חברות הטלביזיה: האם שבע השנים הרעות בפתח?
שנתיים לא רעות עברו על חברות הטלוויזיה הרב-ערוצית (HOT ו-yes), בהן הן הצליח לעמוד על הרגליים לאחר שנים עקובות מדם בענף. חברות הכבלים התמזגו וחברת הלוויין הצליחה להשתלט על יותר משליש מהשוק. שתי החברות גם הצליחו להציג רווח תזרימי (EBITDA) בשנתיים האחרונות ו-HOT אף צפויה להגיע לרווח EBITDA של כמיליארד שקל בסוף שנת 2008.
האם שבע השנים הרעות בפתח?
בתחילת שנת 2009 אמור לקום בישראל מערך שידורים אשר יאפשר קליטה ללא תשלום של 5 ערוצים לינאריים (ערוץ 2, 10, 1, 33 וערוץ הכנסת) כאשר הצופה יצטרך לרכוש ממיר מתאים בעלות חד פעמית של כ-500 שקל ויוכל לקלוט ערוצים אלו ללא תשלום נוסף.
חברת הסלולר פרטנר (אורנג') צפויה להשיק שירות מבוסס פס רחב שיתחבר לממירים מסוג זה ודרכם להציע שירות של וידאו לפי דרישה (VoD). ישנם גורמים נוספים כמו בלוקבאסטר המעוניינים לרכוב על הממיר להציע תכנים לפי דרישה. ישנן סוגיות כלכליות, טכניות ורגולטוריות שמפעיל מסוג זה יצטרך לתת את הדעת עליהן ולא נדון בהם כרגע, מאחר ואנו מנסים לבדוק את המשמעות על המפעילות הוותיקות HOT ו-yes.
בסקר עמדות שנתי שהוכן עבור הרשות השנייה, אחת השאלות שנשאלו היתה הנכונות להתחבר לחבילת ערוצים ללא תשלום. תוצאות הסקר אמורות להדאיג את קברניטי חברות הטלוויזיה הרב-ערוצית. כ-19% מהנשאלים ענו כי הם נכונים במידה זו אחרת להתחבר לחבילה כזו, כאשר בקרב יהודים ותיקים המספר יותר קרוב ל-23%. זכור לי כי בעבר מנכ"לי חברות הטלוויזיה הרב-ערוצית ציינו כי הם מצפים לנטישה של 10% בלבד וזאת עוד לפני ששמענו על הכוונות לכאורה של פרטנר וגופים אחרים "לרכוב" על חבילה זו עם שירותים נוספים.
בנוסף ל"צרה" של חבילת הערוצים ללא תשלום ישנן בעיות אחרות המאפילות את עתידן של שתי החברות והן קשורות ברגולטורים שונים (משרד התקשורת, משרד האוצר, הרשות השניה והממונה על ההגבלים העסקיים):
* צפויה לקום ועדה נוספת שתחליט האם החברות מחוייבות לספק חבילת ערוצים צרה (8-10 ערוצים) במחיר מופחת.
* האם ומתי חברות הטלוויזיה הרב-ערוצית תוכלנה לשדר פרסומות?
* האם ניתן יהיה למזג את HOT עם נטוויז'ן?
* האם בזק תורשה להשתלט על yes ובאילו תנאים?
נראה כי צפויות לא מעט התנגשויות בין הרגולטורים השונים סביב הסמכויות של כל אחד. למשל: משרד התקשורת שמבין כי עולם התקשורת צועד לעבר התלכדות תחת קבוצות תקשורת גדולות, מנסה לפתור את בעיית הבעלות ב-yes. הוא גם מבין כי פתרון כזה יקדם את ההשקעה בתשתיות של מדינת ישראל. אין ספק כי לאור מצבה של חברת הכבלים בהיבט של תשתיות, שירות וכו', המשרד היה מעדיף כי גם היא תהיה תחת בעלות מחוייבת וחזקה (וקונצרן אי.די.בי הוא כזה – ראו את המהפך בסלקום בשנים האחרונות).
מנגד, נראה כי הממונה על ההגבלים לא אוהבת את הנסיון להשתלט על חברת הכבלים ע"י קונצרן גדול ואת הנסיון להשתלט על חברת הלוויין ע"י קבוצת תקשורת חזקה. ברקע משרד האוצר מנסה לכפות שינויים ע"י חוק ההסדרים וגם לרשות השניה יש מה להגיד בנושא של פרסומות ועוד.
הרי בסופו של יום, כמו ברוב מדינות ה-OECD יהיו כאן שלושה שחקנים מרכזיים – אמנם פחות מתחרים אבל יותר תחרות על כל אחד מהשירותים המסופקים לצרכנים. ואם תוצאות הסקר משקפות את הצפוי לקרות למפעילות הטלוויזיה הרב-ערוצית, אז מוטב כי הרגולטורים השונים ישחררו קצת ויתנו לכוחות השוק לעשות שלהם. אז אולי ענף הטלוויזיה הרב-ערוצית לא יחזור לשנים הנוראיות, אלא יתקדם מכורח התחרות, תוך השקעה בתשתיות, בתוכן ובשירות לרווחתנו הצרכנים.
קק"ל (לע"מ)איך גונבים מהקופה 200 מיליון שקל בשנה ואתם אפילו לא יודעים על זה?
הקרן שמנהלת עשרות מיליארדים, מחזיקה ב-13% מהקרקעות במדינה והפכה למפעל ג'ובים לפוליטיקאים - שחיתות ציבורית
קק"ל אתם רואים אותם לרוב נלחמים זה בזה, אויבים מושבעים. הקואליציה מול האופוזיציה וההיפך - השמצות, אפילו קללות. לפעמים זה נראה כמו שנאה. חברים הם לא. אבל יש מקום אחד שהם פותחים שולחן, יושבים ומדברים וסוגרים דילים בשקט, מתחת לשולחן לטובת האנשים שלהם ועל חשבון הציבור. כאן, אין אופוזיציה שתבקר אותם - שני הצדדים מושחתים וגונבים את הציבור, אז זה עובר בלי הד תקשורתי. המבקר - מבקר המדינה מדי פעם כותב בדוח שלו הערות, מדברים על לסגור את הפרצה הזו. אבל הגנב ממשיך לעבור דרך הפרצה כל שנה ולגנוב מאות רבות של מיליוני שקלים. הכוונה כמובן לגופים בלי שליטה שהוקמו למטרות חיוביות והיסטוריות ומחזיקים בנכסי עתק ויש להם גם הכנסות שוטפות. אין להם אבא אז המדינה שמה עליהם את היד והיא קובעת את הדירקטורים, ההנהלה, התקציב. היא ממנה מאות אנשים באופן פוליטי וזה גלוי. זה לא בסתר - מה ליאיר נתניהו ולתפקיד בכיר מאוד בהסתדרות הציונית העולמית. הבחור מקבל (אם יעבור) לשכה, עובדים, שכר טוב, ולא בטוח שהוא יבוא לעבוד. יבוא לעבודה - אולי. לעבוד - ספק גדול.
ככה יש מאות ג'ובים. ההסתדרות הציונית העולמית וקק"ל הם מפעלי ג'ובים. לא של עובדי ייצור של עבודה מהחלומות - עובדים מעט, מרוויחים הרבה. זה גועל נפש ושחיתות פוליטית של כל הצדדים. בכתבה הראשונה נציג את הגוף העשיר מכולם - קק"ל שבעצם דרך הג'ובים מעלים לנו 200 מיליון שקל לפחות בשנה. למה לנו? כי קק"ל היא ישות ציבורית, היא שייכת לציבור. זה קצת מזכיר את החברות הציבוריות, אלא ששם יש הרבה יותר פיקוח, ומנגנונים שמגבילים את השחיתות הפוליטית. כן, גם שם, יש ניפוח וג'ובים, אבל בקק"ל זה חמור יותר.
מי זאת קק"ל?
מאות מיליוני דולרים שנכנסים מדי שנה, קרקעות בשווי עשרות מיליארדי שקלים, מעורבות בהחלטות תשתית והתיישבות - ומבנה ארגוני שאינו כפוף לרשות המבצעת או למחוקק. קרן קיימת לישראל (קק"ל), הגוף שהוקם בתחילת המאה ה-20 כדי לרכוש קרקעות עבור העם היהודי, הפכה במרוצת השנים לאחד ממוקדי הכוח העמומים והמשמעותיים ביותר במשק הישראלי.
היא מתפקדת כתאגיד ציבורי-פרטי, עם תקציבים בהיקפים אדירים, ללא שקיפות מלאה וללא בקרה שוטפת של המדינה. אולם, מעבר לחוסר הפיקוח הכללי, הביקורת החריפה ביותר מתמקדת במינויים פוליטיים שיטתיים שמשנים את אופי הקרן: דוחות רשמיים ומקרים מתוקשרים חושפים כיצד נציגי מפלגות מקבלים שליטה על תקציבים, ממלאים תפקידים בכירים לפי קרבה פוליטית ומעבירים כספים לגופים המזוהים עם זרמים מסוימים.
- עיריית פתח תקווה תיאלץ לרכוש קרקעות עבור בעלי נכסים בעיר
- כך סיבכו רמ"י וקק"ל פרויקט תמ"א 38 בבניין מסוכן בבת ים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בשנים האחרונות גוברת הביקורת הציבורית סביב האופן שבו קק"ל מתנהלת, מי שולט בה בפועל, והאם ייעודה ההיסטורי, רכישת קרקע לאומית ופיתוח התיישבות - עדיין עומד במרכז פעילותה. רבים טוענים כי הקרן הפכה לכלי פוליטי רווי אינטרסים, מינויי מקורבים ומערכת שמזינה את עצמה, הרבה מעבר למה שתוכנן על ידי מקימיה הציונים. המנגנון, כך עולה מדוחות ביקורת, אינו מקרי: מינויים פוליטיים מאפשרים העברת מאות מיליוני שקלים למועצות מקומיות מזוהות, תשלומים לגופים פוליטיים ומינויים לתפקידים ללא מכרזים ציבוריים. בעוד אזרחים רגילים משלמים מחירים גבוהים עבור שימוש בקרקע מדינה, חלק מנכסי הקרן מנוהלים במנותק מהשיטות המקובלות במגזר הציבורי.
"אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון"; האם הפיצוי לזדורוב סביר?
רומן זדורוב יקבל 17 מיליון שקל כפיצוי על 15 שנות מאסר והציבור מגיב - יש חילוקי דעות על הסכום, אבל הרוב מסכימים שאין מחיר לחופש וסבורים שהם משלמים על הפשלות של הפרקליטות בעוד שם אף אחד לא משלם את המחיר; וגם - מה הפיצויים שנקבעים בעולם במצבים דומים?
רומן זדורוב התגובות הרבות בטוקבקים וברשת על הפשרה של הפרקליטות עם רומן זדורוב שישב 15 שנים בכלא וזוכה במשפט חוזר הם על כל הספקטרום. הרוב מתייחסים לסכום המרשים שנפסק - 17 מיליון שקל , שזה 1.13 מיליון שקל בשנה ומהרהרים אם "זה היה כדאי". יש גם תגובות של "אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון", אבל הרוב סבורים שאין מחיר לחופש.
תגובות רבות מעלות שאלות קשות שאין עליהם תשובות על מעשי זודורוב והיעלמות המכנסיים והנעליים שלו באותו היום, כמו גם - השיחה שלו עם המדובב. תגובות רבות אחרות מדברות על הפשלות של הפרקליטות בפרשה ועל כך שאנחנו משלמים את המחיר - 17 מיליון שקל אלו כספי ציבור.
בשורה התחתונה, רוב המגיבים חושבים שבהינתן פסק הדין והזיכוי של זדורוב, מגיע לו סכום כזה. ואכן, גבוה ככל שיהיה הסכום, בעצם לקחו לזודורוב חלק ממשמעותי מהחיים.
כמה משלמות מדינות בעולם פיצויים על ישיבה בכלא שהתבררה כטעות?
העולם ראה בשנים האחרונות שורה של פסקי פיצויים חסרי תקדים לנאשמים שזוכו לאחר שהורשעו בטעות. במקרים רבים מדובר לא רק בהחזר על שנות חירות שנגזלו אלא גם במסר חד נגד רשויות החוק והמשפט.
- רומן זדורוב יקבל מהמדינה פיצוי של 17 מיליון שקל
- רומן זדורוב למשטרה: החזירו לי את טבעת הנישואין
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בצפון קרוליינה, ארה"ב, שני גברים, הנרי מקולום וליאון בראון, זוכו לאחר 31 שנות מאסר על רצח שלא ביצעו. הם קיבלו פיצוי של כ-75 מיליון דולר, סכום שובר שיאים שנקבע לפי מיליון דולר על כל שנה בכלא, בתוספת פיצוי עונשי. בארה"ב נרשם גם המקרה של ג'ואן ריברה, שישב בכלא שלושה עשורים באילינוי, וזוכה לבסוף תוך קבלת פיצוי של 20 מיליון דולר.
