איירפורט סיטי
צילום: Istock

הערכת שווי: איירפורט סיטי נסחרת בדיסקאונט של 20%

הערכות שווי שיצאו במסגרת מיזוג אקויטל-יואל מעניקות תימחורים נדיבים למניות הקבוצה. איירפורט סיטי נסחרת במכפיל ההון הנמוך ביותר ביחס לחברות נדל"ן בבורסה
אלי שמעוני |

הערכות שווי שפורסמו במסגרת מיזוג אקויטל-יואל מעניקות תמחור נדיב למניות הקבוצה. מעריך השווי, חברת MNS consulting, מעריך כי רוב מניות הקבוצה נסחרות עמוק מתחת לשווי הכלכלי שלהן.

הערכת השווי מעניקה לאיירפורט סיטי שווי של 7.5 מיליארד שקל, הגבוה בכ-25% לעומת שווי השוק של החברה בבורסה. מעריכי השווי השתמשו במספר שיטות, בהן הערכת הנדל"ן של החברה וכן שיטות השוואה לעומת חברות נדל"ן בורסאיות אחרות.

ארפורט סיטי -1.22%

מהשוואה לחברות נדל"ן מקבילות עולה כי מכפיל ההון (יחס שווי השוק להון העצמי) של איירפורט סיטי נמוך ביחס לחברות נדל"ן אחרות. מכפיל ההון של החברה עומד על 0.98 בלבד, לעומת מכפיל הון ממוצע של 1.2 בקרב חברות הנדל"ן שנסקרו (גב ים, עזריאלי, אמות, אלוני חץ ומליסרון). הנתון בזמן ההכנת הערכת השווי (שנעשתה ב-31 באוקטובר) עמד על 0.8, אולם מאז המניה עלתה.

חברת נפטא -1.27%  המחזיקה בשותפות הגז ישראמקו מקבל הערכת שווי של 3.7 מיליון שקל, לעומת שווי שוק של 2.36 מיליון שקל, כלומר נסחרת בדיסקאונט של 33%. מלבד השליטה בישראמקו שנסחרת בת"א, מחזיקה נפטא בישראמקו אינק. מדובר על חברה אמריקאית הנסחרת בנאסד"ק (ולא על שותפות ישראמקו הנסחרת בבורסה של ת"א). השותפות הישראלית והחברה האמריקאית הן למעשה חברות אחיות, שנפטא מחזיקה בשתיהן. הנכס העיקרי של ישראמקו אינק הוא הזכות לקבל תמלוגים ממאגר תמר. ישראמקו אינק נסחרת בנאסד"ק לפי שווי שוק של כ-320 מיליון דולר. 

ישראמקו יהש -0.95%

ערכה של חברת יואל, לפי הערכת השווי, נאמד על 4.95 מיליארד שקל. בעוד שווי השוק בבורסה עומד על כ-4 מיליארד שקל. חשוב לציין כי מעריך השווי הפחית לצורך העבודה את מניות יואל המוחזקות על ידי נפטא (15%), לכן ההשוואה הרלוונטית היא מול שווי של 3.4 מיליארד שקל, ולא בהשוואה לשווי השוק המלא.

קיראו עוד ב"שוק ההון"

מפנקים את המזמין?

חשוב לקרוא את הערכות השווי בהסתכלות מעט ביקורתית, שכן הערכות שווי המוזמנות לצורך מיזוג נוהגות "לפרגן" למזמין העבודה, במקרה הזה דירקטורים בחברת יואל. אולם הנתונים העולים מהערכת השווי מצביעים כי החברות נסחרות בדיסקאונט מהותי על מחיר השוק.

חלק מהפער יכול להיות מוסבר בחוסר השקיפות של הפירמידה של קבוצת החברות. אקויטל היא החברה הציבורית אשר נמצאת במעלה הפירמדיה. מתחתיה החברות יואל, נפטא ואיירפורט סיטי. הנכסים העיקריים של הקבוצה הם מתחם איירפורט סיטי ליד נתב"ג ושותפות ישראמקו - בעלת 29% משדה הגז תמר.

באופן רשמי הקבוצה נשלטת בידי חיים צוף, אך קיימת הנחה, שגובתה בין השאר על ידי הצהרות של שר האוצר משה כחלון, כי איש העסקים קובי מימון הוא בעל השליטה בקבוצה. חוסר שקיפות זה, והמיסתורין סביב השליטה בחברה, גורם לחלק מהמשקיעים חוסר נוחות.

מבנה הקבוצה לפני המיזוג

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ישי דוידי קרן פימי
צילום: BIZTV

פימי מנפיקה את עמל לפי שווי של 2.7-3 מיליארד שקל

דליה קורקין המנכ"לית "שווה" קרוב ל-600 מיליון שקל, פימי שילשה את השווי בתוך 3.5 שנים; מגדל ופועלים אקוויטי גם הצטרפו לחגיגה עם רווח של קרוב ל-100%

רן קידר |
נושאים בכתבה פימי

קבוצת עמל ומעבר המובילה בישראל בשירותי סיעוד ביתי, טיפול במתמודדי נפש, טיפול באוכלוסיות מיוחדות והפעלת בתי אבות סיעודיים, שבבעלות קרן פימי (49.5%), דליה קורקין (14.4%), פועלים אקוויטי (20%) ומגדל (16.1%) יוצאת להנפקה בבורסה בתל אביב לפי שווי מוערך של כ-2.7-3 מיליארד שקל (לפני הכסף). 

הקבוצה מציגה גידול בכל הפרמטרים, מרחיבה פעילותה לתחומים חדשים ופועלת בשוקי יעד בעלי צמיחה משמעותית. בשנים עשר החודשים שהסתיימו ביוני 2025, הקבוצה הציגה מחזור של כ-2.2 מיליארד שקל  ורווח נקי בסך של כ- 139 מיליון שקל. בשנים עשר החודשים האחרונים הרווח התפעולי של הקבוצה עמד על כ- 200 מיליון שקל. 

הקבוצה חילקה בשלוש השנים האחרונות דיבידנדים בסך של כ-300 מיליון שקל. 

עמל ומעבר, שהוקמה בשנת 1988, הינה חברת הסיעוד, השיקום והטיפול המובילה בישראל. בשנת 2022 נרכשה ע"י קרן פימי,כשמאז שוויה עולה יותר מפי 2.5. הקבוצה מעסיקה היום כ- 29 אלף עובדים.

הקבוצה פועלת בארבעה מגזרי פעילות מרכזיים:

·         סיעוד ביתי – מתן שירותי סיעוד ביתיים לכ-32,000 מטופלים דרך 37 סניפים ברחבי ישראל.

רובי ריבלין יצחק נבון נשיא בגובה העיניים
צילום: מתוך הסרט

הנשיא ממשיך לעשות בושות...

אחרי אלקטריאון ופרסומת ליכין, הנשיא לשעבר רובי ריבלין מצטרף לחברה חדשה, הפעם בתחום הקריפטו

תמיר חכמוף |

רובי ריבלין, הנשיא לשעבר של מדינת ישראל, שוב נושא את התואר נשיא והפעם כנשיא ייצוגי ויועץ לדירקטוריון של החברה הממוזגת BitCore Capital - פליינג ספארק פליינג ספארק -4.67%  , שתפעל להשקעה מוסדית בביטקוין ובפיתוח השקל הדיגיטלי.

זו אינה הפעם הראשונה שבה ריבלין משאיל את שמו לחברה עסקית לאחר סיום כהונתו, אך בכל פעם עולה התהייה, איפה עובר הגבול בין מוניטין ציבורי לשירות אינטרסים פרטיים? ריביין הוא לא כלכלן מזהיר, הוא גם לא מנהל מוכר וגם לא משקיע טוב. הבחירות שלו עד עכשיו מלמדות שעדיף שהיה משאיר את הטייטל המכובד שלו שלא בשימוש. אלקטריאון איבדה את רוב ערכה מאז שהוא נכנס אליה. אולי הוא קיבל ערמה של כסף - אבל למה למכור את השם הכל כל כך מכובד - "נשיא לשעבר". העסק החדש שאליו הוא נכנס זה עסק קריפטו. קריפטו בהגדרה זה עסק מפוקפק כי אף אחד לא יודע להסביר אם יש לזה ערך כלכלי אמיתי. רבים משתכנעים להשקיע שם כי זה עולה, אבל היו בהיסטוריה בועות ארוכות וענקיות שבסוף. התפוצצו. הביטקוין אולי יישאר, הטכנולוגיה שמניעה אותו חשובה, אבל השיטה, והערך ישתנו בהמשך. זה יכול להיות עוד שנה או עוד 5 או 10 שנים, אבל אי אפשר להחזיק ערך מנופח על פני אינסוף.   

במקרה הנוכחי, החברה שבה ישמש ריבלין נשיא ייצוגי מציגה מודל של שילוב בין השקעות בביטקוין לבין פיתוח שקל דיגיטלי תחת רגולציה שווייצרית. היא מצפה לגייס עשרות מיליוני שקלים בהנפקה בתל אביב, ומתהדרת בשמות בכירים נוספים כמו יוחנן דנינו ויזהר שי. בינתיים היאט בעצם שלד בורסאי. זהו. נשיא המדינה לשעבר בוחר להיות יו"ר של שלד בורסאי. 

שוק הקריפטו בישראל עדיין סובל מחוסר ודאות רגולטורית ומחשדנות ציבורית, והצטרפותו של נשיא לשעבר עלולה להעניק למהלך מעטפת אמון ציבורית. השאלה במקרה הזה, עד כמה ריבלין, שדרכו הציבורית והערכית מוכרת היטב, באמת מבין את המורכבות הטכנולוגית והרגולטורית של עולם המטבעות הדיגיטליים, והאם תפקידו כאן הוא מהותי או בעיקר תדמיתי?

לא הפעם הראשונה

מעט לאחר סיום כהונתו כנשיא, בקיץ 2021, מונה ריבלין ל-"נשיא החברה" באלקטריאון אלקטריאון -3.34%   אז חברה צעירה בבורסה בתחום הכבישים החכמים. על פי הודעת החברה אז, תפקידו היה "לקדם שיתופי פעולה עם ממשלות וחברות גלובליות". הצעד עורר ביקורת ציבורית נרחבת, במיוחד מצד מי שטענו כי מדובר במינוי סמלי שמטרתו העיקרית פתיחת דלתות וגיוס אמון ציבורי. בעת המינוי, מניית אלקטריאון איבדה כ-50% מהשיא שרשמה באותה השנה, ורבים תהו האם ריבלין בחר נכון כשהצטרף למיזם עתיר הפסדים. מאז המינוי ועד היום למי שתהה, המניה איבדה עוד כ-60% ונעשו גיוסים ודילולים בדרך.