עורך דין גונב (דאלי)
עורך דין גונב (דאלי)
משבר אמון

עורכי הדין שגונבים מהלקוחות - איך זה קורה ואיך להגן על עצמכם מראש?

עורכת דין גנבה 1.8 מיליון שקל מלקוחות, אחרת גנבה 4.5 מיליון וברחה, ואחר גנב 2.5 מיליון כי היה במצוקה כלכלית - רוב עורכי הדין ישרים, אבל הגניבות המתרבות האלו (וזה רק קצה הקרחון) מלמדים על משבר אמון מול עורכי הדין - אולי זאת האיכות של עורכי הדין שירדה במקביל להצפה בתחום; איך לבחור עורך דין ואיך לשמור על הכסף שלכם?

עוזי גרסטמן | (17)

הרגע שבו עורך הדין שאמור להגן עליך, שומר על כספך, מייצג אותך מול הרשויות – מתגלה כגנב, הוא רגע קשה, זה משבר אמון גדול. זה לא גנב רגיל. זה אחד שחתמת מולו, סמכת עליו, נתת לו לנהל-לשמור את כספך, והוא פשוט שלשל אותו לכיסו.

בשנים האחרונות התרבו המקרים שבהם עורכי דין בישראל גונבים כספים מלקוחותיהם. מדובר בכספים שמופקדים בידיהם לצורך נאמנות – בעסקאות נדל"ן, תביעות, ירושות – ובמקום לנהל אותם באחריות ובשקיפות, חלק מהעורכים הפכו אותם לכספם האישי.

הבעיה כבר לא שולית. היא עמוקה, שורשית, ומסוכנת – גם למקצוע עריכת הדין, גם לאמון הציבור, וגם לכל אזרח שפשוט צריך ייצוג משפטי. הנה כמה מהמקרים הבולטים שפורסמו:

עורכת הדין דפנה מושל גנבה 1.8 מיליון שקל

דפנה מושל הייתה עורכת דין בתחום הנדל"ן. היא קיבלה מלקוחותיה כספים על מנת להחזיקם בנאמנות – לצורך תשלומים בעסקאות מקרקעין. במשך שלוש שנים היא זייפה מסמכים, שלחה דיווחים כוזבים ללקוחות ולבנקים, ושלשלה את הכספים לכיסה. הסכום הכולל? 1.8 מיליון שקל.

לפי פסק הדין, מושל פתחה עשרה חשבונות בנק פרטיים, ובאמצעותם ביצעה את ההונאה. היא השתמשה בכספים להוצאות אישיות, כיסוי חובות והלבנת הוצאות. כדי להסתיר את המעילה, שלחה לבנקים בקשות פיקטיביות וצרפה מסמכים מזויפים – הכל תוך כדי תפקודה כעורכת דין מוסמכת.

היא לא השיבה את הכספים. בית המשפט קבע שמדובר בשרשרת ארוכה של מעשים מתוכננים ומתוחכמים. נגזרו עליה 4.5 שנות מאסר בפועל, פיצוי של 1.6 מיליון שקל לקורבנות, וקנס של 50 אלף שקל. השופטת כתבה: "הנאשמת ניצלה את מעמדה כעורכת דין, מעלה באמון הלקוחות, הפרה את אמון הבנקים, זייפה מסמכים, והכל תוך כדי כובעה המשפטי". היא הדגישה: "לו לא היו נסיבות אישיות חריגות, העונש היה גבוה יותר – 6.5 שנות מאסר".

איה לביא: ברחה עם הכסף ונעצרה

איה לביא, עורכת דין מרמת גן, הייתה אמונה על ניהול עסקאות נדל"ן עבור לקוחותיה. במקום להעביר את הכספים למי שצריך – רשות המסים, מוכרי הדירות – היא פשוט רוקנה את החשבונות והעבירה את הסכומים אל עצמה. הגניבה הגיעה להיקף של כ-4.2 מיליון שקל.

קיראו עוד ב"משפט"

לאחר שנעלמה, לקוחות התלוננו במשטרה. חלקם גילו על ההונאה רק כשקיבלו דרישת תשלום מרשויות המס שלא קיבלו את כספם. לביא נתפסה, הורשעה ונידונה לשלוש שנות מאסר. היא אמנם השיבה כ-2.2 מיליון שקל במהלך המשפט, אבל זה לא הספיק כדי למנוע עונש ממשי. גם כאן, האמון הציבורי נרמס תחת גלגלי הרמאות.

דניאל דרבקין: לקח כסף כדי לשלם את חובותיו

עורך הדין דניאל דרבקין, מהצפון, גנב כ-2.5 מיליון שקל מלקוחותיו. הוא טען שהיה במצוקה כלכלית, אבל זה לא שכנע את בית המשפט. הוא השתמש בכספים שנועדו לעסקאות משפטיות כדי לשלם חובות אישיים, תוך התחזות וניהול מצגי שווא.

נגזרו עליו שלוש שנות מאסר בפועל, בתוספת קנס. גם במקרה הזה, כמו במקרים אחרים, נחשפה התמונה כשלקוחות פנו לבדוק מדוע כספם לא הגיע ליעדו. הנזק היה כפול – גם כלכלי, גם רגשי.

גנב 2 מיליון שקל

לפני כחצי שנה  נעצר עורך דין מאשדוד בחשד לגניבה של מעל 2 מיליון שקל מכספי נאמנות. לפי המשטרה, הכספים נוצלו גם לצורכי הלבנת הון. בביתו נמצא רכב טסלה יוקרתי הרשום על שם אשתו, עם לוחית רישוי מזויפת. החקירה עוד נמשכת, אבל כבר עכשיו ברור שמדובר בפרשה חמורה נוספת שמסעירה את המערכת.

פגיעה אנושה במקצוע – ובאמון הציבור

עורך דין אמור להיות דמות אמינה. הוא מייצג את החוק, מחויב לכללי אתיקה, אמור לפעול בשקיפות ובנאמנות. כל מקרה של עורך דין שמועל בתפקידו – ובעיקר בכספי לקוחות – פוגע בכל המערכת. האמון נפגע, הציבור חושש, והמעמד של עורכי הדין נשחק.

כשהתופעה הזו חוזרת שוב ושוב, זה כבר לא מקרה פרטי. זה דגל אדום. זה מחייב בדק בית עמוק – של לשכת עורכי הדין, של מערכות הפיקוח, ושל הציבור כולו.

איך בוחרים עורך דין שאפשר לסמוך עליו ואיך להגן על הכסף?

כדי להימנע ממעילה, הונאה או פשוט עוגמת נפש, הנה כמה כללים פשוטים:

בדקו רישום בלשכת עורכי הדין: ודאו שלעורך הדין יש רישיון בתוקף. באתר לשכת עורכי הדין אפשר לבדוק אם קיימות תלונות קודמות או שלילות רישיון.

דרשו הסכם שכר טרחה כתוב: אל תעבדו בלי הסכם. כל תשלום צריך להיות מוסבר, מסודר, ומגובה בכתב.

אל תעבירו כספים ללא מסמך מלווה: כשמעבירים כסף לעורך דין – ודאו מה מטרת ההעברה, וקבלו אישור בכתב או בהעברה מסודרת עם תיעוד.

היו מעורבים: אל תשאירו את הכל בידי עורך הדין. דרשו עדכונים, שאלו שאלות, אל תתביישו. זכותכם לדעת מה נעשה בכספכם.

בקשו חשבון נאמנות ייעודי: דרשו שהכספים יועברו לחשבון נאמנות נפרד – ולא לחשבון אישי של עורך הדין. זה חוקי, זה נורמלי, וזה חשוב.

לכו עם תחושת הבטן: אם עורך הדין מתחמק, עונה באגרסיביות, או גורם לכם להרגיש לא נוח – אל תתעלמו מהתחושות. עדיף לעצור מוקדם מאשר להצטער מאוחר.


תגובות לכתבה(17):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 15.
    משה ירימי 26/04/2025 21:17
    הגב לתגובה זו
    לאפשר לפחות גישה של הלקוח לחשבון הנאמנות
  • 14.
    אנונימי 26/04/2025 13:47
    הגב לתגובה זו
    מפתים את הציבור לתבוע רשלנות רפואית עובדים על הלקוחות בעיניים דואגים לעצמם לשכר טרחה ואחכ למומחים מטעמם ואם אין לך כסף למומחים מסדרים לך חברה שגובה ריביות רצחניות סופו של דבר הם לוקחים הכל ולך ברוב המקרים לא נישאר כלום תופעה של עושק בחסות החוק עבריינים ברשיון
  • 13.
    אנונימי 26/04/2025 12:56
    הגב לתגובה זו
    עוד הינם גנבים בחסות החוק! עושקים אנשים בעמלות מופרזות ולא פרופורציונליותמדוע עוד מקבל אחוז מהעמלה ללא תקרה אם טיפלו בירושה של מיליון שקל או עשרה מיליון העבודה היא לא אותה העבודהפשוט ביזיון !!
  • 12.
    אנונימי 25/04/2025 19:58
    הגב לתגובה זו
    עורך הדין שי ריזמוביץ גנב ממני מאות אלפים.הגשתי תלונה בלשכה אך גם זו מתנהלת בעצלתיים.
  • 11.
    גנאדי 25/04/2025 17:52
    הגב לתגובה זו
    נתניהו לכלא.
  • 10.
    ניר ברקוד 25/04/2025 17:24
    הגב לתגובה זו
    חברי כנסת גונבים שרים גונבים ראש ממשלה גונב ראשי עיריות גונבים אז גם עורכי דין גונבים
  • 9.
    עוד לירן שמיר 25/04/2025 16:30
    הגב לתגובה זו
    אני בתור עוד שמתעסק הרבה בכסף של לקוחות מתבייש לקרוא את הכתבה הזאת במיוחד שהפתרון פשוט.עוד שיגע בשקל של לקוח יכנס למאסר של מס שנים עם עונש מינימום כמו בהרבה עבירות פלילית ושלילת רישיון לצמיתות.
  • 8.
    אנונימי 25/04/2025 15:58
    הגב לתגובה זו
    מבטיח לכם שיותר לא יגנבו מלקוחות
  • 7.
    אנונימי 25/04/2025 14:58
    הגב לתגובה זו
    הלשכה וראש הלשכה עסוקים בכנסים .בפוליטיקה ונאומים בכיכרות
  • 6.
    תאכלס אין מה לעשות (ל"ת)
    אנונימי 25/04/2025 12:22
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    אנונימי 25/04/2025 12:07
    הגב לתגובה זו
    הפקדת כספים בנאמנות צריכה להיות במשרד המשפטים העתק ללקוח צריך לשנות את חוק הנאמנות בעסקאות עורך דין לקוח.
  • 4.
    ישי 25/04/2025 11:59
    הגב לתגובה זו
    מערכת המשפח כולה נמצאת בתחתית אמון הציבור.ראו את בגצ היועמשית הפרקליטות הפצרית ושאר מרעין בישין לשעבר.אנשים שמטרתם הנילוזה להפלת הימין מקדשת את האמצעים!!!!אל תתפלאו שהמשפטנים הזוטרים גנבים.היה ויש להם ממי ללמוד!!!!!
  • הוא למד מהקיסר (ל"ת)
    פצ 25/04/2025 20:45
    הגב לתגובה זו
  • The pot calling the kettle black (ל"ת)
    ילדז 25/04/2025 12:36
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    אנונימי 25/04/2025 11:55
    הגב לתגובה זו
    רבים מאוד מעוד רואים בלקוח כארנק נייד שאפשר למשוך משם כספים.ואם הלקוח על הסםקטרום אז עדיף לגבות דמי שירות גבוהים במיוחד.מניסיון.הרגולציה רופפת והםרצה קוראת לעושק
  • 2.
    ישראל מעצמת נוכלים. כשבתי המשפט לא מענישים בחומרה הם נותנים את ידם לנוכלות. (ל"ת)
    אנונימי 25/04/2025 11:49
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    פשוט להושיב אותם בכלא למינימום 15 שנה והבעיה תיפתר (ל"ת)
    אנונימי 25/04/2025 11:31
    הגב לתגובה זו
בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

אילת
צילום: Pixabay

חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי רואה חשבון שפעל במסגרת שותפות אמיתית אינו חייב במס אישי לפי סעיף 62א לפקודה, אך דחה את טענתו שלפיה מרכז חייו נמצא באילת. פסק הדין המקיף משרטט את הגבולות הברורים בין תכנון מס פסול לשימוש לגיטימי בהתאגדות

עוזי גרסטמן |

בשלהי העשור הקודם, כשאילת המשיכה להיאבק על מקומה הכלכלי והמקצועי הרחק ממרכז הארץ, מצא את עצמו רואה חשבון יליד העיר בלב מחלוקת מס מורכבת, כזו שנעה על קו התפר הדק שבין תכנון מס אסור לבין התנהלות עסקית לגיטימית. מצד אחד עמדה רשות המסים, שביקשה לראות בהכנסות שהופקו באמצעות חברה בשליטתו הכנסה אישית שחייבת במס שולי, ומצד שני עמד הנישום, שטען לשותפות עסקית אמיתית ולזיקה מתמשכת לעיר שבה נולד. פסק דינה של השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עושה סדר בשתי הסוגיות גם יחד, אך לא מעניק למערער ניצחון מלא.

הערעור נסב על שומות שהוציא פקיד שומה אילת לשנות המס 2017 ו-2018, לאחר שדחה את טענת המערער. בלב המחלוקת עמדו שתי שאלות נפרדות אך שלובות זו בזו: האחת, האם יש לחייב את המערער במס אישי מכוח סעיף 62א(א) לפקודת מס הכנסה, סעיף שנועד להתמודד עם תופעת חברות הארנק; והשנייה, האם המערער זכאי להטבת המס המוענקת לתושב אילת לפי חוק אזור סחר חופשי באילת. כבר בפתח פסק הדין מבהירה השופטת כי התשובה לשתי השאלות אינה אחידה. “מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, ככל שהוא נוגע לחבות המס על פי הוראות סעיף 62א בפקודת מס הכנסה. יחד עם זאת מצאתי שיש לדחות את הערעור לעניין הזכאות להטבת המס מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת”, היא כתבה.

הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת מהותית. המערער, רואה חשבון במקצועו, נולד וגדל באילת, הקים בה משרד עצמאי, ובהמשך העביר את פעילותו לחברה שבבעלותו - נוריאל יועצים. בשלב מסוים נוצר קשר עסקי בינו לבין משרד רואי החשבון ברנע, שפעל גם הוא בעיר, והפעילות בסניף אילת התהדקה והלכה. במקביל, ב-2009 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בתל אביב, שם הוא עבד כשכיר בתפקידים בכירים, תוך שהוא ממשיך להגיע לאילת לצורכי פעילות מקצועית. לאחר פטירת מייסד משרד ברנע, העמיק הקשר בין הצדדים, והמערער חזר לפעילות מלאה בסניף אילת, תוך חלוקת רווחים שווה.

יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד

פקיד השומה ראה בתמונה הזו דוגמה קלאסית להפעלת סעיף 62א לפקודה. לטענתו, השירותים ניתנו בפועל על ידי המערער, היו מסוג הפעולות הנעשות על ידי עובד עבור מעסיקו, וב-2017 אף התקיימה הקביעה שלפיה יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד. מכאן הסיק פקיד השומה כי יש לייחס למערער את הכנסות החברה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.

אלא שבית המשפט לא קיבל את הגישה הזו. פסק הדין מקדיש עמודים רבים לניתוח התכלית החקיקתית של סעיף 62א, שנוסף לפקודה במסגרת תיקון 235, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג. השופטת הזכירה בהכרעת הדין כי מדובר בחריג מצומצם למודל המיסוי הדו-שלבי, שנועד “להעמיד לרשות פקיד השומה כלי עזר לטיפול בתכנוני מס”, ולא לבטל את השימוש הלגיטימי בהתאגדות. “הפרשנות המתבקשת נוכח התכלית האמורה היא פרשנות דווקנית, המחילה את הוראות הסעיף על גדר המקרים הנדונים בו, בהתאם לתנאיו ומגבלותיו”, נקבע.