לשון הרע/פרסום תמונת אסיר מול זכותו לפרטיות/מחוזי
עובדות וטענות:
המערערים הגישו כנגד המשיבים תביעה בבימ"ש השלום שעניינה תשלום פיצוי בסך 750,000 ש"ח בגין הוצאת לשון הרע. המערערים טענו כי המשיבים פרסמו בעמודו הראשון של עיתון "ידיעות אחרונות", את תמונתו של המערער, כשהוא מסב לשולחן בחצר כלא מעשיהו, יחד עם עשרה אסירים נוספים וביניהם האסיר אריה דרעי. במהלך שנת 2000, ריצה המערער עונש מאסר של כ-5 חודשים, באגף התורני בכלא מעשיהו ובמהלך תקופה זו נעשה הפרסום האמור. מאסרו של המערער וכליאתו הסבה למערערים, לטענתם, בושה רבה והם הקפידו לשמור את הפרשה בסוד כמוס מפני כל מכריהם ואכן, במשך מרבית תקופת המאסר עלה בידם להסתיר את הדבר. אולם, כאמור, מאמצים אלו נגדעו באחת עקב הפרסום של המשיבים, שתואר לעיל. פניו של המערער בתמונה האמורה היו גלויות לחלוטין, מבלי שנעשה אפילו ניסיון להסוותן ו/או לטשטשן, באופן שימנע את זיהויו. התמונה צולמה ע"י צלם העיתון, כאשר האחרון הגיע לגדר הכלא ומשם קרא בשמו של דרעי, וכאשר דרעי ויתר האסירים, שישבו לידו, הפנו את ראשיהם לעבר הקול הקורא – לכדם הצלם בעדשת מצלמתו. המערער מעולם לא נתן הסכמתו לצילומו בחצר הכלא ו/או לפרסום התמונה ברבים ומעולם לא ניתנה לו הזדמנות להביע את התנגדותו להצגתו לראווה, כשהוא מאחורי סורג ובריח. בד בבד עם הגשת התביעה האמורה, הוגשה ע"י המערערים בקשה להטיל צו איסור פרסום שמם ופרטיהם המזהים בתביעה וכן להטיל צו איסור פרסום של התמונה נשוא התובענה, וזאת לפחות עד למתן פסק דין בתביעה. השאלה שנבחנה ע"י בימ"ש קמא היתה, האם מותר לפרסם שמו של אדם או פרטים מזהים שלו או את תמונתו שעה שהוא מרצה עונש מאסר שהושת עליו, בשל הרשעתו. נקבע, כי עיקרון פומביות הדיון בא "בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש", כלשון סעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לפיכך, "עיקרון פומביות הדיון" שבחוק יסוד: השפיטה, גובר על עיקרון ההגנה על הפרטיות, שנקבע בסעיף 7 (א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עוד קובע ביהמ"ש, כי הפרסום כבר בוצע בעמודו הראשון של העיתון הנפוץ במדינה, כאשר הנזק הנטען כבר נגרם למעשה, ובשלב זה, אין שום דבר שהציבור אינו יודע וביהמ"ש צריך לעצור את פרסומו. מכאן בקשת רשות הערעור.
דיון משפטי:
כב' הש' מ' רובינשטיין:
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
משקיעים בחאקי: כך הפכו החיילים את הבסיסים לחממת השקעות לוהטת
יום שלישי, 23:00. חדר המגורים בבסיס האימונים בדרום שקט יחסית. אור יחיד בוקע מהפינה שבה יושב סמל איתי כהן. רוב חבריו לפלוגה כבר קרסו מותשים מיום מפרך בשטח, אך הוא לא מצליח לעצום עין. הראש שלו עובד שעות נוספות על הגרף האדום המהבהב באפליקציית המסחר בטלפון הנייד שלו. איתי, לוחם בגדוד חי"ר, לא חולם רק על סוף המסלול או על הדרגות הבאות.
במקום סתם לגלול באינסטגרם, הוא מנצל את השעות השקטות כדי לנהל תיק השקעות קטן. "כשהחבר'ה מדברים על המשחק כדורגל אתמול, אני בודק מה עשה הביטקוין", הוא מספר בחיוך קטן.
בין שמירה לשמירה ובין אימון ניווט למארב, איתי חולם במספרים, והוא לא לבד. בשנתיים האחרונות, המסכים של הסמארטפונים השתנו: אפליקציות משחקים פינו את מקומן לאפליקציות בנקאות, ושיחות על כדורגל או יציאות לסופ"ש הוחלפו בדיונים על מדדי S&P 500, קרנות מחקות וגם קריפטו. בסיסי צה"ל הפכו, בניגוד גמור לדימוי המסורתי של "תקופת ביניים" חסרת דאגות כלכליות, לחממת השקעות לוהטת, והשינוי הזה אינו מקרי.
נקודת המפנה המשמעותית התרחשה בינואר 2022, אז נכנסה לתוקף העלאה דרמטית בשכר החיילים הסדירים - זינוק של 50%. עבור לוחם כמו איתי, מדובר בתוספת משמעותית שהפכה את המשכורת החודשית מכסף כיס סמלי לסכום המאפשר חיסכון משמעותי. "פתאום אתה רואה 'נכנס לחשבון 2,400 שקל'", הוא מסביר, "זה סכום שאפשר לעשות איתו משהו. להשאיר אותו בעו"ש זה פשוט לבזבז אותו על שטויות. הבנתי שאני רוצה שהכסף הזה יעבוד בשבילי".
- בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
- יפן מתכננת תקציב ביטחון שיא של 60 מיליארד דולר: רחפנים ורובוטים במקום חיילים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חלק מהשגרה, כמו טיול לשק"ם
הגורם השני שתרם לשינוי הוא הזמן. במיוחד בקרב המשרתים בתפקידי לחימה, שגרת השירות כרוכה בימים ארוכים של המתנה, שעות רבות בבסיס ויציאות מצומצמות הביתה (מגמה שהתעצמה משמעותית מאז ה-7 באוקטובר). הזמן הזה, שבעבר נוצל למנוחה או שיחות בטלות, מתועל כיום ללימוד. "אנחנו יושבים באוהל, אחרי שסיימנו את המשימות, במקום סתם לגלול בטיקטוק, אנחנו רואים סרטוני הסבר על בורסה. זה הפך להיות חלק מהשגרה, כמו טיול לילי לשק"ם", מספר איתי.
