ניתוח טכני: מדד המעו"ף - ממשיך דרומה
הפגישה עם רמת 1,030 הנקודות הניבה תיקון טכני. במידה מסוימת זה היה צפוי ואף התרעתי על כך בסקירה האחרונה. פוטנציאל העליות שגילם תיקון זה הוערך על ידי כמצוי בין הרמות של 1,100 - 1,130 הנקודות. ההגעה לרמות הללו לא הייתה אמורה לשנות כהוא זה את העובדה ולפיה מדד המעו"ף מצוי במגמת ירידה. בשבוע האחרון, ראינו את השוק מתאושש ואם לא תהיינה הפתעות מרעישות, צפויה רמת 1,030 הנקודות להישבר כלפי מטה.
בשוק המניות האמריקאי אין כל חדש. גם שם היינו עדים לתיקון טכני שנבלם בדיוק ברמות המקובלות, וגם שם התחדשה המגמה. וכמו כאן, אפשר לצפות שגם מעבר לאוקיינוס נראה את השווקים ממשיכים להחליק מטה כאשר רמות השפל שנקבעו לפני שבועות מספר תישברנה האחרת אחרי רעותה.
פוטנציאל הירידות
רמת 1,030 הנקודות משמשת, לעניות דעתי כרמה קריטית. שבירתה מטה, בעיקר בשילוב מחזור גבוה, תהווה אבן דרך משמעותית לגבי כיוונו של מדד המעו"ף. אירוע כזה יעלה מהותית את הסבירות ולפיה צפוי מדד המעו"ף להמשיך ולהתדרדר עד לרמות שסביב 850 הנקודות. הסיבה לכך מעוגנת בתבנית המחירים שהתגבשה החל מיולי 2007 ואמורה להסתיים יחד עם שבירתה מטה של רמת 1,030 הנקודות. יש לשים לב היטב להתנהלותו של מדד המעו"ף סביב רמה זו.
למה לשים לב ?
השילוב של מחזורי מסחר ורמות תמיכה/התנגדות הוא השילוב הנכון והמעניין. גלי עלייה שיתאפיינו במחזורים נמוכים יעידו של חולשה. מעבר לכך, כל ניסיון עליות אינו אמור לחצות כלפי מעלה את רצועת ההתנגדות השוכנת בין 1,100 – 1,130 הנקודות. בירידות מחזורי המסחר אינם חייבים להתרחב. במגמת ירידה מקבלים מחזורי המסחר משקל נמוך יותר מאלו הניתנים במגמת עלייה. עם זאת, שבירה של רמת תמיכה כלשהיא שתלווה במחזור גבוה, תבסס ותעצים את החולשה שכבר קיימת.
רמות תמיכה והתנגדות
1. רמת 1,030 הנקודות עדיין בתמונה. מדובר ברמת תמיכה בעלת מסורת ארוכת טווח שביכולתה לבלום, לפחות זמנית את מגמת הירידה. שבירתה מטה, תהווה איתות שלילי ועלולה להוציא לדרת תהליך שבמסגרתו יתדרדר מדד המעו"ף עד לרמת 850 הנקודות.
2. רמת התנגדות בין 1,110 – 1,130. הסיכוי לחצייתה מעלה אינו גבוה.
סיכום
הנחת העבודה גורסת שהכיוון הוא כלפי מטה. כל עלייה אמורה לקבל התייחסות כשל תיקון טכני ותו לא. עקרונית, השוק הוא שוק דובי
* הכותב משמש כמנהל המקצועי של "המרכז להשכלה פיננסית" מקבוצת מטריקס ומלמד ניתוח טכני
* אין בסקירה זו משום המלצה לקנות את הנייר או למוכרו והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.
בצלאל סמוטריץ (דוברות האוצר, מירי שמעונוביץ)"המס על הבנקים הוא מס על הציבור - והוא זה שישלם את המחיר"
בהמשך לכוונת שר האוצר סמוטריץ’ למסות את הבנקים, איגוד הבנקים מגיש את תגובתו לדו"ח עבודת צוות האוצר וטוען כי הדו"ח חסר השוואות לרווחיות בענפים אחרים, לא בחנו את ההשלכות הכלכליות, והמס צפוי לפגוע בציבור הרחב; מנכ"ל איגוד הבנקים, איתן מדמון "שר האוצר מבקש,
באמצעות המהלך הזה, לגבות מס נוסף, בדרך עקיפה ולכאורה מתוחכמת מהציבור"
ברקע הכוונה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ להטיל מס מיוחד נוסף על הבנקים, איגוד הבנקים מגיש את עמדתו לדו"ח עבודת הצוות שבחן את המהלך. לטענת האיגוד, הדו"ח שאמור היה לשמש בסיס מקצועי להחלטה, לוקה בחוסרים מהותיים, מדלג על בדיקות קריטיות ובעיקר אינו מתמודד עם השאלה מי ישלם בסופו של דבר את מחיר המס.
המסמך מוגש אף שעמדת בנק ישראל, שהוא חלק בלתי נפרד מהצוות, טרם פורסמה, ובאיגוד סבורים כי מדובר בהליך שמתקדם מהר מדי, בלי בחינה כלכלית מלאה של ההשלכות על הציבור והמשק.
לטענת איגוד הבנקים, הדו"ח שפרסם הצוות באוצר לא כולל את שתי הבדיקות המרכזיות שעל הבסיס שלהן אפשר בכלל לדון בהטלת מס על סקטור ספציפי. קודם כל, בדו"ח אין כל השוואה בין הרווחיות של הבנקים לבין הרווחיות של ענפים אחרים במשק. באיגוד מדגישים כי זה בדיוק הבדיקה שנדרשה מהצוות לבצע, כדי לבחון האם מתקיימות נסיבות חריגות שמצדיקות מיסוי מיוחד של ענף אחד בלבד. למרות זאת, הדו"ח, כך נטען, מדלג לחלוטין על השוואה כזאת.
שנית, הדו"ח לא בוחן את ההשלכות הכלכליות של המהלך על המשק הישראלי. אמנם מצויין בדו"ח כי הטלת מס על הבנקים עלולה להוביל לעליית ריבית, לצמצום האשראי, לפגיעה במשקיעים ולנזק לציבור הרחב, אבל בפועל לא ניסו לאמוד את ההשפעות האלה או להעריך את ההיקף שלהן. באיגוד מציינים כי מדובר בתוצאות שכבר התרחשו בפועל במדינות שבהן הוטל מס דומה, ולכן היעדר ניתוח עלות־תועלת מהווה, לדבריהם, כשל מהותי בעבודת הצוות ואף עומד בניגוד לעקרונות חוק האסדרה.
- אושר: בנקים יציעו פקדונות ללא חשבון עו"ש
- איגוד הבנקים במכתב חריף: "המס מעמיד את ישראל בשורה אחת עם הונגריה"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כמו כן, באיגוד טוענים כי הדו"ח מציג נתון שגוי שלפיו הציבור מחזיק בכ-70% ממניות הבנקים, בעוד שבפועל שיעור אחזקות הציבור עומד על כ-90%. לטענתם, מדובר בפער מהותי, שכן הציבור הוא זה שנושא בפועל בעלות של כל מס שיוטל על הבנקים. למרות זאת, בדו"ח אין כל ניסיון לאמוד את הפגיעה הצפויה בחיסכון הציבורי, בדיבידנדים או בשווי אחזקות הציבור. באיגוד מדגישים כי מבנה בעלות כזה אינו קיים באף מדינה אחרת שהטילה מס על הבנקים, ולכן השוואות בינלאומיות מחייבות זהירות מיוחדת.
