השבוע - בין השורות
התלוש הכחוש. משרד האוצר מציג הבוקר דוגמא רעה מאוד לפתגם: מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. כי הרי גם למאוחר יש מאוחר מאוד. והפעם מדובר בשיא מגוחך. בסוף השבוע החלו שמועות בשוק ההון, כי עניין השכר הגבוה של בכירי בנק הפועלים עובר בדיקה גם על ידי המפקח על הבנקים באוצר, יואב להמן.
אי אפשר היה להתעלם בסוף השבוע מהעובדה שגם בבנק הפועלים החליטו להתקפל בעניין השכר הגבוה כל כך של בכיריו. ביום חמישי בשעת ערב - הגיעה אל תאי הדואר האלקטרוני של כתבי ועורכי הבנקאות ושוק ההון בתקשורת בישראל הודעה של דוברות בנק הפועלים, לפיה יו"ר הבנק, שלמה נחמה, חותך בעקבות הלחץ החברתי עליו כשני שלישים מהבונוס לבכירי הבנק.
צריך להודות שכוחו של הלחץ הציבורי בעניין השכר הגבוה, אשר הופעל על ראשי הפועלים ודיסקונט בחודש האחרון הפתיע לא רק את ראשי הבנקים עצמם, אלה אפילו את וותיקי העיתונות הכלכלית בישראל. אולם כפי שכבר כתבתי כאן בשבועות האחרונים, אני ממשיך להחזיק בהערכה - שהעיתונות, עם כל הכבוד (ולי מן הסתם יש איזה כבוד אליה), לא יכולה להזיז אף בעל שליטה או מנהל בכיר מההחלטה להעניק לעצמו או לעובדיו הבכירים שכר גבוה באופן מוזגם ככל שיהיה.
העיתונות מיהרה לחגוג בסוף השבוע את "ניצחונה" וכמה מהערכים בתחום הריעו לעצמם ולכותבים שלהם, כאילו הם היו הגורם היחיד שהביא להחלטת נחמה לחתוך את הבונוסים. אם לא מספיק שבבנק הפועלים נכנעו ללחץ החברתי, הרי שכדאי להזכיר כי ההחלטה בפועלים התפרסמה רק ימים ספורים לאחר החלטה דומה בדיסקונט. גם בפועלים וגם בדיסקונט וויתרו מנהלים בכירים על הטבות שנעו סביב 35 מיליון שקל.
עד כאן זה באמת נראה כמו ניצחון העיתונות ה"צודקת" על בעלי ההמון ה"מרושעים". אבל כדי שזה לזה לא ישכח - כדאי שנזכיר את העובדות המלאות: העיתונות אכן הציתה את האש. כמו תמיד, העיתונאים המסקרים את שוק ההון מיהרו להתקיף את ראשי הבנקים שחליקו לעצמם שוב את המשכורות הבולטות ביותר במשק. שוב נפתח דיון בשאלה - האם מדובר בהחלטה נורמטיבית של בעלי הבנקים לחלק משכורות עתק ובונוסים ענקיים לעובדיהם הבכירים - או לא.
אך אחרי 12 שנים בעיתונות הכלכלית אני אומר לכם, כפי שכבר כתבתי כאן - אין עיתנואי שיכול לשנות את רמת השכר של בנקאי או מנהל בחברה ציבורית-בורסאית כלשהי. חשוב - כן, חשוב מאוד שאנחנו העיתונאים נמשיך לתקוף את מי שעושה זאת. א אסור לשכוח ששוב הובהר, כי המנהלים והבעלים אינם עושים מאומה - ללא התערבות הרשויות.
נכון, הפעם היו גורמים רבים שהביאו ליחס שונה של הבנקאים לעניין הלחץ הציבורי עליהם. ראשית - מדובר בשנה בה העניין החברתי-כלכלי הפך לבון-טון של ראשי המגזר הפוליטי ולמה שעמד כמעט בראש הסיבות לתוצאות הבחירות. וכמו כן, אי אפשר לשכוח, כי בסיפור דיסקונט הושפעה ההחלטה גם מוועד העובדים שיצא למלחמה במשכורות הגבוהות.
אך בסופו של יום גם בדיסקונט וגם בפועלים החליטו להקטין את הטבות השכר המפליגות, רק לאחר מכתבי התרעה ודרישה להבהרות מרשות ניירות ערך.
אלה העובדות והן תומכות שוב במה שצפיתי שיקרה בעניין זה, עם פרוץ המהומה בעניין המשכורות בבנקים. שוב באות העובדות ומספקות תמיכה לצורך הכל כך חשוב שהרשויות הממונות על החברות הציבוריות, יפעלו במהירות ונחישות נגד תופעות של שכר בכירים לא הגיוני.
הגיעה השעה שבכל שנה - עם פרסום נתוני שכר הבכירים בדוחות הכספיים השנתיים בבורסה יפורסמו על ידי הרשויות - הבורסה, רשות נירות ערך, בנק ישראל והאוצר, רשימות של מקבלי שכר לא הגיוני ולא ראוי - אם בשל גובה השכר ותו' לא, ואם בשל חוסר ההתאמה בין השכר הגבוה לביצועי החברות שאותן הם מנהלים.
עד כה היתה זו פעולה שבוצעה רק על ידי העיתונות - אך אין די בכך. הבכירים ובעלי השליטה מוכרחים לדעת, כי ברשויות עוקבים אחרי רמות השכר שלהם - כל הזמן ולא רק בפעמים המעטות בהן המשכורות שלהם מגיעות לכותרות בעיתונות.
מאת: שי פאוזנר.
