על מעביד הטוען לקיומו של סוד מסחרי להוכיח את קיומו
העובדות
--------
חברת אופטיק דורון בע"מ (להלן: "המעבידה") תבעה את גב' זכאי מזל (להלן: "העובדת"), שכן לטענתה העובדת נטלה שלא כדין מסמכים סודיים כספיים המהווים "סוד מסחרי" ובמעשיה ביצעה עוולה של גזל סוד מסחרי. לפיכך, טענה המעבידה, כי היא זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ש"ח, כקבוע בסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות.
מנגד טענה העובדת, כי המסמכים נשוא התביעה אינם בגדר "סוד מסחרי" ובמהלך עבודתה היא עשתה בהם שימוש באופן שוטף, בהסכמת הממונים עליה.
פסק הדין
---------
בית הדין דחה את התביעה וקבע, כי על הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו.
על מנת, שרשימת לקוחות, תבוא בגדר ההגדרה של "סוד מסחרי" בחוק עוולות מסחריות, נדרש מהטוען לסוד מסחרי להראות, כי התקיימו מספר תנאים: סודיות רשימת הלקוחות; היקף התחרות בין המעסיק הקודם והמעסיק החדש; תנאי העסקאות עם הלקוח, המוצרים שהוא רוכש והטיפול לו הוא זוכה והיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות; ענף המשק בו מתנהלים העסקים של המעסיק הקודם והחדש; ההשקעה של המעסיק הקודם במשיכת לקוחות, והחיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי.
בנוסף נקבע, כי תקופת קיומו של סוד מסחרי מוגבלת בזמן ואינה צמיתה. לכן במקרה זה נקבע, כי רשימת הלקוחות אינה "סוד מסחרי", שכן לא היה פירוט כלשהו לגבי המוצרים שנמכרו ותנאי העסקאות והוכח, שלא נדרש מאמץ מיוחד להשיג את רשימת הלקוחות. המעבידה אף לא נקטה באמצעים סבירים לשמור על סודיות רשימת הלקוחות ולא הוכיחה כל יתרון עסקי שרשימת הלקוחות מקנה לבעליהם. כמו כן, התנהלות המעבידה לאחר שהעובדת הגישה את רשימת הלקוחות לבית הדין, הוכיחה שהמעבידה לא ראתה ברשימות "סוד מסחרי" הראוי להגנה.
העובדה, כי טענה בגין קיומו של סוד מסחרי מוגבלת בזמן, ובמקרה זה מדובר בדוחות ישנים שהמידע המצוי בהם אינו אקטואלי במועד בו הוגשה התביעה, גם היא חיזקה את קביעת בית הדין כי אין במקרה זה סוד מסחרי.
לאור האמור, קבע בית הדין, כי בתביעה זו יש משום שימוש לרעה בהליכי משפט וניהול משפט סרק.
לפיכך נפסק, כי המעבידה תשלם לעובדת שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין.
(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית
לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים
מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה
הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.
ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.
כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:
תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- האם גילוי מרצון מכשיר העברות כספים חשודים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית
לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים
מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה
הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.
ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.
כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:
תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- האם גילוי מרצון מכשיר העברות כספים חשודים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.