
העליון פסל מכרז הסעות בקריית אתא - וזו הסיבה
לאחר שחברה אחת זכתה במכרז באמצעות תעריף נמוך מאוד, טענה המתחרה שלה כי מדובר בהצעה שנשענה לא על איכות או מחיר אמיתי, אלא על תכסיסים חשבונאיים מתוחכמים, שמכונים בשפה המשפטית "העמסת מחירים". לדברי שופט בית המשפט העליון אלכס שטיין, שהכריע במקרה, שיטת השקלול יוצרת "פער בין המחיר המוצע לבין המחיר שהזוכה צפוי לקבל"
בקריית אתא, עיר שקטה בצפון הארץ, התחוללה סערה מאחורי הקלעים של אחד מהמכרזים הרגישים ביותר במרחב המוניציפלי - מכרז להסעת תלמידים. הורים רבים, שלא מודעים כלל למה שמתחולל בחדרי הדיונים של ועדות המכרזים ובאולמות המשפט, הסתמכו על כך שהסעת ילדיהם לבתי הספר נעשית בהתאם לכללים, מתוך שיקולים ענייניים, ועל בסיס הוגנות מלאה. אך פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון, שניתן באחרונה, חושף תמונה מטרידה. במוקד הסערה ניצבת זכייתה של א. קרן פסגות, שנבחרה לספק את שירותי ההסעה לתלמידים בעיר. אלא שחברת הסעות ותיקה בשם פ.א. פדידה הסעות וטיולים, טענה כי מדובר בזכייה פסולה - כזו שנשענה לא על איכות או מחיר אמיתי, אלא על תכסיסים חשבונאיים מתוחכמים, שמכונים בשפה המשפטית "העמסת מחירים".
פ.א. פדידה, שממוקמת בקריית אתא ופועלת כבר יותר מ-30 שנה בתחום, רגילה לזכות במכרזים דומים. בעבר אף העניקה שירותים ישירות לעירייה. אך הפעם, למרות ניסיון עשיר וצי רכב מרשים, מצאה את עצמה נדחקת החוצה על ידי שיטת שקלול שהיטיבה, כך נטען, דווקא עם מתחרה חדשה יחסית, שהגישה הצעה זולה במיוחד, אך לא בהכרח ריאלית. לדברי פדידה, ההצעה של המתחרה היתה תכסיסנית במובהק, כלומר הצעה שנראית על פניו זולה ואטרקטיבית אך מבוססת על מניפולציה של אופן תמחור הרכיבים. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את טענות החברה הוותיקה, ואף חייב אותה בהוצאות. אך העליון חשב אחרת, לפחות בחלקו.
מהי בעצם "העמסת מחירים"?
בפסק הדין ניתנה התייחסות עמוקה ומפורטת לתופעה שנחשפה - העמסת מחירים. מדובר בטקטיקה שבה מציע ממקם מחירים גבוהים מאוד על רכיבים מסוימים במכרז, ומחירים נמוכים במיוחד על אחרים, לא על בסיס עלות אמיתית, אלא במטרה לנצח את נוסחת השקלול. בית המשפט הגדיר את המונח באופן ברור: "העמסת מחירים - משמעה שילוב מכוון של הצעת מחירים גבוהים לחלק מן הרכיבים ומחירים נמוכים לרכיבים אחרים, באופן מלאכותי, הכל בהתאם לתכנוני הרווח של המציע ולא בהתאם לעלות הריאלית של העבודה או האינטרסים של עורך המכרז".
בכך, מסביר פסק הדין, נגרם עיוות לא רק לעורך המכרז העירייה במקרה הזה - אלא גם למתחרים הגונים. הנוסחה שבה השתמשה העירייה חישבה ממוצע בין הצעות למחירים שונים, אך לא שקלה מה באמת יידרש בפועל. בכך נוצר פתח רחב להצעות שמוכוונות מראש לניצול הפער בין המחיר המחושב לממוצע לבין התמורה הצפויה בפועל.
- הגנה על כספי ציבור: תיקון חקיקה חדש יחסום את גישת העבריינים למכרזים ציבוריים
- אלביט זכתה בחוזים בהיקף של 330 מיליון דולר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט אלכס שטיין, שכתב את פסק הדין, מצא כי מדובר ב"דפוס פעולה סדור ומתוחכם" מצד הזוכה באשכול מספר 1 של המכרז - אזור שכלל כ-70 מסלולים, מהם 23 היו "מסלולים כפולים", שבהם נדרש תמחור לשתי חלופות. החברה הזוכה הציעה מחירים זהים של 122.27 שקל למסלולים עם מאפיינים שונים בתכלית - מסלולים קצרים וארוכים, עם מספר משתתפים משתנה וסוגי רכבים שונים. "במסלול כפול, נסיעה עם 10 נוסעים תומחרה בדיוק כמו נסיעה עם 20 נוסעים", כתב השופט שטיין והוסיף כי התנהלות זו "נעדרת הגיון כלכלי ומעלה חשד ממשי לתכסיסנות".
יתרה מזו, באותם מסלולים שאינם כפולים, כלומר כאלה שהעירייה צפויה להפעיל בפועל, הציעה החברה מחירים גבוהים משמעותית. למשל, נסיעה של 10 נוסעים תומחרה ב-220.08 שקל במסלול רגיל, אך ב-122.27 שקל במסלול כפול. לפי בית המשפט, הסיבה ברורה: במסלולים כפולים ישנה אי-ודאות בנוגע להפעלה בפועל, מה שמאפשר להציע מחיר נמוך לצורך השפעה על ממוצע ההצעה, בידיעה שלא בהכרח יידרש שירות בפועל. כמו כן, כשבמסלול נדרש יותר מרכב אחד, החשיפה להפסד הופכת ממשית - וכאן חרגה החברה מהתבנית והציעה מחירים גבוהים יותר, בניגוד לדפוס הקבוע של 122.27 ש"ח. בעיני השופט, הדבר חיזק את הרושם כי מדובר בהתנהלות מתוחכמת אך מלאכותית, שמטרתה אחת - לנצח במכרז תוך ניצול הנוסחה.
ביקורת על מבנה המכרז - ועל היעדר שקיפות
השופט שטיין לא חסך את שבט ביקורתו גם מהעירייה ומבנה המכרז עצמו. הוא קבע כי "במכרז שבו עסקינן, מתקיימת תחרות ספקים על הספקת שני שירותים נבדלים אשר נכרכו על ידי בעלת המכרז בחבילה אחת", וקבע כי שיטת השקלול יוצרת "פער בין המחיר המוצע לבין המחיר שהזוכה צפוי לקבל". הצעות תכסיסניות, נקבע בפסק הדין, "מסכלות את מטרותיו של המכרז, שבראשן - הגינות כלפי בעל המכרז והמציעים ישרי דרך. בפרט, הן אינן מאפשרות לבעל המכרז לחשוף את מחיריהם האמיתיים של השירותים". השופט אף מתח ביקורת חריפה על העירייה כשכתב כי מדובר ב"תקלת אמת", והוסיף ש"כל אימת שמדובר במכרז שנערך על ידי רשות ציבורית, חוסר האפשרות לגלות את מחירי האמת [...] הוא בגדר תקלה ציבורית רבתי, שעמה לא נוכל –-וממילא לא נרצה - להשלים".
- ועדת ערר עצרה תמ"א 38 לטובת בחינת פינוי־בינוי
- בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית 220 אלף שקל
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
למרות הקביעה כי ההצעה באשכול מספר 1 תכסיסנית, נמנע בית המשפט מלהורות על ביטול מיידי של ההתקשרות, כדי שלא לשבש את שירותי ההסעה לתלמידים בעיצומה של שנת הלימודים. "פסיקתו של סעד זה תפגע בהספקה הסדירה של שירותי ההסעים בקריית אתא ותסב נזק לתלמידים ולהוריהם", נאמר. לפיכך, נקבע כי החוזה עם הזוכה ייוותר על כנו עד ל-31 באוגוסט 2025 בלבד. החל מ-1 בספטמבר, העירייה ומשכ"ל יידרשו לפרסם מכרז חדש עבור אשכול מספר 1, תוך שהן לוקחות בחשבון את הליקויים שנחשפו. באשכול מספר 2, שם לא נמצאה תכסיסנות, תישאר הזוכה בעמדתה. בסיום פסק הדין, קבעו השופטים פה-אחד כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי, ולהטיל על המשיבות - העירייה, משכ"ל וחברת ההסעות שזכתה - לשלם למערערת הוצאות משפט בסכום כולל של 15 אלף שקל.
הכתבה הזו אולי תיראה לחלק מהקוראים כנוגעת בתחום טכני ויבש, אך למעשה מאחורי כל מספר, טבלה ומחיר, עומדת תחרות שאמורה להיות הוגנת. התנהלות תכסיסנית, גם אם היא נעשית בתחכום ובמראית עין של חוקיות, מאיימת על עקרונות בסיסיים של יושר, שוויון והגינות ציבורית. השופט שטיין הדגיש זאת כשכתב כי, "מי שמנסה להערים על בעל המכרז באורח בלתי נאות - ראוי הוא שהצעתו תיפסל על הסף. אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת, ואם פלוני מבקש להטעות כבר בתחילת הדרך, מי לכפו של בעל המכרז יתקע, כי אותו פלוני לא ישקר ויכזב גם בהמשך הדרך?".
מה ההשלכות של פסק הדין על מכרזים עתידיים בתחום ההסעות?
פסק הדין מחדד את הצורך בתכנון מדויק וזהיר של נוסחאות השקלול במכרזים ציבוריים, במיוחד כשמדובר בשירותים רגישים כמו הסעת תלמידים. בתי משפט עשויים לבחון בעתיד את המבנה הפנימי של
המכרזים, לא רק את התוצאה הסופית, ולדרוש שהמנגנונים המובנים בהם לא ייצרו פתח לתכסיסנות.
מה מבדל את התכסיסנות שנמצאה כאן לעומת תמחור גירעוני לגיטימי?
בעוד שתמחור גירעוני יכול להיות
לעתים תוצאה של שיקול כלכלי לגיטימי (כמו חדירה לשוק או הרחבת פעילות), תכסיסנות - כפי שהוגדרה בפסק הדין - טמונה בכוונה הסמויה להטעות את בעל המכרז. מדובר לא רק במחיר נמוך, אלא בתבנית מחירים שמנוגדת להגיון כלכלי, נראית מלאכותית, ומשרתת את רווחיות המציע על חשבון
התחרות ההוגנת והציבור.
מדוע בית המשפט בחר שלא לפסול את ההתקשרות באופן מיידי?
אף על פי שההצעה זוהתה כתכסיסנית, השופטים נתנו משקל כבד לשיקולים מעשיים וחברתיים: שירותי הסעות לתלמידים
לא ניתן להפסיק באחת מבלי לגרום נזק ממשי. הפסיקה הדגישה את עקרון המידתיות והעדיפה סעד עתידי - ביטול ההתקשרות החל מ-1 בספטמבר - על פני התערבות דרסטית שעלולה לפגוע בילדים והוריהם.
האם פסק הדין עוסק גם
בהתנהלות ועדת המכרזים?
כן. בית המשפט העליון ביקר בעקיפין את הדרך שבה שוקללו ההצעות, ואף הציע שינויים מבניים לעתיד. הוא הזהיר שדרך החישוב הקיימת עלולה להטעות את הוועדה וליצור הבדל משמעותי בין מה שנראה כהצעה זולה לבין העלות האמיתית שתשולם
בפועל. בכך, מוטלת אחריות גם על הרשות המקומית להבטיח תחרות אמת.
האם העמסת המחירים היא חוקית?
העמסת מחירים אינה עבירה פלילית, אך היא נחשבת בפסיקה "פגם תכסיסני" שעשוי להביא לפסילת
ההצעה, בשל פגיעה בתום הלב ובשוויון ההזדמנויות. תקנה 20(א) לתקנות העיריות (מכרזים) מאפשרת לוועדת המכרזים לפסול הצעה שיש בה תכסיסים בלתי הוגנים או כוונה להוליך שולל - גם אם לא הופרו במפורש תנאי המכרז.
האם
חברות אחרות שהשתמשו בטכניקה דומה צריכות לחשוש?
בהחלט. גם אם טכניקת העמסת מחירים עברה עד כה מתחת לרדאר, פסק הדין הזה מאותת לרשויות, לוועדות מכרזים ולבתי המשפט לבחון את ההצעות בעין בוחנת יותר. סביר להניח כי חברות שימשיכו לפעול כך, גם אם יזכו, יחשפו לסיכונים משפטיים ולקבלת תביעות מצד מתחרים.

הנער הספיק לעבוד שעה - ויפוצה במיליון שקל עקב תאונה
השופטת קבעה כי המפעל נתן לנער "הדרכה חפוזה ונמהרת" ולא פיקח על עבודתו, שעה בלבד אחרי שהתקבל לעבודה. קטיעת שלוש אצבעות ביד הדומיננטית הפכה את ימי הקיץ של התובע לסיוט רפואי מתמשך. העדויות שנשמעו בבית המשפט חשפו פערים גדולים בגרסאות, והובילו למסקנה חד־משמעית:
רשלנות המעביד היא שגרמה לתאונה. הפיצוי הכולל שישולם לנער מגיע ליותר מ-981 אלף שקל
הקיץ שאמור היה להיות פתיחת הדלת הראשונה של נער בן 15 לעולם העבודה הסתיים מהר הרבה יותר מכפי משחשב, ובצורה שאיש לא היה מאחל לעצמו. במקום שעות עבודה קלילות במפעל לייצור בקבוקים, התובע מצא את עצמו בחדר המיון של בית החולים העמק בעפולה, כשהוא סובל מפגיעה קשה בידו הדומיננטית. בתוך שעה בלבד מהרגע שנקלט לעבודה, שגרת החופש הגדול שלו התפוגגה והתחלפה בלילות של כאבים, טיפולים וניתוח בהרדמה כללית, לאחר ששלוש מאצבעותיו נקטעו בחלקן. פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בחיפה חושף את רצף המחדלים שאיפשרו את התאונה, ומבהיר כי אחריות המפעל היא ברורה ומלאה.
על פי פסק הדין, התאונה התרחשה ב-30 ביולי 2018, כשהתובע, יליד 2003, הגיע למפעל לאחר ששמע מחבריו כי המקום נוהג להעסיק קטינים בתקופת הקיץ. השופטת מאג'דה ג'ובראן־מורקוס מתארת כיצד כבר בתחילת היום, בתוך רבע שעה מהגעתו, נמצא הנער עובד ללא פיקוח וללא הכשרה מספקת, בסביבה שבה פועלת מכונה תעשייתית כבדה לייצור בקבוקים. הוא סיפר כי ישב עם מנהל הנתבעת כ-15 דקות בלבד לפני תחילת העבודה, וכי לא נערך לו סיור במפעל, לא ניתן לו מידע על אופי המתקנים והסכנות, ולא הוסברה לו דרך העבודה עם המכונה. בעדותו היא אמר כי, "אז לא ידעתי מה המכונה הזו ואף אחד לא הדריך אותי איך לעבוד על המכונה… אני כקטין רוצה להראות את עצמי מבין, התחלתי לעבוד על המכונה".
העדות הזו עמדה מול גרסה אחרת לחלוטין שהציג מנהל הנתבעת, שטען כי התובע התקבל לעבודה פשוטה של הדבקת מדבקות על בקבוקים וכיסוי צנצנות, וכי לא ניתנה לו כל הוראה לעבוד על המכונה הכחולה המייצרת את הבקבוקים. לדבריו, העובד הנוסף שהיה מופקד על המכונה - אדם מנוסה ומוכשר - הוא זה שהיה אמור לעבוד עליה, ולתובע כלל לא היה תפקיד שקשור בה. המנהל אף טען כי ירד ממשרדו בקומה העליונה, הבחין בתובע יושב על המכונה "ומנסה לעבוד עליה", וכי צעק לעברו לרדת ולחזור לתפקידו, אך התובע התעלם וניסה להראות שהוא יודע להפעיל את המכונה.
העובד הנוסף לא הובא לעדות
אלא שגרסת הנתבעת לא הצליחה לעמוד במבחן הראיות. בית המשפט מציין כי העובד הנוסף, שלפי תצהיר המנהל היה תושב עזה שעבד במקום, לא הובא לעדות, אף שבטופס בל/250 שמולא בסמוך לאירוע נרשם עד אחר לחלוטין, תושב מאותו יישוב שבו נמצא המפעל. גם אשתו של מנהל הנתבעת, שנכחה במקום בזמן התאונה לפי דבריו, לא הובאה לעדות. השופטת קבעה בהכרעתה כי ההימנעות מהבאת עדים קריטיים משפיעה לרעת הנתבעת ומחלישה את גרסתה באופן מהותי. לצד זאת, היא ציינה כי העדות של התובע היתה עקבית, סדורה ואמינה, ואף נתמכה בכך שבמסמכים הרשמיים שהוגשו לאחר התאונה לא נרשם שהתובע חרג מהוראות כלשהן.
- בנקאי נורה מחוץ לביתו - והוכר כנפגע בתאונת עבודה
- תאונת עבודה – 90% מהתביעות נכשלות ללא ליווי: איך עו"ד ליאור אליטים משנה את הסטטיסטיקה לטובתך
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בכך קיבל בית המשפט את גרסת הנער, שלפיה מי שהפנה אותו ישירות למכונה היה מנהל העבודה עצמו. הוא לא הוזהר מפני הסיכון, לא קיבל כל הנחיה להימנע מקרבה למתקן, וההדרכה שניתנה לו היתה מינימלית, כללית ולא מתאימה לגילו. בחלק מרכזי בפסק הדין קבעה השופטת כי, "הנתבעת לא הסתייגה ולא פירטה בטופס 250 או בטופס הודעה על פגיעה למל"ל כי התובע פעל בניגוד להנחיות שניתנו", וכי הוראות הבטיחות שניתנו לו היו "חפוזות וכלליות". עוד היא כתבה בהכרעת הדין כי, "לא נערך לו סיור במבנה המפעל וישר התחיל לעבוד - ללא פיקוח".
פינוי מבנים; קרדיט: רמ"יועדת ערר דחתה עררים, אך עצרה תמ"א 38 לטובת בחינת פינוי־בינוי
היתרי תמ״א 38 לחיזוק שני בנייני רכבת בשכונת גילה אושרו, אך ועדת הערר קיבלה החלטה חריגה: עיכוב של חצי שנה בכניסת ההיתרים לתוקף, כדי לאפשר לתושבים וליזם לבחון מחדש אפשרות לפרויקט פינוי־בינוי במתחם. ההחלטה חושפת שנים של מאבקי דיירים, טענות על פגיעה בזכויות
קנייניות, שאלות תכנוניות ותמרון מתמשך בין תמ״א 38 לעולם ההתחדשות המתחמית
שני בנייני רכבת ותיקים, בני כ-50 שנה, עומדים על ראש גבעה ברחוב האפרסמון בשכונת גילה שבירושלים, הצופה לעבר ציר הרכבת הקלה המתוכנן. חלק מהדיירים מביטים עליהם ורואים בניין שדורש חיזוק דחוף מפני רעידות אדמה. אחרים רואים הזדמנות נדירה, ואולי האחרונה, לפרוץ קדימה אל תהליך כולל של פינוי־בינוי, כזה שישנה לחלוטין את איכות החיים במתחם. במשך כמעט עשור התגלגלו תוכניות, יזמים התחלפו, דיירים נאספו לאספות רועשות, התנגדויות הוגשו, והוועדה המקומית בירושלים קיבלה לבסוף החלטה לאשר שני היתרי תמ״א 38/1 לחיזוק הבניינים ולהוספת עשרות יחידות דיור חדשות.
אלא שהסיפור לא נגמר שם. שישה עררים הוגשו לוועדת הערר המחוזית, שבראשה עמדה עו"ד שרית אריאלי בן־שמחון. הוועדה בחנה את התיק לפרטי פרטים, קיימה שני דיונים ארוכים ואף קיבלה מסמכים משלימים. ואז, ברגע האחרון, בתוך תהליך שכבר נראה סגור, פרצה אפשרות חדשה - לבחון מחדש קידום של פרויקט פינוי־בינוי. הכרעת ועדת הערר מספרת סיפור על קהילה מפוצלת, על מערכת תכנון שנעה בין מדיניות משתנה לבין הצורך המיידי בחיזוק מבנים, ועל מתח מובנה בין אינטרס נקודתי של כל בניין לבין חזון כולל למתחם.
פסק הדין מתאר בפירוט רב את פרטי הפרויקט: שתי בקשות להיתר, האחת במבנה ברחובות האפרסמון 8-2 והשנייה במבנה ברחובות האפרסמון 18-10. בשני המקרים מדובר בבנייני רכבת בני ארבע קומות, ללא חניה וללא תכנון מודרני. היזמית, מלני המרכז להשבחת נכסים, ביקשה לבצע חיזוק על בסיס תמ״א 38/1, להרחיב את הדירות הקיימות ולהוסיף בין 19 ל-24 יחידות דיור חדשות בכל בניין. ההתנגדויות לא איחרו לבוא: טענות על תכנון לקוי, חסימת חלונות, עומס חניה, פגיעה בגינות המשמשות דיירי קרקע, שימוש לא הוגן בשטחים משותפים, פגיעה בדירות שבהן בוצעו הרחבות בהיתר, טענות קנייניות על תוקף החתימות ואפילו הטחת האשמות על לחצים ו"אי-שקיפות מצד נציג הדיירים.
מרכז המחלוקת היה עקרוני עוד יותר: האם נכון להמשיך לקדם תוכנית חיזוק נקודתית באמצעות תמ״א 38, או להמתין לתכנון כולל של פינוי־בינוי, שמותאם למדיניות החדשה לאורך תוואי הרכבת הקלה. הוועדה המקומית דחתה את ההתנגדויות והעדיפה לממש את הפרויקט: "דיירי המבנה משוועים לחיזוק המבנה ודירותיהם" כתבה הוועדה בהחלטתה, וציינה כי "הליך של פינוי־בינוי טרם החל כלל, לא ברור האם יזכה להסכמות הדיירים והאם יש סבירות ממשית שאכן יצא מן הכוח אל הפועל".
- ICR מתקדמת בשני פרויקטים של התחדשות בר"ג ובגבעתיים
- המציאות המורכבת של ההתחדשות העירונית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
העררים - טענות פרטניות ומורכבות
בפני ועדת הערר הוצגו טענות מגוונות. חלק מהדיירים טענו כי התכנון חוסם את חלונות המטבח והשירותים, כי תוספות הבינוי מאולצות וכי אין כל יחס הוגן לדירות הקיימות. משפחת וייסבין הצביעה על פגם חמור: לטענתם, היזם כלל לא הציג בבקשה להיתר תוספת בנייה שהם קיבלו בהיתר ב-2019, וממילא התוספת הזו מיועדת להיהרס. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "העלמת המידע בדבר תוספת הבנייה של העוררים מהווה פגם מהותי בבקשה להיתר".
