תמורה בגין ויתור על אופציה במקרקעין אינה הכנסה עסקית

מאת: עו"ד רו"ח (כלכלן) ארז בוקאי

ע"מ 621/14
פיננסיטק בע"מ נ' פקיד שומה פתח תקווה
חשבים |
נושאים בכתבה חשבים

ע"מ 621/14

פיננסיטק בע"מ נ' פקיד שומה פתח תקווה

בית המשפט המחוזי מרכז קבע כי תמורה בגין ויתור על אופציה במקרקעין ששולמה למערערת אינה הכנסה עסקית ולפיכך לא ניתן לקזז כנגדה הפסד עסקי מועבר.

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

האם הכנסה שקיבלה המערערת בגין ויתור על אופציה במקרקעין היא בגדר הכנסה שבפירות (מעסק או מעסק אקראי), ולחילופין, בגדר "ריווח הון בעסק", ולפיכך ניתן לקזז כנגדה הפסד עסקי מועבר או שמא מדובר בהכנסה שבהון ולפיכך לא ניתן לקזז כנגדה הפסד כאמור? זו הסוגיה העולה בערעור זה והנוגעת לשומה שהוצאה למערערת לשנת המס 2007.

דיון

התמורה ששולמה למערערת בגין ויתורה על האופציה היא העומדת בליבו של הערעור, שכן המערערת ביקשה לקזז כנגדה הפסד עסקי שנוצר לה בשנים עברו. תנאי לקיזוז ההפסד הוא כי ההכנסה הנדונה היא הכנסה מעסק על פי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") או למצער, כפי שנקבע בהלכת "א.ח.א. גולדשטיין", הכנסה מעסק אקראי. לחלופין, ניתן לקזז הפסד כאמור ככל שמדובר בהכנסה שהיא בגדר "רווח הון בעסק".

מאחר שהמערערת טענה לתחילתו של "עסק" בתחום הנדל"ן, היא נדרשה, לשם הוכחת טענתה, להסתמך לא על עסקאות בפועל אלא על תכניות עסקיות עתידיות בתחום הנדל"ן. המערערת ביקשה מבית המשפט ללמוד על תכניות עתידיות אלה, כפי שהן משתקפות בעובדים המועסקים על ידה וביועציה החיצוניים, וכן בדברים שנאמרו בישיבות הדירקטוריון שלה. אלא שעובדים ויועצים אלה לא העידו, המסמכים שהוצגו לבית המשפט אין בהם כדי ללמד שפעילות עסקית לפנינו - חלקם אף מלמדים שהיפוכו של דבר הוא הנכון, ומכל מקום בוודאי אין בהם כדי ללמד על תכניותיה העתידיות של המערערת בתחום הנדל"ן.

המערערת טענה כי היא עומדת במבחני העסק כקבוע בפסיקה. עם זאת נראה כי גם בעניין זה מדובר בטענות בעלמא שכלל לא הוכחו. לטענת המערערת יש להביא בחשבון את העובדה שמדובר בעסק "חדש" בעל הון עצמי והיקף עסקאות משמעותי, למצער היקף העסקאות "שנבחנו" על ידה, ולאור זאת שהמערערת "קיבלה החלטה אסטרטגית לפתח עסק בתחום הנדל"ן" ניתן לומר שלמערערת "עסק" בתחום הנדל"ן.

אלא שהון עצמי יכול לשמש לפעילות עסקית ויכול לשמש לפעילות הונית; היקף עסקאות הנדל"ן שבוצעו בפועל הוא כפי שתואר לעיל, דהיינו עסקה אחת שבמסגרתה העמידה המערערת הלוואה וקיבלה אופציה לרכישת מתחמי הולילנד וכן המגרש ביוסטון. אחד המתחמים, מתחם הולילנד הצפוני, נותר בבעלותה ורשום תחת "נדל"ן להשקעה"; המגרש ביוסטון נרכש באמצעות חברת בת, ואין זה ברור אם ניתן לייחס למערערת את פעילותה של זו, גם אם הייתה פעילות זו מגיעה כדי "עסק" חרף הדיווח על הרווח בעסקה זו כרווח הון.

בכל הנוגע לעסקאות שכביכול "נבחנו", שמץ ראיה לא הובא בעניין זה; מה נבחן, מתי נבחן ולאיזו מטרה נבחן? כך גם לא הובאה עדות כלשהי מפי מנהלי המערערת הנוגעת לאותה "החלטה אסטרטגית" שקיבלה המערערת "לפתח עסק בתחום הנדל"ן". הוא הדין בטענה כי המערערת הפנתה את התמורה להונה החוזר לשם תמיכה וצמיחה של פעילותה העסקית. לא למותר לומר, כי אף טענה זו נטענה בעלמא ולא הוכחה, וכיוצא בזה הטענה שהוזכרה קודם והנוגעת לגיוס עובדים בעלי ידע ובקיאות, גיוס שבוצע בשנת 2007 לקראת תחילת פעילותה העסקית של המערערת. לא זו בלבד שאותם עובדים לא הובאו לעדות וממילא לא נחקרו, אלא שכלל לא הוכח שעובדים אלה לא החליפו עובדים אחרים בעלי אותו ידע ובקיאות, בתקופה שבה המערערת עצמה מודה שהייתה חברת אחזקות גרידא.

העובדה שמדובר בעסקה בעלת סיכונים או בעסקה מורכבת וסבוכה, המלמדת, לטענת המערערת, על היותה חלק מ"עסק", אף היא לא הוכחה כדבעי, מה גם שמורכבות עסקה כשלעצמה או היקפה הכספי, אינם מלמדים דבר על אופייה. גם עסקאות יקרות, סבוכות ומורכבות עשויות להיות חלק מפעילות השקעתית; משקיע מתוחכם אינו הופך רק בשל תחכומו לבעל "עסק" (מן הסתם בעל עסק מעט פחות מתוחכם). הנה כי כן, לא עלה בידי המערערת להוכיח כלל ועיקר את טענתה כי בשנת 2007 היא החלה בפעילות עסקית, וכי האופציה או המתחם נשוא האופציה, אילו מומשה האופציה, מהווים "מלאי עסקי". לפיכך גם לא עלה בידה להוכיח כי הפיצוי שקיבלה בגין ויתורה על האופציה, על פי העיקרון הידוע ולפיו "דין הפיצוי כדין הפרצה" אף הוא בגדר הכנסה עסקית שניתן לקזז כנגדה הפסד עסקי מועבר.

קיראו עוד ב"בארץ"

משמע, כי על אף פסק הדין בעניין א.ח.א. גודלשטיין שהרחיב את האפשרות לקזז הפסדים עסקיים מועברים כך שניתן לקזזם גם כנגד הכנסה מ"עסק אקראי", אין המערערת זכאית לקזז את הפסדיה כנגד ההכנסה מוויתור על האופציה. יובהר כי לאור נסיבותיה של העסקה נראה כי גם "עסקת אקראי" אין לפנינו, ומכל מקום, הפסיקה ממילא לא הכירה באפשרות לקזז הפסדים מועברים כנגד הכנסה מ"עסקת אקראי". אף אין בידי לקבל את טענתה החלופית הנוספת של המערערת כי הכנסתה היא בגדר "רווח הון בעסק" ולפיכך מותר לקזז כנגדה הפסד עסקי מועבר לפי סעיף 28(ב) לפקודה. רווח הון בעסק משמעו רווח שנוצר בעקבות מימוש נכס ששימש להפקת הכנסה מעסק וכחלק מגורמי הייצור בעסק. המערערת דנן לא טענה, וממילא אף לא הוכיחה, כי הנכס הנמכר - קרי האופציה - שימש אותה להפקת איזו הכנסה עסקית וכי הוא היווה חלק מגורמי הייצור בעסק שלה.

תוצאה

הערעור נדחה. המערערת חויבה בהוצאות בסך 20,000 ש"ח.

בבית המשפט: המחוזי מרכז

לפני: כב' השופט ד"ר ש' בורנשטיין

ניתן ביום:16.9.2015

 

 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.