באחרונה הגיעה לסיומה סאגה משפטית מתמשכת, שניהלה אינה צבי מול טריא קהילה פיננסית. בית משפט השלום בתל אביב, בהחלטה שכתב סגן הנשיאה השופט טל חבקין, דחה את בקשתה של צבי למכור בעצמה את דירת מגוריה. ההחלטה הזו הגיעה לאחר חודשים ארוכים של הליכים בבתי משפט ובמערכת ההוצאה לפועל, והעמידה במוקד את השאלה מהן זכויותיו של חייב הנמצא בהליכי חדלות פירעון בכל הנוגע למכירת נכסיו.

הפרשה החלה כשטריא פתחה תיק הוצאה לפועל למימוש משכנתה על הדירה של צבי ובעלה, עקב אי תשלום הלוואה. הרשם מינה כונס נכסים לבקשת החברה, אך החייבת לא השלימה עם המהלך וביקשה להפעיל את סעיף 81ב1(ב)(3) לחוק ההוצאה לפועל, המאפשר לחייב למכור את הדירה בעצמו. אלא שכאן נוצרה מחלוקת: האם לחייבת הנמצאת בהליכי חדלות פירעון עומדת הזכות לנהל מכר עצמי, או שמעמדה שולל זאת מראש. במסגרת ההליך, טענה צבי כי כלל לא קיבלה את האזהרה שנמסרה לה כביכול בדצמבר 2023, והציגה תצהיר ממעסיקה שלפיו באותה השעה היא היתה בעבודה. היא טענה כי הפגם במסירה פגע בזכותה למכור את הדירה בעצמה וכי הרשם טעה כשדחה את בקשתה. לדבריה, "המסירה הנטענת [...] היא כוזבת, שכן שהתה בעבודה". עוד הוסיפה צבי כי שלילת זכות המכר העצמי גרמה לה עיוות דין ונזק כלכלי.

אלא שהרשם בהוצאה לפועל לא קיבל את טענותיה. הוא קבע כי גם אם האזהרה לא נמסרה כדין, עצם העובדה שעורך דינה של צבי, שייצג גם את בעלה, הגיש הודעה על ייצוג כבר ביום המסירה הנטענת, יוצרת "ידיעה קונסטרוקטיבית" על ההליך. מעבר לכך, הובהר כי במסגרת דיון בהליכי חדלות הפירעון שהתקיים ביוני 2024 לא התנגדה צבי למימוש הנכס, ובכך למעשה ויתרה על זכותה לטעון אחרת. לפיכך נקבע כי בקשתה למכר עצמי הוגשה באיחור, מעבר ל-20 הימים שמוגדרים בחוק.

הזכות למכר עצמי אינה קיימת עוד

הסוגיה המרכזית שהכריעה את גורל הבקשה נגעה למעמדה של צבי בהליכי חדלות פירעון. השופט חבקין ציין בפסק דינו כי, "הטעם העיקרי לדחיית הבקשה לרשות ערעור הוא שאין למבקשת זכות לבצע מכר עצמי בנסיבות העניין". הוא הפנה להוראת סעיף 81ב1(ג)(2) לחוק ההוצאה לפועל, המבהירה כי ברגע שניתן צו לפתיחת הליכים או מונה כונס נכסים, הזכות למכר עצמי אינה קיימת עוד. כלומר עצם קיומו של הליך חדלות פירעון שולל מהחייב את האפשרות למכור את הנכס באופן עצמאי.

• רק 7% מהחוב: בית המשפט אישר הסדר למפונה מגוש קטיף
• בעל שליטה בחברה שקרסה ב-2014 ישלם את חובותיה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בפרוטוקול הדיון בבית משפט של חדלות הפירעון בקריית גת, שבו התנהלו ההליכים המקבילים, נכתב במפורש מפי בא כוח החייבת ובעלה כי, "אין לנו טענה שאין חוב ואין לנו התנגדות לקבל את הבקשה כך שהמשך הליך מימוש המשכנתא תועבר ללשכת ההוצאה לפועל". הציטוט הזה היווה נדבך מרכזי בהחלטה, שכן הוא המחיש שהחייבת כבר הסכימה בעבר להליך המימוש ולא התנגדה אליו בזמן אמת.

השופט הדגיש כי לא מדובר רק בשאלה טכנית של מועדים או מסירות, אלא במהות הדין. "בנסיבות אלו הזכות לביצוע מכר עצמי אינה מוקנית למבקשת ולבעלה", הוא כתב בפסק הדין שפורסם, ואף הוסיף הפניה לדברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. לפי ההסבר, במקרים שבהם ניתן צו לפתיחת הליכים, יש לאפשר לנושה לפעול למימוש מיידי של המשכנתה. הדבר נועד למנוע עיכובים ולחזק את הוודאות הכלכלית בהליכי חדלות פירעון.

גם הטענות הפרוצדורליות נדחו

עוד הפנה השופט לפסיקות קודמות, שבהן נקבע במקרים דומים כי לחייבים בהליכי פשיטת רגל לא ניתנת הזכות למכר עצמי. כך למשל, בפסק דין סחלי נ' בנק דיסקונט מ-2015 נקבע כי, "לא עומדת למבקשים באותו הליך זכות למכר עצמי מאחר שהיו בהליך פשיטת רגל, ובמצב כזה חל מימוש מידי של משכנתה". ההשוואה הזו חיזקה את המסקנה שאין מקום לאפשר לחייבת למכור את הדירה בעצמה. השופט גם התייחס לפרק הזמן שחלף מאז ניסיונה הראשון של צבי להגיש בקשת רשות ערעור ועד שהוגשה הבקשה הנוכחית. לדבריו, "פרק הזמן הממושך, לצד סיכוייה הנמוכים של הבקשה, מעורר ספק אם קם טעם מיוחד להאריך מועד". בכך הוא דחה גם את טענותיה הפרוצדורליות של החייבת, וקבע כי אין הצדקה לפתוח את הדיון מחדש.

• נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
• אחרי ארבעה עשורים: עסקת המכר מ-1987 הושלמה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת

בסופו של דבר ההכרעה היתה חד משמעית: "הבקשה לרשות ערעור נדחית". לצד זאת, חויבה צבי לשלם לחברה המלווה שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 4,000 שקל, שינוכו מהערובה שהפקידה. ההחלטה מסמלת ניצחון ברור לטריא, שהתעקשה לשמר את השליטה בהליך ולמנוע מצב שבו החייבת תנהל בעצמה את מכירת הנכס. פסק הדין חושף את המתח המובנה שבין זכויות החייב לנסות ולהקטין את נזקיו באמצעות מכירה עצמית של דירת מגורים, לבין זכותו של הנושה להבטיח את מימוש החוב בצורה יעילה ומהירה, בייחוד כשמדובר בהליך של חדלות פירעון. ההכרעה מלמדת כי בתי המשפט רואים בחומרה ניסיונות לעכב הליכי מימוש באמצעות בקשות מאוחרות או הסתמכות על פגמים פרוצדורליים, כשבמהות החייב כבר נמצא במצב של חדלות פירעון.

למה בכלל חייבים רוצים למכור בעצמם את הדירה?

כשחייב מוכר את הדירה בעצמו, הוא יכול לנסות להשיג מחיר טוב יותר מהמחיר שהיה מתקבל במכירה על ידי כונס נכסים. במכירה עצמית החייב שולט בתהליך, בוחר את הקונה ומרגיש שיש לו יותר שליטה על מה שקורה. לפעמים זה גם עוזר לו להשאיר בידיו סכום כסף גדול יותר אחרי סגירת החוב.

למה בית המשפט לא נתן לחייבת את האפשרות הזו?

מכיוון שהחייבת ובעלה כבר היו בתוך הליך חדלות פירעון. ברגע שנכנסים להליך כזה, החוק קובע שהזכות למכור לבד את הנכס כבר לא קיימת. כלומר ברגע שניתן צו לפתיחת הליכים, הנושה רשאי ללכת ישר למימוש המשכנתה בלי לחכות לחייב.

מה זה בעצם חדלות פירעון?

חדלות פירעון זה מצב שבו אדם לא מצליח לשלם את חובותיו בזמן. במצב כזה פותחים הליך בבית משפט שנועד לנסות להסדיר את החובות - או על ידי הסדר עם הנושים, או על ידי מימוש נכסים. ברגע שמתחילים הליך שכזה, החייב כבר לא יכול לנהל לבדו את המכירה של הנכסים הגדולים שלו, כמו דירה.

למה היה כל כך חשוב אם קיבלה או לא קיבלה את האזהרה בדואר?

מפני שהחוק נותן לחייב רק 20 יום לבקש למכור בעצמו את הדירה אחרי שהוא מקבל אזהרה. החייבת ניסתה לטעון שלא קיבלה את האזהרה, ולכן רצתה שיאפשרו לה להגיש בקשה מאוחרת. אבל השופט קבע שגם אם לא קיבלה אותה פיזית, עורך הדין שלה כבר ידע על ההליך באותו יום - ולכן זה נחשב כאילו היא ידעה.

מה המשמעות של "ידיעה קונסטרוקטיבית" שהשופט דיבר עליה?

זה מונח משפטי שאומר שאפילו אם לא קיבלת מסמך ביד, אם העורך דין שלך ידע על ההליך - החוק מתייחס אליך כאילו ידעת עליו בעצמך. זה בעצם מנגנון שמונע מחייבים להתחמק בטענות טכניות לגבי המסירה.

מה היה האינטרס של החברה המלווה?

לחברה היה חשוב שהנכס ימומש על ידי כונס נכסים שהיא ביקשה למנות, ולא על ידי החייבת. ככה יש לה יותר שליטה וביטחון שהחוב יוחזר בצורה מהירה וישירה, בלי עיכובים או חיפוש קונים של החייבת.

מה היה יכול לקרות אם החייבת כן היתה מצליחה למכור את הדירה לבד?

במקרה כזה היא היתה יכולה לנסות למצוא קונה שיסכים לשלם מחיר גבוה יותר, אולי אפילו כזה שהיה מחזיר את רוב החוב ומשאיר לה יתרה קטנה. אבל בית המשפט לא אפשר לה את זה בגלל ההגבלות של חדלות פירעון.

האם לחייבת נשארו עוד אפשרויות אחרי פסק הדין הזה?

לא הרבה. מכיוון שבית המשפט דחה את בקשת הערעור וחייב אותה בהוצאות, היא תצטרך להשלים עם מימוש הדירה דרך ההוצאה לפועל. הדרך היחידה שנותרה לה היא אולי לנסות להגיע להסדר מול הנושה, אבל מבחינת החוק - ההכרעה כבר ברורה.

במקרה אחר, פושט רגל בן 76 שנמצא בחובות של כ-4 מיליון שקל, נדרש על ידי נושיו למכור את ביתו ששווה יותר מ-8.5 מיליון שקל, כדי להחזיר להם את הכסף שאותו הוא חייב להם. בית המשפט המחוזי בבאר שבע הכריע באוגוסט 2023 בתיק של פושט רגל, יליד 1947, אלמן הסובל מבעיות רפואיות שונות ומתקיים מגמלאות הביטוח הלאומי בלבד. הקשיש מתגורר עם שני בניו ומשפחותיהם בבית במשק חקלאי במושב במרכז ששווה יותר מפי שניים מהחובות שאליהם נקלע. במרץ 2017 הוא קיבל צו לכינוס נכסים. ב-2019 הוא פנה להליכי פשיטת רגל (חדלות פירעון כיום) ובספטמבר של אותה השנה הוא הוכרז פושט רגל ומונתה נאמנת לנכסיו. הקשיש הוא הבעלים של הנחלה במוש. לפי הערכת השמאי שווי הנכס מוערך ב-8.5 מיליון שקל, אך השמאי העריך כי עתידים לחול במכר הנכס חיובים והיטלים בסכומים משמעותיים של כמה מיליוני שקלים. מתוך חובותיו של האיש 339,737 אלף שקל הם לנשייה מובטחת, 8,149 שקל בדין קדימה, 23,271 שקל בדין נדחה, ו-3,557,331 שקל בדין רגיל. בבית המשפט התנהלו כמה דיונים שבמסגרתם נדונו האפשרויות השונות הנוגעות לנכס. האפשרויות שהוצגו לבית המשפט כללו הצעת פדיון מצד החייב ביחס לנכס והשנייה במכר זכויותיו בנכס.  בנו של החייב הציע לרכוש את הזכויות בנכס, בכפוף להבטחת המשך מגורי אביו בנכס, בתמורה הכוללת תשלום מלוא תביעות החוב לנושים בתוספת כיסוי הוצאות ההליך ונשיאה בכלל התשלומים הנדרשים במכר הזכויות.