נזיקין/נפקות אי חידוש רישיון בפיצוי בשל ת"ד/עליון
עובדות וטענות:
בתאונת דרכים שארעה בתאריך 15.11.99 נפגעו ארבעת המבקשים – האב, שנהג ברכב (להלן: המבקש), ושלושת ילדיו (המבקשים 4-2). בעת התאונה לא החזיק המבקש ברישיון נהיגה ישראלי תקף. אמנם, היה בידיו רישיון נהיגה ישראלי בין השנים 1976-1980, אולם תוקף הרישיון פג בשנת 1980, ומאז ועד ליום התאונה – קרוב לעשרים שנים – לא חודש. מסתבר, כי בשנת 1980 עבר המבקש, יחד עם משפחתו, לארצות-הברית, שם הם חיו במשך כחמש-עשרה שנים. בשנת 1994 חזרו ארצה, וישראל שבה להיות מקום מושבם. על אף זאת, רישיון הנהיגה הישראלי – לא חודש. כך ארע, שכעבור חמש שנים לערך, בעת התאונה, החזיק המבקש רק ברישיון נהיגה זר, שאין בו כדי להתיר נהיגה בישראל. לאחר קרות התאונה, חידש המבקש את רישיונו. האם, בנסיבות אלה, קמה למבקשים זכאות לפיצויים?
פסקי-הדין של הערכאות הקודמות נסבים בעיקר על פרשנותו של סעיף 7 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), המגביל את זכאותם של נפגעים לפיצוי, ובין היתר, את מי שנהג כשאין לו רישיון לנהוג (סעיף 7(3)), למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה בית משפט השלום מצא שהיעדר רישיון הנהיגה אינו אלא פגם טכני הבא בגדר הסיפא שעניינה "רישיון שפקע מחמת אי-תשלום אגרה". בית המשפט המחוזי, לעומת זאת, קבע כי הסיפא נועדה למנוע את שלילת הזכאות ממי שנעדר רישיון מטעמים "פיסקאליים". אולם, עם חלוף הזמן שוב אין המניעה פיסקאלית גרידא, ועל-פי תקנות התעבורה (תקנה 172א), לאחר תקופה של שנה שבה רישיון אינו בתוקף, חידושו מחייב עמידה בבחינות ובבדיקות, אלא אם ניתן פטור מכך על-ידי רשות הרישוי. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי חרף העובדה שבמקרה זה חודש רישיונו של המבקש, לאחר התאונה, בלא צורך בקיום "מבחן שליטה", הרי ש"שיקול הדעת המאוחר שהופעל [על-ידי רשות הרישוי] הוא שאפשר את קבלת רישיון הנהיגה ובתשלום האגרות בלבד לא היה די". בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הזכאות נשללת במקרה זה גם לפי פוליסת הביטוח, אם כי טענה זו – כך ציין – לא הועלתה כראוי לפני הערכאה הראשונה, ולפיכך גם לא נדונה על-ידה. מכאן, בקשת רשות הערעור דנן.
דיון משפטי:
כב' הש' א' ריבלין:
הקושי בהוראת סעיף 7(3) לא נובע מלשונה של ההוראה – זו פשוטה וברורה – אלא מהשיקולים המתנגשים בגדרה וממלאים אותה בתוכן. הסנקציה הקבועה בסעיף – שלילת פיצויים לפי החוק – חריפה היא ובעלת סממנים עונשיים, ולכן מתעוררת מפעם לפעם השאלה היכן להציב את נקודת האיזון בין התכלית הסוציאלית המונחת ביסודו של החוק לתכליתו ההרתעתית והעונשית כפי שהיא באה לידי ביטוי בסעיף דנן.
לענייננו, יש לקבל את העמדה שהביע בית המשפט המחוזי, לפיה הסיפא בסעיף 7(3) אינה עומדת לנצח. אכן, חלוף הזמן עשוי להפוך מחדל פורמאלי של אי-תשלום אגרה למחדל מהותי העולה כדי התעלמות מעצם הדרישה לנהוג עם רישיון נהיגה תקף. אמנם, אין לראות ברישיון שלא חודש משך קרוב לעשרים שנה כ"רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה" ואין לראות באי-קיום רישיון נהיגה במקרה כזה כעניין טכני ותו לא. יותר קרוב הדבר, כך בית המשפט, לאי-קיום רישיון נהיגה מדעיקרא. תקנה 172א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 משקפת עמדה זו, בקבעה כי "לא יחודש רישיון נהיגה שלא היה לו תוקף במשך תקופה העולה על שנה אחת אלא אם עמד בעליו בבדיקות ובבחינות כאמור בחלק זה כאילו היה מבקש רישיון נהיגה, ובלבד שרשות הרישוי רשאית לפטור אדם כאמור מהבדיקות ומהבחינות, כולן או מקצתן". לאמור, הסעיף מניח כי בחלוף תקופה מסוימת, חידוש רישיון כמוהו כבקשה לרישיון נהיגה, והנחה זו הגיונה בצדה. רישיון נהיגה ניתן על בסיס נתונים מסוימים ואלה עשויים להשתנות בחלוף הזמן. נתונים אלה עשויים להתייחס לעצם כשירותו לנהוג של מבקש הרישיון. רוצה לומר: בחלוף תקופה מסוימת שבה לא החזיק אדם ברישיון, הוא נתפס כמי שמרחף סימן שאלה על עצם כשרותו לנהוג ומיומנותו. לכן, חידוש הרישיון אינו כרוך אך ורק בתשלום אגרה אלא מחייב עמידה במבחנים ובבדיקות, או לחלופין, קבלת פטור לפי שיקול דעתה של רשות הרישוי הבוחנת את ענייננו.
אמת: התכלית הסוציאלית של חוק הפיצויים אינה עולה בקנה אחד עם "יד קלה על ההדק" בכל הנוגע לשלילת הזכות לפיצויים. הנטייה של בית משפט זה היא לפרש את סעיף 7(3) כך שיחול על מקרים שבהם היעדר הרישיון נובע מעניין מהותי, בעוד שהיעדר רישיון מטעמים טכניים לא יאיין את הזכאות לפיצויים. אלא שכאמור, לא ניתן להכשיר באמצעות הסיפא של סעיף 7(3) השתמטות ארוכת-טווח מחידוש רישיון העולה כדי נהיגה ללא רישיון כלל.
זאת ועוד, קיים אינטרס ממשי להרתיע את הנהגים מפני ניתוק מוחלט, בלתי-מוגבל בזמן, של הקשר עם הרשויות האחראיות על מתן ההיתרים לנהוג במדינת ישראל. אף זה אינו עניין טכני בלבד, אלא תנאי-בלעדיו-אין לקיום בקרה ופיקוח על כך שהנהגים בכבישי ישראל הינם כשירים ומיומנים ואינם מעמידים את סביבתם בפני סיכון חריג. משכך, צדק בית המשפט המחוזי, כי העובדה שבדיעבד לא ראתה רשות הרישוי צורך לחייב את המבקש לעבור "מבחן שליטה" כתנאי לחידוש רישיונו, אינה מכשירה את הפגם שבאי-חידוש הרישיון, ולמעשה באי-קבלת רישיון, במשך שנים כה רבות (מה עוד שככל הנראה חויב המבקש לעבור בדיקת ראייה ובדיקה רפואית כתנאי לקבלת רישיון). גם העובדה שהחזיק ברישיון זר אינה מסייעת לו. במועד התאונה, ושנים קודם לכן, נהג המבקש ללא רישיון נהיגה תקף – ולא מטעם פורמאלי. לפיכך, אין הוא בא בגדר הסיפא לסעיף 7(3) וזכאותו לפיצויים נשללת.
לסיום נדרש בית המשפט לדבר נוסף והוא, שסעיף 7(3) עוסק בשלילת הפיצויים מ"מי שנהג ברכב". אין בהכרח לזהות בין עניינו של המבקש 1 לבין עניינם של המבקשים 4-2. בעניין זה לא הושמעו בפני בית המשפט טענות ולפיכך יכול ותעמוד למבקשים 4-2 זכות לתבוע פיצויים. כיוון שבית-המשפט המחוזי לא דן בה היא תובא לפניו מחדש.
כב' הש' א' רובינשטיין:
ראש ממשלת קטאר, מוחמד בן עבד א-רחמן בן ג'אסם אאל ת'אני (צילום מסך CNN)הנקמה הכלכלית של קטאר - ונקודת החולשה של ישראל
הנשק של קטאר הוא הכסף, הכוח וההשפעה העולמית והיא עלולה לכוון אותו נגדנו; היא גם יכולה במישרין או דרך פרוקסי לקנות נכסים וחברות ישראליות - לא כדאי לזלזל בפגיעה בכבודה וברצון שלה בנקמה; וגם - על הנהגת חמאס, על ארגונים נוספים בעזה שאולי יתחזקו, ועל כך שאי אפשר לחסל רעיון
מוחמד בן עבד א-רחמן בן ג'אסם אאל ת'אני, ראש ממשלת קטאר, לצד המנהיגים הקטארים משקיעים הון גדול בעשור האחרון כדי למרק את התדמית שלהם - לא טרור, לא איסלאם קיצוני, לא רק נפט. אנחנו הקטארים יודעים לחיות את החיים - כדורגל, מונדיאל, תיירות, והשקעות ענק סביב הגלובוס בנדל"ן, קבוצות כדורגל, מותגי על, תקשורת, וטכנולוגיה, הרבה טכנולוגיה, בעיקר AI. קטאר מחלחלת את הכסף שלה, גם באופן מושחת וקונה פקידים ופוליטיקאים וגם בהשקעות, כדי להפוך למותג מוכר ומקובל. המטרה שהשם קטאר יתחבר לתיירות, עושר גדול, ספורט, רק לא טרור, עולם חשוך ופחד.
היא מצליחה. היא מנקה את השם שלה והיא התרחקה בעיני רוב הציבור המערבי מטרור. כבר מזהים אותה עם כדורגל עולמי, תיירות, עושר, השקעות. אבל קטאר היא הבית של חמאס. קטאר סייעה ובנתה את חמאס, ובקטאר יש תמיכה גדולה וקשר עמוק גם לאיסלאם הקיצוני.
ולכן, ההתקפה של ישראל בקטאר היא מכה גדולה לקטאר. לא רק בגלל הריבונות, לא בגלל שאכפת לה מה עלה בגורל מטרות החיסול, מניגי חמאס,, אלא בגלל שהעולם קורא שישראל תקפה מטרות טרור בקטאר. למה ואיך יש מטרות טרור בקטאר? רבים אפילו לא יודעים ולא מקשרים. הרסנו להם. הבאנו את המלחמה אליהם הביתה. אחרי שנים רבות והשקעות גדולות ומאמץ להתנקות, באה ישראל ועושה את החיבור בין קטאר לטרור. קטאר לא תשתוק, ואנחנו לא צריכים לזלזל בה. היא לא צפויה לשלוח מטוסים, היא לא צפויה להגיב צבאית, אבל פגענו בדבר הכי חשוב לה - בתדמית, והיא תחפש אותנו בסיבוב. יש לה הרבה כסף כדי לפגוע בנו, יש לה זמן, ויש לה השפעה כלכלית-עסקית על גופים רבים. ישראל יכולה להיפגע מכך. לא שזה לא מצדיק התקפה, אבל זו סוגיה שצריך להבין ולהיערך לה כדי למזער אותה.
לקטאר יש השקעות של מאות מיליוני דולרים ברחבי העולם, וזה יעלה תוך 3 שנים על טריליון דולר, זה אומר שיש לה כוח והשפעה בגופים רבים. וזה יגדל. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שגופי השקעה שנשלטים על ידי הקטארים לא ישקיעו כאן. אנחנו לא רוצים שגופים תעשייתיים לא יקנו סחורה מישראל כי קטארים מחזיקים בהם, ואנחנו לא רוצים שגופי טכנולוגיה ו-AI שמוחזקים על ידי קטארים, יסתכלו עלינו אחרת, לא ישקיעו בחברות טכנולוגיה ישראליות ועוד.
- ההשקעה הגדולה של קטאר והאם היא יכולה להפוך ממעצמת אנרגיה למעצמה טכנולוגית
- קטאר 2036: אחרי המונדיאל קטאר מסמנת את האולימפיאדה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
קטאר גם יכולה לפעול בהפוך על הפוך - היא יכולה לבלוע חברות ישראליות דרך הגופים שהיא שולטת בהם. מה יקרה אם גוף ענק ירכוש את צ'ק פוינט ולקטאר יש בו החזקה מסוימת? או שגוף גדול יקנה את טבע ואותו גוף יירכש על ידי הקרן הקטארית או אנשי עסקים קטארים? לכסף יש משמעות גדולה, ובמלחמה של קטאר מול ישראל, הכסף הוא נשק משמעותי.
כטב"מ הרמס 900 של אלביט. קרדיט: רשתות חברתיותלאור "ליקויים מקצועיים" אלביט ותא"ע הוצאו מהתערוכה האווירית בדובאי
במכתב שנשלח שעות אחרי התקיפה בדוחא, תוארו הסיבות הרשמיות, אך הטענה היא השהחלטה התקבלה כבר קודם לכן באופן בלתי רשמי, כחלק ממהלך מתואם להרחיק את ישראל מהאירועים הביטחוניים המרכזיים באזור
מארגני תערוכת התעופה של דובאי הודיעו למספר חברות ביטחוניות ישראליות כי הן אינן מוזמנות להשתתף באירוע הבינלאומי שייערך בנובמבר הקרוב. וכך, היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות, שנבנו בקפידה מאז הסכמי אברהם ב-2020, ממשיכים להיסדק תחת כובד ההשלכות של העימות
הממושך בעזה.
מארגני התערוכה שלחו מכתבים למספר חברות ביטחוניות מישראל, ביניהן התעשייה האווירית ואלביט מערכות אלביט מערכות -0.19% , ובהם נכתב כי השתתפותן לא תאושר. על הנייר, הסיבה היא "ליקויים מקצועיים", אך זוהי כנראה תגובה להתקפה של ישראל על אדמת קטאר לפני יומיים. מעבר לתוצאות המיידיות של התקיפה, הגלים שעוררה, כללו הסתייגות של טראמפ (אמנם קלה, אבל בכל זאת), נאום תוקפני של נשיאת האיחוד האירופי ועכשיו, התגובה הלא רשמית של איחוד האמירויות. כזכור, בריטניה מנעה לאחרונה מנציגים ישראלים להשתתף בתערוכת הביטחון הגדולה שלה, וצרפת חסמה גישה של חברות ישראליות לתערוכת הנשק בפאריז ביוני האחרון.
זו אינה הפעם הראשונה שהתערוכה בדובאי מסתבכת בהקשר הישראלי, היות ובנובמבר 2023, שבועות לאחר פרוץ המלחמה בעזה, הדוכנים של התעשייה האווירית ורפאל נותרו ריקים מבלי שניתן לכך הסבר רשמי.
אלביט מערכות, שהקימה יחידה ייעודית באמירויות, והתעשייה האווירית, שהובילה פרויקטים משותפים עם התאגיד הביטחוני המקומי EDGE, היו חלק בלתי נפרד מהתממשקות ההסכמים בין המדינות מאז 2020. הן לקחו חלק גם בתערוכה האחרונה באבו דאבי בפברואר האחרון. משרד הביטחון הישראלי אישר שקיבל את ההודעה מהמארגנים אך לא מסר פרטים.
- אלביט מערכות חושפת את Frontier: מערכת AI חדשה להגנת גבולות
- דירוג 100 הביטחוניות 2025: אלביט ורפאל עלו, תע״א באותו המקום
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
למרות הכל, התעשייה הביטחונית הולכת ומתחזקת
עם זאת, למרות הצהרות על חרמות ועל שקילה מחודשת של רכישות, לאחרונה דווח כי גרמניה, למשל, מתכננת מישראל (באמצעות התעשייה האווירית) שלושה כטב"מים מסוג "איתן" (Heron) תמורת 1.2 מיליארד דולר, וזאת למרות קולות הולכים וגוברים ממדינות רבות באיחוד האירופי להגביר את הלחץ על ישראל כדי לעצור את המלחמה בעזה.
