על מניה ענקית שאנליסטים נותנים לה 'קניה חזקה' - האם זו מציאה?

שוב מתקרב הדיון השנתי בתקציב האמריקני, ומן הסתם הוא צפוי לתת תחמושת ורוח גבית לפסימיים, מדוע? הפער בין הבית הלבן, הרפובליקנים והדמוקרטים, הולך ומתרחב. למזלם של השוורים, המצב במאקרו, מיקרו והחוב השתפר משמעותית. אבל עליית התשואות באגחי"ם, העובדה שהשוק בשיא כל הזמנים ומבחינת הרמה הפסיכולוגית חודשי ספטמבר / אוקטובר מתקרבים, יאפשרו לרואי השחור לחזור ובגדול - לכן נא להיזהר, לא לרדוף ולהחזיק במזומנים.

לאחר מה שקרה ב-2008, אפשר היה לצפות שהפיקוח על הנעשה בשוק ההון יתחזק, אבל זה לא בדיוק קורה בפועל. הסיבה לכך, שהבנק המרכזי של ארה"ב והרשות לני"ע אינם לוחצים מספיק, וקובעי הדעות בוול סטריט מכשילים כל ניסיון להגברת האכיפה. קבוצה של נבחרים אמריקנים בעלי השפעה פוליטית גדולה, בראשות הסנטור ג'ון מקיין, מנסה להרחיב את הפיקוח על הבנקים להשקעה בוול סטריט, ולחזור לימים בהם בנקים מסחריים עסקו בהלוואות עסקיות לציבור - בנקים למשכנתאות עסקו בנתינת משכנתאות, בנקים לחסכון עסקו בחיסכון ובנקים להשקעות עסקו בהשקעות. לפי דובר הקבוצה זה לא כ"כ הולך להם בגלל ההתנגדות הנערמת ע"י הגופים שהזכרנו. למה מתנגדים? הסיבה שנותנים כל הגופים הנ"ל הינה שהתערבות המחוקקים בתהליכים כלכליים חופשיים הנוצרים בעקבות המפגש בין היצע לביקוש בשוק חופשי, פוגעת בחופשיות המסחר, גורמת לאנטי-התייעלות, העלאת מחירים ועוד. הבנק המרכזי אפילו האריך לאחרונה את ההיתר לבנקים להשקעה לפעול בשוק הסחורות הפיזיות (להחזיק בסחורות ממש). כיוון שאין שום הוכחה עובדתית שביטול תקנות גלאס - סטיגל (שהפרידו בין סוגי הבנקים) הביא לאיזשהו שיפור בשוק ההון, וכי השוק פעל פחות טוב כשהתקנות היו בפועל - אפשר להניח שהסיבות להתנגדות אינן קשורות בכלכלה.

הניו יורק טיימס יצא בשבוע שעבר בכתבה מדהימה על הפעילות של בנק ההשקעות גולדמן סאקס (סימול: GS) בתחום הסחורות, במקרה זה האלומיניום. העיתון החשוב עשה כתבת תחקיר לאחר שהופתע מהסכמתו של בנק השקעות גדול אחר, JP Morgan (סימול:JPM ), להגיע להסכם עם הרשויות על ההאשמות של הרשות למניעת מונופוליזציה. על פי אותן האשמות JP השפיע על מחירי החשמל בארה"ב, השפעה שתרמה לעליות מחירים מסיביות. ההסדר של JPM עם הרשויות יעלה לבנק כ-500 מיליון דולרים - מי היה מוכן ללכת להסדר בו ישלם 500 מיליון אם לא היה בטוח שתביעה תעלה לו הרבה יותר, כי הוא יודע שלרשות יש נתונים מרשיעים. לפי כתבי הניו יורק טיימס הסיפור הזה - מניפולציה במחירי החשמל - קטן בהשוואה לסיפור המניפולציה של גולדמן בתחום האלומיניום. במהלך סוף השבוע הגיבה הנהלת GS בזעם על הכתבה, ובשורה התחתונה אמרה, "להד"מ, כל הפעילות בתחום האלומיניום נעשתה כחלק ממערכת התיווך שבנק השקעות מבצע בין קונים למוכרים. פעילות זו לגיטימית לחלוטין ואפילו תרמה לעצירת מחיר המתכת". כדאי שתקראו את בניו יורק טיימס ו, לאחר מכן תבינו איזו עוצמה יש לבנקים להשקעות.

ענק התקשורת מאשים את גולדמן שהשתלט (רכש בפועל) על המחסנים בהם מאוחסנים מטילי האלומיניום בדטרויט באמצעות שינוע יזום, ללא צורך אמיתי באלומיניום ושליטה במלאים וגרם להעלאת מחיר המתכת. "התוצאה היא", כותב David Kocieniewski, תחקירן העיתון וזוכה פרס פוליצר, "עלייה של 2 דולר לייצור של 15 ק"ג אלומיניום המשמשים לייצור 1000 פחיות משקה, או עלייה של 12 דולר בייצור 100 ק"ג אלומיניום בהם משתמשים בייצור מכונית ממוצעת. כלומר, המון כסף". האמריקנים משתמשים ב-90 מיליארד פחיות למשקאות בשנה, כך שמדובר, רק במקרה הזה, ב-180 מיליון דולר שהם לפי תעשיית האלומיניום, עלות מלאכותית לחלוטין". עכשיו אתם מבינים למה צריך לבדוק כשבנק השקעות מוביל ממליץ או לא על סחורה?

זוכרים את האירוע בזהב? עד לפני כשנה המליצה גולדמן על קניה. לדעתה, מחיר המתכת היה צריך להגיע ל-2000 דולר לפחות לאונקיה. אלא שלפני חצי שנה שונתה לפתע ההמלצה למכירה, מה קרה? ההודים הפסיקו לקנות? התעשייה האלקטרונית הפסיקה להשתמש? עלות הכרייה עלתה? בית ההשקעות טוען כי "הכל שטויות...", ומסביר כי ההשתלטות שלו על מחסני האלומיניום אינה אלא תרומה להתייעלות התעשייה. בעוד נבחרי הציבור מכינים קמפיין בנושא האלומיניום, דנים ברשות לני"ע ובבנק הפדרלי בבקשה חדשה של גולדמן, הפעם ביחד עם ג'י פי מורגן. שני בתי ההשקעה הענקיים מעוניינים לבצע בתחילת השנה הבאה "השקעה משמעותית בעוד Non-Financial business", הפעם בנחושת. אל תופתעו אם במהלך המחצית השניה של 2014 תראו לפתע את מחירי הנחושת עולים לאחר ירידה ארוכה.

משבר 2008 נתן למחוקקים ולציבור הזדמנות פז לשינויים בצורות הפיקוח. החשוב ביניהם הייתה ההזדמנות למסגר את הבנקים והבנקים להשקעות בתוך תחומי העיסוק שלהם, ולא לאפשר להם לחדור לתחומים אחרים. אלא ששום דבר לא קרה, ההפך - 4 שנים לאחר המשבר כשמשקים האמריקני והגלובלי מתחילים לצאת ממנו, האפשרויות למניעה או אפילו צמצום של מניפולציות מהסוג הזה כמעט בלתי אפשרית. האם אפשר לבצע טכנית את השינויים שנדרשים למניעת מניפולציות בשוק ההון? בקלי קלות. האם יעשו זאת? כנראה שלא. הביצוע יעלה הון תועפות ויפגע בשורה התחתונה של יותר מדי חברות מובילות בוול סטריט. נחכה בסבלנות למשבר הבא.

האם סטארבק (סימול: SBUX) רק בתחילת דרכה?

לאחר שפרסמה את הדו"ח שלה לרבעון השלישי של 2013 בשבוע שעבר(אצל סטארבקס השנה מתחילה באוקטובר), אמר מר האוורד שולץ, המייסד ויו"ר / נשיא / מנכ"ל של ענקית הקפה, לאנליסטים, "אנחנו נמצאים רק בתחילת המסע שלנו. כפי שאתם מתארים לעצמכם, עלינו עדיין ללמוד כיצד לטפל (גם) במזון (שאינו קפה), ולמזגו לתוך אווירת החנויות שלנו על מנת שישלים את הקפה. אנחנו עושים זאת בדרך שלא תפגע באיכות ורמת השירות בחנות ובשימוש בטכנולוגיות". כלומר, שולץ מוביל הרחבה. סטארבק, כך מתברר, עושה שימוש הולך וגדל ברשתות החברתיות, במיוחד מול האוכלוסייה הצעירה. כ-10% מהמכירות ברבעון נעשו באמצעות הסמארטפונים, שביצעו 4 מיליון מחסידי החברה שעל הטוויטר.

לדברי שולץ, השינויים שעשתה החברה הן בתפריט והן בהתאמה ל-IT, הם האחראים לכך שהרבעון השלישי של 2013 היה הטוב בתולדותיה. להגיד שסטארבק "בתחילת דרכה" נשמע כמוזר "מעט", הרי מדובר בחברה שנוסדה לפני 28 שנה (למרות שלמעשה חנות StarBucks הראשונה נוסדה ב-1971 בסיאטל, שולץ קנה אותה מאוחר יותר), היא צפויה לחגוג החודש 21 שנים בנאסד"ק, מכירותיה ב-2012 הגיעו ל-13.3 מיליארד עם רווח נקי 1.4 מיליארד, אמורה, אליבא הקונצנזוס, להגיע השנה למכירות של כ-15 מיליארד עם רווח נקי של כ-1.65 מיליארד ומניותיה עלו מאז ההנפקה פי 122 שנמצאות בשיא כל הזמנים. שולץ אגב נותן הערכות טובות בהרבה מהקונצנזוס, ועד כה האיש תמיד צדק. העובדה שהמניה נסחרת על מכפיל היסטורי של 40 ומכפילי 2013-14 של 33 וכ-28 בהתאמה, רק מוכיחים שהמשקיעים מאמינים יותר לשולץ.

אפשר לסכם את מה שהצליח שולץ לעשות מאז יצא לדרכו מסיאטל ב-1985 בדברים שאמר האנליסט Peter Saleh מניו יורק, "הם הצליחו למקם עצמם כחנות יוקרה. אפילו כשהם מעלים מחירים - הלקוחות לא נוטשים, ההיפך". Saleh לקח משפט זה מהמשקיע / מנהל תיקים הגדול, מריו גאבלי, שהסביר כך את "גדולתה" של רשת חנויות היוקרה לתכשיטים טיפאני (סימול: TIF). "תכשיטים יוקרתיים", אמר, "יש במאות חנויות. אבל בטיפאני הצליחו לשכנע שאצלם הם יוקרתיים יותר".

האם מחיר של 72.6 דולר למניה, שמסמל ערך חברה של 55 מיליארד דולרים, אומר שהשקעה במניות SBUX היא עדיין מבחינת "מציאה"? רוב האנליסטים מאמינים שכן - 23 מתוך 28 ממליצים בקניה, מחציתם ב"קניה חזקה". על מה ניצבת האמונה הזו? בעיקר על עובדות היסטוריות, אבל אלו אינן ערובה להמשך. מה שמאפשר ל-SBUX להיסחר כמניית חלום טכנולוגית (ולאורך זמן) זו ההובלה של שולץ. הקסם שמטיל שולץ על משקיעים ואנליסטים כאחד (קסם שמבוסס על עובדות), דומה להילת ההצלחה שאפפה את ההובלה של סטיב ג'ובס באפל, ג'ק וולש בג'נרל אלקטריק, מוריס לוי בחברת הפרסום Publicis Groupe SA (סימול: PUB.PA) (עליה נעשה סקירה בקרוב), אלון מאסק בטסלה, אלי הורוביץ בטבע (סימול: TEVA) ועוד - מדובר במשתנה שאינו ניתן לאבחון וכימות, מתת אלוהים שאדם אחד מיני מאות אלפים מקבל ואף חוקר אינו יכול להסביר. כיוון ששולץ עדיין צעיר, בריא ואינו מתכוון לפרוש, ובהנחה הסבירה שהאהבה לקפה תימשך - אפשר להבין מדוע ההמלצות על המניה נמשכות למרות המחיר.

מה החברה עושה בדיוק?

בתשקיף מ-1985 החברה מביעה דאגה מזה שהיא חברה של מוצר אחד ומהתחרות שרק הולכת וגדלה. כבר בהצגת החברה לקראת ההנפקה, שולץ הסביר שהוא מוכר "קונספט, סביבה, אווירה" ואת זאת שהוא מיישם בווירטואוזיות של ממש. שאל ישראלי ממוצע או איטלקי ממוצע, ויגידו לך שהקפה של סטארבק גרוע, חסר טעם וכו', ואכן בישראל הם נכשלו (באתר החברה הם מציינים בהדגשה, שלמרות כל הרכילות והשמועות המופצות ברשתות, הם אינם מהתורמים או מהתומכים בישראל) ובאיטליה, מולדת האספרסו, לא הצליחו בגדול. אבל בשאר העולם ההצלחה פשוט מדהימה (כניסתם למדינות ה-BRIC מהירה ביותר, ורק בתחילתה. שולץ מסמן את ברזיל לשנים 2014-16), וקצב הצמיחה שלהם בארה"ב ממשיך לעלות, למרות שממזמן ניבאו לו ירידה.

החברה רוכשת פולי קפה באיכות גבוהה (מספקים שהם בוחרים בקפידה, די בדומה למקדונלד) ומוכרת אותם גם כפולי קפה, אבל בעיקר בצורה של משקאות קפה על בסיס האספרסו האיטלקי. לצד הקפה החברה מגדילה במהירות את מכירות התה שלה ומרחיבה את מוצרי המזון, מסלטים ייחודיים ועד ליוגורטים יוונים. לצד רשת חנויות, תחת המותג שלה, שהיא מפעילה ברחבי העולם חברה מפיצה קפה דרך רשתות מסחר שונות. נכון ל-30 ביוני 2013, החברה מפעילה 19,200 סניפים. למעלה מ-74% מההכנסות באות מארה"ב, החברה מגדילה דיבידנד בקביעות ורוכשת מניותיה בקביעות. בקופתה כ-2.4 מיליארד דולרים במזומן. למרות ההתלהבות הגורפת, אנחנו חושבים שהמניה יקרה מדי וכדאי להמתין. אבירי האופל עדיין בסביבה והמניה כבר הזדעזעה מספר פעמים מ-2008, לכן נחכה לפעם הבאה. אך אם שולץ היה עובר לצ'קפוינט, המניה הייתה היום על 150 ויותר.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.