VTV

סמדר פלד בראיון עם אושרי גז, שהורשע ברצח חנית אבן חן, ומגיש עכשיו ערעור.

בתשובה לשאלתו של יאיר לפיד למה לראיין את גז? ענתה פלד "כי זה מעניין".

אבל היי, מתברר שהסיפור שודר ב-12 באוגוסט בשומר מסך, והפולואו הוא שיחה עם המפלצון המערער בכלאו.

7 לילות

אז למה יודלוי מצולם כהרצל על השער?

ישראל היום

ד"ר מרדכי קידר על חיבת האסלאם לישראל.

טוב שיש אינטרסים מדיניים.

ו/או שהאסלאם הוא לא חזות הכל.

טיימינג זה הכל

במוספשבת של מעריב כותב נדב איל "היום אמור להכריע רם עמנואל אם יעזוב את עמדת הכוח". ובאותו יום, כלומר שישי, כבר חגגו העיתונים בכותרות את העזיבה, שעליה דובר כבר ממילא לפני החג.

תרבות מעריב

כתב אתמול דניאל בטוקבק:

"אני מבין שלתרבות מעריב יש כוונות טובות, אבל מכאן ועד ולעוות את המציאות הדרך קצת ארוכה מדי.

חוגגים שם 60 לאמנים מובחרים. אלא שחיפוש פשוט בכל ארכיון, ביוגרפיה או עמוד ויקיפדיה אפילו יגלה לכם שחלק מהאמנים שכתובים שם כבר חגגו או יחגגו יום הולדת 61.

שלמה ארצי וגם מתי כספי ישמחו מאוד לחוות את ה-60 עוד שנה, אבל בידיעות כבר חגגו להם בשנה שעברה, מה לעשות.

ולמה זה כל כך חבל?

כי בדרך שכחו את שם טוב לוי, שלומית אהרון, עמוס גיתאי, פוגי ועוד רבים וטובים. אבל שלמה ארצי מוכר עיתון יותר טוב, מה לעשות".

זאת ועוד (תוס'):

על דני סנדרסון כתוב שהקים עם גידי גוב את גזוז ב-78 ואת להקת דודה ב-79.

על גוב נכתב שהקים עם סנדרסון את גזוז ב-79 ואת דודה ב-80.

(תודה לדליה)

ידוע שאני מעריצה שותה של אורלי קסטל בלום.

עוד לא קראתי את הספר החדש שלה, אבל אריק גלסנר קרא ולא אהב.

גלסנר מתלונן על האלימות, הציניות והספקנות של אק"ב כלפי השפה, על כך שהיא דיאגנוסטיקנית מעולה המוקסמת מהמחלה אבל לא מציעה פיתרון. הוא כבר עונה למקטרגיו ותוהה, "סופרים צריכים להביא פיתרון?! כן, בדיוק הסופרים הם אלה שצריכים להביא פיתרון".

אז לא, ממש לא, דיאגנוסטיקן הוא מקצוע בפני עצמו. אחר כך ממשיכים לרופאים אחרים. זו התמחות רמת מעלה. קחו למשל את ד"ר האוס. למה אנחנו מחכים בכל פרק אם לא לדיאגנוזה שלו?

סופשבוע

פתחתי את המוסף והנה לפני המדור שיפודים של מאיר עוזיאל. שפשפתי עיניים בבחינת מתי נרדמתי בשמירה, או האם נזרקתי ביעף לשנת 1990 (שנה מעולה, לבי היה אז למשיסה), ואז התברר שזהו מדור מיוחד לרגל הוצאת הספר שלו.

כידוע לכל, אני בנאדם די חרדתי (אני חושבת שלהגיד "היפוכונדרית" יעשה עוול גדול למגוון החרדות שלי). נניח אני קוראת שסידן גורם להתקפי לב (או שלא), מיד אני מפסיקה לקחת סידן. נראה לי משומה שעצמות שבורות זה יותר עדיף.

מכאן שאני מאוד אוהבת לקרוא על סכנות שונות האורבות לפתחי, כך שהכתבה של כרמית ספיר-ויץ על העובש נשאבה לקרבי כמנת מולטי ויטמין עסיסית (שעוד לא קראתי כמה היא יכולה להיות מזיקה).

7 ימים

עמוד התוכן השתנה (בערב ראה"ש, פשוט לא התייחסתי), והפך יותר עדכני.

גם איורי בעלי הטורים השתנו (הילית שפר, שהרי אין קרדיט במקומות כאלו) והפכו יותר מחוברים למציאות, עם הקמטוטים וכל זה, ובשחור לבן עם נגיעות צבע קלות. יותר יפה. יחד עמם התחלפו הלוגואים של המדורים, ובמדור של דנהס לא מופיע יותר הסלוגן "בקרוב אגיע רחוק". מן הסתם - הגיעה.

שבוע אחרי שפרגנו למחמלם חיים רמון, עוברים פה למתקפה חזיתית על אהוד ברק (אמיר שואן).

"כך הפכה קרן החזון החינוכי של ברל כצנלסון לבנק הצ'ופרים של מפלגת העבודה".

הנה העמוד של ימים בפייסבוק - שייתן לכם ספוילרים יותר שווים משלי על העיתון.

בכל מקרה, הבחירה של קוראי המוסף (בואו נאמר שהממוצע הוא שתי כתבות לגיליון לאדם) הוא בין שערוריית אהוד ברק והקרן האמורה, לבין מלחמות פשע עתידיות בעולם התחתון, לתקיפה לכאורה של תלמידה במכללת בית וגן על ידי אחד מרבני המוסד.

מוסף הארץ

הדבר הכי טוב במוסף הוא הדימוי של היטלר של בועז ארד, שבלי לחשוב שנייה אחת מעבר למבט הראשון, מזעזע לך את אמות הספים.

הוא לא חדש, הוא מ-2007, אבל טוב לראות אותו שוב.

הצילום הוא אילוסטרציה לכתבונת של שירי צור על "העברת הטרמינולוגיה הצה"לית למחוזות של הומור שחור-אדום".

אגב, אותו היטלר כשטיח מעטר גם את הביקורת על הביוגרפיה של ויזנטל של תום שגב במדור הספרות של 7 לילות.

עמירה הס מציינת בדרכה שלה עשור לאינתיפאדה השנייה.

יפו, ירושלים

אחרי הדיווחים על סוף עבודות הרכבת הקלה, ופתיחת רח' יפו, ובכלל מרכז העיר, שהיה חסום ופקוק כעורקיו של קרניבור בן 45, הואשמתי בכך שאני מאמינה ליח"צ.

תושבי ירושלים או מבקריה מוזמנים לדווח פה מה נהיה עם מרכז העיר.

לראיין עיתונאי ולנוח

סיפרתי על הראיון הזה עם עורך בכיר בגרדיאן בתחילת סופהשבוע, החג או מה שזה לא יהיה.

הנה הוא באוויר עכשיו.

ככה עושים עיתון? אולי.

יחי משטרת ישראל

רימון הלם הושלך לעבר ביתו של מנכ"ל צומת ספרים אבי שומר.

משטרת ישראל: או שזו אזהרה, או טעות בזיהוי.

לא נכוןןןן!

מח' וידוא עובדות

מפקד הפלמ"ח היה יצחק שדה ולא יגאל שדה, תוס': או יגאל אלון, אבל אני נוטה להאמין שהכוונה פה הייתה לי. שדה (לידיעת יוני ליבנה ועורכיו ב-7 לילות, בראיון עם נתן שחם, ע' 21 סוף טור שלישי).

טעות עורך

(7 ימים, ע' 27)

הכות "כותר בוקסה" היא מעין תזכורת שנותנים הגרפיקאים לעורכים, ששכחו/ לא הספיקו לכתרה כשהעבירו את הטקסט לעימוד.

ברור שהעורך/ת האחראי/ת על סגירת העמוד לפני הורדו לדפוס צריכים היו לראות זאת לפני החתימה עליו.

מאחר שזה בכל זאת נורא בולט, לא ברור איך זה קרה.

אופציה אחרת: הגרפיקאי/ת סגר את העמוד לקראת ההורדה לדפוס לפני שהעורכים עברו עליו, או שהגרסה האחרונה, עם הכותרת, לא נשמרה. קורה.

מי זה מימין? סעיב עריקאת או אבו מאזן?

(ישר"ה)

מח' הגהה

מבחינים בין עיקר לטפל, לא בין עיקר לתפל (כות' מש' ראיון עם צחי גראד, תרבות מעריב, 4)

צרות בכותרות

"אהבה זה כואב" (הפנית שער למדור של דספקטור בימים)

לפני פיזור

אצה לי הדרך לבדוק את מינון האבץ בחיי.

תוס': בחייאת, אל תבקשו לתקן את "שותה".

תסכימו שאני לא מעריצה שוטה, כן?