מחבלי חמאס עצורים
צילום: דובר צהל

השפעות המלחמה; מעל 20 אלף אסירים בישראל, כמעט 50% מהם ביטחוניים; מה הממשלה מתכננת לעשות?

מנתוני שירות בתי הסוהר עולה כי הצפיפות בבתי הכלא עולה מדי יום וכי מתחילת המלחמה מצבת הכלואים עלתה ב-3,850 אסירים, כאשר בסך הכל יש 20,200 כלואים. פסיקת בג"צ (מ-2017) מחייבת מרחב מחיה מינימלי לאסיר, של 3 מ"ר, ולכן יש צורך בחקיקה שתאפשר את המשך מצב החירום הנוכחי. האם יש פתרונות נוספים?
נחמן שפירא | (12)

מאז פרצה המלחמה עברו כבר 103 ימים, אחת השפעות של המלחמה היא על כמות הכלואים בבתי הכלא בישראל שעלתה בצורה משמעותית, בעקבות מעצרם של אלפי מחבלים פלשתינים. כמות האסורים מגיעה כיום לכמות של מעל 20 אלף אסירים. בשב"ס כזכור טענו בדיון בכנסת לפני שבועיים וחצי כי ביכולתם להכיל רק עד כ-20 אלף אסירים.

באותו דיון החליטה הוועדה לביטחון לאומי להאריך לפי סעיף 19כ לפקודת בתי הסוהר עד היום, את אירוע החירום הכליאתי שמאפשר לשב"ס להחזיק במאסר את האסירים בצפיפות הנוכחית. הסיבה לצורך בחקיקה היא משום שלאור העלייה בכמות האסורים הם מוחזקים בצפיפות של פחות מ-3 מ"ר לאסיר, וזאת בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון.

לאור תום זמן ההארכה, התכנסה הוועדה לביטחון לאומי לאשר את הצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר - מצב חירום כליאתי לקריאה שנייה ושלישית. ההצעה תאפשר את הארכת תוקפה של הוראת השעה, ב-4 חודשים, במסגרתה, השר לביטחון לאומי, באישור הממשלה והוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, יוכל להכריז על מצב חירום כליאתי ולאפשר את החריגה מהוראות הדין לעניין שטח מחיה בבתי הסוהר(מינימום 3 מ"ר לאסיר). בנוסך אישרה הוועדה להאריך בינתיים עד העברת החוק במליאת הכנסת, את תוקף הכרזתו של השר על מצב חירום כליאתי עד ה-18 בפברואר. 

מעצר מחבלים צילום דובר צהל

  מעצר מחבלי חמאס בעזה. צילום דובר צה"ל

 

עלייה של כמעט 4,000 אסירים ב-3 חודשים

לדברי סגד אליאסף זכאי, משירות בתי הסוהר מתחילת המלחמה מצבת הכלואים עלתה ב-3,850 כלואים. (מ-16,350 ל-20,200). כ-300 מהם באוכלוסיית הפליליים (עלייה  מ- 11,100  ל-11,400)  וביטחוניים עלייה של 3,550 (עלייה מ-5,240 ל-8,780).

במשרד לביטחון פנים מסבירים כי "בעת זו אין בפעולות המקודמות כדי לתת מענה לעלייה המשמעותית, המהירה והחדה בהיקפי הכלואים עקב המעצרים הרבים בתקופת מלחמת חרבות ברזל.  עלייה משמעותית זו בהיקפי הכלואים בתקופה כה קצרה הביאה לכדי מצב חירום כליאתי חמור, המצריך כאמור את הארכת הוראת השעה ואת התאמת הדין למצב החדש שעמו המדינה בכללותה ושירות בתי הסוהר בפרט, נדרשים להתמודד, כדי שיהיה אפשר לקלוט עוד עצורים, לצד קידומם של הפתרונות הנוספים".

כזכור באחד מהדיונים שנערכו בנושא חשף סג"ד אליאסף זכאי, ראש ענף תחום הכליאה בשב"ס כי "לגבי אסירים ביטחוניים, בממוצע בכל תא יש 10 אסירים. בבית הכלא קציעות יש תא מאסר של 45 מטרים ששוהים בו 30 אסירים ביטחוניים. וכי מעל ל-3,000 אסירים ישנים ללא מיטה על מזרון בלבד".

קיראו עוד ב"משפט"

 

אין כרגע פתרונות. מתי יהיו?

עו"ד אביב הסבירה כי  "חל עיכוב בפתיחת מתקן 'אלה' וההערכה היא כי הוא יפתח בתחילת מרץ". לדבריה, "יש צוות היגוי לאומי שהוסמך על ידי הקבינט הביטחוני אותו מוביל המל"ל שדנים בנושא החלופות. בהם: תוכנית שמקודמת בשב"ס של הוספת מתקני כליאה במתקנים ביטחוניים על ידי הסבת שטחים ציבוריים באגפים קיימים ובפריסה רחבה".

בנוסף טענה כי יש בחינה של השמשת אגף חדש עם 100 מקומות. וכן מנגנון שחרור מנהלי ונבחנת הצעת חוק במסגרתה תתאפשר חופשה מיוחדת לאסירים 45 ימים טרם שחרורם.

עו"ד עידו בן יצחק, היועץ המשפטי לוועדה, שאל מה קורה אם מחר בבוקר כאשר יגיע האסיר האחרון ששב"ס יוכל לקלוט? נציג המל"ל, יוסי מימון, טען כי יש תוכנית של תוספת 8,888  מקומות כליאה וכי יש אישור תקציבי מהאוצר והשלב ראשון אמור להיות מיושם תוך ארבעה חודשים.

בן יצחק הסביר כי בין היתר מקודמים הקמת אגפים בכלא 'קציעות' של 1,200 מקומות בכספות שיסתיימו בעוד שלוש שנים וכן נבחנת הסוגיה שמצריכה אישור של השר ושב"ס הקמת אגפי אוהלים לטווח המידי. 

הדיון בועדת ביטחון צילום דני שם טוב

  הדיון שעסק בנושא בוועדה לביטחון לאומי. צילום דני שם טוב, דוברות הכנסת

עו"ד אביב, העירה כי השר לביטחון לאומי מתנגד להקמת אוהלים במתקני שירות בתי הסוהר מבחינת שיקולי ביטחון וההשלכה של אחזקתם באוהלים. "גם בחינת כוח האדם והכספות נמצאים בבחינה". היו"ר פוגל העיר כי המלחמה לא נגמרת אבל הקיבולת נגמרת והחשש שעוד רגע נצטרך לבצע צעדים הומניטריים ונאלץ לשחרר אסירים בטחונים. זה בלתי אפשרי. "אנחנו צריכים להיות מקוריים ויוזמים יחד עם גורמים נוספים כמו משרד הביטחון עם הבינוי ומתקני הכליאה שלו". עו"ד גיל שפירא, מהסנגוריה הציבורית, אמר כי אף אחד מהצעדים עליהם דובר בדיונים לא יצאו לפועל. "לא החופשה המיוחדת לאסירים, לא צוות ההיגוי, לא הבינוי בכלא 'אלה' לא המשמורת בקהילה, ואני מניח שגם ששמעו כרגע לא יתבצע בזמן והנקודה הזו חייבת לעמוד לנגד הוועדה כשהיא באה לדון בהצעה הזו. יש כאן אי עשייה ומתן פתרונות וממשיכים להרע את התנאים. חייבים לבוא עם פתרונות מידיים לצד הצעת החוק".

ד"ר סיגל שהב, המרכז האקדמי למשפט ועסקים צינה כי "מבחינת האסירים הפליליים הוצעו פתרונות לאורך השנים בעקבות משבר כליאה. הגיע הזמן לתת פתרונות לזרם הנכנסים והיוצאים מבתי הסוהר. הפתרונות המידיים והיעילים בהם שתישקל שוב מדיניות המעצרים והחלטות וועדות השחרורים, שימוש באיזוק אלקטרוני ועוד. אנו משלמים מחיר יקר בהקשר של שיקום. יש לראות את הפגיעה המצטברת".

 

מוחזקים בצפיפות

כזכור, הסיבה לצורך בחקיקה היא משום שלאור העלייה בכמות האסורים הם מוחזקים בצפיפות של פחות מ-3 מ"ר לאסיר, וזאת בניגוד לפסיקת בג"ץ. בסעיף 11ב לפקודת בתי הסוהר נקבע כי לכל אסיר יהיו "מיטה, מזרן ושמיכות לשימושו האישי". במסגרת הוראת השעה שהסדירה את ההוראות החלות בעת מצב חירום כליאתי נקבע כי מנהל בית הסוהר יהיה רשאי להלין אסיר שלא על מיטה "רק בנסיבות שבהן לא ניתן לספק לו מיטה לתקופה קצרה ככל האפשר", וכי לאסיר שלא סופקה לו מיטה יסופק מזרן כפול.

 מרחב המחיה המינימלי, שממנו ניתן לחרוג בעת מצב החירום הכליאתי, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון (יוני 2017). בית המשפט קבע כי מרחב המחיה המינימלי לאסירים ולעצירים המוחזקים בבתי הסוהר צריך לעמוד על 4.5 מ"ר לפחות לאסיר בתא הכולל שירותים ומקלחת, וכן 4 מ"ר לפחות בתא שאינו כולל שירותים ומקלחת.

בית כלא צילום Getty images Israel

   פחות מ-3 מ"ר לאסיר. בית כלא צילום Getty images Israel  

החלטת בג"צ הגיעה לאחר עתירה שהגישה בנושא האגודה לזכויות האזרח, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ורופאים לזכויות אדם בשנת 2014. בשנת 2018 הגישה המדינה בקשה לבית המשפט לדחות את היישום ב-10 שנים, עד לשנת 2027. המדינה טענה כתוצאה מהפסיקה היא תיאלץ לבצע "שחרור המוני" של אסירים שיסכן את שלום הציבור. בנובמבר 2018 אישרה הכנסת את החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר המרחיב את השימוש במנגנון השחרור המנהלי (הגדלת תקופות השחרור).

בשנת 2019 הודיעה המדינה כי הפעימה הראשונה של פסק הדין בוצעה במלואה, וכי כל האסירים והעצורים מוחזקים בשטח מינימלי של 3 מ"ר. בשנת 2021 החליט בית המשפט כי יישום הפעימה השנייה של פסק הדין (4.5 מ"ר לכל אסיר) יוארך עד לסוף שנת 2022.

המדינה ביקשה לדחות את יישום פסק הדין עד ל-2027 ובג"צ קיבל את עמדת המדינה והאריך את זמן הביצוע עד לסוף שנת 2027.

תגובות לכתבה(12):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 12.
    אפשר לחפור מנהרות וסגור אותם שם . הם רגילים (ל"ת)
    עוזיאל 18/01/2024 21:58
    הגב לתגובה זו
  • 11.
    רק מציין ש 3-4 תאי גזים יפתרו צ'יק צ'ק את הבעיות (ל"ת)
    הפותר הלאומי 18/01/2024 18:39
    הגב לתגובה זו
  • 10.
    להרעיב למוות. אין הוגן מזה. (ל"ת)
    שדגכ 18/01/2024 17:59
    הגב לתגובה זו
  • 9.
    משה 18/01/2024 17:58
    הגב לתגובה זו
    דמוקרטיה חולנית כמו שלנו אין בשום מקום בעולם. הם צריכים להיות מחוסלים במקום. אין להם זכות לנשום
  • 8.
    מישל 18/01/2024 17:20
    הגב לתגובה זו
    הרי בנות הם כן מקבלים ...
  • 7.
    מבחינה כלכלית כדאי לקדם עונש מוות למחבלים (ל"ת)
    כלכלן 18/01/2024 16:24
    הגב לתגובה זו
  • 6.
    זו הסיבה למה מחבלים יש להרוג מיד בלי מעצר מיותר (ל"ת)
    אלכס 18/01/2024 15:52
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    פתרון חלקי לבעיה הזו (ולבעיה גדולה יותר) הוא עונש מוות (ל"ת)
    עונש מוות למחבלים 18/01/2024 15:45
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    רותי 18/01/2024 14:37
    הגב לתגובה זו
    הם לא חשבו שאחר כך יהיה להם צפוף בכלא חלאות סוף מעשה במחשבה תחילה
  • 3.
    יוסי 18/01/2024 13:46
    הגב לתגובה זו
    להוציא להורג את מחבלי הנוחבה זה הפיתרון
  • 2.
    צריך לממן מכספי המיסים הפלסטינים (ל"ת)
    18/01/2024 13:38
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    להכניס אותן למנהרות ככה יהיה מקום (ל"ת)
    ארקד 18/01/2024 13:38
    הגב לתגובה זו
פרישה פנסיה זקן
צילום: Pixabay

קשיש ערירי הוריש הכל למטפלת, המדינה התנגדה - וניצחה

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קיבל את התנגדות המדינה וקבע כי קשיש ערירי בן 80 לא היה כשיר לערוך את הצוואה, וכי המטפלת שלו - הזוכה היחידה - הפעילה עליו השפעה בלתי הוגנת, ואף היתה מעורבת בעריכתה. פסק הדין שופך אור על מקרה חריג, שבו המדינה עצמה התערבה כדי להגן על עיזבון של אדם חסר ישע

עוזי גרסטמן |

בערוב ימיו, כשהבדידות כבר מכבידה והזיכרון נסדק, מצא את עצמו קשיש ערירי מבאר שבע מוקף בדמות אחת מרכזית בחייו: אשה שנכנסה לביתו בתחילה כדי לנקות, לבשל ולעזור, ובהמשך נהפכה, כך לפחות לפי הצוואה, ל“בת שלא היתה לו”. שלוש שנים לאחר מכן, כשאותו קשיש כבר אינו בין החיים, מצאה עצמה אותה אשה עומדת מול התנגדות חריגה וחריפה של המדינה, שטענה כי הצוואה שבידיה אינה מבטאת רצון חופשי אלא תוצאה של ניצול, תלות והשפעה בלתי הוגנת. בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קיבל את ההתנגדות במלואה, פסל את הצוואה וחייב את המבקשת בהוצאות משפט כבדות לקופת המדינה.

פסק הדין, שניתן על ידי סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, השופטת רותם קודלר עיאש, עוסק בצוואה שערך המנוח בנובמבר 2018, כשהיה בן 80, שלוש שנים לפני פטירתו. המנוח היה אלמן, ללא ילדים וללא קרובי משפחה, אדם ערירי לחלוטין. בצוואתו הוריש את כל רכושו למטפלת שלו בשכר - האישה שטיפלה בו בשנותיו האחרונות, ניהלה את משק ביתו וליוותה אותו בענייניו. לאחר מותו, הגישה אותה מטפלת בקשה לצו קיום הצוואה, אך האפוטרופוס הכללי, בשם היועצת המשפטית לממשלה, בחר להתערב ולהגיש התנגדות - צעד שאינו שכיח כלל בהליכי ירושה.

המדינה טענה כי המנוח לא היה כשיר לצוות במועד עריכת הצוואה, וכי ממילא מדובר בצוואה שנערכה תחת השפעה בלתי הוגנת, תוך ניצול מצבו הקוגניטיבי והנפשי של קשיש חסר ישע. כבר בשלב הראשון קבע בית המשפט כי נוכח יחסי התלות הברורים בין המצווה לבין הזוכה על פי הצוואה, נטל ההוכחה אינו מוטל על המדינה, אלא דווקא על כתפי המטפלת, שמבקשת לקיים את הצוואה. נקודת מוצא זו ליוותה את פסק הדין כולו.

מן הראיות שהוצגו התבררה תמונה קשה ומטרידה. עוד לפני היכרותו עם המטפלת, סבל המנוח מבעיות נפשיות וקוגניטיביות משמעותיות. מסמכים רפואיים הצביעו על דיכאון עמוק, מחשבות שווא ודלוזיות, פגיעה חמורה בכושר השיפוט ואף ניסיון אובדני. בסמוך מאוד למועד עריכת הצוואה הוא אושפז פעמיים בבית החולים סורוקה, לאחר שנמצא במצב בלבולי חריף, עם אבחנות של דמנציה תת-קורטיקלית והפרעה דלוזיונלית. באחד המסמכים הרפואיים צוין במפורש כי השיפוט שלו לקוי וכי תובנתו למצבו חסרה.

אחת לחודש "החשיבה שלו משתנה"

על הרקע הזה, דחה בית המשפט את טענת המטפלת שלפיה המנוח היה "צלול לחלוטין" בעת עריכת הצוואה. השופטת קבעה כי הטענה אינה עומדת במבחן הראיות, ואף נסתרת בדברים שהמטפלת עצמה מסרה בזמן אמת לצוותים הרפואיים. כך למשל, דיווחה המטפלת כי אחת לחודש "החשיבה שלו משתנה", שהוא משוכנע שאנשים מנסים לגנוב ממנו ספרים, מחליף מנעולים בביתו בתדירות גבוהה ואף טוען שאשתו המנוחה עדיין בחיים. בית המשפט ציין כי הדיווחים האלה אינם מתיישבים עם ניסיון להציג את המנוח כאדם בעל שיפוט תקין.