לאומי: עליית הריבית עשויה להשפיע לשלילה על השוק
בענף מחקר שוק ההון של בנק לאומי סיכמו את השבוע ומסרו, כי מגמות המסחר בשווקים מעבר לים משפיעים באופן ישיר על המסחר בשוק המניות. בנוסף צפוי השוק להיות מושפע מהתפתחויות בזירה הפוליטית והמדינית והמשך פרסום הדוחות הכספיים.
לדברי כלכלני הבנק המסכמים את השבוע, למרות הבחירות המתקרבות לראשות הממשלה וההתחממות זירה הביטחונית המשקיעים לא נתנו לאירועים האחרונים להשפיע על מגמת המסחר וזו המשיכה להיות חיובית גם לאחר מכן.
אווירת החג לא היתה הסיבה היחידה לעליות השערים בבורסה ונראה כי המגמה החיובית שנרשמה בנאסד"ק בשבוע האחרון והמשך פרסומם של הדוחות הכספיים הטובים מצד החברות המקומיות תמכו במגמת המסחר החיובית.
בסיכום שבועי רשם מדד המעו"ף עלייה שהסתכמה בכ-2.2%. זו הובלה בעיקר ע"י העליות שנרשמו במניות הבנקים והתיקון שנרשם במניות הכימיה. לעומת זאת מניות השורה השנייה רשמו עלייה חדה יותר שהסתכמה בכ-2.4% בשבוע האחרון.
כלכלני הבנק מציינים כי את מגמת המסחר החיובית הובילו גם השבוע מניות הנדל"ן אשר רשמו עליות חדות שהסתכמו בכ- 4.17%. אלו נתמכו בעיקר בסקירות רבות שהתפרסמו במהלך השבועיים האחרונים לגבי ההתפתחויות החיוביות שהחלו וצפויות בענף זה. חיזוק נוסף קיבלו מניות הנדל"ן מפרסום הלמ"ס אשר מצביע על יציבות ובחלק מהמקרים על עלייה בפעילות בענף זה, זאת לאחר תקופה ארוכה מאוד בה הצטמצמה הפעילות בענף שלוותה במיתון כלכלי וירידה חדה ברמת הביטחון באזורינו.
מנתוני הלמ"ס עולה כי בשנת 2005 חל גידול של כ- 2% במספר התחלות הבנייה בהשוואה לשנת 2004 ומכירת דירות חדשות נמצאת במגמה של גידול מתון יחסית, אך עם זאת הוא מצביע על הפסקה בצמצום הפעילות. עוד עולה מנתונים אלו כי תוצר ענף הבנייה הצטמצם בשנת 2005 בכ-0.2% זאת בהשוואה לירידה של 6.7% שנרשמה בשנת 2004.
גם נתוני סחר החוץ של ישראל התפרסמו השבוע, אם כי הם פחות מעודדים מהנתונים שהתפרסמו על ענף הנדל"ן, בעיקר לנוכח העצירה בצמיחת היצוא. עפ"י נתוני הסחר, בצד היצוא נרשמת יציבות ובצד היבוא, לעומת זאת, נמשכת מגמת הגידול שנובעת מגידול ביבוא מוצרי צריכה וחומרי גלם. אלו מובילים כמובן לגידול בגירעון הסחר של ישראל אשר צמח בכ- 88% בחודשים הראשונים של השנה הנוכחית בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד (ובכ- 40% בניכוי העלייה במחירי האנרגיה, היהלומים, המטוסים והאוניות).
הסיבה העיקרית לעצירה בצמיחת היצוא נובעת, לטענתם, מההאטה בתחום תעשיות הטכנולוגיה העלית אשר מהווה כ-45% מכלל הייצוא התעשייתי. נציין כי נתוני ה"מדד המשולב" לפעילות סקטור הטכנולוגיה בארה"ב מצביעים על האטה מסוימת בקצב גידולו, זה צפוי להוביל לגידול מתון יחסית של יצוא הסחורות בישראל.
מעבר לים פורסמו השבוע מספר לא מבוטל של אינדיקטורים כלכליים. כך למשל פורסמו בארה"ב נתוני התעסוקה שהצביעו על גידול חד במספר המשרות, כמו גם נרשמה עלייה במדד הייצור התעשייתי. עם זאת, מנגד ממשיך לגדול הגירעון התקציבי שלהם, זאת במקביל לעלייה בגרעון סחר החוץ.
בסוף השבוע הנוכחי צפויים להתפרסם מעבר לים נתוני האינפלציה ובסוף החודש צפוי הפד להודיע על גובה הריבית המוניטרית. עלייה בשיעור הריבית שם צפויה כמובן לגרור עליית ריבית אצלנו (ראה הרחבה ב"שוק האג"ח), זו עלולה להשפיע לשלילה על שוק המניות.
להערכת כלכלני הבנק, עלייה ברמת אי הוודאות הובילה בשבועות האחרונים להידוק הקשר בין מגמות המסחר בשווקי חו"ל לאלו שבשוק המקומי. זה האחרון צפוי להמשיך ולהתנהל בתנודתיות בשבועות הקרובים, כאשר הגורמים העיקריים שצפויים להשפיע על מגמת המסחר הינם: מגמות המסחר בשווקי חו"ל ובעיקר בארה"ב, התרחשויות חריגות בזירה הפוליטית והביטחונית והמשך פרסום הדוחות הכספיים לשנת 2005.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.