וגם צ'ק פוינט הגדולה. המייחד את רוב החברות שמנינו הוא שמחזורי המסחר בהן יחסית נמוכה ועל כן רכישה עצמית של מניות צפויה לארוך זמן לא קצר. לכן, ניתן לעיתים רבות להתייחס לתכנית כזו כהצהרה על מדיניות דיבידנד.
כאשר המשקיע הסביר שומע על תכנית רכישת מניות של חברה, הדבר הנכון ביותר לעשות זה לבצע מחקר לא ארוך לגבי ה- fundamentals (נתוניה הבסיסיים) של החברה וכמובן ניתוח של הסביבה העסקית ולבחון האם באמת המניה מתומחרת בחסר. אם כן, סביר להניח שברוב המקרים הוא יזכה לתשואה נאה תוך הקטנת הסיכון (מחיר רצפה וירטואלי), כלומר עדיף להשקיע במניות המתומחרות בחסר כאשר באוויר מרחפת תכנית ה- Buy Back של החברה.
חברה שעוד לא הודיעה על רכישה עצמית של מניות
אז אם המאפיין של רוב החברות הישראליות שהזכרנו, הוא שהנהלותיהן בטוחות בעתידן וביכולתן לצלוח את המשבר הנוכחי, חשבנו על עוד אחת כזו. שמענו שיחת ועידה מאד אופטימית עם ראות מאד טובה קדימה מפי הנהלת חברת נייס. לחברה כ- 440 מיליון דולר בקופה ללא חוב. נייס ידועה ברכישות שהיא מבצעת ועד כה ניתן לומר על אותן רכישות רק מילים טובות. אבל, חשבנו שאם בתקופה זו, בה מחירי החברות הראויות לרכישה בוודאי נוחים יותר מלפני שנה והחברה לא מצאה את הרכישה הנכונה, כדאי לחשוב על תכנית רכישה עצמית של מניות.
המסחר בחודשים האחרונים במניה נחשב למסחר עצבני יחסית, בעיקר בשל החשש מהאטת הסקטור הפיננסי בארה"ב (קהל יעד חשוב של נייס) ובשל השפעת שערי החליפין על הרווחיות. אנו משוכנעים כי הודעה על תכנית שכזו עשויה למתן את עצבנות המשקיעים ואת תנודות המניה בתקופה שלפני ואחרי פרסום דו"חות.
קק"ל (לע"מ)איך גונבים מהקופה 200 מיליון שקל בשנה ואתם אפילו לא יודעים על זה?
הקרן שמנהלת עשרות מיליארדים, מחזיקה ב-13% מהקרקעות במדינה והפכה למפעל ג'ובים לפוליטיקאים - שחיתות ציבורית
קק"ל אתם רואים אותם לרוב נלחמים זה בזה, אויבים מושבעים. הקואליציה מול האופוזיציה וההיפך - השמצות, אפילו קללות. לפעמים זה נראה כמו שנאה. חברים הם לא. אבל יש מקום אחד שהם פותחים שולחן, יושבים ומדברים וסוגרים דילים בשקט, מתחת לשולחן לטובת האנשים שלהם ועל חשבון הציבור. כאן, אין אופוזיציה שתבקר אותם - שני הצדדים מושחתים וגונבים את הציבור, אז זה עובר בלי הד תקשורתי. המבקר - מבקר המדינה מדי פעם כותב בדוח שלו הערות, מדברים על לסגור את הפרצה הזו. אבל הגנב ממשיך לעבור דרך הפרצה כל שנה ולגנוב מאות רבות של מיליוני שקלים. הכוונה כמובן לגופים בלי שליטה שהוקמו למטרות חיוביות והיסטוריות ומחזיקים בנכסי עתק ויש להם גם הכנסות שוטפות. אין להם אבא אז המדינה שמה עליהם את היד והיא קובעת את הדירקטורים, ההנהלה, התקציב. היא ממנה מאות אנשים באופן פוליטי וזה גלוי. זה לא בסתר - מה ליאיר נתניהו ולתפקיד בכיר מאוד בהסתדרות הציונית העולמית. הבחור מקבל (אם יעבור) לשכה, עובדים, שכר טוב, ולא בטוח שהוא יבוא לעבוד. יבוא לעבודה - אולי. לעבוד - ספק גדול.
ככה יש מאות ג'ובים. ההסתדרות הציונית העולמית וקק"ל הם מפעלי ג'ובים. לא של עובדי ייצור של עבודה מהחלומות - עובדים מעט, מרוויחים הרבה. זה גועל נפש ושחיתות פוליטית של כל הצדדים. בכתבה הראשונה נציג את הגוף העשיר מכולם - קק"ל שבעצם דרך הג'ובים מעלים לנו 200 מיליון שקל לפחות בשנה. למה לנו? כי קק"ל היא ישות ציבורית, היא שייכת לציבור. זה קצת מזכיר את החברות הציבוריות, אלא ששם יש הרבה יותר פיקוח, ומנגנונים שמגבילים את השחיתות הפוליטית. כן, גם שם, יש ניפוח וג'ובים, אבל בקק"ל זה חמור יותר.
מי זאת קק"ל?
מאות מיליוני דולרים שנכנסים מדי שנה, קרקעות בשווי עשרות מיליארדי שקלים, מעורבות בהחלטות תשתית והתיישבות - ומבנה ארגוני שאינו כפוף לרשות המבצעת או למחוקק. קרן קיימת לישראל (קק"ל), הגוף שהוקם בתחילת המאה ה-20 כדי לרכוש קרקעות עבור העם היהודי, הפכה במרוצת השנים לאחד ממוקדי הכוח העמומים והמשמעותיים ביותר במשק הישראלי.
היא מתפקדת כתאגיד ציבורי-פרטי, עם תקציבים בהיקפים אדירים, ללא שקיפות מלאה וללא בקרה שוטפת של המדינה. אולם, מעבר לחוסר הפיקוח הכללי, הביקורת החריפה ביותר מתמקדת במינויים פוליטיים שיטתיים שמשנים את אופי הקרן: דוחות רשמיים ומקרים מתוקשרים חושפים כיצד נציגי מפלגות מקבלים שליטה על תקציבים, ממלאים תפקידים בכירים לפי קרבה פוליטית ומעבירים כספים לגופים המזוהים עם זרמים מסוימים.
- עיריית פתח תקווה תיאלץ לרכוש קרקעות עבור בעלי נכסים בעיר
- כך סיבכו רמ"י וקק"ל פרויקט תמ"א 38 בבניין מסוכן בבת ים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בשנים האחרונות גוברת הביקורת הציבורית סביב האופן שבו קק"ל מתנהלת, מי שולט בה בפועל, והאם ייעודה ההיסטורי, רכישת קרקע לאומית ופיתוח התיישבות - עדיין עומד במרכז פעילותה. רבים טוענים כי הקרן הפכה לכלי פוליטי רווי אינטרסים, מינויי מקורבים ומערכת שמזינה את עצמה, הרבה מעבר למה שתוכנן על ידי מקימיה הציונים. המנגנון, כך עולה מדוחות ביקורת, אינו מקרי: מינויים פוליטיים מאפשרים העברת מאות מיליוני שקלים למועצות מקומיות מזוהות, תשלומים לגופים פוליטיים ומינויים לתפקידים ללא מכרזים ציבוריים. בעוד אזרחים רגילים משלמים מחירים גבוהים עבור שימוש בקרקע מדינה, חלק מנכסי הקרן מנוהלים במנותק מהשיטות המקובלות במגזר הציבורי.
"אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון"; האם הפיצוי לזדורוב סביר?
רומן זדורוב יקבל 17 מיליון שקל כפיצוי על 15 שנות מאסר והציבור מגיב - יש חילוקי דעות על הסכום, אבל הרוב מסכימים שאין מחיר לחופש וסבורים שהם משלמים על הפשלות של הפרקליטות בעוד שם אף אחד לא משלם את המחיר; וגם - מה הפיצויים שנקבעים בעולם במצבים דומים?
רומן זדורוב התגובות הרבות בטוקבקים וברשת על הפשרה של הפרקליטות עם רומן זדורוב שישב 15 שנים בכלא וזוכה במשפט חוזר הם על כל הספקטרום. הרוב מתייחסים לסכום המרשים שנפסק - 17 מיליון שקל , שזה 1.13 מיליון שקל בשנה ומהרהרים אם "זה היה כדאי". יש גם תגובות של "אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון", אבל הרוב סבורים שאין מחיר לחופש.
תגובות רבות מעלות שאלות קשות שאין עליהם תשובות על מעשי זודורוב והיעלמות המכנסיים והנעליים שלו באותו היום, כמו גם - השיחה שלו עם המדובב. תגובות רבות אחרות מדברות על הפשלות של הפרקליטות בפרשה ועל כך שאנחנו משלמים את המחיר - 17 מיליון שקל אלו כספי ציבור.
בשורה התחתונה, רוב המגיבים חושבים שבהינתן פסק הדין והזיכוי של זדורוב, מגיע לו סכום כזה. ואכן, גבוה ככל שיהיה הסכום, בעצם לקחו לזודורוב חלק ממשמעותי מהחיים.
כמה משלמות מדינות בעולם פיצויים על ישיבה בכלא שהתבררה כטעות?
העולם ראה בשנים האחרונות שורה של פסקי פיצויים חסרי תקדים לנאשמים שזוכו לאחר שהורשעו בטעות. במקרים רבים מדובר לא רק בהחזר על שנות חירות שנגזלו אלא גם במסר חד נגד רשויות החוק והמשפט.
- רומן זדורוב יקבל מהמדינה פיצוי של 17 מיליון שקל
- רומן זדורוב למשטרה: החזירו לי את טבעת הנישואין
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בצפון קרוליינה, ארה"ב, שני גברים, הנרי מקולום וליאון בראון, זוכו לאחר 31 שנות מאסר על רצח שלא ביצעו. הם קיבלו פיצוי של כ-75 מיליון דולר, סכום שובר שיאים שנקבע לפי מיליון דולר על כל שנה בכלא, בתוספת פיצוי עונשי. בארה"ב נרשם גם המקרה של ג'ואן ריברה, שישב בכלא שלושה עשורים באילינוי, וזוכה לבסוף תוך קבלת פיצוי של 20 מיליון דולר.
