"זהות כזאת חוטאת למצב הדברים לאשורו" - כך קבע השופט אבי גורמן בפסק דין תקדימי שניתן השבוע נגד בעלי השליטה בקבוצת שפיר הנדסה 1.66%   , מחברות התשתיות והבנייה הגדולות בישראל. האחים חן, הראל, ישראל וגיל שפירא ספגו מכה כלכלית כואבת כאשר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה את הערעור שלהם נגד רשות המסים, בסכסוך מס שעשוי לעלות להם מיליוני שקלים רבים.

"המערערים מבקשים ליצור באופן טכני מצב בו מכירה של מניות תיחשב כאילו נמכר רק אחד מהנכסים", נכתב בפסק הדין התקדימי. "מה שהמערערים מבקשים ליצור הוא מצב שבו מכירה של מניות, אשר שינוי המבנה ביקש והביא לכך כי יכללו זכויות לשני הנכסים המועברים, תיחשב כאילו נמכר רק אחד מהנכסים". פסק הדין, שניתן בתחילת אוקטובר והותר אתמול לפרסום, מהווה תקדים משמעותי בתחום מיסוי רווחי הון ושינויי מבנה תאגידיים.

המחלוקת המשפטית, שהגיעה לכותרות נסבה סביב טענת האחים כי "ניתן לזהות" את המניות שמכרו וכי הן "המניות שהתקבלו בתמורה למניות שפיר מחצבות". רשות המסים דחתה את זה בתוקף וטענה כי "לא ניתן 'לצבוע' את המניות של שפיר הנדסה שהתקבלו בתמורה למניות של שתי החברות ולייחס אותן באופן ספציפי דווקא לשפיר מחצבות". המכירות נעשו בהיקף של כ-420 מיליון שקל בין השנים 2016-2018, כאשר כל אחד מהאחים מכר מניות בשווי של כ-140 מיליון שקל.

השורשים: מאימפריה משפחתית להנפקה ציבורית

הסיפור מתחיל בתחילת שנות ה-90, כאשר ארבעת האחים שפירא רכשו בחלקים שווים את הון המניות של חברת שפיר מבנים בשנים 1991-1993. ב-2005, הם הרחיבו את האימפריה העסקית שלהם ורכשו גם את הון המניות של שפיר מחצבות ותעשיות. שתי החברות עסקו בעיקר בייצור חומרי גלם לבנייה, תשתיות וייזום בענף הבנייה, והפכו לאבני היסוד של הקבוצה העסקית המשפחתית.

• שפיר הנדסה: ההכנסות זינקו 17%, הרווח התפעולי נשחק
• שפיר הנדסה: ההכנסות ברבעון עלו ב-22% ל-1.37 מיליארד שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

נקודת המפנה הגיעה ב-2014, כאשר המשפחה החליטה להנפיק את החברה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. לקראת ההנפקה, בוצע שינוי מבנה משמעותי: האחים העבירו את המניות בשתי החברות לחברה חדשה שהוקמה במיוחד למטרה זו - שפיר הנדסה. המניות החדשות שקיבלו בתמורה הופקדו בחשבונות נאמנות נפרדים - חשבון אחד עבור המניות שהתקבלו תמורת שפיר מבנים, וחשבון שני עבור אלה שהתקבלו תמורת שפיר מחצבות.

ביום חמישי האחרון, בבית משפט השלום בפתח תקווה, נחתם פרק מתוקשר במיוחד של עימות משפטי חריג בין אחד הפוליטיקאים הבכירים בישראל, ח"כ אביגדור ליברמן, יו"ר מפלגת "ישראל ביתנו", לבין מי שהיה בעבר פעיל במפלגתו - יוסי כמיסה. השופט ארז נוריאלי, סגן נשיא בית המשפט, קבע בגזר הדין כי כמיסה הורשע בשלוש עבירות של פרסום לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, וכי מדובר במקרה מהחמורים שנראו בישראל בשנים האחרונות. "מדובר בהכפשה קשה, אשמת שווא אותה טפל הנאשם על הקובל, לפיה שידל אותו לביצוע עבירה פלילית של רצח, שהיא מהחמורות בספר החוקים", כתב השופט.

הפרשה החלה באוגוסט 2022, בעיצומה של מערכת הבחירות לכנסת. אז פרסם כמיסה פוסט בפייסבוק שבו טען כי ליברמן הציע לו סכום של 100 אלף דולר תמורת רצח ניצב במשטרת ישראל. הוא הוסיף באותו פוסט כי בכוונתו "לעשות הכול כדי שאחרי הבחירות האלה אתה תשב בבית סוהר". יום לאחר מכן שיתף אמירות דומות בטוויטר, ובימים שלאחר מכן הופיע גם בתקשורת. בריאיון ששודר בערוץ 13 עם אילה חסון, הוא חזר על הטענות שוב, ובימים שאחר כך התראיין גם ברדיו גלי ישראל אצל שרון גל. בכל אחת מהפעמים חזר כמיסה על הסיפור, וטען כי ליברמן ביקש ממנו לשלם תמורת רצח של ניצב, ואף הוסיף כי "האיש הזה אסור לו להיות בפוליטיקה".

השופט נוריאלי קבע כי אין בסיס כלשהו לטענות האלה, וכי מדובר ב"גרסה כבושה, לא מהימנה, שלא ניתן לה כל הסבר סביר". לדבריו, העדויות שהביא כמיסה רצופות סתירות מהותיות. הוא דחה את הסבריו של הנאשם ואת ניסיונו להציג מסמך שנוי במחלוקת שתומך בגרסתו. "בחינה דקדקנית של המסמך מעלה יותר מתהיות וסימני שאלה באשר לאותנטיות המסמך", כתב בהכרעתו השופט, והוסיף כי קיים לפחות "חשד סביר כי איננו אותנטי".

בית המשפט קבע כי האמירות שפרסם כמיסה לא נאמרו מעולם על ידי ליברמן, כי אין להן כל בסיס עובדתי, וכי מדובר בפרסומים שנעשו "ביודעין, ללא כל יסוד עובדתי, במטרה ברורה לפגוע". השופט הדגיש כי לא מדובר במעידה חד-פעמית, אלא בפרסומים שנעשו "לאחר תכנון מוקדם, במטרה לחבל בשמו ובפועלו של הקובל, ולהציגו כמי שמוכן להביא למותו של אדם אחר".

• ליברמן קורא למוסדיים להשקיע בהייטק הישראלי: האם זה מהלך נכון?
• ממאבק פוליטי - למלחמת הישרדות: מה נשאר מהקרב בין הפועל ת"א לבית"ר?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

פגיעה קשה בשם הטוב

בגזר הדין ניתנה הדגשה מיוחדת לחשיבות ההגנה על שמו הטוב של אדם. השופט נוריאלי ציטט פסיקה קודמת של בית המשפט העליון, שבה נקבע כי, "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר". לדבריו, פגיעה שכזו יכולה לשנות את חייו של אדם מן הקצה אל הקצה - להשפיע על מעמדו, על קשריו האישיים ועל דרכו המקצועית.