הצעת חוק תלויה ועומדת לתיקון חוק הפטנטים, בין ביתר, בנושא "המצאות שירות" מעניקה למעבידים עמדת כח חזקה יותר ביחס להמצאות שפיתחו עובדים במהלך ועקב שירותם.

אחת הסיבות לכך היא התרעומת במדינה על עובדים ה"מבריחים" לדעת המדינה קניין רוחני מבעלותה. במיוחד עוררו את זעם נציגי המדינה רופאים בבתי חולים. הטענה היא שרופאים כעובדים שכירים -ממציאים המצאות אשר אינן מוקנות לבית החולים.

נושא זה עולה חדשות לבקרים. עסקת וונטור בעבר עוררה דיון בשאלה של מי הזכויות בפטנט שפיתח רופא (פרופ' שוומנטל). שאלה זו התעוררה בעבר במלוא העוצמה כאשר החשב הכללי לשעבר, ד"ר ירון זליכה, קרא לרופאים להשיב קניין רוחני למדינה.

מעניין לציין כי רוב הפרסומים הביעו עמדה לפיה המדינה (בתי חולים) זכאים לזכויות בפטנטים שפותחו בידי עובדים.

לטענתי, יש לחשוב מחדש על שאלת הבעלות בהמצאות של עובדים. במקרים רבים, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה חוקית המדינה היא שמנכסת לעצמה, שלא בצדק, את פירות הפיתוחים הרוחניים של הרופאים היוצרים והממצאים ולא להיפך. הדיון שלהלן יתמקד בממציאים.

של מי הזכויות בפטנט שפתח רופא במהלך עבודתו?

נקודת המוצא של החקיקה בדיני קניין רוחני היא כי יוצרים וממציאים הם הבעלים הטבעיים של פרי יצירתם. לתפיסה זו הצדקות הן בתיאוריות כלכליות המתמקדות בתמריץ להמציא וליצור והן בתיאורית העבודה המזכה את העושה במלאכה בפרות יצירתו.

מנקודת מוצא זו הרופא ולא בית החולים הוא הבעלים של הקניין. זוהי נקודת המוצא במדינות אירופה השונות כגון גרמניה וצרפת ואף בארצות הברית.

האם פטנט של רופא בבית חולים בישראל מוקנה לבית החולים?

החקיקה בישראל קובעת כי הזכויות בפטנט או יצירה יוקנו למעביד ולא לעובד. תהליך זה אינו אוטומטי אלא מתרחש כאשר יש קשר סבתי בין העבודה לפיתוח הפטנט (סעיף 132 לחוק הפטנטים וראו בענין יצירה סעיף 5 לחוק זכות יוצרים). קשר סבתי יכול להיות פיתוח פטנט על פי הוראות מעביד, מימון הליך הפיתוח עצמו (מעבדות) על ידי המעביד או התקשרות עם עובדי מחקר ופיתוח על מנת שאלו ימציאו או יצרו. אלו מכונים בארצות הברית Employed To Invent (ETI).

רופאים אינם מועסקים על מנת להמציא (או ליצור) אלא על מנת לתת שירות לחולים. מכאן שאינם ETI, מנקודת הסתכלות זו ההצדקה האמריקאית להעברת הבעלות בפטנט לבית החולים אינה מתקיימת. יתר על כן, פעמים רבות רופאים אינם משתמשים בציוד של בתי החולים כדי לפתח את אמצאותיהם. בית החולים אינו מממן במקרים רבים את המחקר המוביל להמצאה. מימון המחקר יכול היה להצדיק הקניית הקניין למעביד. בית החולים אף אינו היוזם של פטנטים רבים. מכאן שהקשר הסבתי רופף ואינו מצדיק (לפחות במקרים אלו) את הקנייה לבתי החולים. השראה שקיבל רופא מעבודתו אינה עילה להקניית זכות למעביד כיוון שהכלל בדיני קניין רוחני הוא שרעיונות הם חופשיים.

מכאן שגם על פי החוק הנוקשה בישראל אין לבית החולים הבעלות הקניינית בפטנטים רבים חרף גרסתו. במקרה שבית החולים כמעביד לא הוכיח קשר סבתי הפטנט היה ונותר של הממציא.

במקרים אלו העובדים אינם מבריחים קניין רוחני אלא בית החולים הוא שמנסה לגזול מהם את קניינם.

מנגד, כאשר המעסיק זוכה בקניין רוחני הוא אינו חייב לתת לעובד זכות קניינית או תמורה כלשהי. העובד שהינו ה"אב הרוחני" של האמצאה מנושל מנכסיו באופן מביש. ההסדר הישראלי הוא מהנוקשים בעולם והוא אינו הולם תמורות שנעשו בתחום זה בעולם. הכיצד מצפים לעודד פטנטים כאשר העובדים אינם חלק מבעלי הקניין באמצאותיהם. במצב זה אך טבעי שממציאים יגנו על קניינם הטבעי.

מהי עמדת בתי החולים?

עמדת בית החולים כלפי הרופאים הינה פטרונית ומנצלת את עמדת החולשה של הרופאים. במשאים ומתנים חוזרת ונשנית העמדה (הלא מוצדקת חוקתית) כי כל אמצאה של רופא העוסקת בתחום רפואי שייכת לבית החולים. בית החולים אף "מבטיח" לרופא שאם יפתח הקניין בעצמו ובמיוחד אם יצליח כלכלית הוא יזכה "לשמוע" מבית החולים בתביעה נגדו ונגד המשקיעים. עמדה זו מרתיעה רופאים מלשתף את בית החולים. גרוע מכך, העמדה מרתיעה משקיעים והתוצאה היא שפטנטים רבים וטובים יורדים לטמיון.

מהי העמדה הראויה?

לדעתי, אם המדינה רוצה לעודד פטנטים היא צריכה למצוא דרך לשתף את העובדים בפטנטים הן בבעלות והן בתמלוגים. תמרוץ ממציאים ולא איום עליהם יגדיל את "העוגה" כולה באופן שהמדינה והציבור כולו ייהנו ממנה. מעיון במקומות הראשונים של מגיש פטנטים ישראלים למערכות בינלאומיות (WIPO GENEVA) עולה שבאף אחד מהמקומות הראשונים אין מוצאים בתי חולים.

איומים בנוסח שהושמע משקפים חוסר הבנה של נפש הרופא הממציא הם מתמקדים בטווח הקצר ומפספסים כליל את הפוטנציאל ההמצאתי של טכנולוגית מידע הרפואי בישראל.

* הכותבת מומחים לקניין רוחני בעבודה מרצה בכירה בקריה האקדמית אונו וראש מרכז שלום למחקר משפטי השוואתי. ספרה קניין רוחני בעבודה אמור לראות אור בקרוב.

(*) המידע באדיבות "נטו+" - כתב העת לעבודה ולניהול משאבי אנוש מבית "חשבים-HPS"