תו"ב/האם אי מיצוי מטרת הפקעה מזכה בהשבת נכס?/עליון

עובדות וטענות:

המערערות הן היורשות של המנוח, שהיה הבעלים במושע של כ-6.5 דונם בחדרה (להלן: המקרקעין). ביום 23.5.54 התפרסמה הודעה בהתאם לסעיף 2 לחוק הרכישה על הפקעת המקרקעין. המקרקעין שימשו כקרקע חקלאית עת הופקעו, ומאז הקניית המקרקעין לרשות הפיתוח ועד היום נעשה בהם שימוש חקלאי כפרדסים של עצי הדר. לטענת המערערות, נודע להן על הפקעת המקרקעין רק בסוף שנות ה-90, שכן לא נשלחה כל הודעה בעניין לבעלי הקרקע כאשר בוצעה ההפקעה. באותה עת, דחו המערערות הצעה מהמדינה לפיצוי כספי ובתביעה שהגישו לביהמ"ש המחוזי הן ביקשו את השבת המקרקעין ולחלופין קבלת פיצוי בהתאם לשווי המקרקעין ביום הגשת התביעה. התביעה נדחתה ומכאן הערעור דנן. המערערות טוענות כי אמנם נקבע, כי השימוש במקרקעין לצרכי עיבוד חקלאי נכלל במטרה של "התיישבות", שהיא אחת המטרות שבגינן ניתן היה להפקיע מקרקעין לפי 2(א) לחוק הרכישה אלא שלטענתן, נוכח הירידה הניכרת שחלה בחשיבותו הכלכלית של ענף הפרדסנות אין ההפקעה ממלאת עוד צורך חיוני של המדינה ומטרתה נתמצתה, ועל כן קמה להן הזכות לקבל את המקרקעין בחזרה. כן נטען, כי לא נתקבלה כל הודעה בדבר ההפקעה ולפיכך נפל בה פגם.

דיון משפטי:

כב' הש' ד' בייניש: