מיתון או רק האטה? תסתכלו על הסחורות
העליות החדות במחירי הסחורות בשבוע האחרון מאותתות שייתכן כי התחזיות השחורות בנוגע להאטה חמורה בכלכלה העולמית לא יתגשמו. איך אפשר להסביר את העלייה המתמשכת במחירי המתכות התעשייתיות אם הכלכלה העולמית אכן בהאטה? ההאטה אמנם מורגשת בארצות הברית, הכלכלה הגדולה בעולם, בעקבות משבר המשכנתאות, אבל הצמיחה המשמעותית בשווקים המתפתחים, בייחוד בסין ובהודו, מהווה משקל נגד לירידה הכללית בביקוש בארצות הברית ובאירופה.
מחירי המתכות התעשייתיות עלו עלייה חדה בשבוע שעבר: העופרת ב-7.8%, הנחושת ב-7.6%, האבץ ב-4.1%, הניקל ב-3.4%, הבדיל ב-3.3% והאלומיניום ב-2.1%. מתחילת השנה כבר עלה מחיר העופרת ב-29.7%, מחיר הנחושת ב-24.7% ומחיר האלומיניום ב-21.9%.
מחירי האנרגיה הוסיפו לעלות גם בשבוע האחרון: מחיר הנפט עלה ב-3.5% ל-98.8 דולר לחבית, לאחר שבמסחר התוך יומי ביום רביעי שעבר הגיע מחירו ל-100.86 דולר לחבית, המחיר הגבוה ביותר בכל הזמנים. החשש לפגיעה באספקת הנפט מעיראק בשל פלישת הצבא הטורקי לחבל הכורדים בצפון עיראק במסגרת מאבקם במחתרת הכורדית היה הסיבה העיקרית לעלייה במחיר הנפט, זאת על אף הגידול במלאי הנפט של ארצות הברית. עיראק היא בעלת עתודות נפט השלישית בגודלה בעולם אחרי ערב הסעודית ואיראן. מחיר הגז הטבעי עלה ב-5.6% בשבוע שעבר ל-9.15 דולר, מחירו הגבוה ביותר בשנתיים האחרונות, בשל תחזית לגל קור בימים הקרובים במזרח ארצות הברית וכתוצאה מסגירת פוזיציות שורט של קרנות גידור שהימרו על ירידה במחיר הגז וכעת הן נאלצות לסגור את הפוזיציות בהפסד ניכר.
מחירי המתכות האצילות הוסיפו לעלות גם בשבוע האחרון: מחיר הפלטינה ב-5.0% ל-2,167.80 דולר לאונקיה לאחר שבמסחר התוך יומי הגיע ל-2214.50, מחירה הגבוה ביותר אי פעם. מחיר הזהב עלה ב-4.6% בשבוע שעבר ל-947.80 דולר לאונקיה, ומחיר הכסף עלה ב-5.4% ל-18.04 דולר לאונקיה, מחירו הגבוה ביותר מאז שנת 1980. מחיר הפלדיום עלה ב-14.2% ל-515.85 דולר לאונקיה, מחירו הגבוה ביותר בשבע השנים האחרונות.
עליות נרשמו גם במחירי הסחורות החקלאיות: מחיר הסויה עלה זה שבוע רביעי ברציפות למחירו הגבוה ביותר אי פעם, 14.20 דולר לבושל. מחיר החיטה עלה בשבוע שעבר ב-2.1% ל-10.49 דולר לבושל, מחיר התירס עלה ב- 1.5% ל-5.22 דולר לבושל, מחירו הגבוה ביותר מאז שנת 1996. מחיר הכותנה עלה ב-7.7% ל-75.81 סנט לפאונד, ומחיר הסוכר עלה ב-7.4% ל-14.24 סנט לפאונד.
אם נסכם את השבוע שעבר: מדד מחירי הסחורות המשוקלל, Reuters/Jefferies CRB, המורכב מחוזים עתידיים על 19 סחורות שונות, עלה ב-3.76%. זאת בהשוואה לעלייה שבועית של 0.23% במדד המניות האמריקאי, S&P 500, ולירידה שבועית של 0.79% במדד מניות הנאסד"ק.
פלדיום
המשקיע הממוצע השוקל להשקיע במתכות אצילות יחשוב קודם כול להשקיע בזהב ואולי גם ישקול השקעה בכסף או בפלטינה. משקיעים מעטים ישקלו השקעה בפלדיום, המתכת הפחות ידועה ממשפחת הפלטינה. אבל הפלדיום, כמו הפלטינה, הוא מתכת נדירה פי 15 מהזהב; וכמו הפלטינה הוא משמש לייצור תכשיטים וממירים קטליטיים ברכב להקטנת פליטת גזים מזהמים. משום שמחיר הפלדיום הוא כרבע ממחיר הפלטינה, יצרני רכב בארצות הברית עוברים לשימוש גם בפלדיום לממירים קטליטיים ברכב המונע בבנזין; למעשה 58% מהביקוש לפלדיום בשנת 2007 שימש לכך. בסין גובר השימוש בפלדיום כתחליף לפלטינה גם בתכשיטים: 10% מהביקוש לפלדיום בשנת 2007 היה לתכשיטים. דרך אגב, מה שמכונה זהב לבן הוא סגסוגת של זהב ופלדיום.
כ-80% מהרזרבות של פלדיום בעולם נמצאות בחלק הדרומי של אפריקה, בדרום אפריקה ובזימבבוויי, אבל רוסיה הייתה המפיקה הגדולה בעולם של פלדיום בשנת 2007. חברת הניקל הרוסית, Norilsk Nickel, הפיקה כ-50% מהתפוקה העולמית של פלדיום כמוצר לוואי להפקת הניקל שלה. דרום אפריקה הפיקה 34% מהכמות העולמית באותה שנה.
מחיר הפלדיום נמצא בעלייה תלולה החל מ-7 בדצמבר 2007, ומחירו עלה מאז ב-48.5% מזה 14.2% בשבוע שעבר.
איך משקיעים
לאלו המעריכים שמחיר הפלדיום צפוי להוסיף לעלות ומחפשים להרוויח מכך – אביא כאן את הדרכים העיקריות להשקיע בפלדיום. חשוב לציין שמטרת המאמר היא לספק לקורא מידע על ההשקעה בפלדיום, אך אין לראות בו המלצה לקנייה או למכירה.
חוזה עתידי: העסקות נעשות בבורסת הסחורות של ניו יורק. חוזה סטנדרטי מתייחס למאה אונקיות פלדיום, ובמחיר של 515.85 דולר לאונקיה היה ערכו ביום שישי שעבר 51,585 דולר. הדרישה לביטחונות למי שאינו חבר בורסה היא רק 2,363 דולר לכל חוזה, כלומר רק 4.6% מערך החוזה. מי שמעריך שמחיר הפלדיום ירד בקרוב יכול גם "למכור שורט" חוזה עתידי על הפלדיום.
תעודת סל: ETFS Physical Palladium משקיעה בפלדיום עצמו. התעודה מתומחרת בדולרים ונסחרת בבורסת לונדון ובבורסות אירופאיות נוספות מאפריל 2007 וסימולה PHPD. החברה המנהלת, ETF Securities, גובה את דמי הניהול השנתיים בשיעור 0.49%.
חברה ציבורית העוסקת בפלדיום: חברת ,Stillwater Mining הנסחרת בבורסת ניו יורק בסימול ,SWC עוסקת בהפקה, בעיבוד ובשיווק של פלטינה ופלדיום במדינת מונטנה שבארצות הברית. החברה מפעילה מכרות ומפעל זיקוק במקומות שונים במונטנה. לחברה יש רזרבות מוכחות של 42.4 מיליון טון עפרות עם נצולת ממוצעת של 0.54 אונקיות פלטינה ופלדיום לטון עפרה, כלומר רזרבה של כ-23 מיליון אונקיות פלטינה ופלדיום יחד. זו החברה היחידה המפיקה פלדיום ופלטינה באמריקה, והיא היצרן הגדול ביותר של מתכות ממשפחת הפלטינה מחוץ לדרום אפריקה.
השינויים העיקריים במחירי הסחורות בשבוע שעבר:
סחורות שמחירם עלה, שיעור העלייה באחוזים: פלדיום – 14.2%, עופרת – 7.8%, כותנה – 7.7%, נחושת – 7.6%, סוכר – 7.4%, שיבולת שועל – 7.3%, קפה – 6.6%, שמן סויה – 6.4%, גז טבעי – 5.6%, כסף – 5.4%, פלטינה – 5.0%, זהב – 4.6%, נפט להסקה – 4.4%, אבץ – 4.1%, נפט – 3.5%, ניקל – 3.4%, סויה – 3.4%, בדיל – 3.3%, חיטה – 2.1%, רכז תפוזים – 2.1%, אתנול – 2.1%, אלומיניום – 1.9%, בנזין – 1.6%, תירס – 1.5% וקקאו – 1.4%.
סחורות שמחירם ירד, שיעור הירידה באחוזים: אורניום – 3.5% וחזיר לפיטום – 1.1%.
* מאת: אריה גורן, אנליסט גלובלי בפרגון, מערך ניהול השקעות חו"ל של כלל פיננסים בטוחה.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.