אפאצי מסוק קרב (דובר צה"ל)
אפאצי מסוק קרב (דובר צה"ל)

מסוקי הקרב הטובים בעולם – מי הכי חזק בשמיים?

מבואינג ועד מיל: הכירו את מסוקי הקרב ששולטים בשדה הקרב המודרני

עמית בר | (8)
נושאים בכתבה אפאצ'י מסוק קרב

מסוקי קרב הם אחד הכלים הכי קטלניים ומרשימים בזרועות האוויר של צבאות העולם. הם משלבים מהירות, כוח אש וגמישות, ומשמשים למשימות כמו תקיפת טנקים, תמיכה קרקעית ואפילו קרבות אוויר-אוויר. במרץ 2025, השוק מלא בדגמים מתקדמים, ואנחנו נסקור כאן את 10 מסוקי הקרב המובילים – מי מייצר אותם, איפה משתמשים בהם, כמה הם עולים, ומה היתרונות והחסרונות שלהם.


מטוסי הקרב המובילים בעולם - 10 הגדולים

>10 הכטב"מים הטובים בעולם - האם ישראל בצמרת?


1. בואינג AH-64E אפאצ'י גארדיאן (Boeing AH-64E Apache Guardian)

יצרן: בואינג (Boeing), ארה"ב
שימוש: צבא ארה"ב, ישראל, בריטניה, יפן, הולנד ועוד. 
עלות: כ-52 מיליון דולר (~200 מיליון שקל)  


יתרונות:  תא טייס משוריין בטיטניום, חיישני לילה מתקדמים, טילי Hellfire מדויקים.  

ניסיון קרבי עשיר (עיראק, אפגניסטן, עזה).


חסרונות:  עלויות תחזוקה גבוהות (~5,000 דולר לשעת טיסה).  פגיעות לטילי נ"מ מודרניים אם לא מוגן היטב.


למה הוא בולט: האפאצ'י הוא עמוד השדרה של צבא ארה"ב, עם למעלה מ-1,280 יחידות ו-5 מיליון שעות טיסה.



2. מיל Mi-28NM הווק (Mil Mi-28NM Havoc)

יצרן: מיל (Mil), רוסיה 
שימוש: רוסיה, עיראק, אלג'יריה. 
עלות: כ-18-20 מיליון דולר (~70-77 מיליון שקל)  

קיראו עוד ב"בארץ"

יתרונות:  עמידות גבוהה לתנאים קשים, תותח 30 מ"מ, טילי Ataka נגד שריון.  

זול יחסית למתחרים מערביים.


חסרונות:  אלקטרוניקה פחות מתקדמת מהמערב, פגיעות לנשק מונחה לייזר.

למה הוא בולט: מותאם למלחמה קרה, ממשיך להרשים בסוריה ובאוקראינה.



3. קאמוב Ka-52 אליגטור (Kamov Ka-52 Alligator)

יצרן: קאמוב (Kamov), רוסיה
שימוש: רוסיה, מצרים. 
עלות: כ-16 מיליון דולר (~62 מיליון שקל)  


יתרונות:  מושבים כפולים עם כיסא מפלט (נדיר במסוקים), רוטורים כפולים לזריזות.  יכולת תקיפה רב-תכליתית.


חסרונות:  תחזוקה מורכבת, פחות נפוץ ממתחרים.


למה הוא בולט: עיצוב ייחודי וקטלניות שהוכחה באוקראינה.


4. יורוקופטר טייגר (Eurocopter Tiger)

יצרן: איירבוס הליקופטרים (Airbus Helicopters), צרפת/גרמניה
שימוש: צרפת, גרמניה, ספרד, אוסטרליה.  עלות: כ-40 מיליון דולר (~154 מיליון שקל)  


יתרונות:  רב-תכליתי (נגד טנקים, תמיכה קרקעית), חמקניות יחסית, מערכות שליטה מודולריות.

חסרונות:  יקר לייצור ותחזוקה, פחות ניסיון קרבי מאפאצ'י.

למה הוא בולט: המסוק הראשון שיוצר לגמרי באירופה, גמישות מרשימה.



5. בל AH-1Z וייפר (Bell AH-1Z Viper)

יצרן: בל (Bell), ארה"ב
שימוש: חיל הנחתים האמריקאי. 
עלות: כ-31 מיליון דולר (~120 מיליון שקל)  


יתרונות:  טילי Sidewinder אוויר-אוויר, מהירות וזריזות, תא טייס מתקדם.

חסרונות:  עלות תפעול גבוהה (~20,000 דולר לשעה), פחות משוריין מהאפאצ'י.

למה הוא בולט: ממשיך את מורשת ה"קוברה" עם טכנולוגיה מודרנית.


6. מיל Mi-24/35 הינד (Mil Mi-24/35 Hind)

יצרן: מיל (Mil), רוסיה
שימוש: רוסיה, הודו, יותר מ-50 מדינות נוספות.
עלות: כ-12-15 מיליון דולר (~46-58 מיליון שקל)  


יתרונות:  יכולת נשיאת 8 חיילים + תקיפה, נפוץ וזול, ניסיון קרבי עשיר.

חסרונות:  טכנולוגיה ישנה, פגיעות לנשק מודרני.

למה הוא בולט: המסוק הכי מיוצר בהיסטוריה (2,600+ יחידות).


7. אגוסטה-וסטלנד T129 ATAK

יצרן: לאונרדו (Leonardo), איטליה/טורקיה
שימוש: טורקיה, פקיסטן, הפיליפינים. 
עלות: כ-25 מיליון דולר (~96 מיליון שקל)  


יתרונות:  זריזות בשטח הררי, טילי UMTAS מקומיים, מחיר תחרותי.

חסרונות: פחות ניסיון קרבי, תלות בחלקים זרים.

למה הוא בולט: מותאם למלחמה טקטית בהרים של טורקיה.


8. צ'אנגה Z-10

יצרן: צ'אנגה (Changhe Aircraft), סין
שימוש: צבא סין. 
עלות: כ-15-20 מיליון דולר (~58-77 מיליון שקל)  


יתרונות:  זול יחסית, טילי HJ-10 נגד שריון, עיצוב חמקני קל.

חסרונות:  פחות נבדק בקרב, תלות בטכנולוגיה זרה מוקדמת.

למה הוא בולט: המסוק הראשון שסין פיתחה עצמאית.


9. סיקורסקי S-70A בלק הוק (מיגון קרבי)

יצרן: סיקורסקי (Sikorsky), ארה"ב
שימוש: ארה"ב, טורקיה, דרום קוריאה (גרסאות מותאמות לתקיפה). 
עלות: כ-20-25 מיליון דולר (~77-96 מיליון שקל)  

יתרונות:  רב-תכליתי (תקיפה+הובלה), אמינות גבוהה, נפוץ מאוד.

חסרונות:  פחות מותאם לתקיפה ישירה מאפאצ'י, מהירות נמוכה יחסית.

למה הוא בולט: גרסאות חמושות הופכות אותו לאיום רציני.


10. אגוסטה A129 מנגוסטה (Agusta A129 Mangusta)

יצרן: לאונרדו (Leonardo), איטליה
שימוש: איטליה (בעיקר). 
עלות: כ-25 מיליון דולר (~96 מיליון שקל)  

יתרונות:  קל משקל וזריז, טילי Spike יעילים, חסכוני בדלק.

חסרונות:  פחות חזק ממתחרים, שימוש מוגבל מחוץ לאיטליה.

למה הוא בולט: המסוק הראשון שתוכנן כולו באירופה המערבית.


ניתוח קצר: מי הכי טוב?

האפאצ'י (AH-64E) מוביל בזכות ניסיון, טכנולוגיה וכוח אש, אבל הוא יקר ודורש תחזוקה רבה. 
הרוסים (Mi-28, Ka-52) מציעים עמידות ומחיר נמוך, אבל מפגרים באלקטרוניקה. 
האירופאים (טייגר, מנגוסטה) מביאים גמישות וחדשנות, אבל פחות נפוצים. 
הסינים (Z-10) עולים מהר, אבל עדיין לא מוכחים במלחמות גדולות.



תגובות לכתבה(8):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 6.
    מאור 13/03/2025 12:32
    הגב לתגובה זו
    לא לשווא כמעט לא בשימוש בעזה או לבנון.
  • 5.
    אנונימי 12/03/2025 17:43
    הגב לתגובה זו
    מי מכין כתבה שלמה על מסוקים ולא טורח לשים תמונה של כל מסוק שנדע להבדיל וסתם ליופי.נורא
  • 4.
    צריך טייסים שלא מסרבים לטוס (ל"ת)
    הכי חשוב 12/03/2025 15:31
    הגב לתגובה זו
  • רון 14/03/2025 17:32
    הגב לתגובה זו
    לסלק את המצורעים שמבקשים להפוך את ישראל לדיקטטורה ולמדינת משטרה ולהחזיר אותה לשפיות יהודית ודמוקרטית .
  • אנונימי 13/03/2025 12:31
    הגב לתגובה זו
    חשבת על זה פעם
  • 3.
    אנונימי 12/03/2025 14:42
    הגב לתגובה זו
    האליגטור עמיד כמו סבתות עם הליכון במדרגות וגם נופל מהשמיים בהתאם.כמו בכתבה עם הכטבמים חלק מהנתונים המצוינים הפוכים למציאות.כמו הביירקטר הטורקי שהאוקראינים אלה שמשתמשים בו הכי הרבה בעולם מתלוננים על חוסר הדיוק שלו.לא משנה איפה שלא יודעים תמציאו זה מוכר
  • 2.
    למה אין תמונה של כל מסוק קשה להשקיע (ל"ת)
    אנונימי 11/03/2025 09:33
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    שי חנוני 11/03/2025 08:36
    הגב לתגובה זו
    הגיע הזמן שתעשייה אווירית תצטרף לשוק
לוגו יד2 – שימוש הוגן לצורכי דיווח וחדשותלוגו יד2 – שימוש הוגן לצורכי דיווח וחדשות

יד 2 - מאפס ל-3 מיליארד שקל; האתר הכי רווחי בישראל עובר לאייפקס

מאתר מודעות צנוע ליד שנייה ודרושים לעסק דיגיטלי שנמכר בכ-950 מיליון דולר לקרן אייפקס, אחרי מסלול בעלים שנע בין וואלה, אקסל שפרינגר ו-KKR

ליאור דנקנר |

מה שהתחיל כפלטפורמה פשוטה לפרסום מודעות דרושים ומכירת יד שנייה, הפך לאחד האתרים המרכזיים בישראל ששווה 950 מיליון דולר (3.07 מיליארד שקל). יד2, אחד המותגים החזקים באינטרנט הישראלי, נמכר היום לאייפקס. המוכרת KKR קיבלה את האתר כחלק מרכישת אקסל שפרינגר שהחזיקה בו, אחרי שרכשה אותו מוואלה ב-2014 ב-820 מיליון שקל.


יד2 - כך נבנתה הדרך לאקזיט

2005 - ההתחלה הצנועה

שני יזמים, שמעון וינר ויאיר גולן, משיקים את yad2.co.il כפלטפורמה לפרסום מודעות קנייה ומכירה של מוצרים ושירותים - בעיקר רכבים, נדל"ן, דרושים ויד שנייה. תוך זמן קצר האתר הופך לכתובת מוכרת למודעות חינם באינטרנט.

2009 - רכישה על ידי וואלה תקשורת

רובה ארבל  נשק
צילום: אנצו גוש IWI מקבוצת SK

מתווכי הנשק גוזרים עמלה של 350 מיליון דולר בשנה מהתעשייה הביטחונית בישראל

דו"ח מבקר המדינה: החברות הביטחוניות התחייבו לתשלומי עתק של מעל מיליארד דולר למתווכים בין 2022 ל־2024, משרד הביטחון לא הקים מנגנון פיקוח למרות התחייבויות והנחיות

רן קידר |
נושאים בכתבה תעשייה ביטחונית

דו"ח מבקר המדינה האחרון מציג תמונת מצב בעייתית במיוחד בענף היצוא הביטחוני של ישראל. מאות מיליוני דולרים שולמו למשווקים ולמתווכים שפועלים מול לקוחות זרים, אך הפיקוח הממשלתי על המנגנון הזה כמעט ואינו קיים. למרות הנחיות ברורות שניתנו כבר ב־2017, משרד הביטחון לא הקים מערכת בקרה לבחינת עמידת החברות הביטחוניות בכללי הציות, ולא דרש אישור דירקטוריון לעסקאות הכוללות תשלום עמלות.

לפי ההערכות, בין השנים 2022 ל־2024 הסתכם היצוא הביטחוני בכ־40 מיליארד דולר, כאשר העמלות ששולמו למתווכים חצו את רף מיליארד הדולר. חלקים גדולים מהדו"ח נשארו חסויים מטעמי ביטחון, אך הנתונים שכן פורסמו מעידים על מערכת שמאפשרת זרימת כספים בהיקף עצום - בלי בקרה מהותית מצד המדינה.

המבקר מצביע על שורה של כשלים שיטתיים: לא הוקם מנגנון שמבצע ביקורות תקופתיות, לא קיימים מסמכים שמעידים על עבודת מטה סדורה, ובפועל אין דרישה להצהרה על אישור דירקטוריון לעמלות. גם תוכניות הציות שנדרשו מחברות גדולות אינן נבדקות או מפוקחות בפועל, ובקרב חברות קטנות ובינוניות אין כלל סטנדרט אחיד.

המבקר מציין מקרה שבו עסקה ביטחונית נבלמה רק לאחר שגורמים במשרד נחשפו לגובה העמלה באופן מקרי. הדוגמה הזו ממחישה עד כמה היעדר הפיקוח עלול להוביל להקצאת כספים משמעותית לגורמים חיצוניים, בלי שקיפות ובלי מנגנון בקרה.

החשש: פתח לשחיתות

ישראל מחויבת להסכמים בינלאומיים למניעת שחיתות בעסקאות ביטחוניות. עם זאת, המצב בפועל רחוק מהדרישות. משרד הביטחון לא קבע כללים ברורים לחברות הקטנות והבינוניות, לא בחן את יישום תוכניות הציות בחברות הגדולות, ולא הגדיר כלים לפיקוח אפקטיבי על מניעת מתן שוחד לעובדי ציבור זרים.