מנהלי/נפקותה של זניחת בקשה לאיחוד משפחות/עליון

עובדות וטענות: המשיב 1 הוא אזרח ישראלי שנישא למשיבה 2 תושבת האזור. באוקטובר 1996 הגיש המשיב 1 בקשה לאיחוד משפחות עבור אשתו. הבקשה נדחתה, משום שלא הוכח כי מרכז חייהם של המשיבים הוא בישראל. המשיבים הגישו ערר על החלטה זו. לאחר שהמשיבים נענו לדרישת משרד הפנים להצגת מסמכים, אושרה בקשתם. למשיבה 2 ניתן היתר שהייה בישראל ל-12 חודשים, עד ליום 15.8.01. ביום 17.8.01 נולדה ביתם של המשיב, המשיבה 4, אשר סובלת מאז לידתה מבעיות רפואיות קשות, והמשיבים 1 ו-2 נאלצו לסעוד אותה ולשהות ליד מיטתה בבית החולים במשך פרקי זמן לא מבוטלים ולפיכך, לא הגישו בקשה להארכת תוקפו של היתר השהייה של המשיבה 2 בישראל. ביום 2.4.03 שלח משרד הפנים למשיב 1 הודעה בדבר ביטול הבקשה לאיחוד משפחות, משום שלא הוגשה בקשה להארכת היתר השהייה של המשיבה 2. המשיב הגיש ערר על החלטה זו והערר נדחה. באוקטובר 2004 הגישו המשיבים עתירה מנהלית לביהמ"ש המחוזי בה ביקשו כי המשיבה 2 תיכנס להליך מדורג לקבלת רישיון לישיבת קבע בישראל. בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה וקבע, בין היתר, כי נוכח מצבה הרפואי הקשה של המשיבה 4 מתקיימות במקרה דנן נסיבות אובייקטיביות קשות המצדיקות התחשבות במשיבים מטעמים הומניטאריים. עוד ציין בית המשפט, כי בהתחשב בהוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל המשמעות המעשית של ביטול בקשה לאיחוד משפחות בשל חלוף הזמן והצגת דרישה להגשת בקשה חדשה איננה פרוצדוראלית בלבד אלא מדובר, למעשה, בשלילת הזכות לאיחוד משפחות. מכאן הערעור. המדינה טוענת כי לביהמ"ש מחוזי אין סמכות לדון בבקשה לתושבות קבע של בן זוג של אזרח וכן כי יש לראות בהימנעות המשיבים מלפנות למשרד הפנים - זמן ניכר לאחר תום תוקף ההיתר - כזניחת הבקשה.

דיון משפטי: כב' הש' ד' ביניש: בפסיקה קיימים לא מעט מקרים בהם נקבע כי אדם שהגיש בקשה לאיחוד משפחות, ולאחר מכן נמנע במשך זמן רב מהמשך הטיפול בבקשה, יש לראותו כאילו זנח את בקשתו המקורית. קביעה זו מכונה ע"י המערערת "הלכת הזניחה". הלכה זו היא למעשה, ביטוי לעקרון כללי יותר, לפיו בית המשפט לא ייתן סעד לאדם שהשתהה ונמנע מעמידה על זכויותיו אל מול הרשות המנהלית (בג"צ 940/04 אבו טיר נ' המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון). צודקת המדינה בטענתה כי פעמים רבות בעבר נפסק, כי כאשר בבקשה המקורית לאיחוד משפחות ננקטו מטעם המבקשים צעדים למימושה של הבקשה, יש לראותם כמי שזנחו את בקשתם המקורית ועליהם לפנות בבקשה חדשה כדי שרשויות המדינה תוכלנה לבדוק את התשתית העובדתית העדכנית בנוגע למבקשים ולא להסתמך על נתונים שאינם מעודכנים. דא עקא, שמאז נכנסו לתוקפן הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל. על-פי המצב המשפטי שנוצר, אין לטפל בבקשות חדשות לאיחוד משפחות. לפיכך, כאשר נקבע כי הבקשות המקוריות "נזנחו", לא היה עוד סיכוי לבחינתה של בקשה חדשה. המשמעות המעשית היא, כי כאשר נדחית בקשה עקב שיהוי שיש לראות בו זניחה, אין עוד אפשרות לחדשה כל עוד עומד חוק האזרחות והכניסה לישראל בתוקפו. בנסיבות אלו הביעו דעתם השופטים בביהמ"ש לעניינים מנהליים, כי לעת הזו אין להחיל את הלכת ה"זניחה" על מבקשים שבקשתם אושרה לתחילת ההליך המדורג אך הם לא פעלו לאחר מכן לקידום בקשתם. בענייננו, מתעוררת אפוא, השאלה כיצד יש להתייחס לנושא זניחת הבקשות לאיחוד משפחות לאחר כניסתו לתוקף של חוק האזרחות והכניסה לישראל. לשיטתה של המערערת, מן הראוי להתייחס לבקשה שלא טופלה במשך תקופה מסוימת כאילו נזנחה, אף אם כתוצאה מהוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל לא ניתן יהיה לדון בבקשה חדשה במקום זו שנזנחה. גישתו של בית המשפט לסוגית ה"זניחה" עד עתה היתה גישה פרקטית, שמקורה בהשקפה שככלל, אין להטיל על משרד הפנים להידרש לבקשה לאיחוד משפחות, שלא טופלה מספר שנים על ידי מי שהגיש אותה, וזאת בשל העדר תשתית עובדתית הולמת ועדכנית בנושאים הרלוונטיים להכרעה בבקשה. כעת, משמעלה המערערת את השאלה העקרונית בדבר היחס בין "הלכת הזניחה" לבין חוק האזרחות והכניסה לישראל, הגיעה השעה לדון בסוגיה זו לגופה. יש לזכור שאל מול ההליך הבירוקראטי של בדיקת בקשה לאיחוד משפחות עומדת הזכות הבסיסית למשפחה. הזכות לחיי משפחה, הכוללת את זכותו של הפרט לבחור את בן זוגו ולהקים יחדיו משפחה, היא זכות מוכרת במשפט הבינלאומי והיא אף זכתה להכרה במשפטנו, בין היתר, בהקשר של בקשות לאיחוד משפחות. אין המדובר בשאלה שהתשובה לה תהיה אחידה בכל מצב ומצב רק מפני שחלף פרק זמן כזה או אחר. כאשר על הרשות המנהלית הנוגעת בדבר להכריע בשאלה האם הבקשה לאיחוד משפחות אמנם "נזנחה", עליה לבחון את כל הנתונים הרלוונטיים למקרה שבפניה, ובהתחשב בכל אותם נתונים עליה לקבוע האם מבחינה עובדתית יש מקום לראות את מי שפנה בעבר בבקשה לאיחוד משפחות כמי שויתר עליה. בין הנתונים שיש להביא בחשבון לשם הכרעה בשאלה, נמנים, כמובן, משך הזמן שחלף מאז פנה המבקש לאחרונה לרשות בנוגע לבקשה, אך גם הנסיבות האישיות של המבקש שהביאוהו לעכב את המשך הטיפול בבקשה וכן תיבחן האפשרות המעשית-טכנית שעמדה לרשותו של המבקש כדי לבצע את הפעולות הנדרשות לקידום בקשתו. יש גם ממש בגישה לפיה יובא בחשבון, בין היתר, אופן טיפולו של משרד הפנים בבקשה לאיחוד משפחות, שכן גם אופן הטיפול עשוי להשפיע על ההכרעה בשאלת ה"זניחה". אשר על כן, במצב בו נסיבותיו האישיות של המבקש הן קשות בהיבט ההומניטארי (כפי שאירע במקרה שלפנינו), כאשר נמנעה מהמבקש מבחינה מעשית אפשרות הגישה למשרד הפנים, על מנת להמציא את המסמכים הנדרשים להמשך הטיפול בבקשתו, וכאשר משרד הפנים מצידו התעכב באופן בלתי סביר במתן הכרעתו בבקשה, אפשר שבית המשפט יקבע כי הבקשה לא "נזנחה" וכי ניתן להסתפק בהמצאת נתונים עדכניים לרשות לשם בחינת הבקשה מחדש. על כן, בטרם תקבע הרשות המוסמכת כי יש לראות בקשה מסוימת לאיחוד כאילו נזנחה מתחייבת בדיקה מעמיקה יותר של הנסיבות העובדתיות הקונקרטיות שהביאו את מבקש איחוד המשפחות להשתהות בהמשך הטיפול בבקשתו. כך הדבר כשמדובר בבקשות שמלכתחילה אושרו לתחילתו של הליך מדורג. לרשותו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים עומדים כלים דיוניים מתאימים יותר לבירורן של השאלות העובדתיות הכרוכות בסוגית ה"זניחה", כלים שאינם עומדים לרשות בית המשפט הגבוה לצדק. משכך, ראוי הוא כי בית המשפט המינהלי יבחן את הנסיבות הפרטניות של המקרה שלפניו בטרם יקבע שבקשה לאיחוד משפחות "נזנחה" עקב חלוף הזמן. לפיכך, אין מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין לראות את הבקשה לאיחוד משפחות שהגיש המשיב 1 עבור המשיבה 2 כאילו נזנחה.