עורך דין גונב (דאלי)עורך דין גונב (דאלי)
משבר אמון

עורכי הדין שגונבים מהלקוחות - איך זה קורה ואיך להגן על עצמכם מראש?

עורכת דין גנבה 1.8 מיליון שקל מלקוחות, אחרת גנבה 4.5 מיליון וברחה, ואחר גנב 2.5 מיליון כי היה במצוקה כלכלית - רוב עורכי הדין ישרים, אבל הגניבות המתרבות האלו (וזה רק קצה הקרחון) מלמדים על משבר אמון מול עורכי הדין - אולי זאת האיכות של עורכי הדין שירדה במקביל להצפה בתחום; איך לבחור עורך דין ואיך לשמור על הכסף שלכם?

עוזי גרסטמן | (17)

הרגע שבו עורך הדין שאמור להגן עליך, שומר על כספך, מייצג אותך מול הרשויות – מתגלה כגנב, הוא רגע קשה, זה משבר אמון גדול. זה לא גנב רגיל. זה אחד שחתמת מולו, סמכת עליו, נתת לו לנהל-לשמור את כספך, והוא פשוט שלשל אותו לכיסו.

בשנים האחרונות התרבו המקרים שבהם עורכי דין בישראל גונבים כספים מלקוחותיהם. מדובר בכספים שמופקדים בידיהם לצורך נאמנות – בעסקאות נדל"ן, תביעות, ירושות – ובמקום לנהל אותם באחריות ובשקיפות, חלק מהעורכים הפכו אותם לכספם האישי.

הבעיה כבר לא שולית. היא עמוקה, שורשית, ומסוכנת – גם למקצוע עריכת הדין, גם לאמון הציבור, וגם לכל אזרח שפשוט צריך ייצוג משפטי. הנה כמה מהמקרים הבולטים שפורסמו:

עורכת הדין דפנה מושל גנבה 1.8 מיליון שקל

דפנה מושל הייתה עורכת דין בתחום הנדל"ן. היא קיבלה מלקוחותיה כספים על מנת להחזיקם בנאמנות – לצורך תשלומים בעסקאות מקרקעין. במשך שלוש שנים היא זייפה מסמכים, שלחה דיווחים כוזבים ללקוחות ולבנקים, ושלשלה את הכספים לכיסה. הסכום הכולל? 1.8 מיליון שקל.

לפי פסק הדין, מושל פתחה עשרה חשבונות בנק פרטיים, ובאמצעותם ביצעה את ההונאה. היא השתמשה בכספים להוצאות אישיות, כיסוי חובות והלבנת הוצאות. כדי להסתיר את המעילה, שלחה לבנקים בקשות פיקטיביות וצרפה מסמכים מזויפים – הכל תוך כדי תפקודה כעורכת דין מוסמכת.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

היא לא השיבה את הכספים. בית המשפט קבע שמדובר בשרשרת ארוכה של מעשים מתוכננים ומתוחכמים. נגזרו עליה 4.5 שנות מאסר בפועל, פיצוי של 1.6 מיליון שקל לקורבנות, וקנס של 50 אלף שקל. השופטת כתבה: "הנאשמת ניצלה את מעמדה כעורכת דין, מעלה באמון הלקוחות, הפרה את אמון הבנקים, זייפה מסמכים, והכל תוך כדי כובעה המשפטי". היא הדגישה: "לו לא היו נסיבות אישיות חריגות, העונש היה גבוה יותר – 6.5 שנות מאסר".

איה לביא: ברחה עם הכסף ונעצרה

איה לביא, עורכת דין מרמת גן, הייתה אמונה על ניהול עסקאות נדל"ן עבור לקוחותיה. במקום להעביר את הכספים למי שצריך – רשות המסים, מוכרי הדירות – היא פשוט רוקנה את החשבונות והעבירה את הסכומים אל עצמה. הגניבה הגיעה להיקף של כ-4.2 מיליון שקל.

קיראו עוד ב"משפט"

לאחר שנעלמה, לקוחות התלוננו במשטרה. חלקם גילו על ההונאה רק כשקיבלו דרישת תשלום מרשויות המס שלא קיבלו את כספם. לביא נתפסה, הורשעה ונידונה לשלוש שנות מאסר. היא אמנם השיבה כ-2.2 מיליון שקל במהלך המשפט, אבל זה לא הספיק כדי למנוע עונש ממשי. גם כאן, האמון הציבורי נרמס תחת גלגלי הרמאות.

דניאל דרבקין: לקח כסף כדי לשלם את חובותיו

עורך הדין דניאל דרבקין, מהצפון, גנב כ-2.5 מיליון שקל מלקוחותיו. הוא טען שהיה במצוקה כלכלית, אבל זה לא שכנע את בית המשפט. הוא השתמש בכספים שנועדו לעסקאות משפטיות כדי לשלם חובות אישיים, תוך התחזות וניהול מצגי שווא.

נגזרו עליו שלוש שנות מאסר בפועל, בתוספת קנס. גם במקרה הזה, כמו במקרים אחרים, נחשפה התמונה כשלקוחות פנו לבדוק מדוע כספם לא הגיע ליעדו. הנזק היה כפול – גם כלכלי, גם רגשי.

גנב 2 מיליון שקל

לפני כחצי שנה  נעצר עורך דין מאשדוד בחשד לגניבה של מעל 2 מיליון שקל מכספי נאמנות. לפי המשטרה, הכספים נוצלו גם לצורכי הלבנת הון. בביתו נמצא רכב טסלה יוקרתי הרשום על שם אשתו, עם לוחית רישוי מזויפת. החקירה עוד נמשכת, אבל כבר עכשיו ברור שמדובר בפרשה חמורה נוספת שמסעירה את המערכת.

פגיעה אנושה במקצוע – ובאמון הציבור

עורך דין אמור להיות דמות אמינה. הוא מייצג את החוק, מחויב לכללי אתיקה, אמור לפעול בשקיפות ובנאמנות. כל מקרה של עורך דין שמועל בתפקידו – ובעיקר בכספי לקוחות – פוגע בכל המערכת. האמון נפגע, הציבור חושש, והמעמד של עורכי הדין נשחק.

כשהתופעה הזו חוזרת שוב ושוב, זה כבר לא מקרה פרטי. זה דגל אדום. זה מחייב בדק בית עמוק – של לשכת עורכי הדין, של מערכות הפיקוח, ושל הציבור כולו.

איך בוחרים עורך דין שאפשר לסמוך עליו ואיך להגן על הכסף?

כדי להימנע ממעילה, הונאה או פשוט עוגמת נפש, הנה כמה כללים פשוטים:

בדקו רישום בלשכת עורכי הדין: ודאו שלעורך הדין יש רישיון בתוקף. באתר לשכת עורכי הדין אפשר לבדוק אם קיימות תלונות קודמות או שלילות רישיון.

דרשו הסכם שכר טרחה כתוב: אל תעבדו בלי הסכם. כל תשלום צריך להיות מוסבר, מסודר, ומגובה בכתב.

אל תעבירו כספים ללא מסמך מלווה: כשמעבירים כסף לעורך דין – ודאו מה מטרת ההעברה, וקבלו אישור בכתב או בהעברה מסודרת עם תיעוד.

היו מעורבים: אל תשאירו את הכל בידי עורך הדין. דרשו עדכונים, שאלו שאלות, אל תתביישו. זכותכם לדעת מה נעשה בכספכם.

בקשו חשבון נאמנות ייעודי: דרשו שהכספים יועברו לחשבון נאמנות נפרד – ולא לחשבון אישי של עורך הדין. זה חוקי, זה נורמלי, וזה חשוב.

לכו עם תחושת הבטן: אם עורך הדין מתחמק, עונה באגרסיביות, או גורם לכם להרגיש לא נוח – אל תתעלמו מהתחושות. עדיף לעצור מוקדם מאשר להצטער מאוחר.


תגובות לכתבה(17):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 15.
    משה ירימי 26/04/2025 21:17
    הגב לתגובה זו
    לאפשר לפחות גישה של הלקוח לחשבון הנאמנות
  • 14.
    אנונימי 26/04/2025 13:47
    הגב לתגובה זו
    מפתים את הציבור לתבוע רשלנות רפואית עובדים על הלקוחות בעיניים דואגים לעצמם לשכר טרחה ואחכ למומחים מטעמם ואם אין לך כסף למומחים מסדרים לך חברה שגובה ריביות רצחניות סופו של דבר הם לוקחים הכל ולך ברוב המקרים לא נישאר כלום תופעה של עושק בחסות החוק עבריינים ברשיון
  • 13.
    אנונימי 26/04/2025 12:56
    הגב לתגובה זו
    עוד הינם גנבים בחסות החוק! עושקים אנשים בעמלות מופרזות ולא פרופורציונליותמדוע עוד מקבל אחוז מהעמלה ללא תקרה אם טיפלו בירושה של מיליון שקל או עשרה מיליון העבודה היא לא אותה העבודהפשוט ביזיון !!
  • 12.
    אנונימי 25/04/2025 19:58
    הגב לתגובה זו
    עורך הדין שי ריזמוביץ גנב ממני מאות אלפים.הגשתי תלונה בלשכה אך גם זו מתנהלת בעצלתיים.
  • 11.
    גנאדי 25/04/2025 17:52
    הגב לתגובה זו
    נתניהו לכלא.
  • 10.
    ניר ברקוד 25/04/2025 17:24
    הגב לתגובה זו
    חברי כנסת גונבים שרים גונבים ראש ממשלה גונב ראשי עיריות גונבים אז גם עורכי דין גונבים
  • 9.
    עוד לירן שמיר 25/04/2025 16:30
    הגב לתגובה זו
    אני בתור עוד שמתעסק הרבה בכסף של לקוחות מתבייש לקרוא את הכתבה הזאת במיוחד שהפתרון פשוט.עוד שיגע בשקל של לקוח יכנס למאסר של מס שנים עם עונש מינימום כמו בהרבה עבירות פלילית ושלילת רישיון לצמיתות.
  • 8.
    אנונימי 25/04/2025 15:58
    הגב לתגובה זו
    מבטיח לכם שיותר לא יגנבו מלקוחות
  • 7.
    אנונימי 25/04/2025 14:58
    הגב לתגובה זו
    הלשכה וראש הלשכה עסוקים בכנסים .בפוליטיקה ונאומים בכיכרות
  • 6.
    תאכלס אין מה לעשות (ל"ת)
    אנונימי 25/04/2025 12:22
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    אנונימי 25/04/2025 12:07
    הגב לתגובה זו
    הפקדת כספים בנאמנות צריכה להיות במשרד המשפטים העתק ללקוח צריך לשנות את חוק הנאמנות בעסקאות עורך דין לקוח.
  • 4.
    ישי 25/04/2025 11:59
    הגב לתגובה זו
    מערכת המשפח כולה נמצאת בתחתית אמון הציבור.ראו את בגצ היועמשית הפרקליטות הפצרית ושאר מרעין בישין לשעבר.אנשים שמטרתם הנילוזה להפלת הימין מקדשת את האמצעים!!!!אל תתפלאו שהמשפטנים הזוטרים גנבים.היה ויש להם ממי ללמוד!!!!!
  • הוא למד מהקיסר (ל"ת)
    פצ 25/04/2025 20:45
    הגב לתגובה זו
  • The pot calling the kettle black (ל"ת)
    ילדז 25/04/2025 12:36
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    אנונימי 25/04/2025 11:55
    הגב לתגובה זו
    רבים מאוד מעוד רואים בלקוח כארנק נייד שאפשר למשוך משם כספים.ואם הלקוח על הסםקטרום אז עדיף לגבות דמי שירות גבוהים במיוחד.מניסיון.הרגולציה רופפת והםרצה קוראת לעושק
  • 2.
    ישראל מעצמת נוכלים. כשבתי המשפט לא מענישים בחומרה הם נותנים את ידם לנוכלות. (ל"ת)
    אנונימי 25/04/2025 11:49
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    פשוט להושיב אותם בכלא למינימום 15 שנה והבעיה תיפתר (ל"ת)
    אנונימי 25/04/2025 11:31
    הגב לתגובה זו
בית המשפט
צילום: Pixbay

הפקח ניצח את העירייה: בית הדין הורה להשיבו לתפקידו

אבישי ברדה, ששימש מפקח בכיר במחלקת החניה של עיריית אשדוד, פוטר לאחר שנחקר על התנהלות בלתי הולמת בקבוצת וואטסאפ פנימית של פקחים. בית הדין לעבודה קבע כי העירייה פעלה בניגוד לחוק, משום שהיתה צריכה לנקוט נגדו הליך משמעתי ולא לפטרו בדרך מנהלית. בנוסף להשבתו לעבודה, נפסקו לו פיצויים בסכום כולל של יותר מ-200 אלף שקל

עוזי גרסטמן |

אבישי ברדה, פקח בכיר במחלקת החניה של עיריית אשדוד, לא ציפה שביקור תמים במשרד מבקר העירייה יוביל לסיום עבודתו אחרי 16 שנות שירות. הוא הוזמן, כך נאמר לו, כדי למסור עדות בעניינו של עובד אחר, אך מצא את עצמו נחקר בחשד לשימוש לרעה בסמכותו. זמן קצר לאחר מכן נשלל ממנו תפקידו הבכיר, הוא הוחזר לדרגת פקח מן השורה ולבסוף פוטר מעבודתו. אלא שבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופטת יעל אנגלברג שהם, קבע כי הפיטורים נעשו שלא כדין, והורה לעירייה להשיבו לתפקידו ולשלם לו פיצויים משמעותיים.

הפרשה החלה עוד ב-2017, אז פתח ברדה קבוצת וואטסאפ שכללה את כלל פקחי החניה בעירייה. מטרתה הראשונית היתה, לדבריו, יצירת קבוצה חברתית לעובדים. עם השנים שינתה הקבוצה את ייעודה - היא שימשה להעברת בקשות שונות בין הפקחים, לרבות בקשות להימנע מרישום דו"חות חניה במקרים מסוימים. מדובר היה בהתנהלות שבמבט ראשון נראתה כחורגת מסמכות, אך ברדה טען כי מאז שמונה לתפקידו הבכיר ב-2022 הוא ניסה לשים קץ לתופעה, ואף ביקש את אישור מנהלו הישיר לסגור את הקבוצה. לטענתו, המנהל, מר גבי דהאן, מנע זאת ממנו והודיע כי דיווח על הקבוצה לגורמים הבכירים בעירייה.

במרץ 2024, במהלך חקירה משמעתית נגד אחד הפקחים, התבקש ברדה להגיע למשרד מבקר העירייה ולהשיב לשאלות. לדבריו, הוא הגיע מתוך תחושת מחויבות מקצועית, אך במהרה התברר לו כי הוא עצמו נחשד בעבירת משמעת. זמן קצר לאחר מכן, ב-29 במרץ, הוא הועבר מתפקידו כמפקח בכיר בחזרה לתפקיד פקח רגיל, מבלי שנערך לו שימוע. במאי נמסרה לו הזמנה לשימוע בפני ועדת פיטורים בעילה של “אי התאמה לתפקיד והתנהגות שאינה הולמת עובד עירייה”. לאחר השימוע הוחלט על פיטוריו מ-1 ביוני 2024.

ברדה לא השלים עם ההחלטה. באמצעות עורך דינו, כפיר זאב, הוא עתר לבית הדין לעבודה וביקש להורות על ביטול הפיטורים והשבתו לתפקידו. בתביעתו הוא טען כי העירייה נקטה הליך מנהלי לא תקין, מכיוון שהיה עליה לנקוט הליך משמעתי לפי הוראות חוק הרשויות המקומיות (משמעת). לדבריו, עצם העובדה שנחקר על ידי מבקר העירייה מלמדת כי מדובר בעבירת משמעת, ולכן לא ניתן היה להסתפק בהליך פיטורים מנהלי. עוד הוסיף כי עצם ניידו מהתפקיד לפני קבלת החלטה בעניינו מהווה הפרה של החוק, וכי לא ניתנה הסכמת ועד העובדים כנדרש. לטענת ברדה, “העירייה בחרה לעקוף את ההליך המשמעתי, אולי משום שחששה שהבירור בפני בית הדין למשמעת יחשוף מעורבות של עובדים נוספים בקבוצה”. הוא הדגיש כי לא היה היחיד ששלח הודעות בקבוצה, אך בפועל רק הוא פוטר. “מדובר באכיפה בררנית, שנועדה להפוך אותי לשעיר לעזאזל”, הוא טען. בנוסף, הוא ביקש פיצוי בגין נזקיו הכספיים והנפשיים בסכון כולל של יותר מרבע מיליון שקל.

עיריית אשדוד, מנגד, טענה כי פעלה כדין וכי החלטת הפיטורים התקבלה משיקולים ניהוליים בלבד. לטענתה, לא מדובר בעבירת משמעת אלא באובדן אמון, שכן התנהלותו של ברדה, שהקים קבוצה ששימשה למעשה להעדפת מקורבים ולהפרת חובת ההגינות, פגעה קשות באמון הציבור ובמעמדה של העירייה. “מדובר בעובד בכיר שתפקידו מחייב סטנדרט ערכי גבוה”, טענה באת כוחה של העירייה, עו"ד חן סומך. עוד נטען כי ועד העובדים היה שותף להליך ולא הביע התנגדות, וכי השימוע נערך כדין.

דואר זבל ספאם
צילום: istock

האם מסירת פרטים מצדיקה קבלת הודעות שיווקיות?

אדם הגיש תביעה נגד מטרות פיננסיות פמילי אופיס, בטענה כי נשלחו אליו מסרונים, מיילים והודעות וואטסאפ שיווקיות ללא הסכמתו, וגם לאחר שביקש להסיר אותו מרשימת התפוצה. בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב קבע כי החברה לא הוכיחה את קבלת הסכמתו של התובע, ודחה את הטענה שלה כי הוא פעל בחוסר תום לב, ואף "צבר הודעות" כדי להגיש תביעה נגדה

עוזי גרסטמן |

זה החל בהודעות קצרות שלכאורה לא מזיקות: מסרונים, מיילים, וגם הודעות וואטסאפ שהציעו לאורן קורנפלד להצטרף לשירותים פיננסיים שונים. ואולם לטענתו, הוא מעולם לא ביקש לקבל את ההודעות האלה, לא הביע כל עניין בשירותי החברה ששיגרה אותן, וגם לאחר שביקש להפסיק את הדיוור - ההודעות לא פסקו. כך נהפכה ההתכתבות השיווקית לשאלה משפטית עקרונית: עד כמה רשאית חברה להשתמש בפרטים אישיים של אדם כדי לשווק את שירותיה, ומהו גבול האחריות כשהאדם טוען שלא הסכים לכך.

פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב–יפו, בפני הרשם הבכיר מיכאל שמפל, עסק בדיוק בשאלה זו. קורנפלד תבע את מטרות פיננסיות פמילי אופיס, חברה הפועלת בתחום ההשקעות וההכשרות הפיננסיות, בדרישה לפיצוי בסכום כולל של 16 אלף שקל. לטענתו, החברה הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), הידוע גם בשם חוק הספאם, כששלחה לו דברי פרסומת מבלי לקבל את הסכמתו המפורשת מראש. לדבריו, המסרים השיווקיים נשלחו אליו "במספר ערוצים - מסרוני SMS, הודעות וואטסאפ ודואר אלקטרוני", וכל זאת מבלי שנתן את רשותו. עוד הוא הוסיף כי גם לאחר שביקש להסירו מרשימת התפוצה, ההודעות נמשכו ממספרים שונים. בעיניו, מדובר בהתנהלות שפוגעת בזכותו לפרטיות ובאוטונומיה שלו לצרוך רק את המידע שבחר לקבל.

מנגד, החברה הנתבעת דחתה את טענותיו מכל וכל. בכתב ההגנה נטען כי קורנפלד מסר את פרטיו ביוזמתו, במסגרת רכישה או התעניינות בשירותי החברה, ולכן היא היתה רשאית לשלוח אליו הודעות שיווקיות. לטענתה, הוא אף הצטרף לשירותיה פעמיים - בפעם הראשונה ב-2023, ובפעם השנייה במאי 2024, ובשתי הפעמים הוא עשה זאת מרצונו החופשי. החברה טענה עוד כי בכל מקרה, כשביקש להסיר את פרטיו מרשימת התפוצה, היא טיפלה בבקשה באופן מיידי. הנתבעת טענה גם כי התובע מגזים בתיאור ההיקף. לדבריה, הוא הציג רק מספר מצומצם של הודעות, ולא עשרות כפי שטען. בנוסף, היא הוסיפה כי אם סבר שהתכנים אינם רצויים לו, היה עליו לבקש הסרה כבר עם קבלת ההודעה הראשונה, ולא להמשיך לקבל הודעות נוספות לצורך הגשת תביעה "על הסכום המרבי שבחוק".

מתי ניתן לשלוח הודעה בלי הסכמה?

בדיון שנערך בפני הרשם שמפל העידו שני הצדדים. קורנפלד שב על טענותיו והבהיר כי, "מעולם לא נרשמתי לשום שירות של הנתבעת, ולא התעניינתי בשירותיה". לדבריו, רק לאחר שהגיש את התביעה, חדלה החברה מלשלוח לו הודעות. מנכ"ל החברה טען מנגד כי "כל מי שמקבל הודעות מאתנו, נרשם בעצמו בטופס מקוון ומסר את פרטיו במודע. ללא רישום כזה לא ניתן לקבל הודעות כלל".

הרשם שמפל סקר בפסק דינו את הוראות החוק וקבע כי סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת אוסר באופן מפורש על שליחת דבר פרסומת "בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב". החוק מאפשר פנייה חד-פעמית לשם קבלת הסכמה עתידית, אך כל הודעה מעבר לכך, ללא אישור מפורש, מהווה הפרה. עם זאת, החוק כולל גם חריג: ניתן לשלוח דברי פרסומת לנמען מבלי שקיבל הסכמה מראש, אם מתקיימים שלושה תנאים מצטברים: שהנמען מסר את פרטיו במסגרת רכישת מוצר או שירות, שהובהר לו כי פרטיו ישמשו למשלוח פרסומות, ושהתוכן השיווקי נוגע למוצרים דומים בלבד. אלא שבמקרה זה, קבע בית המשפט, החברה לא הצליחה להוכיח שאף אחד מהתנאים האלה התקיים.