נצחון לאזרח הקטן מול המוסד הבנקאי: בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בראשות השופט שמואל ברוך, דחה אמש (ד') תביעה על סך למעלה מ-1.5 מיליון שקל, שהגיש בנק דיסקונט נגד מתווך בסחר יהלומים, באשמה שהפר הסכם עם הבנק וגרם לו הפסד כספי.

הנתבע, באמצעות עורך הדין אלי פיטרו ממשרד פיטרו בן-עמי, טען כי האופן בו פעל אינו שונה במאום מעשרות עסקאות בעלות אופי דומה ובהיקף של כ- 6 מיליון דולר, שביצע מול הבנק לאורך השנים. עוד טען, כי אופי הפעולות שביצע מול הבנק התקבעו לאורך השנים, במסגרתם איפשר הבנק קיומה של עסקה סיבובית.

בית המשפט קיבל את עמדת הנתבע וקבע, כי "הבנק עצם את עינו מפעילותו של הנתבע שפעל באורח דומה בעסקאות רבות, זאת מתוך רצון להגדיל את רווחיו. כאשר הסיכון שנטל הבנק התממש הוא הטיל את כל האחריות על הנתבע".

לטענת בנק דיסקונט, הבנק העמיד אשראי לטובת חברת היהלומים של הנתבע, בתמורה לשעבוד יהלומים מלוטשים. כיוון שהבנק מעוניין בתמורה הכספית ולא ביהלומים עצמם, הוא ממיר את היהלומים שניתנו לו כערבות, לכסף מזומן. הבנק, כמתחייב בחוק, העביר את היהלומים למתווך אשר אמון על מכירתם של היהלומים בשוק הפרטי והעברת הכסף לבנק.

על פי נוהל העבודה שהתקבע עם השנים, המתווך העביר את היהלומים לחברת "ברק יהלומים בע"מ" - אותה החברה ממש אשר הפקידה את היהלומים מלכתחילה, כתנאי לקבלת אשראי בבנק - כך נוצרה עסקה סיבובית, לפיה החברה הלווה מחזיקה בידיה גם בהלוואה וגם ביהלומים. אך לבסוף, הבנק נותר ללא היהלומים וללא הכסף שחברת היהלומים השתמשה בו לצורכי אשראי.

הבנק, שהבין שחברת "ברק יהלומים בע"מ" לא עומדת בהתחייבויותיה להחזרת ההלוואה, וחשש כי יוסבו לו הפסדים, תבע את המתווך בטענה כי הפר את ההסכם שחתם עם הבנק ומסר את היהלומים לחברה בלי שקיבל את הסכמת הבנק.

כאמור, בית המשפט דחה את התביעה וקיבל דווקא את טענת הנתבע כי תפקידו בעסקה היה פורמלי והסתכם בקבלת היהלומים, העברתם למשרדי החברה והעברת התמורה לבנק, כמו גם כי פעילותו של הנתבע לאורך השנים הייתה בידיעתו ובעידודו של הבנק.