בזכות השקיפות: על מניה גדולה שקרסה וחזרה למסלול
לפני פחות משנה, באוקטובר 2007, נשקה מניית וריפון למחיר של 50 דולר. ההמשך זכור היטב למשקיעי החברה, כאשר ביום לא בהיר אחד בדצמבר 2007 היא הודיעה כי גילתה תקלות בדיווח על כמות המלאי שלה. המשמעות היתה רווחים מנופחים בכל הרבעונים של שנת 2007. לא ניכנס לסיבות לדיווח השגוי על כמות המלאי (אחת הסיבות היא כנראה העיכול של מיזוג ליפמן לתוך החברה) אבל נזכיר כי באותו יום צנחה המניה בלמעלה מ-40%.
מאז, דחתה החברה מספר פעמים את הדיווח של הדו"חות המתוקנים, מה שהביא את החברה למספר הסדרים עם בעלי האג"ח, כאשר במקביל הידרדרה המניה עד לשווי של כ-10 דולר במאי 2008 והתביעות הייצוגיות לא הפסיקו לזרום. מיותר לציין כי שוק ההון האמריקני והישראלי (וריפון חברה במדד ת"א 25) איבדו אמון לחלוטין בהנהלת החברה ואני כאנליסט אף כיניתי את ההשקעה במניה באותה תקופה כ"קזינו" בהגדרה.
האם האמון בהנהלת החברה חזר ואיך?
ביום ד', לאחר המסחר בארה"ב, פרסמה החברה את הדו"חות המתוקנים לשנה וחצי האחרונות וסיפקה הנחיות לשנה וחצי הקרובות. מיד לאחר פרסום הדו"חות קיימה החברה שיחת ועידה למשקיעיה (חצות לפי שעון ישראל). מניית החברה הגיבה בזינוק של למעלה מ-30% במסחר. ניתן כמובן להסביר את הזינוק בכך שמחיקת המלאי והרווחים היתה חמורה מעט פחות מהמצופה ובכך שהנחיות החברה לשנה וחצי הקרובות מאד אגרסיביות והותירו את קונצנזוס האנליסטים הרחק מאחור.
אבל בהיכרותינו את המשקיעים והאנליסטים האמריקנים, הזינוק במחיר המניה היה קצת אגרסיבי לאור חשדנותם, חוסר הסלחנות לשערוריות חשבונאיות והיעלמות ההנהלה בשנה האחרונה. בד"כ בניית אמון ובוודאי אמון מחודש בין הנהלה למשקיעים אמריקנים, דורשת יותר משיחת ועידה אחת.
אני מאמין כי חלק נכבד מהזינוק במניה נעוץ באופי שיחת הוועידה ובאופי הדיווח למשקיעים. ראשית, החברה פרסמה את הדו"חות המתוקנים לשנת 2007 ולמחצית הראשונה של 2008. דיווח כזה מפורט לא ראיתי זמן רב והקדשתי למעלה משלוש שעות כדי לקרוא את כולו ולנתח אותו. כל אחד מהרבעונים דווח באופן מפורט על כל מחיקה, כל הפרשה, כל שינוי ברווח, כיצד נבנה רווח ה-EBITDA והרווח הנקי Non-GAAP (שהם הרווחים היותר מייצגים תזרימית ולא חשבונאית).
שנית, החברה פרסמה הנחיות למחצית השניה של 2008 ולשנת 2009. אנו רגילים לראות בד"כ הנחיות לגבי טווח שורת המכירות וטווח שורת הרווח למניה וזהו. בדיווח של וריפון קיבלנו פירוט לרבעונים: קיבלנו את שיעור הצמיחה האורגנית הצפוי, הפרשות שונות צפויות, תכנית האופציות לעובדים, טווח הוצאות מימון, טווח לרווחי ה-EBITDA, מס ועוד. בקיצור, מאד מפורט.
וכדי להשלים את התמונה הגיעה שיחת הוועידה. השיחה נפתחה בתודה מקרב לב של המנכ"ל ובנימה מתנצלת על התקופה האחרונה (ויש כמובן הרבה על מה להתנצל). לאחר מכן סקר המנכ"ל את מה שעבר על החברה בשנה האחרונה, את הצעדים שננקטו על מנת שמחדלים כאלה לא יקרו בעתיד, הסביר למה מחצית השנה הראשונה של 2008 היתה קשה וכמובן התייחס להנחיות לשנה וחצי הקרובות.
לגבי העתיד, המנכ"ל מסביר כי החברה חשה בהאטה משמעותית בצפון אמריקה וגם אירופה לא במצב מזהיר. עם זאת, הוא מפרט לגבי מנועי הצמיחה הגיאורגפיים (שווקים מתפתחים) והטכנולוגיים (מוצרי אלחוט מאובטחים). המנכ"ל לא התחמק מאף שאלה של האנליסטים וכך קיבלנו דיווח ושיחת ועידה שקופים וברורים כמו שלא קיבלנו מאף חברה מעולם. המנכ"ל חזר והדגיש מספר פעמים כי חשוב לו להחזיר את אמון המשקיעים בחברה וכי ננקטים צעדים בוני אמון לאורך זמן.
שקיפות רק בעת משבר?
למרות שהחברה טוענת שהיא מרגישה חולשה בשווקים חשובים ולמרות שההנחיות לשנת 2009 נראות מאד אגרסיביות ומאתגרות, נראה כי האמון בחברה ובהנהלה מתחיל לחזור לעצמו וזה חלק נכבד מהסיבה לזינוק במניה. ניתן היה לשמוע זאת גם בנימת השאלות של האנליסטים בשיחה.
השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי לאחר קריאת תמליל שיחת הוועידה והדיווחים של החברה היא: האם וריפון חשפה סודות אסטרטגיים ותחרותיים בכך שהייתה מאד שקופה? האם השקיפות המאומצת נותנת כלים למתחרות שלה? לדעתי התשובה שלילית ואז כמובן עלתה השאלה השנייה: אם התשובה הראשונה שלילית, אז למה צריך לחכות למשברים כדי להיות שקופים עם המשקיעים, למה לא כל החברות ובעיקר החברות הישראליות הדואליות לא מאמצות כזו רמה של שקיפות? אין לי ספק כי רמה גבוהה של שקיפות באופן קבוע כפי שראינו כעת מוריפון, תפיג חששות של משקיעים לגבי היכולת לעמוד בהנחיות ובמיוחד בתקופה כזאת.
* הכותב הוא אנליסט בבית ההשקעות לידר שוקי הון.
קק"ל (לע"מ)איך גונבים מהקופה 200 מיליון שקל בשנה ואתם אפילו לא יודעים על זה?
הקרן שמנהלת עשרות מיליארדים, מחזיקה ב-13% מהקרקעות במדינה והפכה למפעל ג'ובים לפוליטיקאים - שחיתות ציבורית
קק"ל אתם רואים אותם לרוב נלחמים זה בזה, אויבים מושבעים. הקואליציה מול האופוזיציה וההיפך - השמצות, אפילו קללות. לפעמים זה נראה כמו שנאה. חברים הם לא. אבל יש מקום אחד שהם פותחים שולחן, יושבים ומדברים וסוגרים דילים בשקט, מתחת לשולחן לטובת האנשים שלהם ועל חשבון הציבור. כאן, אין אופוזיציה שתבקר אותם - שני הצדדים מושחתים וגונבים את הציבור, אז זה עובר בלי הד תקשורתי. המבקר - מבקר המדינה מדי פעם כותב בדוח שלו הערות, מדברים על לסגור את הפרצה הזו. אבל הגנב ממשיך לעבור דרך הפרצה כל שנה ולגנוב מאות רבות של מיליוני שקלים. הכוונה כמובן לגופים בלי שליטה שהוקמו למטרות חיוביות והיסטוריות ומחזיקים בנכסי עתק ויש להם גם הכנסות שוטפות. אין להם אבא אז המדינה שמה עליהם את היד והיא קובעת את הדירקטורים, ההנהלה, התקציב. היא ממנה מאות אנשים באופן פוליטי וזה גלוי. זה לא בסתר - מה ליאיר נתניהו ולתפקיד בכיר מאוד בהסתדרות הציונית העולמית. הבחור מקבל (אם יעבור) לשכה, עובדים, שכר טוב, ולא בטוח שהוא יבוא לעבוד. יבוא לעבודה - אולי. לעבוד - ספק גדול.
ככה יש מאות ג'ובים. ההסתדרות הציונית העולמית וקק"ל הם מפעלי ג'ובים. לא של עובדי ייצור של עבודה מהחלומות - עובדים מעט, מרוויחים הרבה. זה גועל נפש ושחיתות פוליטית של כל הצדדים. בכתבה הראשונה נציג את הגוף העשיר מכולם - קק"ל שבעצם דרך הג'ובים מעלים לנו 200 מיליון שקל לפחות בשנה. למה לנו? כי קק"ל היא ישות ציבורית, היא שייכת לציבור. זה קצת מזכיר את החברות הציבוריות, אלא ששם יש הרבה יותר פיקוח, ומנגנונים שמגבילים את השחיתות הפוליטית. כן, גם שם, יש ניפוח וג'ובים, אבל בקק"ל זה חמור יותר.
מי זאת קק"ל?
מאות מיליוני דולרים שנכנסים מדי שנה, קרקעות בשווי עשרות מיליארדי שקלים, מעורבות בהחלטות תשתית והתיישבות - ומבנה ארגוני שאינו כפוף לרשות המבצעת או למחוקק. קרן קיימת לישראל (קק"ל), הגוף שהוקם בתחילת המאה ה-20 כדי לרכוש קרקעות עבור העם היהודי, הפכה במרוצת השנים לאחד ממוקדי הכוח העמומים והמשמעותיים ביותר במשק הישראלי.
היא מתפקדת כתאגיד ציבורי-פרטי, עם תקציבים בהיקפים אדירים, ללא שקיפות מלאה וללא בקרה שוטפת של המדינה. אולם, מעבר לחוסר הפיקוח הכללי, הביקורת החריפה ביותר מתמקדת במינויים פוליטיים שיטתיים שמשנים את אופי הקרן: דוחות רשמיים ומקרים מתוקשרים חושפים כיצד נציגי מפלגות מקבלים שליטה על תקציבים, ממלאים תפקידים בכירים לפי קרבה פוליטית ומעבירים כספים לגופים המזוהים עם זרמים מסוימים.
- עיריית פתח תקווה תיאלץ לרכוש קרקעות עבור בעלי נכסים בעיר
- כך סיבכו רמ"י וקק"ל פרויקט תמ"א 38 בבניין מסוכן בבת ים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בשנים האחרונות גוברת הביקורת הציבורית סביב האופן שבו קק"ל מתנהלת, מי שולט בה בפועל, והאם ייעודה ההיסטורי, רכישת קרקע לאומית ופיתוח התיישבות - עדיין עומד במרכז פעילותה. רבים טוענים כי הקרן הפכה לכלי פוליטי רווי אינטרסים, מינויי מקורבים ומערכת שמזינה את עצמה, הרבה מעבר למה שתוכנן על ידי מקימיה הציונים. המנגנון, כך עולה מדוחות ביקורת, אינו מקרי: מינויים פוליטיים מאפשרים העברת מאות מיליוני שקלים למועצות מקומיות מזוהות, תשלומים לגופים פוליטיים ומינויים לתפקידים ללא מכרזים ציבוריים. בעוד אזרחים רגילים משלמים מחירים גבוהים עבור שימוש בקרקע מדינה, חלק מנכסי הקרן מנוהלים במנותק מהשיטות המקובלות במגזר הציבורי.
"אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון"; האם הפיצוי לזדורוב סביר?
רומן זדורוב יקבל 17 מיליון שקל כפיצוי על 15 שנות מאסר והציבור מגיב - יש חילוקי דעות על הסכום, אבל הרוב מסכימים שאין מחיר לחופש וסבורים שהם משלמים על הפשלות של הפרקליטות בעוד שם אף אחד לא משלם את המחיר; וגם - מה הפיצויים שנקבעים בעולם במצבים דומים?
רומן זדורוב התגובות הרבות בטוקבקים וברשת על הפשרה של הפרקליטות עם רומן זדורוב שישב 15 שנים בכלא וזוכה במשפט חוזר הם על כל הספקטרום. הרוב מתייחסים לסכום המרשים שנפסק - 17 מיליון שקל , שזה 1.13 מיליון שקל בשנה ומהרהרים אם "זה היה כדאי". יש גם תגובות של "אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון", אבל הרוב סבורים שאין מחיר לחופש.
תגובות רבות מעלות שאלות קשות שאין עליהם תשובות על מעשי זודורוב והיעלמות המכנסיים והנעליים שלו באותו היום, כמו גם - השיחה שלו עם המדובב. תגובות רבות אחרות מדברות על הפשלות של הפרקליטות בפרשה ועל כך שאנחנו משלמים את המחיר - 17 מיליון שקל אלו כספי ציבור.
בשורה התחתונה, רוב המגיבים חושבים שבהינתן פסק הדין והזיכוי של זדורוב, מגיע לו סכום כזה. ואכן, גבוה ככל שיהיה הסכום, בעצם לקחו לזודורוב חלק ממשמעותי מהחיים.
כמה משלמות מדינות בעולם פיצויים על ישיבה בכלא שהתבררה כטעות?
העולם ראה בשנים האחרונות שורה של פסקי פיצויים חסרי תקדים לנאשמים שזוכו לאחר שהורשעו בטעות. במקרים רבים מדובר לא רק בהחזר על שנות חירות שנגזלו אלא גם במסר חד נגד רשויות החוק והמשפט.
- רומן זדורוב יקבל מהמדינה פיצוי של 17 מיליון שקל
- רומן זדורוב למשטרה: החזירו לי את טבעת הנישואין
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בצפון קרוליינה, ארה"ב, שני גברים, הנרי מקולום וליאון בראון, זוכו לאחר 31 שנות מאסר על רצח שלא ביצעו. הם קיבלו פיצוי של כ-75 מיליון דולר, סכום שובר שיאים שנקבע לפי מיליון דולר על כל שנה בכלא, בתוספת פיצוי עונשי. בארה"ב נרשם גם המקרה של ג'ואן ריברה, שישב בכלא שלושה עשורים באילינוי, וזוכה לבסוף תוך קבלת פיצוי של 20 מיליון דולר.
