מרכיב המניות זינק ב-15% והזניק את תיק נכסי הציבור

מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל נמסר הבוקר (ד'), כי שווי תיק הנכסים של הציבור עלה מראשית השנה בכ-10% והסתכם ביולי 2005 בכ-1.6 טריליון שקל. זאת בהמשך לעליות בשיעורים דומים גם בכל אחת מהשנים 2004 ו-2003.

העלייה בשוויו של תיק הנכסים השנה הקיפה את כל רכיביו, מספרים כלכלני הבנק, אולם התרומה העיקרית לגידולו נבעה מרכיב המניות בארץ ששוויו עלה מראשית השנה בכ-15%, בעיקר עקב עליית שערי המניות בבורסה. כן תרמו לצמיחת התיק הרכיבים הצמודים למדד ולמט"ח, שעלו בעקבות הפיחות בשער החליפין, עליות שערי אגרות החוב והנפקות אגרות החוב של הסקטור הפרטי.

בחינת הרכב תיק הנכסים לפי הצמדה מעלה, כי מראשית 2005 עלה חלקם של הנכסים הצמודים למדד בתיק מ-30.1% ל-30.6% וירד חלקם של הנכסים השקליים הלא צמודים מ-31.3% ל-29.3%. זאת, על רקע עליית שיעורי האינפלציה השנה למרכז תחום היעד ולהתבססותם של שיעורי הריבית במשק ברמות נמוכות מאד תוך צפיות לעליית ריבית, דבר העלול להניב הפסדי הון למשקיעים בנכסים שקליים לא צמודים. על כן, סבורים כלכלני בנק ישראל, העדיף הציבור ובכלל זה גם המשקיעים המוסדיים להשקיע באגרות חוב צמודות שהונפקו על ידי הסקטור הפרטי. אלה נשאו תשואה גבוהה יותר מהשקעה באג"ח ממשלתי (תוך רמת סיכון גבוהה יותר) והפוטנציאל להפסדי הון בהן נמוך יותר מאשר באפיקים השקליים הלא צמודים, הכוללים גם סיכוני אינפלציה.

במחלקה המוניטרית מסבירים, כי נטיית המשקיעים להשקיע באגרות חוב צמודות, לצד שיעורי הריבית הנמוכים, הניעו את הסקטור העיסקי לנצל את חלון ההזדמנויות ולהנפיק אגרות חוב בבורסה ומחוצה לה. עקב כך, עלה חלקן של אגרות החוב הפרטיות הסחירות בתיק הנכסים של הציבור והגיע ביולי ל-3.2%, לעומת פחות מאחוז בסוף 2000. אך, למרות הגידול, מציינים במחלקה עדיין חלקן של אגרות החוב הפרטיות בשוק הסחיר המקומי מצומצם מאד בהשוואה בינלאומית, ואגרות החוב הממשלתיות מהוות את חלק הארי של שוק האג"ח המקומי הסחיר - כ-80%.

אחד האפיקים דרכו השקיע הצבור באגרות החוב היה באמצעות רכישת תעודות השתתפות בקרנות נאמנות המתמחות בהשקעה באגרות חוב. אלה גייסו בשבעת החודשים הראשונים של השנה כ-20 מיליארד שקל והשקיעו בממוצע 40-60 אחוזים מהכספים בנכסים צמודי מדד.

מהמחלקה המוניטרית מציינים גם, כי גם חלקן של המניות בתיק הוסיף לעלות השנה, בהמשך לעליית חלקן גם בשנים 2003-2004, וביולי 2005 הוא הגיע ל-23.6% לעומת 22.5% בסוף 2004. לכך, תרמה עליית שערי המניות בעקבות ההתאוששות בפעילות הריאלית, הרגיעה היחסית במצב הבטחוני, והצפיות להמשך הצמיחה בכלכלה.

חלקם של הנכסים הצמודים למט"ח עלה אף הוא בחודשים הראשונים של 2005 והגיע ל-13.8% מהתיק לעומת 13.3% בסוף 2004, עקב הפיחות בשער השקל, והגדלת ההחזקה בנכסים אלה בהשפעת המשך צמצום פערי הריבית בין ישראל לחו"ל והשוואת שיעורי המיסוי על השקעה בניירות ערך בחו"ל לאלה השוררים על השקעה בבורסה בתל אביב. שיעור ההשקעה בחו"ל מסך תיק הנכסים של הציבור עלה מראשית השנה במידה מתונה בלבד - ל-8.6% מהתיק לעומת 8.3% בסוף 2004, כאשר המשקיעים המוסדיים לטווח בינוני וארוך הגדילו את רכיב ההשקעה בחו"ל בתיקיהם בעוד הציבור הרחב וקרנות הנאמנות הקטינו אותו.

לדברי כלכלני בנק ישראל, יתכן שנטיית ה-Home Bias חזקה יותר אצל משקי הבית מאשר אצל גופים מוסדיים, הנעזרים במומחים לצורך בצוע ההשקעות בשווקים הבינלאומיים. בנוסף, הם מציינים, לרפורמה במס היתה השפעה חזקה במיוחד על קופות הגמל, שמראשית 2005 פטורות לחלוטין ממס גם על השקעותיהן בחו"ל. גם התחרות בין המשקיעים המוסדיים לטווח ארוך, שגברה מאד בשנים האחרונות, על רקע הרפורמות בשווקים הפיננסיים מגבירה את נטייתם לפיזור גדול יותר של התיק על מנת להשיג תשואות גבוהות יותר.

מבנק ישראל מוסרים, כי לרפורמות במשק היתה השפעה ניכרת על התפתחות הרכב תיק הנכסים של הציבור - כך למשל ירד במידה ניכרת חלקם של הפיקדונות ותוכניות החיסכון בתיק הנכסים של הציבור והוא עמד ביולי 2005 על 33% לעומת 44% בסוף 2002, עקב ביטול יתרון המס שהיה להשקעה בפקדונות יחסית לאפיקי השפעה אחרים. גם חלקן של אגרות החוב הלא סחירות בתיק הנכסים ירד בצורה משמעותית עקב הפסקת הנפקתן של אגרות החוב המיועדות לקרנות הפנסיה והשינוי בשיטת השיערוך של נכסים לא סחירים המוחזקים בידי משקיעים מוסדיים.

עקב כך, אומרים במחלקה המוניטרית, עלה חלקם של הנכסים הסחירים בתיק הנכסים של הציבור ואלה הגיעו ביולי ל-50.2% מהתיק לעומת 35.4% בסוף 2002. התפתחויות אלה תורמות להעמקת הסחירות והנזילות בשוק ולהקטנת מעורבותם של הבנקים בניהול נכסי הציבור.