העובדות

-------------

הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: "ההסתדרות") הינה ארגון עובדים בהתארגנות ראשונית.

פאלאס תעשיות (פי איי) בע"מ ואח' (להלן: "המעבידה") הינה חברה שהוקמה בשנת 1984. בשנת 1993 הפכה לחברה ציבורית ובשנת 2007 נרכשה ע"י בעלי מניות והחל מאפריל 2008 המעבידה עוסקת בייצור ושיווק כלים חד פעמיים, כלי אלומיניום ונרות.

אלישע איתני הינו מנכ"ל המעבידה (להלן: "המנכ"ל").

בסוף שנת 2008 ועקב מצב כלכלי ביטלה המעבידה את "תוספת המשמרות" של עובדיה.

לטענת ההסתדרות הובטח במעמד ביטול התוספת, כי התוספת תושב לעובדים בחלוף שנה או קודם לכן. לאחר שנודע לעובדי המעבידה, כי אין בכוונתה של המעבידה להשיב את התוספת הנ"ל פנו נציגי העובדים להסתדרות בבקשת ייעוץ ועזרה. הפגישה עם ההסתדרות הסתיימה בכך שהוחלט ששני עובדים ייקחו על עצמם לארגן את כל העובדים על מנת להצטרף לחברות בהסתדרות.

ביום 23/1/10 נערך כנס עובדים בו השתתפו עשרות עובדים. בפגישה נאמר לעובדים, כי על 1/3 מהעובדים לחתום על טפסי הצטרפות להסתדרות על מנת שההסתדרות תוכר כארגון יציג במעבידה.

למחרת הכנס, ביום 24/1/10, קיבל אחד העובדים (להלן: "העובד 1") הודעה טלפונית בעת שחיכה להסעה, ע"י אחראי המשמרת, כי עליו להישאר בביתו ולא להגיע למשמרת אחר הצהריים בטענה, כי יש תקלה במכונה בה עבד במפעל. לאחר מכן בשיחה נוספת נאמר לו, כי המכונה לא תעבוד כל השבוע ולכן עליו להישאר בביתו. עובדת נוספת (להלן: "העובדת 2") הוצאה לחופשה לאחר שסיימה את עבודתה ביום ה-24/1/10 עד לסוף השבוע.

ביום 25/1/10 נשלח מייל ממנהל מפעל הפלסטיקה במעבידה למנהל הייצור במעבידה, כי התקלה במכונה מצריכה טיפול יסודי ועל כן הורה להוציא מיד את העובדים הקשורים למכונה לחופשה על חשבונם. בסוף אותו שבוע הוצאה עוד עובדת לחופשה.

ביום 25/1/10 התקיימה פגישה בין מזכיר האיגוד המקצועי עם מנכ"ל המעבידה ומנהלת כח אדם אצל המעבידה.

לטענת ההסתדרות סוכם בפגישה, כי המנכ"ל יכנס את העובדים לפגישה עם נציגי ההסתדרות והבטיח, כי עובד 1 ישוב לעבודה לאלתר תוך תשלום שכרו עבור היום בו נאלץ להישאר בביתו. למחרת היום לא הוחזר העובד 1 לעבודה.

ביום 26/1/10 ההסתדרות שלחה מכתב למעבידה בו נדרשה להשיב לאלתר את העובדים לעבודה ולשלם להם את מלוא שכרם.

ביום 27/1/10 השיבה המעבידה להסתדרות ודחתה את הטענות אחת לאחת. המעבידה טענה, כי לא ידעה מי הפעילים בהתארגנות ומי הצטרף להסתדרות וכי אין קשר בין הוצאת העובדים לחופשה לבין התארגנות העובדים.

ביום 27/1/10 הגישה ההסתדרות בקשה לסעד זמני למניעת פגיעה בזכות ההתארגנות.

ביום 1/2/10 הגיעו נציגי ההסתדרות לשערי המעבידה. המועד הנ"ל לא תואם מראש והמעבידה מנעה מנציגי ההסתדרות את הכניסה למעבידה.

ביום 21/2/10 הוגשה בקשה לסעדים עיקריים.

טענות ההסתדרות

שלושת העובדים המרכזיים בהתארגנות שהמעבידה ידעה על מינויים כנציגי העובדים הוצאו ל"חופשה כפויה" בעקבות מעמדם.

עובד 1 הוצא לחופשה כפויה על חשבון ימי חופשתו הצבורים עד סוף השבוע בשל היותו פעיל מרכזי בהתארגנות העובדים תוך הפלייתו, שכן המפעילים האחרים של המכונה הוצאו לחופשה רק לאחריו והמשיכו בעבודתם.

למחרת הכנס, הוצאה לחופשה עובדת נוספת עד לסוף השבוע מיד עם סיום משמרת וצוין, כי לא עבדה על המכונה.

נטען, כי בעבר כאשר הוצאו עובדים לחופשה בגין תקלה, הודיעו לעובדים על כך מראש והצבתם בעבודה אחרת תואמה מראש.

ההתנכלות לעובדת שלישית והוצאתם לחופשה מידית כפויה של שני הפעילים הנוספים הינם בבחינת ניסיון למניעה בפועל של ארגון העובדים ונעשתה למען יראו וייראו כלפי שאר העובדים.

תגובת המעבידה

המעבידה טענה, כי היא מכבדת את חופש ההתארגנות ואין בכוונתה להתערב ברצונם של עובדי המעבידה להתארגן.

חלק מהסעדים המבוקשים מנוגדים לפסיקה הקובעת חד משמעית, כי מעביד מחויב להימנע מהבעת עמדה כזו או אחרת בכל הנוגע להתארגנות עובדים. כך גם נאסר על המעביד לפגוע לרעה במי שמנסה שלא להתארגן. הבחירה אם להתארגן או לא נתונה בידי העובד.

המעבידה טענה, כי בשל מצב כלכלי קשה הופחתו תוספות המשמרות כחלק מצעדי חיסכון שננקטו לרבות הפחתה בשכר המנהלים.

ביום 24/1/10 הושבתה המכונה. בעקבות התקלה מנהל המשמרת במעבידה פנה לצוות שאמור היה לעבוד על המכונה באותו ערב ובהם אותו עובד והודיע להם לא להגיע לעבודה. עקב השבתת המכונה הוחלט להוציא 6 עובדים לחופשה עד סוף השבוע בניהם העובד 1 והעובדת 2. העובדה שהעובדים הפעילים בהתארגנות הוצאו לחופשה במסגרת סבב החופשות הינה מקרית. הוצאת עובדים לחופשה עקב תקלה במכונה ועקב עודפי מלאי הינו דבר המתרחש מעת לעת במפעל.

פסק דין

-----------

מעמדה של זכות ההתארגנות

בפסיקה נקבע, כי "זכות ההתאגדות הינה זכות יסוד הכוללת בתוכה את החופש להתארגן בארגון עובדים. עמד על כך בימ"ש העליון: הזכות להתאגד היא אחת מחרויות האדם...היא מעוגנת עמוק ומוגנת היטב בהלכה ...כך בדרך כלל, וכך גם הזכות להתאגד בארגון עובדים... הזכות להתאגד בארגון עובדים זכתה להכרה באמנות בין לאומיות..." (דב"ע 98/4-10 דלק נ' הסתדרות העובדים הכללית פד"ע לג 337).

בסעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 נקבע, כי מעביד לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה בשל אחד מאלה: (1) חברותו או פעילותו בארגון עובדים (2) פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים (3) הימנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים או הפסקת חברותו בארגון עובדים (4) חברותו בוועד עובדים או פעילותו בועד עובדים הפועל במסגרת ארגון עובדים... (5) פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים.

נטל ההוכחה

עוד נקבע בפסיקה, כי "בנסיבות של טענה לפיטורים על רקע התארגנות, נטל השכנוע המוטל על כתפי המעביד הוא נטל שכנוע מוגבר. זאת נוכח מעמדה של זכות ההתארגנות כפי שמצאה ביטוייה בתיקונים האחרונים לחוק ההסכמים הקיבוציים".

בנוסף צוין, כי "נטל ההוכחה כי הפיטורים נעשו מטעמים ענייניים ולא בשל השתייכותו של המפוטר לארגון העובדים או פעילותו בארגון זה, רובץ על כתפי המעסיק. די בחשד שנימוקי הפיטורים אינם ענייניים ע"מ להעביר את נטל ההוכחה אל המעסיק להראות, כי הליך הפיטורים נעשה כדין ומשיקולים ענייניים".

מן הכלל אל הפרט

בית הדין הגיע למסקנה, כי ההסתדרות עמדה בנטל הראשוני להוכיח, שהמעבידה נקטה בפעולות שנועדו לטעמנו לסכל את זכות ההתארגנות של עובדיה. גם אם הוכחה גרסת המעבידה, כי ההסתדרות לא הודיעה לה באופן רשמי על זהות חברי הוועד, ביה"ד סבר, כי המעבידה הייתה מודעת להתארגנות עובדיה אף בטרם הכנס, ובכל מקרה בטרם הישיבה עם מזכיר האיגוד המקצועי בהסתדרות.

בנוסף נקבע, כי הדרך בה הוציאה המעבידה את עובד 1 ועובדת 2 לחופשה ביום 24/1/10 הייתה בבחינת פעולה שנועדה לסכל את מימוש זכות ההתארגנות של העובדים.

אין ספק, כי המעביד אינו רשאי להתערב, למנוע או להפריע בדרך כלשהיא להתארגנות עובדיו. על המעביד מחד, להימנע מלהביע עמדה באשר לזכות ההתארגנות אם עובדיו מבקשים לעשות כן, ומאידך חובה עליו שלא להפריע למהלך ההתארגנות בכפוף להוראות שבחוק ההסכמים הקיבוציים. בסעיף 33(ט) לחוק ההסכמים הקיבוציים נקבע, כי "מעביד לא ימנע מנציג של ארגון עובדים להיכנס למקום עבודה שבו מועסק עובד, לשם קידום הזכות כאמור בסעיף 33(ח) ולשם קידום ענייני העובדים, וזאת בהתחשב בצורכי העבודה ובצנעת הפרט".

הסעדים

בית הדין הורה להשיב לכל העובדים שהוצאו לחופשה בסבב החופשות בעקבות התקלה במכונה את שכרם (לרבות דמי חופשה) אם אכן נוכו ע"י המעבידה בגין ימי ההיעדרות שנכפו עליהם. הסכום הנ"ל יושב לעובדים בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הניכוי עד לפירעון המלא בפועל.

בקשת ההסתדרות לחייב את המנכ"ל באופן אישי לא הוכחה ולפיכך נדחתה. הוראות חוק ההסכמים הקיבוציים מתייחסות למעביד בלבד. כמו כן, לא הוכח בסיס עובדתי לטענה כי המנכ"ל פעל באופן אישי כדי לסכל את זכות העובדים להתארגן.

באשר לפיצוי הכספי, פיצוי זה נתון לשיקול דעת ביה"ד עפ"י האמור בסעיף 33 יא(ב)(1) לחוק הסכמים קיבוציים. לא נמצאה כל עילה לחייב את המעבידה בפיצוי כספי להסתדרות בנסיבות המקרה הנוכחי ובעקבות התנהלותה שתוארה בפסק הדין.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".