לוגו אנרון
לוגו אנרון
היום לפני...

החשיפה העיתונאית שהובילה לקריסתה של ענקית האנרגיה האמריקאית ומה קרה היום לפני 52 שנה

היסטוריה כלכלית - "מה קרה היום לפני..." - מדור מיוחד שמוקדש לאירועים המרכזיים בכלכלה ובשווקים בישראל ובעולם. והיום - על ההתרחשויות הבולטות ב-17 באוקטובר



עמית בר |
נושאים בכתבה נפט


17 באוקטובר 2001 - תחקיר עיתונאי חושף שערורייה באנרון, SEC פותחת בחקירה

ב-17 באוקטובר 2001, תחקיר שהתפרסם בעיתונות הפיננסית האמריקאית הצית שרשרת אירועים שהובילה להתמוטטות אחת החברות הגדולות והמשפיעות ביותר בוול סטריט: אנרון. בכתבה שפורסמה בוול סטריט ג'ורנל נחשפו מבנים חשבונאיים מפוקפקים של החברה, שיטות לדחיית הפסדים והעברת חובות לחברות בנות חיצוניות שנשלטו על ידי החברה עצמה, אך לא נכללו בדוחותיה הכספיים. באותו יום פתחה רשות ניירות הערך האמריקאית (SEC) בחקירה רשמית, מה ששלח את מניית אנרון לירידה שלכ-10% בתוך יממה, ובישר את ראשית הקריסה.

אנרון, שפעלה בתחילת הדרך כחברת הולכה של גז טבעי מטקסס, הפכה במהלך שנות התשעים לאימפריה בתחום האנרגיה והסחר בחוזים עתידיים. היא הציגה את עצמה כחלוצה ב"שוק האנרגיה החדש", שעסק לא רק באספקה פיזית של חשמל וגז, אלא גם במסחר בנגזרים פיננסיים הקשורים למחירי אנרגיה, מזג אוויר ותחבורה. הנהלת החברה, שכללה את היו"ר והמייסד קנת' ליי, המנכ"ל ג'פרי סקילינג, וסמנכ"ל הכספים אנדרו פאסטו, בנתה מערכת סבוכה של מאות חברות בנות offshore שנועדו להעביר אליהן חובות, הפסדים, השקעות כושלות ונכסים רעילים, כדי שלא ייראו בדוחות של החברה האם.

הצמיחה המהירה, הדוחות המרשימים והכריזמה של ההנהלה יצרו תחושת התלהבות עצומה בוול סטריט. אנרון הוגדרה זמן קצר קודם לכן כאחת מעשר החברות החדשניות ביותר בארה"ב. שווי השוק שלה חצה את ה-70 מיליארד דולר, והמשקיעים לא שיערו עד כמה גדול הפער בין ההצהרות למציאות.

אחרי פרסום התחקיר באוקטובר, התברר עד כמה החברה הייתה תלויה באוויר חם. בחודש נובמבר, כשכבר לא הצליחה לגלגל חובות או למכור נכסים נוכח לחץ ציבורי ורגולטורי, צנחה מנייתה מתחת ל-1 דולר, לעומת שיא של כ-90 דולר שנה קודם לכן.

החברה נכנסה למשבר נזילות חריף, קווי אשראי בוטלו, ומוסדות פיננסיים החלו לנתק מגע. אנרון ניסתה למצוא רוכש - תחילה דווח שדיוק אנרג'י תבחן רכישה, אך העסקה קרסה במהירות.

ב-2 בדצמבר 2001 הגישה אנרון בקשה לפשיטת רגל, והפכה לקריסה הגדולה ביותר בתולדות החברות האמריקאיות בזמנה, עם חובות של כ-31 מיליארד דולר, וירידת ערך מוחלטת למיליוני מניות שהוחזקו על ידי עובדים, גמלאים ומשקיעים מוסדיים.

הקריסה גררה השלכות מערכתיות: חברת הביקורת ארתור אנדרסן, אחת מחמשת משרדי רואי החשבון הגדולים בעולם, נמצאה אשמה בהשמדת ראיות ונאלצה להתפרק. שורה של חקירות פליליות נפתחו, ולבסוף הובילו להרשעות של בכירי אנרון. סקילינג נדון ל-24 שנות מאסר (שמהן ריצה בפועל כ-12), פאסטו ריצה 5 שנות מאסר, וליי הלך לעולמו רגע לפני מתן גזר דינו.

קיראו עוד ב"היום לפני"

אירועי אנרון היוו זרז לחקיקת חוק סרביינס-אוקסלי ב-2002, שחולל מהפכה בדרישות הדיווח והפיקוח בחברות ציבוריות בארה"ב. גם שנים אחרי, אנרון נותרה דוגמה לאופן שבו חדשנות עסקית יכולה להפוך למנגנון הסתרה, כשהחמדנות עולה על שיקול דעת, והפיקוח מתרשל בתפקידו.

17 באוקטובר 1973 - אופ"ק עוצר יצוא נפט למדינות תומכות ישראל, מחיר החבית מזנק ב-300%

ב-17 באוקטובר 1973, שבועיים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הכריזו מדינות ערב החברות בארגון אופ"'ק, בהובלת ערב הסעודית, כווית, אלג'יריה ולוב, על הפסקת יצוא נפט למדינות שתמכו בישראל, ובראשן ארה"ב והולנד. היה זה צעד תקדימי, שהשתמש בנפט ככלי גיאופוליטי. האמברגו נועד להפעיל לחץ על המערב ולשנות את עמדתו כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי.

בתוך חודשים ספורים עלה מחיר חבית נפט מ-3 דולר ליותר מ-12 דולר, זינוק של 300% שגרר אינפלציה משתוללת במדינות המערב, האטה חדה בצמיחה הכלכלית, והופעת "סטגפלציה", תופעה נדירה של קיפאון כלכלי ואינפלציה גבוהה במקביל.

תעשיות שלמות, לרבות רכב, תעופה וייצור כבד, נפגעו עקב עלויות האנרגיה הגואות. ארה"ב הכריזה על מדיניות חיסכון באנרגיה, כפתה מגבלות מהירות בכבישים, הנהיגה הקצאות דלק והחלה לבחון מחדש את תלותה בנפט מיובא.

האמברגו היה הרבה מעבר למשבר אנרגיה. הוא סימן לראשונה את כוחן של מדינות אופ"ק בזירה העולמית, ושינה את מאזן הכוחות בין המערב למדינות המפרץ. הרווחים האדירים שצברו מדינות הנפט תורגמו להשפעה גוברת בשוקי ההון, ברכישות נדל"ן, ובהשקעות גלובליות. מנגד, נולדו יוזמות למקורות אנרגיה אלטרנטיביים, כולל פיתוח גרעיני, חיפוש מאגרים חדשים בצפון הים הצפוני ואלסקה, והצבת יעדים לצריכת אנרגיה ירוקה.

על ישראל אמנם לא הוטל אמברגו ישיר, אך התמיכה המוצהרת שקיבלה מארה"ב הפכה אותה לשחקן שכלפיו הופעל לחץ כלכלי עקיף.
במבט היסטורי, מדובר באירוע שהבהיר למערב כי המשאבים החיוניים אינם מובנים מאליהם, וכי שיקולים גיאו-אסטרטגיים יכולים להכריע את יציבותם של שווקים שלמים.




הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מיידוף
צילום: צילום מנטפליקס
היום לפני...

האחראי על הונאת הפונזי הגדולה אי פעם מתוודה: הכול היה שקר

היסטוריה כלכלית - "מה קרה היום לפני..." - מדור מיוחד שמוקדש לאירועים המרכזיים בכלכלה ובשווקים בישראל ובעולם. והיום - על ההתרחשויות הבולטות ב-10 בדצמבר

עמית בר |

10 בדצמבר 2008 - ברנרד מיידוף מודה בהונאת הפונזי הגדולה אי פעם

ב-10 בדצמבר 2008 הודיע ברנרד מיידוף לבניו, שעבדו איתו בבית ההשקעות הפרטי שלו בניו יורק, כי פעילות ניהול ההון של החברה היא תרמית. הוא אמר להם שהעסק "גמור" ושמדובר במנגנון פונזי. לפי התיאור שנמסר בחקירה, השיחה התחילה סביב רצונו לחלק לעובדים ולמקורבים בונוסים מיידיים בסכום של בערך 170 מיליון דולר, מתוך יתרה של כ-200 מיליון דולר בלבד שהיו זמינים בקופה. הבנים הופתעו, שאלו כיצד ניתן לחלק בונוסים כשהחברה מתקשה לשלם למשקיעים, ואז מיידוף לקח אותם לדירתו והודה שהכול היה שקר. הם פנו מיד לעורכי דין ולרשויות, ובכך החל הפירוק המהיר של המערך.

ההונאה התבססה על מצג של תשואות יציבות וחריגות לאורך שנים. לקוחות קיבלו דוחות חודשיים עם רווחים כמעט קבועים, לרוב סביב 8%-12% בשנה, גם בתקופות שבהן השווקים היו תנודתיים. אבל בפועל לא התנהלו השקעות אמיתיות בהתאם לדוחות. כסף שהועבר לקרן הוזרם לחשבון הבנק של החברה ושימש בעיקר לתשלומים למשקיעים שביקשו לפדות, ולשמירה על אשליית פעילות רווחית. החקירה הצביעה על כ-4,800 חשבונות לקוחות, ולפי הדוחות שנמסרו להם, היקף הנכסים שנוהלו כביכול עמד על כ-65 מיליארד דולר. אומנם הסכום הזה כלל גם רווחים פיקטיביים שנצברו על הנייר, אבל ההערכה לגבי ההפסד הישיר של המשקיעים, כלומר כספים שהופקדו ולא הושבו, עמדה על בערך 17.5-18 מיליארד דולר.

נקודת השבר הגיעה עם החרפת המשבר הפיננסי העולמי ב-2008. כבר במרץ אותה שנה קרס בר סטרנס ונמכר בהצלה מהירה, מה שהגביר לחץ על קרנות גידור ומשקיעים ממונפים. בספטמבר הגיע האירוע המרכזי: פשיטת הרגל של ליהמן ברדרס, במקביל לחילוץ החירום של AIG. אלה היו רגעים שבהם האמון במערכת האשראי נשבר. בנקים צמצמו קווי אשראי, שוק ההלוואות הבין בנקאיות כמעט קפא, וגופים מוסדיים נדרשו להחזיר מזומנים למשקיעים שלהם. בתוך המציאות הזו, לקוחות של מיידוף ביקשו לבצע פדיונות בהיקף חריג. ההערכה היא שבחודשים האחרונים לפני הקריסה הוגשו בקשות משיכה מצטברות של בערך 7 מיליארד דולר. מבחינת קרן שבנויה על זרימת כסף חדש, זה היה לחץ שאי אפשר לעמוד בו.

מיידוף ניסה למשוך זמן. הוא העביר כספים בין חשבונות שונים של קבוצת החברות שלו, וניצל קווי אשראי של פעילות הברוקראז' כדי להזרים מזומנים למנגנון. אבל בד בבד, מקורות הכסף החדשים התייבשו. המשבר צמצם את הנכונות של משקיעים חדשים להיכנס, והבנקים לא רצו לספק אשראי למי שמבקש להשקיע אצלו. ברגע שהפדיונות גדלו והאשראי נעלם, לא נותרה לו יכולת לקיים את ההבטחות. ב-4 בדצמבר הוא עדכן את מנהל התפעול הבכיר במערך הפונזי שהוא "סיים". ב-9 בדצמבר אמר לאחיו שהוא על סף קריסה, ולמחרת הודה בפני בניו.