ההבדל בין צמיחה בתוצר לצמיחה לנפש,למה צמיחה מאוד חשובה ומה צריך בשביל לצמוח?
בסוף השבוע שעבר פתחתי את האינטרנט וראיתי שרוברט סולו (Robert Solow) נפטר בגיל 99. הפרסום הגדול של פרופסור סולו, וזה שהקנה לו ב-1987 את פרס נובל לכלכלה, הוא העבודה שלו בשנות ה-50' על מודל הצמיחה הנאו-קלאסי, שדורות של סטודנטים מכירים כ"מודל סולו". אבל החשיבות של המודל היא לא במה סטודנטים חושבים עליו. החשיבות שלו היא באופן שבו הוא השפיע על האופן שבו כלכלנים חושבים על צמיחה כלכלית.
סולו מת - מודל סולו חי וקיים
בגדול, המקרו-כלכלה נחלקת לשני תחומים. מקרו-כלכלה של טווח קצר ומקרו-כלכלה של טווח ארוך. בטווח הקצר, העיסוק הוא בניסיון להבין מחזורי עסקים: מאיזה סיבות כלכלות עוברות מתקופה של צמיחה לתקופות של מיתון, מה ניתן לעשות כדי למנוע מיתונים, ואיך למצמצם את ההשפעה של מיתונים שכבר התחילו.
זה נושא שחשוב לאנשים בממשלה ובבנקים מרכזיים, שצריכים לקבל החלטות שישפיעו על רמת החיים של אנשים כאן ועכשיו.
בטווח הארוך, השאלה הגדולה היא מה גורם לכלכלות מסוימות לצמוח בקצב מהיר, בזמן שאחרות נשארות במקום. זאת שאלה שההשפעה שלה על רמת החיים בטווח המיידי לא מאוד חשובה. גם כשהצמיחה לנפש היא מהירה יחסית, נניח 2% בשנה, ההשפעה משנה לשנה היא די קטנה. אבל כשמסתכלים בטווח של 50-60 שנים או יותר, ההשפעה יכולה להיות דרמטית.
לדוגמה, לפי נתוני הבנק העולמי, התוצר לנפש של ניז'ר ב-1960 היה 129 דולרים, של מרוקו 173 דולרים, ושל דרום קוריאה 158 דולרים. ב- 2022, התוצר לנפש של ניז'ר היה 585 דולרים, של מרוקו 3442 דולרים, ושל דרום קוריאה 32423 דולרים. כלומר, ב-1960, רמת החיים החומרית בשלושת המדינות הייתה די דומה. היום ניז'ר היא מדינה ענייה, מרוקו עם הכנסה בינונית-נמוכה, ודרום קוריאה היא מדינת OECD.
המודל של סולו היה הראשון שהצליח לפתוח את הדלת לניסיון להבין למה ניז'ר נכשלה במקום שבו מרוקו הצליחה במידה בינונית ודרום קוריאה הצליחה בצורה פנומנלית. כי עד שסולו הציג את המודל שלו, ההנחה הייתה ששני כוחות עיקריים מניעים את הצמיחה של מדינות: קצב הגידול של האוכלוסייה, וקצב הצבירה של ההון.
סולו היה הראשון להבין שגם אם נניח שקצב גידול האוכלוסייה הוא בלתי תלוי בצמיחה הכלכלית, קצב הצבירה של ההון בהחלט תלוי בה. ככל שיש למדינה כמות גדולה יותר של הון, כך התרומה של הון נוסף הולכת וקטנה וכתוצאה מכך, התמורה שניתן לקבל תמורת השקעה בהון (ריבית) הולכת וקטנה. לכן, ככל שכמות ההון במדינה גדולה יותר, כך יהיה פחות כדאי להשקיע בהון נוסף.
המסקנות המהפכניות של סולו
זה הוביל לשתי מסקנות שהיו מהפכניות לזמנן. הראשונה, שאם מדינה תנסה לצמוח רק באמצעות גידול בהון ובכוח האדם, אז בסופו של דבר, קצב הגידול בהון יהיה שווה לקצב הצמיחה של האוכלוסייה, ורמת החיים במדינה תישאר ללא שינוי. התוצר יגדל, אבל התוצר לנפש יישאר קבוע. על פי סולו, הגורמים היחידים שיכולים לייצר צמיחה בת קיימא הם שיפורים בטכנולוגיה ובהשכלה שמגדילים את כושר הייצור של העובדים.
המסקנה השנייה הייתה שעדיף להשקיע במדינות עם כוח אדם גדול ורמת הון נמוכה, כי במדינות כאלו, התשואה על ההשקעה תהיה גבוהה. זאת מסקנה אופטימית, כי היא צופה שהון יזרום למדינות עם רמת הון נמוכה, ויאפשר להן לצמוח מהר יותר ממדינות מפותחות יותר, כך שבסופו של דבר, רמת התוצר לנפש בכל העולם תהיה דומה.
כמה שנים אחרי שסולו פרסם את המאמרים שלו על צמיחה, התברר שהאופטימיות הזאת הייתה מוגזמת. 66 שנים אחרי פרסום המודל של סולו, הפערים בין המדינות בעולם לא רק שלא מצטמצמים, הם אפילו גדולים יותר מאי פעם.
בניסיון להסביר את הכשל הזה במודל, חוקרים אחרים לקחו את המודל של סולו והחלו להרחיב אותו. בין השאר, הם מצאו שלתפקוד של מוסדות ממשלתיים יש חשיבות רבה. פחות חשוב עם מדינה היא דמוקרטית או לא. הרבה יותר חשוב האם היא מגנה על זכויות הקניין של אנשים, האם מערכת המשפט נחשבת לאמינה, והאם הממשלה נמנעת מלהתערב בפעילות של השוק הפרטי.
גם לרמת האמון בין אנשים יש חשיבות: ככל שבני המשק סומכים יותר אחד על השני, כך יש יותר סיכוי שהמדינה תצמח בקצב מהיר. יש חשיבות גם ליכולת של אנשים ליצור רשתות חברתיות עם רמת השכלה דומה לשלהם. מומחה למחשבים יחיד שיגיע לניז'ר כנראה שלא יוכל לתרום הרבה לתוצר שם. אבל במדינה עם תשתית טכנולוגית מפותחת, הוא יוכל לשתף פעולה עם עוד אנשים כמוהו, ואז הרעיונות שלו יוכלו להפוך למציאות. ישנם עוד דברים שמשפיעים, ויש מי שחוקר אותם. אבל כל מי שחוקר את הדברים, וכל מי שמשתמש במסקנות של המחקרים בניסיון לשפר את רמת החיים שלנו, יוצא מאותה נקודת מוצא: מודל שפותח על ידי ילד יהודי שגדל בברוקלין, נלחם במלחמת העולם השנייה, חזר לארצות הברית והפך לפרופסור לכלכלה.
אם סולו היה מייעץ לאוצר שכרגע נדרש לבצע קיצוצים גדולים הוא היה מדגיש את החשיבות של פיתוח ההון האנושי שיכול לייצר צמיחה. השקעה בהון אנושי היא ההשקעה המשתלמת ביותר וזו שמביאה לצמיחה גדולה. כמו כן, הוא היה מייעץ שלא לפגוע בטכנולוגיה. הטכנולוגיה היא מנוע הצמיחה העיקרי. השיפורים הטכנולוגיים הם הבסיס לצמיחה.
המלחמה שתביא לגירעון גדול, היא במובן מסוים מנוע צמיחה. הצורך להחזיר את המשק למסלול, ההשקעה הגדולה של המדינה הצפויה בהמשך, השיפורים הטכנולוגיים בתחומים הביטחוניים שנדרשים בעקבות המלחמה. כל אלו ועוד, יעודדו את הצמיחה הכלכלית בהמשך.
ד"ר אביחי שניר
- 7.מעניין מאוד. תודה. (ל"ת)הקורא 28/01/2024 02:38הגב לתגובה זו
- 6.סבטלנה 27/12/2023 23:43הגב לתגובה זועל מנת לגייס את האברכים הפרזיטים. דין אחד לכולם
- 5.בת אל 27/12/2023 08:58הגב לתגובה זוע"י עצירת הביזה הנוראית שמבצעת ההנהגה החרדית בקופת המדינה. די לכספים הקואליציוניים.
- 4.דרור 26/12/2023 12:42הגב לתגובה זוכל הכבוד על ההסבר הקצר התמציתי והבהיר
- 3.לרון 26/12/2023 10:28הגב לתגובה זוגרמה ליציאה ממיתון אשכול 1966
- לרון 26/12/2023 10:35הגב לתגובה זו"אשכול" שהיה בנוסף אחד מראשי הממשלה הטובים יחד בשורה זו גם שמיר
- 2.אם סולו היה מייעץ לאוצר סמוטריץ' היה דוחה את העצות (ל"ת)מני 26/12/2023 10:05הגב לתגובה זו
- 1.יגאל 26/12/2023 08:20הגב לתגובה זוהפסקת הקצבאות לחרדים - על מנת לאלץ אותם לעבוד. מדינת ישראל כבר לא יכולה לשאת אוכלוסייה כל כך גדולה שלא תורמת אך שואבת משאבים.
- לרון 26/12/2023 10:37הגב לתגובה זולמה בן גוריון ויתר לדתיים כש"פרצה קוראת לגנב" ולמה דין ויתר לווקף על הכותל
- תמרי 27/12/2023 14:34בכמות כזאת של אנשים משתמ טים .
בנק ישראל הוריד כצפוי את הריבית
אחרי קרוב לשנתיים ללא הפחתה: בנק ישראל מוריד את הריבית ב-0.25% ל-4.25% על רקע אינפלציה של 2.5% בתוך היעד והרגיעה הביטחונית; מה יהיה בהמשך? אל תצפו להורדה נוספת בקרוב
הריבית המוניטרית בישראל יורדת היום ב-0.25% ל-4.25%. ההחלטה מתקבלת אחרי 14 ישיבות רצופות שבהן בנק ישראל הותיר את הריבית ללא שינוי, תקופה שנמשכה קרוב לשנתיים והוגדרה כשלב של בלימת ביקושים מתוך מטרה לייצב את האינפלציה. בחודשים האחרונים האינפלציה נעה סביב 2.5% ונשארת בתוך היעד, עם תחזית של כ-2.2% ל-12 החודשים הקרובים. במקביל, שער הדולר נחלש בכ-10% מתחילת השנה, מה שגם סייע לצמצום הלחצים על מחירי היבוא והתקררות האינפלציה.
נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון עמד מול ביקורת מאוד גדולה ולא הוריד את הריבית עד עכשיו - כשמסתכלים לאחור אפשר מצד אחד להבין את השמרנות שלו, אבל נראה שמדובר בשמרנות יתר. כשמסתכלים קדימה וקוראים את הדוח מלווה את הפחתת הריבית שכולל את הסיכויים והסיכונים ומצב המשק, מבינים שיש סיכוי טוב שהריבית במפגש הבא - בתחילת ינואר - לא תרד.
ההפחתה הנוכחית של הריבית לא תשפיע עלייכם באופן משמעותי. החזרי משכנתא ממוצעים ירדו ב-70 שקל בממוצע, תשלמו קצת פחות על הלווואת, תקבלו קצת פחות על פיקדונות ואפיקים סולידיים. הרחבה: הריבית תרד מחר ל-4.25% - איך זה ישפיע עליכם?
וכדאי "לחזור על החומר" - מה זאת ריבית פריים, על ההבדל בין ריבית קבועה למשתנה - 10 סוגי ריביות שונות
- 10 דברים חשובים על אגרות חוב - מדריך למשקיעים
- נשיאת הפד של בוסטון מתנגדת להורדת ריבית נוספת בדצמבר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
האינפלציה ירדה ל-2.5% - בתוך תחום היעד
הסיבה המרכזית לכך שהנגיד שמר על ריבית גבוהה היא האינפלציה. זו ורדת כבר חודשים ארוכים והיא מספר חודשים בגבול "המותר". זה לצד גורמים נוספים הביאו את בנק ישראל להוריד ריבית. מדד המחירים לצרכן עלה בחודש אוקטובר ב-0.5% לאחר ירידה של 0.6% בספטמבר. "האינפלציה השנתית עומדת בשני המדדים האחרונים על 2.5%", ציין הבנק. בניכוי אנרגיה ופירות וירקות, שיעור האינפלציה השנתי עומד על 2.7%. נתון מעניין במיוחד הוא ש"קצב אינפלציית הבלתי סחירים ירד ל-3.0%, ובמקביל, קצב אינפלציית הסחירים נותר יציב ועומד על 1.5% ב-12 החודשים האחרונים".
פרופ' אמיר ירון (רשתות)פרופ' אמיר ירון: "המצב הכלכלי הוא הישג ובצניעות - חלק גדול נובע מהמדיניות שלנו"
אולי היית שמרן מדי? "זאת מחמאה"; היה מרווח גדול. הריבית הריאלית היא 2%. למה היא לא ירדה בעבר? "המחיר על טעות הוא גדול מאוד. עכשיו הבשילו התנאים"; מה המסר של הנגיד קדימה ואיפה תהיה הריבית עוד שנה?
בנק ישראל הפחית היום את הריבית ב-0.25% ל-4.25%. גם אנחנו אומרים "הגיע הזמן", גם אנחנו חושבים שזה היה צריך להיות לפני חודשים. אבל בנק ישראל הוא הקובע וכל החלטה שהוא מקבל עוברת דיונים רבים, ניתוחים רבים וסיעורי מוחות. אפשר שלא להסכים עם ההחלטות, אבל הן מקצועיות. בשיחה עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל "הטחנו" בו שאולי הוא "שמרן מדי ביחס להפחתת הריבית".
"אני לוקח את זה כמחמאה", משיב, פרופ' ירון, "מדינות שעברו מלחמות מצאו את עצמן במצב כלכלי קשה. היו מצבים של היפר אינפלציה ופגיעה מהותית בכלכלה. אנחנו במצב יחסית טוב, עם אינפלציה מדודה לאורך התקופה שמתייצבת בתוך היעד. הכלכלה הישראלית עם פעילות ערה. זה הישג. זה הישג שאני בצניעות אגיד שחלק גדול ממנו הוא בזכות מדיניות שלא הייתי מכנה שמרנית, אלא זהירה שקולה ופתוחה".
אנחנו בריבית ריאלית של 2%, הרבה מעבר למה שצריך. היה מרווח ביטחון גדול להוריד מעט את הריבית עוד קודם.
"המחיר על טעות גדול מאוד, רק שתנאי המשק הבשילו להפחתה של הריבית עשינו זאת ונמשיך לפעול בכפוף להתפתחויות. אנחנו רואים כעת את האינפלציה מתמתנת ועומדת ביעד, אננו רואים את הייסוף, ואת ההתבססות של האינפלציה ביעד, וזה הוביל אותנו להחלטה".
בפעם הקודמת התנאים היו די קרובים.
"היו תנאים שונים, דובר אז על כניסה בעצימות גדולה לעזה".
הביקושים גבוהים
פרופ' ירון מדבר עדיין על אי וודאות כלכלית, אבל נמוכה מבעבר. על פעילות ערה במשק, על שוק עבודה חזק וביקושים גדולים שמורגשים גם בכרטיסי האשראי. הביקושים האלו מצד אחד מרשימים, מצד שני הם "גול עצמי" לציבור הלווה (לרבות בעלי הדירות עם משכנתאות) כי הם מניעים את האינפלציה והדבר שהכי מפחיד את בנק ישראל בדומה לבנקים מרכזיים בעולם - הוא אינפלציה. אינפלציה שוחקת את הכסף, את ההון של הציבור. היא מס גדול בדלת האחורית והנשק הכי חזק נגדה הוא הריבית.
- לא תמיד הריבית הנמוכה היא הריבית המשתלמת ביותר
- האם הריבית תרד בסוף החודש? זה הנתון שיקבע
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לנגיד יש את כלי הריבית, לצד כלים נוספים (פעילות בשוק המט"ח, הדפסת כסף) כדי לאזן את הכלכלה. זה "משחק" עדין. הורדת את הריבית מוקדם מדי, האינפלציה יכולה לברוח למעלה, ואז המלחמה באינפלציה תהפוך לקשה יותר. בזבזת תחמושת ולא פגעת. הנגיד ירה רק כאשר ראה את המטרה בבירור. אין מקום לפספוסים, אבל כלכלה זה לא מדע מדויק. קחו שני כלכלנים מדופלמים וסיכוי טוב שהם יחשבו אחרת לגבי רוב הסוגיות הכלכליות. מעבר לכך, יש הרבה נעלמים ותלות בגורמים חיצוניים רבים ויש את הפסיכולוגיה. כלכלה, תרצו או לא היא חלק ממדעי ההתנהגות. אנשים קונים בגדים כי יש להם מצב רוח טוב, או כי הם רוצים ללכת לעבודה עם הבגד הזה. זה לא בהכרח קשור לשאלה אם יש להם כסף בחשבון או שזה משולם בתשלומים. אנשים בסיום מלחמה יגבירו ביקושים גם אם הם לא במצב מדהים, גם כי ההורים ירצו לפנק את הילדים על התקופה הקשה.
