פשטו מדים והרוויחו מיליונים

המעבר ממדי צה"ל לחליפה העסקית הוא כבר מסלול ישראלי מוכר. קצינים בכירים יוצאים מהשירות עם הילה, קשרים, ניסיון בניהול מערכות ענק והיכרות עמוקה עם תקציבים, טכנולוגיה, ביטחון, ממשל ומשברים. הם מגיעים לעולם האזרחי עם שם שפותח דלתות, רשת קשרים שנבנתה לאורך שנים ויכולת לדבר באותה שפה עם משרדי ממשלה, גופים מוסדיים, חברות בינלאומיות ומשקיעים.

חלקם הופכים ליועצים. חלקם מצטרפים לדירקטוריונים. חלקם מתווכים עסקאות ביטחוניות בעולם. אחרים נכנסים לתפקידי ניהול בחברות ציבוריות, מקימים סטארט־אפים, משקיעים בחברות צעירות או הופכים לשותפים במיזמים שמחברים בין ביטחון, טכנולוגיה וכסף. בשנים האחרונות המסלול הזה מתרחב גם לתחומים אזרחיים מובהקים יותר, כמו אנרגיה, קמעונאות, נדל״ן, לוגיסטיקה, סייבר, רחפנים ודאטה סנטרים.

זה יכול להיגמר במיליונים. לפעמים הרבה יותר. אבל לא כל דרגה מתורגמת להצלחה עסקית, ולא כל שם מוכר מחזיק מעמד מול דוחות, תחרות, לקוחות ומשקיעים.

מהביטחון לאנרגיה, סייבר ודאטה סנטרים

הדוגמה האחרונה היא ישראל זיו. האלוף במילואים, לשעבר מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים בצה"ל, הפך בשנים האחרונות לדמות ציבורית מוכרת דרך הפרשנות הביטחונית. במקביל הוא בנה פעילות עסקית אזרחית משמעותית. תמנת אנרגיה, החברה שבשליטתו, נערכת לגיוס אג"ח ובהמשך להנפקת מניות, כאשר ההערכות מדברות על שווי של 400-500 מיליון שקל. זיו מחזיק בכ-59% מהחברה, כך שעל הנייר מדובר בהחזקה שיכולה להיות שווה מאות מיליוני שקלים. להרחבה: האלוף ישראל זיו שווה כ-200 מיליון שקל; נערך להנפקת חברת האנרגיה בשליטתו

תמנת פועלת באנרגיה סולארית, אגירת חשמל ופרויקטי EPC - הנדסה, רכש והקמה. היא מציגה צבר פרויקטים של כ-2 גיגה-ואט בישראל ובאירופה, עם פעילות בקיבוצים, קירויים סולאריים, עמדות טעינה ואגרו-סולאר. כלומר, זיו הגיע מהביטחון, אבל הכסף הגדול עשוי להגיע דווקא מאנרגיה. 

זה חלק מהשינוי: בכירי צבא כבר עוברים לעולמות אזרחיים רחבים, מעבר לתעשיות הביטחון הקלאסיות. מי שניהל מבצעים, תקציבים, כוח אדם, ספקים ומערכות מורכבות, מביא איתו יכולת שמעניינת גם חברות אנרגיה, נדל"ן, לוגיסטיקה, סייבר ודאטה סנטרים. בישראל, שבה המדינה, הביטחון והעסקים נפגשים כמעט בכל תחום תשתיתי, הניסיון הצבאי נהפך לשפה עסקית.

יוסי כהן, ראש המוסד לשעבר, מייצג מסלול אחר של מעבר מהמערכת הביטחונית לעסקים. לאחר פרישתו מהמוסד ב-2021 הוא מונה לדירקטור ב־Doral Renewables LLC, החברה האמריקאית של דוראל אנרגיה, שפועלת בתחום האנרגיה המתחדשת בארה״ב. מדובר בתפקיד שמחבר בין הניסיון שלו בקשרים בינלאומיים, הבנת סיכונים ויכולת עבודה מול ממשלות וגופים גדולים, לבין עולם של פרויקטי תשתית, מימון ואנרגיה ירוקה. להרחבה: ראש המוסד הוא לא ערובה לרווחים - המשקיעים באירודרום בדרך להפסד

כהן אינו רק שם בדירקטוריון. לפי תנאי התגמול שפורסמו, הוא קיבל אופציות לרכישת מניות ב־Doral LLC, לצד שכר חודשי ומענק במקרה של הנפקה. דוראל קידמה בשנה האחרונה אפשרות להנפקת הפעילות האמריקאית לפי שווי של כ-2 מיליארד דולר, ואם מהלך כזה ייצא לפועל, ההחזקה והתגמולים של כהן עשויים להיות שווים עשרות מיליוני דולרים. לפי דיווחים, הפוטנציאל הכולל עשוי להגיע לכ-35 מיליון דולר, תלוי בשווי ההנפקה ובמימוש האופציות.

זהו מקרה שממחיש היטב את המסלול החדש של בכירי מערכת הביטחון: לא בהכרח מעבר לחברת סייבר או לתעשייה ביטחונית, אלא כניסה לתשתיות אזרחיות גדולות שבהן קשרים בינלאומיים, ניהול סיכונים, רגולציה ומימון נפגשים. במקרה של כהן, הכסף הגדול עשוי להגיע דווקא מאנרגיה מתחדשת בארה״ב, ולא מעולם המודיעין שממנו צמח.

• כמה שווה אהוד ברק ואיך צבר את הונו? רמז: הקשר עם אפשטיין

כשהמוניטין הצבאי הופך לכסף גדול

אהוד ברק הוא ליגה אחרת. קשה לחשוב על דמות ישראלית שהפכה את הרזומה הביטחוני, המדיני והבינלאומי למכונת ערך אזרחית בהיקף כזה. ברק היה בסיירת מטכ"ל, רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה. כשהוא יצא לעולם העסקי, הוא הגיע עם מותג נדיר: האיש שהיה בחדרים הסגורים ביותר של הביטחון הישראלי והפוליטיקה העולמית.

הוא הרצה, ייעץ, חיבר משקיעים, ישב בחברות, קיבל תגמולים על מחקרים, עסק בקשרים בינלאומיים ונכנס להשקעות. לאורך השנים פורסמו סכומים גבוהים מאוד סביב פעילותו. קרן וקסנר שילמה לו 2.3 מיליון דולר עבור מחקרים. בתחום הקנאביס הוא מונה ליו"ר אינטרקיור, בשכר חודשי של 10,000 דולר עבור 40 שעות בחודש, לצד אופציות שהיו אמורות להקנות לו אחוזים מהחברה. בשיא הבאזז של הקנאביס הרפואי, עצם צירופו היה חלק מהניסיון לתת לחברה משקל, אמינות וקשר לשווקים בחו"ל.

הקנאביס הפך בהמשך לענף תנודתי מאוד. אינטרקיור ספגה ירידות, המפעל בניר עוז נפגע במלחמה, וברק פרש אחרי שש שנים. האופציות שלו איבדו חלק גדול מערכן בדרך. ועדיין, עצם הסיפור העסקי סביבו הראה כיצד שם ביטחוני ופוליטי בכיר יכול להפוך לנכס של חברה ציבורית.

האקזיט הגדול יותר הגיע מפאראגון. חברת הסייבר ההתקפי, שהוקמה בידי יוצאי 8200 ובהם אהוד שניאורסון, נמכרה לקרן אמריקאית בעסקה של עד 900 מיליון דולר: 500 מיליון דולר במזומן ועוד 400 מיליון דולר בכפוף לעמידה ביעדים. ברק, שהיה בין בעלי המניות, החזיק לפי הערכות אחוזים בודדים או סביב אחוז, וצפוי היה לקבל מיליוני דולרים, כאשר חלק מהדיווחים דיברו על כ-15 מיליון דולר. זה כבר המודל החדש של יוצאי מערכת הביטחון: חיבור בין שם, הבנת שוק ביטחוני, גישה למשקיעים וטכנולוגיה שיוצאת מיחידות מודיעין.

ברק מגלם את המסלול הרחב ביותר. הוא היה גם יועץ, גם מרצה, גם יו"ר, גם משקיע, גם שותף לסטארט-אפ ביטחוני-סייברי. יש סביבו מחלוקות רבות, פוליטיות וציבוריות, אבל מבחינה עסקית הוא הוכיח שכוח צבאי ומדיני יכול להפוך להון פרטי עצום. זה כבר הרבה מעבר ל"אלוף שנכנס לדירקטוריון". זו קריירה אזרחית שנבנתה על מעמד גלובלי.

• יו"ר רפאל שטייניץ: "פתרון לאיום הרחפנים עשוי להגיע בתוך חודשים"
• אנגלמן: חדלות הפרעון של הביטוח הלאומי - כבר ב-2035, בגלל הביטוח הסיעודי

עמירם לוין מייצג מסלול אחר: השקעה מוקדמת בזיהוי נכון. לוין, אלוף במילואים, שירת כמפקד סיירת מטכ"ל, מפקד פיקוד צפון והמשנה לראש המוסד. אחרי השירות הוא היה בין המשקיעים הראשונים בנקסט ויז'ן, חברה שמייצרת מצלמות מיוצבות לרחפנים וכטב"מים. החברה הפכה בשנים האחרונות לאחת ההצלחות הגדולות בבורסה בתל אביב, עם זינוק חריג במניה בעקבות הביקוש העולמי לפתרונות רחפנים, תצפית ותקיפה מדויקת.

לוין השקיע בשלב מוקדם סכומים צנועים יחסית, וההשקעה הפכה לשווי של עשרות ומאות מיליוני שקלים לאורך הדרך. כאן היתרון הצבאי ברור: קצין שמכיר שדה קרב, כטב"מים, מודיעין וצרכים מבצעיים יכול להבין מוקדם יותר מה יעניין צבאות בעולם. נקסט ויז'ן מכרה לא רק טכנולוגיה, אלא פתרון לצורך מבצעי שהתפוצץ בעקבות אוקראינה, עזה וזירות נוספות. מי שהבין את זה מוקדם, הרוויח.

חגי שלום הוא דוגמה שלישית, רחוקה יותר מהסייבר והרחפנים. שלום, אלוף במילואים, כיהן בצה"ל בתפקידים בכירים בתחומי לוגיסטיקה, טכנולוגיה ואט"ל. באזרחות הוא הפך לבעלים של קבוצת הארגז ובהמשך לבעל השליטה בטיב טעם. הארגז עסקה לאורך השנים בתעשייה, תחבורה, מרכבים ותשתיות. טיב טעם הפכה לרשת קמעונאות מזון ייחודית, עם מיצוב שונה מרשתות הדיסקאונט הגדולות ופעילות גם בתחום היבוא והמעדניות.

שלום מכר בשנה שעברה כ-7% ממניות טיב טעם בכ-65 מיליון שקל למוסדיים ונשאר עם החזקה של כ-40%. לפי שווי של מאות מיליוני שקלים עד קרוב למיליארד שקל, מדובר בהחזקה בשווי גבוה מאוד. כאן הכישורים הצבאיים תורגמו לעולם של תפעול, מלאים, לוגיסטיקה, כוח אדם, רכישות ושרשרת אספקה. קמעונאות מזון היא ענף קשוח. הרווחיות בו נמוכה, התחרות יומיומית, והביצוע חשוב יותר מהרעיון. למפקד של מערכים לוגיסטיים יש יתרון טבעי בעולם כזה.

בשבועות האחרונים קיבלנו עוד דוגמה למסלול הזה, הפעם ממגה אור. מישל ינקו, אלוף במילואים שכיהן כראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל במהלך המלחמה, מונה ליו"ר מגה די.סי, החברה הבת של מגה אור בתחום הדאטה סנטרים. לפני כן הוא כיהן תקופה קצרה כדירקטור במגה אור עצמה. המעבר הזה מעניין במיוחד: ראש המערך שאחראי בצה"ל על לוגיסטיקה, תשתיות, ציוד, תנועה, אחזקה ושרידות עובר לתחום חוות השרתים, אחד התחומים החמים ביותר בעולם העסקי בגלל AI.

דאטה סנטר הוא לא מיזם נדל"ן רגיל. הוא דורש חשמל, קירור, רציפות, אבטחה, זמינות, תכנון הנדסי, ניהול סיכונים ויכולת עבודה מול ספקים גדולים. בדיוק שם ניסיון צבאי בכיר יכול לעזור. מגה אור, בשליטת צחי נחמיאס, מנסה להפוך את הדאטה סנטרים לאחד ממנועי הפעילות המרכזיים שלה. מינוי של ינקו משדר לשוק שהתחום הזה דורש אנשים שמבינים תשתיות קריטיות, ולא רק נדל"ן מניב.

יש גם את נדב צפריר, שמראה את הכוח של 8200. הוא פיקד על היחידה, השתחרר בדרגת תת-אלוף והקים את Team8, גוף שבונה חברות בתחומי סייבר, דאטה, פינטק ותשתיות ארגוניות. המודל שלו הפך את הניסיון המודיעיני לשיטה עסקית: מזהים בעיה גדולה, מגייסים צוותים חזקים, בונים חברה סביב צורך ארגוני ומביאים משקיעים. בהמשך צפריר מונה למנכ"ל צ'ק פוינט, אחת מחברות הטכנולוגיה החשובות בישראל. זה מעבר ממפקד יחידה למנהל של חברה גלובלית.

יואב הר-אבן הוא דוגמה נוספת למעבר לתפקיד ביצועי גדול בתעשייה ביטחונית. הוא השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף, אחרי שהיה ראש אגף המבצעים, ומונה למנכ"ל רפאל. תחתיו רפאל המשיכה לפתח ולשווק מערכות כמו כיפת ברזל, קלע דוד, טילי ספייק ומערכות מתקדמות נוספות. זהו מעבר טבעי יחסית: קצין בכיר שמכיר בניין כוח, צרכים מבצעיים ולקוחות ביטחוניים, עובר לחברה שמוכרת בדיוק את המוצרים האלה לממשלות וצבאות.

שלמה ינאי הוא אחד המעברים המרשימים ביותר מהצבא לתעשייה כללית. אלוף במילואים, לשעבר ראש אגף התכנון בצה"ל, הפך למנכ"ל מכתשים אגן ובהמשך למנכ"ל טבע. במכתשים אגן הוא הוביל חברה תעשייתית גלובלית בתחום האגרוכימיה. בטבע הוא ניהל ענקית פארמה בינלאומית, בתקופה שבה החברה עדיין נחשבה לאחת מגאוות המשק. זה מסלול שמוכיח שקצין בכיר יכול לעבור גם לעסקים אזרחיים לחלוטין, אם יש לו יכולת ניהול, למידה ותרגום של מערכות מורכבות לשפה עסקית.

לא כל אלוף מצליח לנהל חברה

אבל זאת רק חצי התמונה. כי לצד ההצלחות, יש גם כישלונות מהדהדים. לא כל רמטכ"ל יודע לנהל חברה. לא כל אלוף מבין שיווק, לקוחות, תזרים, שוק הון או מניות. הפיקוד הצבאי נותן סמכות, היררכיה ומשמעת. העולם העסקי נותן תחרות, לקוחות חופשיים, משקיעים עצבניים ומאזנים קרים. המעבר הזה יכול להיות אכזרי.

דן חלוץ הוא דוגמה בולטת. הרמטכ"ל לשעבר ומפקד חיל האוויר לשעבר עבר אחרי מלחמת לבנון השנייה לקמור מוטורס, יבואנית ב.מ.וו שפעלה גם בנדל"ן, ספנות ופעילות רכב במזרח אירופה. הוא מונה למנכ"ל, עם שכר חודשי גבוה ואופציות. המינוי עורר עניין גדול, כי חלוץ הגיע משיא הפיקוד הצבאי לחברה ציבורית קטנה יחסית. בתוך כשלוש שנים הוא עזב. החברה עצמה סבלה מסביבה עסקית מאתגרת, והאפיזודה הזו לא הפכה אותו לסיפור הצלחה עסקי. היא דווקא המחישה את הפער בין ניהול צבא לבין ניהול עסק עם לקוחות, יבוא, מלאי, מטבע, תחרות ומיתון.

בני גנץ עבר מסלול דומה במובנים מסוימים. הרמטכ"ל לשעבר הצטרף אחרי השירות לעולם הסייבר דרך המימד החמישי, חברה שפיתחה מערכות מודיעין ואנליטיקה לגופי אכיפה וביטחון. החברה הוצגה כהבטחה גדולה, עם הנהלה ביטחונית נוצצת ומשקיעים חזקים. בסוף 2018 היא הפסיקה פעילות, אחרי שניסיון המכירה שלה כשל. בהמשך נפתחה בדיקה סביב התקשרות עם משטרת ישראל, והתיק נסגר כעבור שנים. מבחינה עסקית, זאת הייתה נפילה. השם הביטחוני עזר לפתוח דלתות, אבל הוא לא הספיק כדי לבנות חברה יציבה.

גבי אשכנזי הוא מקרה כואב נוסף לשוק ההון. הרמטכ"ל לשעבר מונה ליו"ר שמן נפט וגז, חברה שחיפשה נפט מול חופי אשדוד. ההתלהבות הייתה גדולה, המשקיעים קנו חלום אנרגיה ישראלי, ובסוף הקידוח נכשל. מניית שמן התרסקה, המשקיעים הפסידו סכומים כבדים, ובהמשך אושר הסדר פשרה של 22.5 מיליון שקל בתביעות נגד החברה, אשכנזי והמנכ"ל לשעבר, ששולם מכספי ביטוח. בית המשפט קבע בהליך אחר שהחברה החסירה מידע מהותי, אם כי תביעה מסוימת נדחתה בשל קושי להוכיח קשר סיבתי לנזק. עבור המשקיעים, התוצאה הייתה ברורה: הרמטכ"ל לשעבר נתן אמינות לחלום, והחלום נגמר בהפסד.

גם גדי איזנקוט עבר תחנות עסקיות מורכבות. אחרי כהונתו כרמטכ"ל הוא מונה לדירקטור בחברת וילאר, לדירקטור בצור שמיר ובהמשך נקשר גם לסטורג' דרופ, חברת אגירת אנרגיה שהגיעה לבורסה עם הבטחה גדולה. החברה הסתבכה בביקורת ציבורית סביב שווי, מצגים וציפיות. איזנקוט עצמו המשיך אחר כך לפוליטיקה, אבל מבחינה עסקית המסלול שלו לא הפך להצלחה כלכלית מהסוג שראינו אצל ברק, לוין או שלום. הוא מראה שמינוי דירקטור של רמטכ"ל לשעבר יכול להוסיף יוקרה, אך אינו מבטיח ביצועים.

הדפוס הזה חוזר שוב ושוב. יש שלושה מסלולים מרכזיים ליוצאי מערכת הביטחון. הראשון הוא מסלול הייעוץ והקשרים: הרצאות, ייעוץ אסטרטגי, ליווי חברות ביטחוניות, פתיחת דלתות מול ממשלות ולקוחות, ולעיתים גם תיווך בעסקאות ביטחוניות. זה המסלול המהיר ביותר, כי הוא נשען כמעט כולו על המוניטין. בכיר לשעבר יודע להסביר למנכ"ל אמריקאי איך חושבת מערכת ביטחון, או לחברה ישראלית איך לדבר עם לקוח ממשלתי בחו"ל.

המסלול השני הוא תפקיד ניהולי או דירקטוריון בחברה קיימת. זה יכול להיות רפאל, מגה אור, וילאר, קמור, אינטרקיור או טיב טעם. כאן כבר צריך יכולות אחרות: קריאת מספרים, הבנת שוק, ניהול עובדים אזרחיים, עבודה מול בעלי מניות ועמידה ביעדים. חלק מצליחים בזה מאוד. אחרים מגלים שההילה הצבאית מחזיקה חודשים ספורים, ואז הדוחות הכספיים מדברים.

המסלול השלישי הוא יזמות והשקעות. כאן נמצאים נקסט ויז'ן, פאראגון, Team8, תמנת וחברות נוספות. זה המסלול עם האפסייד הגדול ביותר. השקעה מוקדמת בחברה ביטחונית או טכנולוגית יכולה להפוך מיליונים בודדים לעשרות ומאות מיליונים. אבל זה גם המסלול המסוכן ביותר. רוב החברות הצעירות נכשלות, גם כאשר בראשן עומדים שמות מרשימים מאוד.

היתרון של בכירי הצבא אמיתי. הם יודעים לנהל משברים. הם מכירים טכנולוגיות לפני שהשוק האזרחי מבין אותן. הם מבינים מה צבאות וממשלות קונים. יש להם רשת קשרים חזקה, בארץ ובחו"ל. הם יודעים לדבר עם רגולטורים, שרים, מנכ"לים, משקיעים ולקוחות ממשלתיים. בעולם שבו ביטחון, סייבר, AI, רחפנים ואנרגיה הופכים לתחומים אסטרטגיים, זה יתרון משמעותי.

אבל היתרון הזה מוגבל. צבא עובד בהיררכיה. עסק עובד בשוק. בצבא מקבלים פקודה. לקוח יכול לעבור למתחרה. בצבא התקציב מגיע מהמדינה. חברה צריכה לגייס, למכור, לגבות ולשרוד. בצבא המוניטין של המפקד פותח דלתות. בבורסה המוניטין מחזיק עד שהמספרים מאכזבים.

לכן התופעה הזאת צריכה להיבחן בזהירות. כאשר אלוף מצטרף לחברה, זה יכול להיות ערך אמיתי. כאשר רמטכ"ל לשעבר הופך ליו"ר, זה יכול להכניס משקיעים, עובדים ולקוחות. אבל השאלה המרכזית היא מה הוא מביא מעבר לשם. האם הוא מבין את השוק. האם הוא יודע לנהל חברה אזרחית. האם הוא יוצר הכנסות. האם הוא בונה צוות. האם הוא מסוגל להישאר גם כשאין מצלמות, מצגות וכנסים.

בישראל של 2026, המסלול הזה כנראה יתרחב. המלחמות האחרונות הגדילו את הביקוש לרחפנים, חימוש משוטט, מצלמות, סייבר, מודיעין, אנרגיה עמידה, דאטה סנטרים ולוגיסטיקה חכמה. אלה בדיוק התחומים שבהם יוצאי מערכת הביטחון מרגישים בבית. הדור הבא של המתעשרים מהמדים כבר נמצא כנראה בתפקידים: מפקדי יחידות מודיעין, ראשי אגפים, קציני טכנולוגיה, מפקדי מערכים לוגיסטיים ומפקדים שראו מקרוב איזה מוצר חסר בשדה הקרב.

ישראל זיו, אהוד ברק, עמירם לוין, חגי שלום, מישל ינקו, נדב צפריר, יואב הר-אבן ושלמה ינאי מראים את הצד המצליח של המעבר. דן חלוץ, בני גנץ, גבי אשכנזי וחלק מהתחנות של גדי איזנקוט מזכירים את הצד השני. המדים פותחים דלת. הם יכולים להביא אמון, קשרים וכסף ראשוני. מכאן והלאה, העולם העסקי שואל שאלה אחת: האם מאחורי הדרגה יש גם עסק אמיתי.