אלי כהן שר האנרגיה; קרדיט: דרור סיתהכלאלי כהן שר האנרגיה; קרדיט: דרור סיתהכל

איך ישראל נערכת למשבר האנרגיה הבא?

משרד האנרגיה והתשתיות פרסם דו"ח לגבי התחרות העולמית על מינרלים קריטיים, המשמשים בסיס חיוני לטכנולוגיות של אנרגיה מתקדמת, שמתואר כאחד האתגרים האסטרטגיים המרכזיים של המדינה 

רן קידר | (1)

דו"ח חדש שפרסם משרד האנרגיה והתשתיות ממחיש כיצד מגמות גלובליות, משברים אזוריים ושינויים גיאופוליטיים הופכים את סוגיית ביטחון האנרגיה לאחד האתגרים האסטרטגיים המרכזיים של מדינת ישראל בעשורים הקרובים. הכותרת המרכזית בדו"ח: התחרות העולמית על מינרלים קריטיים, המשמשים בסיס חיוני לטכנולוגיות של אנרגיה מתקדמת.

הדו"ח נכתב על רקע אירועים מקומיים כמו מבצע "עם כלביא" ומלחמת חרבות ברזל, לצד משברים בינלאומיים כמו מגפת הקורונה ומלחמת רוסיה-אוקראינה, שהדגישו את החשיבות של אספקה עצמאית, רציפה ויציבה של רכיבים חיוניים למשק האנרגיה. במיוחד בולטת הפגיעות של נתיבי סחר בתקופות משבר – והמשמעות הכלכלית החמורה של תלות ביבוא.

בהתאם לכך, משרד האנרגיה והתשתיות מציג גישה מערכתית שבמרכזה שילוב בין פתרונות מקומיים ויוזמות לשיתופי פעולה בינלאומיים. ישראל אמנם אינה מחזיקה מרבצי מינרלים משמעותיים, אך יכולה לבסס יתרונות אסטרטגיים מבוססי חדשנות, טכנולוגיה, הסכמים בין-מדינתיים ומחזור.

המעבר הגלובלי מאנרגיה פוסילית לטכנולוגיות מבוזרות ונקיות – הכוללות פאנלים סולאריים, רכבים חשמליים וסוללות אגירה יוצר ביקוש מתגבר למינרלים כמו נחושת, ליתיום, קובלט וניקל. בעוד הצריכה העולמית צפוייה להכפיל את עצמה עד 2050, חלק מהעתודות הידועות של אותם חומרים אינן צפויות להספיק. במצב כזה, מדינות נטולות משאבים כמו ישראל נדרשות לגבש מדיניות ייבוא אחראית, לקדם מיחזור, ולתכנן אסטרטגית את צריכתן.

הפעולות הנדרשות 

לפי תחזיות משרד האנרגיה, היקף המינרלים שיידרשו ליישום מלא של תוכנית האנרגיה לשנת 2050 נאמד בכ-2.7 מיליארד טון. מדובר בכמות אדירה, בעיקר למדינה ללא תעשיית מינרלים מבוססת. בהתאם לכך, הדו"ח ממליץ להשקיע במחקר ופיתוח של טכנולוגיות יעילות יותר מבחינת שימוש במינרלים, לקדם מערכי מיחזור לפסולת אלקטרונית כמקור מינרלים משלים, לבחון מיצוי מרבצים קיימים, כגון נחושת בתמנע וליתיום בים המלח, לבחון הקמת תעשיות ייצור מקומיות של פאנלים וסוללות כדי לצמצם את התלות ביבוא ובנוסף, לחתום על הסכמים אסטרטגיים עם מדינות שיספקו מינרלים או רכיבים מוגמרים גם במקרה של מחסור עולמי. מעבר לפעולות הללו, הדוח מצביע על כך שעל המדינה לבצע מעקב שוטף אחר מגמות גלובליות לשם זיהוי סיכוני אספקה בזמן אמת.

הדו"ח משווה את ישראל למדינות כמו סינגפור, קטאר ואיחוד האמירויות, כולן מדינות ללא עתודות מינרלים, אך עם יכולת לפתח עוצמה תעשייתית, מערכות שינוע וחדשנות מבוססת רגולציה מתקדמת. ישראל יכולה לנצל את יתרונותיה בתחומי המו"פ, הסייבר, התכנון האורבני והיחסים הבינלאומיים כדי להבטיח עצמאות אנרגטית בעידן של חוסר ודאות גלובלי.

בסופו של דבר, לפי הדו"ח, משבר האספקה אינו רק סיכון אלא גם הזדמנות. מדינות שידעו לזהות את המגמות, להיערך מראש ולבנות יתרון תחרותי, יהפכו את הדינמיקה הגלובלית למנוע צמיחה. עבור ישראל, מדובר גם בהזדמנות אסטרטגית לחיזוק מעמדה הבינלאומי ולשילוב אפקטיבי של יעדים סביבתיים, כלכליים וביטחוניים. 

קיראו עוד ב"בארץ"

מהדו"ח עולה גם כי ישראל נמצאת בנקודת פתיחה טובה יותר מכפי שנהוג להניח, בזכות נוכחותה ההולכת וגדלה בזירות מו"פ טכנולוגי, היכולות האקדמיות והקשרים הכלכליים-דיפלומטיים שהיא מטפחת עם מדינות מפתח בתחומי האנרגיה והטכנולוגיה. נוכח המחסור העולמי הצפוי במינרלים קריטיים, המפתח להתמודדות מוצלחת הוא תכנון פרואקטיבי ארוך טווח, תוך הבטחת יציבות רגולטורית, הגדלת השקעות ממשלתיות במו"פ והקמת תשתית מסחרית לוגיסטית מתקדמת, שתחזק את שרשראות האספקה גם בזמני משבר

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    יוסי מדמוני 29/06/2025 12:12
    הגב לתגובה זו
    הליכוד מצמיח מתוכו פוליטיקאים חלשים ולא ראויים אוסף של כלומניקים
שי בייליס (רשתות)שי בייליס (רשתות)

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?

פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה

צלי אהרון |

הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס. 


המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.

במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.

פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים.  המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.


מסלול של 'הסדר כופר'

על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.

שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)

עתירה נגד החוק על רווחים כלואים - האם יש סיכוי למנוע את החוק?

בית המשפט לא נוהג להתערב בחוקים ותקנות מיסוי; הוא מאיר את זה לרשויות המס

עמית בר |

קבוצת רואי חשבון ואיגוד לשכות המסחר עותרים לבג"ץ נגד החוק החדש - מיסוי על רווחים כלואים, בטענה לפגיעה בזכויות יסוד וחוסר שוויון. הרקע לחוק זה נעוץ במאמצי הממשלה להגביר גביית מיסים מרווחים צבורים בחברות, תוך התמודדות עם גירעונות תקציביים גדלים בעקבות הוצאות מלחמה והשקעות ציבוריות. נדיר מאוד שבית המשפט מתערב בתקנות וחוקים של רשות המס, הוא נותן גיבוי לרשות המקצועית ולא נכנס לנושאים מקצועיים. לא נראה שהפעם זה יהיה שונה. 

חוקים דומים קיימים במדינות כמו ארה"ב (עם מיסוי על רווחים לא מחולקים בחברות S-Corp) ובריטניה (IR35), אך בישראל הוא ייחודי בתחולה הרטרואקטיבית שלו, מה שמעורר ביקורת חריפה על פגיעה באמון הציבור במערכת המיסוי. העותרים, בהובלת איגוד לשכות המסחר ונציגי מקצועות חופשיים, טוענים כי החוק מהווה הפרה חוקתית, ומציינים כי הוא נחקק בחיפזון במסגרת חוק ההסדרים, ללא דיון ציבורי מספק. 

חוק הרווחים הכלואים, שנכנס לתוקף בתחילת שנת 2025 כחלק מחוק ההסדרים, מעורר סערה עוד לפני שחוקק. לכאורה החוק נועדה להילחם בתופעת "חברות ארנק" - חברות מעטים שבהן בעלי שליטה צוברים רווחים כדי לדחות תשלומי מס אישיים גבוהים יותר, אלא שבפועל הוא חל על רבבות רבות של עסקים, גם עסקים לגיטימים, לא כאלו שהוקמו לתכנון מס.

 לפי נתוני משרד האוצר, החוק כבר הניב גבייה של למעלה מ-10 מיליארד שקלים בשנה הראשונה, בעיקר מחלוקות דיבידנד מוקדמות, אך מבקרים רואים בו כלי דרקוני שמעניש יזמות ויעילות כלכלית. מדובר ברפורמה מקיפה שמבקשת לשנות את מבנה המיסוי של חברות מעטים בישראל ולהטיל מסים על רווחים שלא חולקו. ההיסטוריה של חוקים כאלה בישראל כוללת ניסיונות קודמים, כמו תיקון 89 לפקודת מס הכנסה בשנות ה-2000, אך החוק הנוכחי רחב יותר ומכוון בעיקר לחברות נותנות שירותים עם מחזור עד 30 מיליון שקלים. כעת מוגשת נגדו עתירה לבג"ץ מטעם איגוד לשכות המסחר וקבוצת רואי חשבון ויועצי מס שהתאגדו לצורך המהלך.

בעתירה נטען כי החוק פוגע פגיעה קשה בזכויות חוקתיות לרבות הזכות לקניין, חופש העיסוק ועקרון השוויון. הזכות לקניין, המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפגעת לדברי העותרים משום שהחוק כופה חלוקה או מיסוי על נכסים שכבר מוסו בעבר, מה שיוצר מיסוי כפול בפועל. חופש העיסוק נפגע בכך שהחוק מתערב בהחלטות עסקיות לגיטימיות, כמו שמירת רווחים להשקעות עתידיות או כרית ביטחון. עקרון השוויון מופר, שכן החוק מתמקד בחברות קטנות בעוד גופים גדולים פטורים. לטענת העותרים, מדובר בחוק מורכב ותקדימי שנחקק בלוח זמנים קצר, ללא היוועצות מספקת וללא בחינה של השלכותיו הכלכליות ארוכות הטווח. השלכות אלה כוללות פגיעה בתחרותיות, בריחת הון לחו"ל, והפחתת תמריצים להקמת עסקים חדשים, כפי שמעידים דוחות כלכליים ממכון אהרן ומבנק ישראל.