מחבלי חמאס עצורים
צילום: דובר צהל

השפעות המלחמה; מעל 20 אלף אסירים בישראל, כמעט 50% מהם ביטחוניים; מה הממשלה מתכננת לעשות?

מנתוני שירות בתי הסוהר עולה כי הצפיפות בבתי הכלא עולה מדי יום וכי מתחילת המלחמה מצבת הכלואים עלתה ב-3,850 אסירים, כאשר בסך הכל יש 20,200 כלואים. פסיקת בג"צ (מ-2017) מחייבת מרחב מחיה מינימלי לאסיר, של 3 מ"ר, ולכן יש צורך בחקיקה שתאפשר את המשך מצב החירום הנוכחי. האם יש פתרונות נוספים?
נחמן שפירא | (12)

מאז פרצה המלחמה עברו כבר 103 ימים, אחת השפעות של המלחמה היא על כמות הכלואים בבתי הכלא בישראל שעלתה בצורה משמעותית, בעקבות מעצרם של אלפי מחבלים פלשתינים. כמות האסורים מגיעה כיום לכמות של מעל 20 אלף אסירים. בשב"ס כזכור טענו בדיון בכנסת לפני שבועיים וחצי כי ביכולתם להכיל רק עד כ-20 אלף אסירים.

באותו דיון החליטה הוועדה לביטחון לאומי להאריך לפי סעיף 19כ לפקודת בתי הסוהר עד היום, את אירוע החירום הכליאתי שמאפשר לשב"ס להחזיק במאסר את האסירים בצפיפות הנוכחית. הסיבה לצורך בחקיקה היא משום שלאור העלייה בכמות האסורים הם מוחזקים בצפיפות של פחות מ-3 מ"ר לאסיר, וזאת בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון.

לאור תום זמן ההארכה, התכנסה הוועדה לביטחון לאומי לאשר את הצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר - מצב חירום כליאתי לקריאה שנייה ושלישית. ההצעה תאפשר את הארכת תוקפה של הוראת השעה, ב-4 חודשים, במסגרתה, השר לביטחון לאומי, באישור הממשלה והוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, יוכל להכריז על מצב חירום כליאתי ולאפשר את החריגה מהוראות הדין לעניין שטח מחיה בבתי הסוהר(מינימום 3 מ"ר לאסיר). בנוסך אישרה הוועדה להאריך בינתיים עד העברת החוק במליאת הכנסת, את תוקף הכרזתו של השר על מצב חירום כליאתי עד ה-18 בפברואר. 

מעצר מחבלים צילום דובר צהל

  מעצר מחבלי חמאס בעזה. צילום דובר צה"ל

 

עלייה של כמעט 4,000 אסירים ב-3 חודשים

לדברי סגד אליאסף זכאי, משירות בתי הסוהר מתחילת המלחמה מצבת הכלואים עלתה ב-3,850 כלואים. (מ-16,350 ל-20,200). כ-300 מהם באוכלוסיית הפליליים (עלייה  מ- 11,100  ל-11,400)  וביטחוניים עלייה של 3,550 (עלייה מ-5,240 ל-8,780).

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

במשרד לביטחון פנים מסבירים כי "בעת זו אין בפעולות המקודמות כדי לתת מענה לעלייה המשמעותית, המהירה והחדה בהיקפי הכלואים עקב המעצרים הרבים בתקופת מלחמת חרבות ברזל.  עלייה משמעותית זו בהיקפי הכלואים בתקופה כה קצרה הביאה לכדי מצב חירום כליאתי חמור, המצריך כאמור את הארכת הוראת השעה ואת התאמת הדין למצב החדש שעמו המדינה בכללותה ושירות בתי הסוהר בפרט, נדרשים להתמודד, כדי שיהיה אפשר לקלוט עוד עצורים, לצד קידומם של הפתרונות הנוספים".

כזכור באחד מהדיונים שנערכו בנושא חשף סג"ד אליאסף זכאי, ראש ענף תחום הכליאה בשב"ס כי "לגבי אסירים ביטחוניים, בממוצע בכל תא יש 10 אסירים. בבית הכלא קציעות יש תא מאסר של 45 מטרים ששוהים בו 30 אסירים ביטחוניים. וכי מעל ל-3,000 אסירים ישנים ללא מיטה על מזרון בלבד".

קיראו עוד ב"משפט"

 

אין כרגע פתרונות. מתי יהיו?

עו"ד אביב הסבירה כי  "חל עיכוב בפתיחת מתקן 'אלה' וההערכה היא כי הוא יפתח בתחילת מרץ". לדבריה, "יש צוות היגוי לאומי שהוסמך על ידי הקבינט הביטחוני אותו מוביל המל"ל שדנים בנושא החלופות. בהם: תוכנית שמקודמת בשב"ס של הוספת מתקני כליאה במתקנים ביטחוניים על ידי הסבת שטחים ציבוריים באגפים קיימים ובפריסה רחבה".

בנוסף טענה כי יש בחינה של השמשת אגף חדש עם 100 מקומות. וכן מנגנון שחרור מנהלי ונבחנת הצעת חוק במסגרתה תתאפשר חופשה מיוחדת לאסירים 45 ימים טרם שחרורם.

עו"ד עידו בן יצחק, היועץ המשפטי לוועדה, שאל מה קורה אם מחר בבוקר כאשר יגיע האסיר האחרון ששב"ס יוכל לקלוט? נציג המל"ל, יוסי מימון, טען כי יש תוכנית של תוספת 8,888  מקומות כליאה וכי יש אישור תקציבי מהאוצר והשלב ראשון אמור להיות מיושם תוך ארבעה חודשים.

בן יצחק הסביר כי בין היתר מקודמים הקמת אגפים בכלא 'קציעות' של 1,200 מקומות בכספות שיסתיימו בעוד שלוש שנים וכן נבחנת הסוגיה שמצריכה אישור של השר ושב"ס הקמת אגפי אוהלים לטווח המידי. 

הדיון בועדת ביטחון צילום דני שם טוב

  הדיון שעסק בנושא בוועדה לביטחון לאומי. צילום דני שם טוב, דוברות הכנסת

עו"ד אביב, העירה כי השר לביטחון לאומי מתנגד להקמת אוהלים במתקני שירות בתי הסוהר מבחינת שיקולי ביטחון וההשלכה של אחזקתם באוהלים. "גם בחינת כוח האדם והכספות נמצאים בבחינה". היו"ר פוגל העיר כי המלחמה לא נגמרת אבל הקיבולת נגמרת והחשש שעוד רגע נצטרך לבצע צעדים הומניטריים ונאלץ לשחרר אסירים בטחונים. זה בלתי אפשרי. "אנחנו צריכים להיות מקוריים ויוזמים יחד עם גורמים נוספים כמו משרד הביטחון עם הבינוי ומתקני הכליאה שלו". עו"ד גיל שפירא, מהסנגוריה הציבורית, אמר כי אף אחד מהצעדים עליהם דובר בדיונים לא יצאו לפועל. "לא החופשה המיוחדת לאסירים, לא צוות ההיגוי, לא הבינוי בכלא 'אלה' לא המשמורת בקהילה, ואני מניח שגם ששמעו כרגע לא יתבצע בזמן והנקודה הזו חייבת לעמוד לנגד הוועדה כשהיא באה לדון בהצעה הזו. יש כאן אי עשייה ומתן פתרונות וממשיכים להרע את התנאים. חייבים לבוא עם פתרונות מידיים לצד הצעת החוק".

ד"ר סיגל שהב, המרכז האקדמי למשפט ועסקים צינה כי "מבחינת האסירים הפליליים הוצעו פתרונות לאורך השנים בעקבות משבר כליאה. הגיע הזמן לתת פתרונות לזרם הנכנסים והיוצאים מבתי הסוהר. הפתרונות המידיים והיעילים בהם שתישקל שוב מדיניות המעצרים והחלטות וועדות השחרורים, שימוש באיזוק אלקטרוני ועוד. אנו משלמים מחיר יקר בהקשר של שיקום. יש לראות את הפגיעה המצטברת".

 

מוחזקים בצפיפות

כזכור, הסיבה לצורך בחקיקה היא משום שלאור העלייה בכמות האסורים הם מוחזקים בצפיפות של פחות מ-3 מ"ר לאסיר, וזאת בניגוד לפסיקת בג"ץ. בסעיף 11ב לפקודת בתי הסוהר נקבע כי לכל אסיר יהיו "מיטה, מזרן ושמיכות לשימושו האישי". במסגרת הוראת השעה שהסדירה את ההוראות החלות בעת מצב חירום כליאתי נקבע כי מנהל בית הסוהר יהיה רשאי להלין אסיר שלא על מיטה "רק בנסיבות שבהן לא ניתן לספק לו מיטה לתקופה קצרה ככל האפשר", וכי לאסיר שלא סופקה לו מיטה יסופק מזרן כפול.

 מרחב המחיה המינימלי, שממנו ניתן לחרוג בעת מצב החירום הכליאתי, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון (יוני 2017). בית המשפט קבע כי מרחב המחיה המינימלי לאסירים ולעצירים המוחזקים בבתי הסוהר צריך לעמוד על 4.5 מ"ר לפחות לאסיר בתא הכולל שירותים ומקלחת, וכן 4 מ"ר לפחות בתא שאינו כולל שירותים ומקלחת.

בית כלא צילום Getty images Israel

   פחות מ-3 מ"ר לאסיר. בית כלא צילום Getty images Israel  

החלטת בג"צ הגיעה לאחר עתירה שהגישה בנושא האגודה לזכויות האזרח, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ורופאים לזכויות אדם בשנת 2014. בשנת 2018 הגישה המדינה בקשה לבית המשפט לדחות את היישום ב-10 שנים, עד לשנת 2027. המדינה טענה כתוצאה מהפסיקה היא תיאלץ לבצע "שחרור המוני" של אסירים שיסכן את שלום הציבור. בנובמבר 2018 אישרה הכנסת את החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר המרחיב את השימוש במנגנון השחרור המנהלי (הגדלת תקופות השחרור).

בשנת 2019 הודיעה המדינה כי הפעימה הראשונה של פסק הדין בוצעה במלואה, וכי כל האסירים והעצורים מוחזקים בשטח מינימלי של 3 מ"ר. בשנת 2021 החליט בית המשפט כי יישום הפעימה השנייה של פסק הדין (4.5 מ"ר לכל אסיר) יוארך עד לסוף שנת 2022.

המדינה ביקשה לדחות את יישום פסק הדין עד ל-2027 ובג"צ קיבל את עמדת המדינה והאריך את זמן הביצוע עד לסוף שנת 2027.

תגובות לכתבה(12):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 12.
    אפשר לחפור מנהרות וסגור אותם שם . הם רגילים (ל"ת)
    עוזיאל 18/01/2024 21:58
    הגב לתגובה זו
  • 11.
    רק מציין ש 3-4 תאי גזים יפתרו צ'יק צ'ק את הבעיות (ל"ת)
    הפותר הלאומי 18/01/2024 18:39
    הגב לתגובה זו
  • 10.
    להרעיב למוות. אין הוגן מזה. (ל"ת)
    שדגכ 18/01/2024 17:59
    הגב לתגובה זו
  • 9.
    משה 18/01/2024 17:58
    הגב לתגובה זו
    דמוקרטיה חולנית כמו שלנו אין בשום מקום בעולם. הם צריכים להיות מחוסלים במקום. אין להם זכות לנשום
  • 8.
    מישל 18/01/2024 17:20
    הגב לתגובה זו
    הרי בנות הם כן מקבלים ...
  • 7.
    מבחינה כלכלית כדאי לקדם עונש מוות למחבלים (ל"ת)
    כלכלן 18/01/2024 16:24
    הגב לתגובה זו
  • 6.
    זו הסיבה למה מחבלים יש להרוג מיד בלי מעצר מיותר (ל"ת)
    אלכס 18/01/2024 15:52
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    פתרון חלקי לבעיה הזו (ולבעיה גדולה יותר) הוא עונש מוות (ל"ת)
    עונש מוות למחבלים 18/01/2024 15:45
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    רותי 18/01/2024 14:37
    הגב לתגובה זו
    הם לא חשבו שאחר כך יהיה להם צפוף בכלא חלאות סוף מעשה במחשבה תחילה
  • 3.
    יוסי 18/01/2024 13:46
    הגב לתגובה זו
    להוציא להורג את מחבלי הנוחבה זה הפיתרון
  • 2.
    צריך לממן מכספי המיסים הפלסטינים (ל"ת)
    18/01/2024 13:38
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    להכניס אותן למנהרות ככה יהיה מקום (ל"ת)
    ארקד 18/01/2024 13:38
    הגב לתגובה זו
לוד
צילום: תמר מצפי

מפקח על רישום מקרקעין אישר תמ״א 38 חרף התנגדות בעלי דירה

פסק הדין דן במקרה שבו שמונה מתוך תשעת בעלי הדירות בבניין בהרצליה חתמו על הסכם להריסה ובנייה מחדש, בעוד שדיירים באחת הדירות סירבו בטענה שהתמורה מקפחת ואינה משקפת את ערך דירתם. אף שגם לדבריהם דירתם תושבח בכ-400 אלף שקל, הם התעקשו כי מגיעה להם תמורה גבוהה בהרבה. המפקח דחה את התנגדותם וקבע כי האינטרס הציבורי בחיזוק מבנים גובר על הרצון למקסום רווח אישי

עוזי גרסטמן |

בשכונה שקטה בהרצליה, ברחוב אחד העם, ניצב בניין ותיק שבו תשע דירות. כמו בניינים רבים אחרים שנבנו בשנות החמישים והשישים, גם הוא תוכנן ללא תקן עמידות לרעידות אדמה וללא מיגון בסיסי מפני איומים ביטחוניים. כששמונה מבעלי הדירות בבניין התאגדו וחתמו על הסכם עם אלמוג להריסה ולבנייה מחדש של המבנה במסגרת תמ״א 38/2, הם סברו כי הצליחו להבטיח לעצמם חיזוק ראוי והזדמנות לחדש את סביבת מגוריהם. אלא שנותר גורם אחד שסירב לשתף פעולה - בעלי דירה יחידה בקומה השלישית, שלהם מוצמד גם גג רחב ידיים.

אותם בעלי דירה, יאיר אבן זוהר וורד גורן, טענו כי דירת התמורה שהוצעה להם מקפחת ואינה משקפת את הזכויות המיוחדות שברשותם. לדבריהם, שטח הדירה שנלקח בחשבון בחישוב התמורות היה על פי היתר בנייה ישן, 99.4 מ"ר, בעוד שבפועל דירתם משתרעת על יותר מ-106 מ"ר. לכך נוספו טענות לגבי שוויו של הגג הצמוד בשטח כמעט 98 מ"ר וזכויות בנייה נוספות שלא נוצלו, לטענתם בהיקף של 23 מ"ר. "מדובר בפגיעה קשה ומהותית בקנייננו ובהפרת עקרון השוויון", הם טענו, ואף העריכו את הנזק הכלכלי שנגרם להם בכ-1.2 מיליון שקל.

מנגד, יתר בעלי הדירות טענו כי מדובר בפרויקט הכרחי, שמטרתו חיזוק הבית המשותף ולא העשרת מי מבעליו. הם הזכירו כי שמונה מתוך תשעת הדיירים חתמו על ההסכם, וכי גם הדירה הדומה לזו של הנתבעים - דירת גג אחרת בבניין - קיבלה את אותן תמורות בדיוק ובעליה הסכימו להן. "עצם העובדה שדירת הנתבעים צפויה להיות מושבחת בלפחות 400 אלף שקל, לפי חוות דעת שמאית מטעמם, מוכיחה שהתנגדותם אינה נובעת מפגיעה אמיתית בקניינם אלא מציפייה להגדלת הרווח", טענו השכנים.

מבחן של שוויון מהותי-כמותי

המפקח על רישום המקרקעין, ארז שטיינברג, בחן את מכלול הטענות. הוא ציין כי לפי ההסכם יקבלו הנתבעים דירה חדשה בקומה השישית בשטח של 120.43 מ"ר, הכוללת ממ"ד, מרפסת שמש, חניה ומעלית - תוספות משמעותיות ביחס לדירתם הישנה. "אין חולק כי ערכה של דירת הנתבעים יעלה כתוצאה מהפרויקט", הוא כתב בהחלטתו, ואף הדגיש כי שמאי מטעם הנתבעים עצמו העריך את דירת התמורה ב-4.215 מיליון שקל, לעומת 3.82 מיליון שקל - השווי של הדירה המקורית. שטיינברג התעכב על עקרון השוויון בתמורות - סוגיה שמלווה פרויקטים רבים של תמ״א. הוא הזכיר כי בפסיקה נקבע שהמבחן הוא "שוויון מהותי־כמותי", כלומר האם כל בעלי הדירות מקבלים תוספת שטח דומה מבחינת היקפה, ולא בהכרח שווי כלכלי זהה. לדבריו, "דירת התמורה לנתבעים צולחת את המבחן המהותי־כמותי, שהותווה בפסיקה", שכן היא קיבלה את אותן תוספות כמו הדירה הדומה לה בבניין.

בנוגע לטענת חוסר הכדאיות הכלכלית בשל "רווח יזמי מופרז", קבע המפקח כי אין לקבלה. בעוד שהמומחה מטעם הנתבעים טען לרווחיות של 62%, המומחה שמונה מטעם התובעים קבע כי מדובר בכ-16% בלבד - שיעור גבולי לפרויקט מהסוג הזה. שטיינברג קיבל את עמדת התובעים והבהיר כי, "בעלי הדירות זכאים לתמורה סבירה והוגנת, אך לאו דווקא לחלוקה שווה של רווחי הפרויקט בינם לבין יזמיו". הוא הדגיש כי הנתבעים לא הציגו חלופה קונקרטית אחרת ולא הראו יזם מוכן לבצע את הפרויקט בתנאים טובים יותר.

אתר בנייה פינוי בינוי תמ"א נדל"ן נדלן רמת גן
צילום: מורן ישעיהו

סירב לחתום על ליווי בנקאי לתמ"א - וישלם ביוקר

בית משפט השלום בתל אביב קבע כי סירובו של דייר בבניין בתל אביב לחתום על מסמכי הליווי לצורך פרויקט הריסה ובנייה, אחרי שכבר התחייב לעשות זאת, היווה הפרה של התחייבות חוזית, וחייב אותו בפיצוי יומי של 3,000 שקל עבור כל יום של עיכוב - שהגיע לסכום כולל של 261 אלף שקל. השופטת הדגישה כי חתימתו על ההסכם מחייבת אותו, גם אם לטענתו הוא לא הבין על מה הוא חותם

עוזי גרסטמן |

בבניין ישן ברחוב ויצמן בתל אביב החלו לפני כמה שנים בעלי הדירות לקדם פרויקט התחדשות עירונית במסלול תמ"א 38/2, שבמסגרתו נהרס הבניין ובמקומו יוקם בניין חדש ומודרני. את היוזמה הובילה יצחק עפר חברה לבנין ופתוח, ששימשה יזמית וקבלנית של הפרויקט. אלא שלא כל הדיירים הצטרפו בקלות. אחד מהם, אמיר קנגון, סירב במשך תקופה ארוכה לחתום על הסכם התמ"א, מה שגרר הליכים משפטיים בפני המפקחת על רישום מקרקעין בתל אביב.

לאחר מאבק ממושך הגיעו הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין אצל המפקחת, שבמסגרתו התחייבו קנגון ורעייתו לחתום על הסכם התמ"א ועל כל נספחיו, לרבות מסמכי הליווי הבנקאי, בתמורה לתשלום בסכום של 200 אלף שקל שישולם להם באמצעות היזם וכן החזר הוצאות משפטיות. נקבע גם כי איחור בפינוי הדירה או באי חתימה על המסמכים יגרור קנס יומי בסכום של 3,000 שקל. בהמשך אף תוקנו ההסכמות ונקבע כי חתימתם תינתן בתוך שבעה ימים ממועד שבו יקבלו הודעה כי המסמכים מוכנים.

אף שהכספים שולמו במלואם והנתבע אף חתם על הסכם התמ"א, הוא סירב לחתום על מסמכי הליווי הבנקאי. דיירי הבניין פנו שוב למפקחת בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, ובדיון נוסף התחייב קנגון בפעם השלישית לחתום. כשגם הההתחייבות זו לא קוימה, התירה המפקחת לעורך הדין של הדיירים לחתום בשמו, ולאחר ניסיונות שכנוע רבים נחתמו המסמכים על ידי באת כוח התובעת במקומו.

היזמית תבעה 1.28 מיליון שקל

חברת היזמות הגישה לבית משפט השלום תביעה כספית נגד הדייר, על סכום כולל של 1.28 מיליון שקל, שכללה הן דרישה לפיצוי מוסכם בסכום של מיליון שקל בעקבות הפרת הסכם התמ"א, והן תביעה לפיצוי יומי של 3,000 שקל החל ממועד אישור המסמכים ועד ליום בו נחתמו בפועל. החברה טענה כי בהתאם להסכם התמ"א וההסכמות שקיבלו תוקף של פסקי דין, חלה על הנתבע חובה ברורה לחתום על מסמכי הליווי, וההפרה הזו גרמה לעיכוב משמעותי בפרויקט.

מנגד, טען קנגון כי הוא כלל לא מחויב לשלם דבר, וכי אפילו חתימתו על הסכם התמ"א נעשתה בלית ברירה ותחת הנחיית עורך דינו דאז, מבלי שהבין על מה הוא חותם. לדבריו, היזם לא מילא את כל התחייבויותיו כלפיו, ובפרט לא שילם לו את מלוא ההוצאות המשפטיות כפי שנפסקו. הנתבע אף טען כי היתר הבנייה התקבל במרמה וכי עורך דינו "מכר אותו" ועשה יד אחת עם היזם.