חוקתי/איסור פרסום על ראיות מזכות בעבירות מין/עליון

עובדות וטענות: המשיב 2 (להלן: דקל) הורשע בעבירות אינוס ומעשה סדום, ונידון לעונש מאסר של תשע שנים בפועל. לאחר חלוף פרק זמן של כשנתיים וחצי, פנו התביעה והסנגוריה לבית המשפט בבקשה לזכותו מחמת הספק, בין השאר על בסיס קלטות שתיעדו שורת מפגשים בין המתלוננת וחוקרת פרטית. בית המשפט נעתר לבקשה, והנאשם זוכה מחמת הספק. המערערת, חברת החדשות הישראלית בע"מ, הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי להסיר את צווי איסור הפרסום בעניין תיק זה ולהתיר לה לפרסם את תכניו של התיק. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לאזן בין זכות הציבור לדעת לבין הצורך בהגנה על אינטרס המתלוננת וצנעת הפרט שלה. בית המשפט הדגיש, כי המתלוננת וכן חלק ניכר מן העדים היו קטינים בעת האירוע, וכן שהחומר המבוקש נאסף בשלב הערעור ולא הוגש לבית המשפט, ועל כן לא הפך לחומר ראיות בתיק. נוכח אלו קבע בית המשפט, כי יש להתיר את פרסום פסק הדין המקורי, לצד פרסום ההליך שהתרחש בבית המשפט, בו זוכה הנאשם מחמת הספק, כאשר מנגד, תימנע חשיפת הראיות הנוספות, כולל הקלטות אשר הביאו, בסופו של דבר, לזיכויו של הנאשם. מכאן הערעור. המערערת מבקשת להסיר את צו איסור הפרסום, ולהתיר לפרסם את הפרשה על כל רכיביה, ובפרט את הקלטות האמורות, מבלי למסור פרטים על המתלוננת, ותוך טשטוש פניה ועיוות קולה.

דיון משפטי: כב' הש' ע' ארבל: העיקרון לפיו על ההליך המשפטי להתנהל בפומבי, המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, הינו אחד העקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט שלנו. לעיקרון פומביות הדיון שני היבטים: האחד, ניהול המשפט גופו בדלתיים פתוחות, כך שכל מי שחפץ יוכל להיות נוכח באולם בית המשפט; והשני, היתר לפרסם ברבים את תוכן ההליכים (רע"פ 5877/99 יאנוס נ' מדינת ישראל, להלן: "פרשת יאנוס"). אולם, כמו מרבית העקרונות עליהם בנוי המשטר הדמוקרטי והמשפט הנוהג בו, אין לראות בפומביות הדיון עקרון מוחלט, זהו עקרון יחסי. עליו לסגת לעיתים מפני זכויות ואינטרסים נוגדים. ניתן לפגוע בעיקרון פומביות הדיון רק באמצעות הוראה מפורשת בחוק או על-ידי הוראת בית משפט שניתנה על-פי חוק. על בית המשפט לבחון שתי שאלות: האחת, האם מתקיימת עילה העשויה לכאורה להוות בסיס לבקשה; והאם השיקולים השונים (של הצדדים ושל הציבור) - הן האינטרס העומד בבסיס העילה האמורה, והן שיקולים אחרים התומכים בעיקרון פומביות הדיון - מצדיקים את הפגיעה בעיקרון פומביות הדיון. יש לזכור, כי בבואו לעשות שימוש בשיקול הדעת המסור לו, על בית המשפט לפרש את היוצאים מן הכלל לעיקרון פומביות הדיון בדרך של צמצום, ולעולם תיטה הכף אל עבר התרת הפרסום. (ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום). בענייננו, לא ניתן לנתק את קיומן של הקלטות מההליכים שהביאו לזיכוי. על כן, מניעת פרסומה של הקלטת פוגעת בעיקרון החוקתי של פומביות הדיון. אולם, אין המסקנה המתבקשת מכך שהפגיעה לא תותר, והדבר יבחן לאור האינטרסים והזכויות העומדים מן העבר השני של הכף. יש לבחון האם מתקיימת אחת מהעילות אשר מאפשרות לבית המשפט למנוע פרסומם של הליכי משפט. רשימת עילות מצויה בסעיף 70 לחוק בתי המשפט(נוסח משולב) התשמ"ד - 1984. העילה הרלבנטית לענייננו מצויה בסעיף 70(א) לפיו: "לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט". הדיון הנדון התנהל בדלתיים סגורות. על כן, יש לבחון האם הקלטות האמורות נכנסות לגדר המונח "דבר" שבסעיף. בפסיקה נקבע, כי המונח "דבר" אינו כולל בחובו רק את הפרטים שנידונו בפועל באולם בית המשפט, אלא משתרע הוא גם על פרטים מהותיים נוספים אודות הדיון שהתקיים בדלתיים סגורות, כגון שמות הצדדים והעדים. בענייננו, המונח "דבר" רחב דיו כדי לכלול את הקלטות האמורות. כפי שציין בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין המשלימה, העובדה כי המתלוננת אמרה לחוקרת הפרטית דברים הסותרים את עדותה בבית המשפט הובאה בפני בית המשפט עובר לפסק הדין המזכה. מלבד האפשרות לאסור על פרסום הקלטות מכיוון שההליך אליו הן מתייחסות התנהל בדלתיים סגורות, נזכור כי לבית המשפט סמכות להוציא צווי מניעה, בגדרו של המשפט האזרחי, האוסרים מראש פרסום שיש בו פגיעה בשמו הטוב של האדם או בפרטיותו. במסגרת שיקול הדעת של בית המשפט האם להתיר פרסום דבר הנוגע לדיון שהתנהל בבית המשפט בדלתיים סגורות, יתחשב הוא, בין היתר, באיזון שנעשה במשפט האזרחי בין הזכות לשם הטוב ולפרטיות לבין חופש הביטוי והעיתונות וזכות הציבור לדעת. אולם, נזכור כל העת, כי במקרה שלפנינו עוסקים אנו בשמה הטוב ובפרטיותה של נפגעת בעבירת מין, אשר לא נקבע ששיקרה בדבריה ויש בגורם זה בכדי להעניק לה יתר הגנה, ולהשפיע על השיקולים למניעת פרסום. בית המשפט עושה הבחנה בין פרשת יאנוס למקרה שלפנינו. בפרשת יאנוס התבקש פרסום שמן של מתלוננות שהביאו להרשעתו של נאשם בעבירת אינוס כאשר מאוחר יותר התברר כי גרסתן לא היתה אמינה, דבר שהביא לזיכויו המלא של הנאשם. בכל זאת קבע בית המשפט כי האיזון בין שיקולי המיקרו ושיקולי המאקרו מכריע את הכף לטובת איסור הפרסום. בית המשפט קובע כי נסיבות המקרה דנן הן שונות באופן מהותי ולכן לא ניתן לגזור גזירה שווה לשני המקרים. ברמת המיקרו, כפי שטוענת המתלוננת, פרסום הקלטות, אף בטשטוש פרטים מזהים, יגרום לה לנזק בעיני בני המשפחה והחברים המכירים את הפרשה, ובאמצעות הפרסום ילמדו פרטים נוספים עליה, שבחלקם אינם נוחים למתלוננת. לא ניתן להוציא מכלל אפשרות, כי אף פרסום עם טשטוש פרטים מזהים עלול שלא להיות אפקטיבי באופן מלא, כך שיהיו אנשים מסוימים אשר ידעו במי מדובר. כמו כן, יש להדגיש כי ברמת המיקרו, אין כל קביעה שיפוטית שקובעת שגרסת המתלוננת אינה מהימנה. מטעמים אלה, יש לייחס משקל גדול יותר לזכותה של המתלוננת הספציפית ולהגנה על האינטרסים שלה וזכויותיה. בבחינת העוצמה הניתנת לכל אחת מזכויות היסוד בעניינה של המתלוננת בנסיבות המקרה, יש לתת משקל רב יותר להגנה על צנעת הפרט של המתלוננת ולפרטיותה, ומשקל פחות יותר להגנה על שמה הטוב מפרסום הדברים – זאת, מאחר וככל שאין מדובר בהשמצות חסרות בסיס, אלא בהבאת דברים מפי אומרם, דהיינו, דברים שאמרה המתלוננת עצמה לחוקרת הפרטית, נראה כי זכותה של המתלוננת לשמה הטוב "מוגבלת"; כל זה, כמובן, בתנאי שדבריה אינם מוצגים מחוץ להקשר בו נאמרו, ואינם מסולפים. באשר להגנה על פרטיותה של המתלוננת, יש להבחין בין רמות שונות של פגיעה בפרטיות. העובדה כי לא מתבקש פרסומם של פרטים מזהים על המתלוננת, לבטח מצמצמת את הפגיעה בפרטיותה שתהיה רק לעיני הקרובים לה ומעגל מצומצם נוסף כאמור. שיקולים ברמת המאקרו: ככל שהפגיעה במתלוננת שבפנינו תהא גדולה יותר, כך, יש להניח, יחששו נפגעות עבירות מין בעתיד, אשר ייווכחו בפגיעה זו, לפנות ולהתלונן. במקרה דנן, אם יאושר הפרסום כפי שמבקשת המערערת, לא יהיה בו בכדי להביא לזיהויה של המתלוננת על-ידי הציבור, אלא רק בעיני קבוצה מצומצמת של אנשים. על כן אין מדובר בנזק שהוא שווה ערך לנזק העולה מפרסום שמה ותמונתה. בפרשת יאנוס, החשש אותו ציין בית המשפט הינו כי מתלוננות יירתעו מלהתלונן מחשש שלא יאמינו להן. לא כך בענייננו, בו נתן בית המשפט המחוזי אמון מלא בעדותה של המתלוננת והרשיע את הנאשם, והפרסום מתבקש בשל הדברים שסיפרה היא עצמה לחוקרת הפרטית. אכן, מתלוננת שנפגעה בעבירת מין אינה יודעת אם יעלה בידה לשכנע את בית המשפט כי הייתה קורבן לעבירת מין, ולכן יש להגן עליה, על כבודה ועל צנעת הפרט שלה, ולמנוע את פרסום שמה גם אם זוכה האדם נגדו התלוננה; אולם יודעת גם יודעת היא שאחראית היא למוצא פיה, ועל כן ההגנה על מתלוננות מפני פרסום דברים אותם הן אומרות לאחר אינה צריכה להיות בעוצמה זהה. לפיכך, החשש מהרתעת נפגעות מלהתלונן בעקבות הפרסום, גם אם הוא קיים, עוצמתו אינה גבוהה. קיימים שלושה שיקולים התומכים בהתרת הפרסום: האינטרס של הרתעת מתלוננות משיבוש הליכי משפט, פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת, והאינטרס של נאשם שזוכה מחמת הספק לבקש לטהר את שמו. בשונה מפרסום פרטים מזהים על מתלוננת שגרסתה נדחתה, אשר עלול להרתיע מתלוננות אמת מלהתלונן (כי הרי אין הן יודעות אם יאמינו להן אם לאו), פרסום דברי מתלוננת בהם היא משנה מהגרסה אותה מסרה בבית המשפט, ירתיע בעיקר מתלוננות אשר מעוניינות בביסוס תלונתן על גרסה שאינה תואמת את שאירע. לעומת זאת, לנפגעת עבירת מין, אשר מוסרת גרסת אמת על מה שאירע, אין סיבה לחשוש מפרסום שכזה. במקרה דנן, לעומת זאת, עומד עיקרון פומביות הדיון על בסיס איתן. זיכויו של אדם לאחר ריצוי תקופת מאסר משמעותית בעקבות בקשה מטעם הפרקליטות, מבלי שהתנהל משפט משלים ביחס לראיות החדשות שנתגלו; הגעה לשתי תוצאות הפוכות על-ידי אותן מערכות שטיפלו בעניין בסיבוב הראשון (הפרקליטות ובית המשפט המחוזי) תוך פרק זמן לא ארוך, תוצאות שהובאו לידיעת הציבור – אינם מעשים של יום ביומו, ועל כן יש עניין ציבורי בפרטים שמסביב לפרשה זו, אותה אפף הד תקשורתי לא מבוטל. יוער, כי מובן הוא שלשם הגשמת זכות הציבור לדעת אין צורך בחשיפת פרטיה המזהים של המתלוננת, ופרסומם של אלה, כאמור, לא התבקש. גורם נוסף התומך בפרסום הקלטות הוא האינטרס של דקל לבקש לטהר את שמו. גם בכך נבדל ענייננו מפרשת יאנוס. שם חפצו המערערים בפרסום שמן של המתלוננות, ובית המשפט פסק כי אין אינטרס לגיטימי העומד מאחורי חפצם זה. במקרה דנן, זוכה דקל מחמת הספק בהתאם להסכם בינו לבין הפרקליטות. אמנם, כבר בעצם זיכויו מחמת הספק יש משום טיהור שמו; אולם, הסכמתו לזיכויו מחמת הספק לא שוללת ממנו את האינטרס להביא בפני הציבור את גרסתו שלו למה שאירע, ולנסות לשכנע בה, כאשר הדבר נעשה מבלי לחשוף את פרטי המתלוננת. לאור כל האמור לעיל, על מנת לאפשר את הצגתה של התמונה המלאה, ככל שהדבר אפשרי, יותנה הפרסום בכך שלמדינה ולמתלוננת תעמוד הזכות להוסיף קטעים מן הקלטות, באורך סביר. בנוסף, גם בהינתן מגבלות אלו, יש לפסול את הקטעים אשר על אף האמור, באיזון בין האינטרסים התומכים בפרסומם, לבין הפגיעה בזכותה של המתלוננת לשם הטוב או לפרטיות, יוצאת ידם של הראשונים על התחתונה. לאור האמור, הפגיעה שתתרחש מן הפרסום במתלוננת, תהיה פגיעה מינימאלית. תוצאה זו מבטאת את האיזון הראוי בנסיבות העניין, בין האינטרסים השונים. איזון זה ראוי לו שיעמוד גם לנגד עיניהם של המבקשים את פרסום הקלטות, וחזקה על אלה שיבקשו להביא בפני הציבור דיווח מאוזן והוגן, אשר יביא לפני הציבור את תגובות הצדדים השונים בפרשה.