לפזר-לפזר-לפזר. כולם אומרים לכם לפזר את תיק ההשקעות. לפזר בין מכשירים מסוכנים למכשירים לא מסוכנים שזה במילים פשוטות בין מניות לאיגרות חוב; לפזר בין מניות של חברות חזקות ומניות קטנות יותר; לפזר בין איגרות חוב ממשלתיות לאיגרות חוב קונצרניות, בין איגרות חוב מדדיות לשקליות.

לפזר-לפזר-לפזר בין השקעות מקומיות להשקעות גלובליות. כמה שיותר פיזור הרי זה משובח. אז זהו שלא, אם כי, לרובכם הפיזור כן יתאים. ואיך הסתירה הזו מסתדרת? 

1. החיסרון הגדול של הפיזור - פיזור של תיק הנכסים שלכם הופך את תיק הנכסים שלכם לסוג של בנצ'מרק, סוג של תיק עוקב מדד. אם אתם משקיעים ב-10 ניירות ערך שלכל אחד משקל של 10%, אתם מאוד תלויים בכל אחד מהניירות האלו לטוב ולרע. אתם יכולים להרוויח הרבה וגם להפסיד הרבה כתלות ב-10 מניות-איגרות חוב. אבל אם אתם משקיעים ב-1,000 ניירות ערך, אין לנייר בודד משמעות. נניח שהאמנתם שחברה מסוימת תפתור את בעיית פקקי התנועה והשקעתם בה? אז מה? גם אם שווייה יוכפל או ישולש, היא תיבלע בתוך תיק ההשקעות.

ככל שתפזרו יותר כך התשואה שלכם יותר תתכנס לממוצע. רוצים להיות ממוצעים? זה סבבה לרוב הציבור, רק אל תצפו לתשואות מרשימות. המצליחנים הגדולים של שוק ההון לדורותיו הם אותם אלו שבחרו דווקא במיקוד ולא בפיזור. רוב התיק של גורו ההשקעות וורן באפט מושקע במניות בודדות, אפל היום היא מעל 30% מההשקעות של ברקשייר האת'אווי שבשליטתו. מי שיודע לנתח-לעקוב-להעריך, לא צריך פיזור, אלא צריך לבחור את המניות הנכונות. 

• הנחיות חדשות במימון: איך משפיע קיבוע הקלות המשכנתא על הזינוק בהלוואות "לכל מטרה"?
• בנק ישראל מפרסם הקלות ללוקחי משכנתאות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אבל לפיזור יש יתרון - הוא מפחית סיכון. אם מתוך ה-10 מניות-איגרות חוב בדוגמה של המשקיע שאינו מפזר, חמש נפגעו קשות כי הן חברות שמרכז פעילותן בטורקיה הרועדת, אז "הלך על התיק". אבל אם אלו 5 מניות-איגרות חוב מתוך 1,000 של המשקיע המפזר, זה לא נורא. 

רוב הציבור יעדיף פיזור כי הוא לא רוצה סיכון, ובהתאמה  אפיקי ההשקעות דרך המוסדיים לא מאפשרים מיקוד. הם מחויבים רגולטורית לפיזור ענק במניות, איגרות חוב ועוד (איזה רגולטור ירצה סיכון בתיק ההשקעות, גם אם זה נכון למשקיע?). וזה בסדר ונכון  - לרובנו. אבל מי שמבין או חושב שהוא מבין בשוק ההון, בקריאת דוחות - שישקיע בעצמו.

2. השטויות של בנק ישראל - בנק ישראל פרסם אתמול דוח מביך. הוא פונה לגופים המוסדיים ואומר להם - "אתם לא מגוונים ולא מפוזרים מספיק" וגם - "התשואות שלכם מאוד קרובות-דומות". בנק ישראל רוצה שיגוונו-יפזרו את תיקי ההשקעות בפנסיה-גמל ומסביר שבארץ הדמיון בהשקעות של הגופים גדול, בחו"ל הוא פחות גדול, ועדיין משמעותי. 

• העלאת דירוג לטבע; מניית החברה בשיא של 8 שנים
• פשיטה על משרדי אירודרום - אמרנו לכם שיש סימני שאלה על עסקת הכטב"מים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מיליארד שקל בייבי - עמירם לוין בתשואה חלומית

בוקר טוב לבנק ישראל. ראשית, כולם דומים. גם מנהלי ההשקעות בעולם מספקים תשואה קרובה. כללי המשחק של הגוף המוסדי ברורים, גבולות הגזרה שלו ידועים, מרחב התמרון ידוע. יש מניות, יש איגרות חוב, יש השקעות בארץ, השקעות בחו"ל, ויש את הניתוח-עין מקצועית שמנסה לייצר את האלפא (תשואה עודפת). אבל בסופו של דבר בגלל הפיזור הרחב והמתאם בין השווקים, יש התכנסות לבנצ'מרק, ומה שיקבע בסוף את התשואה העודפת הוא בחירת מניות איכותיות, או קריאת שוק טובה ושינוי בתמהילים-הרכבי התיקים ובאזורים גיאוגרפיים.

בנק ישראל לא יכול לדרוש גיוון-פיזור ובו זמנית לבקר את הדמיון בתשואות, כי פיזור יביא לדמיון. זה א'-ב' של עולם ההשקעות.

3. השקעות גלובליות לעומת השקעות מקומיות - בנק ישראל טוען ובצדק, שהבורסה המקומית "קטנה" על הגופים המוסדיים. זה נכון, זה חבל, גם בגלל זה הם יוצאים החוצה. רוב כספי הגופים המוסדיים באפיק מנייתי כבר נמצאים בחו"ל. זה הולך וגדל. יש כאלו שאצלם זה יותר ויש כאלו שפחות, אבל המגמה ברורה. רק שאלה לבנק ישראל - מה היתרון של גוף מוסדי שמשקיע במניות בארה"ב, אנגליה או יפן? יש לו ערך על פני גוף מוסדי אמריקאי שמשקיע שם? יש לו ערך-יתרון על פני תעודת סל או קרן סל שעוקבת אחרי מדדים? אין לו.

הערך המוסף של הגופים המוסדיים נמצא בבחירות השקעות נכונות בארץ ורואים את זה אצל המובילים. למנהלי ההשקעות המקומיים, טובים ככל שיהיו, אין יכולת לשבת מול מנכ"ל של חברה גלובלית ולראות בלבן של העיניים אם הוא דובר אמת או לא. כשהם מדברים עם מנכ"ל ישראלי, הטובים מזהים. 

אז המסקנה מהדוח של בנק ישראל היא גם שהבנק שהוא היועץ הכלכלי של הממשלה, החוקר הכלכלי המוביל במדינה, זה שמעסיק מאות עובדים בשכר שהוא מעל הממוצע במגזר הציבורי (הרבה מעל הממוצע), זה שאתמול פרסם שהתקציב שלו 1.1 מיליארד שקל, לא הכי מבין את כללי ההשקעות, אבל חשוב יותר - הבורסה שלנו חלשה וקטנה. היא חלשה וקטנה כי חברות טובות וגדולות לא באות לכאן בהמוניהן. היא חלשה וקטנה כי היא התפתתה לקלוט לכאן בגל ההנפקות לפני שנתיים 100 חברות זבל או חברות מנופחות שהופכות את הבורסה בעיני הציבור לקזינו, וגורמות לחברות הישראליות בוול סטריט שלא להתקרב לכאן.

הפתרון הכי טוב לתשואות שלנו היא בורסה גדולה ומגוונת יותר ו-או בורסה שנייה. היתרונות בלהיות חברה סחירה הם ברורים, אבל בעלי החברות רואים בעיקר את העלות ולא את התועלת. אז תוסיפו להם תועלת - הבורסה-בנק ישראל-הממשלה, צריכים לדאוג שיסחרו כאן עוד חברות חזקות וטובות. זה גם האינטרס של הגופים המוסדיים, כדי להשקיע בחו"ל, אף אחד לא צריך אותם.