האם הסכם ממון של ידועים בציבור תקף אחרי שנישאו והתגרשו?
בני זוג חתמו על הסכם ממון בעת שהיו ידועים בציבור, ב-2004. כעבור יותר משנתיים הם התחתנו - עבור הגבר היה מדובר בנישואים שניים, כשמהראשונים היו לו שני ילדים. כעבור כמה שנים התגרשו השניים, והתגלה כי הסכם הממון תקף מבחינת בית המשפט רק לתקופת היותם ידועים בציבור. הגבר ערער על כך, וטען כי רצה בהסכם ממון מלא מראש, בגלל שהוא היה גרוש עם רכוש וילדים
ערב אחד ב-2004 חתמו שני בני זוג על מסמך שנראה להם כמו התחייבות ברורה ונחרצת: הסכם ממון שמסדיר הפרדה רכושית מוחלטת. היא, שהיתה אז צעירה ללא ילדים שעבורה מדובר בנישואים הראשונים; והוא, גרוש עם ילדים מנישואיו הקודמים. המסמך אושר בידי נוטריון, ולכאורה כל צד ידע את מקומו, את רכושו, ואת עתידו הכלכלי במקרה של פרידה. מה עוד צריך? כמעט הכל, כך מסתבר. יותר מעשור לאחר מכן, לאחר שנישאו, הולידו בת ונפרדו, גילו השניים כי מערכת המשפט רואה את הדברים אחרת לגמרי. שתי ערכאות שיפוטיות – בית המשפט לענייני משפחה ולאחר מכן גם בית המשפט המחוזי בחיפה - קבעו באופן חד משמעי כי ההסכם תקף רק לתקופת היותם ידועים בציבור. מהרגע שהם התחתנו, הוא בטל ומבוטל.
במוקד המחלוקת עמד אותו הסכם שנחתם ב-2004 ואושר בידי נוטריון. עיקרו היה פשוט: הפרדה רכושית מוחלטת. ואלם כשהתיק הגיע לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה, קבעה השופטת ענבל קצב-קרן כי, "הצדדים חתמו על ההסכם בהיותם ידועים בציבור, מבלי שעמדו להינשא בקרוב לחתימתו ונישאו בפועל למעלה משנתיים לאחר מכן – ועל כן הנוטריון לא היה מוסמך לאמתו". או במלים אחרות, כדי שהסכם ממון יהיה תקף גם לאחר הנישואין, עליו לעבור אישור מחדש בבית המשפט או אצל נוטריון, אך ורק אם בני הזוג עומדים ממש בפני נישואים. במקרה הזה, חלפה תקופה של כשנתיים וחצי בין החתימה לנישואים - זמן רב מדי לדעת בית המשפט.
בהמשך קבעה השופטת קצב-קרן כי אין בהסכם "הוראה הצופה נישואין ו/או פקיעת נישואין", וכי "תכליתו של ההסכם הייתה להסדיר את ענייניהם הרכושיים... כל עוד הינם ידועים בציבור, ופקע עם נישואיהם". אך היא לא הסתפקה בכך. ניתוח ההסכם עצמו חיזק את המסקנה: אין בו אזכור למלים נישואים, בעל, אשה, גירושים, או ילדים משותפים. גם סעיף 13 להסכם, שמאפשר לצדדים לשוב ולדון בהוראותיו לאחר שנה, חיזק את המסקנה שמדובר בהסכם זמני, שנועד לתקופה בה עדיין לא נישאו.
הגבר, ששמר על טענותיו בעקביות לאורך השנים, טען כי רצה בהסכם ממון מלא מראש, בגלל שהוא היה גרוש עם רכוש וילדים. לדבריו, הוא פנה לנוטריון ביוזמתו, וזה אישר את ההסכם, "רק לאחר שהובהר לו כי כוונת הצדדים להינשא זה לזו". עוד טען כי הנישואים נדחו בעקבות מצבה הבריאותי של האשה, וכי השניים פעלו בפועל לאורך השנים בהתאם להסכם. כך למשל, הם שמרו על חשבונות נפרדים, כל אחד שילם עבור רכושו ולא היתה חפיפה כלכלית משמעותית.
- אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון
- יזם מנוסה: הסכמי הממון והגירושים - למראית עין
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
האשה הציגה טענה אחרת בתכלית. לדבריה, ההסכם נולד מחשש שילדיו של הגבר יאבדו את ירושתם. לדבריה, ההסכם לא נועד לצפות פני עתיד ואינו כולל שום סממן של נישואים: "הוא נעדר המלה 'נישואין'... סיום החיים המשותפים נקבע לפי הודעה ולא לפי גט או התרת נישואין". בנוסף, היא טענה כי הנוטריון היה חבר אישי של הגבר, בא כוחו העסקי והאישי, ולכן הוא אינו ניטרלי.
פסק הדין בערעור, שניתן במרץ 2025 על ידי הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט מחוזי חיפה, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים - אב בית הדין חננאל שרעבי, אספרנצה אלון ואריה נאמן - חיזק את מסקנות הערכאה הראשונה. הם כתבו בפסק הדין שפורסם כי, "הצדדים לא היו על מפתן הנישואין... הנישואין לא עמדו בפתח, על כן הנוטריון לא היה מוסמך לאמת את ההסכם". השופטים גם דחו את הטענה שהסכם כזה יכול להיחשב בתוקף גם לפי דיני החוזים הכלליים. לדבריהם, חוק יחסי ממון הוא דין ספציפי שגובר על דיני חוזים כלליים בכל הנוגע לבני זוג נשואים.
בנוסף, בית המשפט קבע בהכרעתו כי אפילו לו היה ניסיון לאמת את ההסכם על בסיס סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון, המתיר לנוטריון לאמת הסכם טרום נישואים, הרי שהשניים לא היו "בני זוג ערב נישואיהם", כנדרש. לדבריהם, "לא ניתן למתוח את צמד המילים 'לפני הנישואין'... לתקופה של למעלה משנתיים כבענייננו". בפסק הדין ניכרת גם מדיניות משפטית רחבה יותר: להבחין בין זוגות שנישאו לבין כאלה שחיו יחד ללא נישואים. "הסכמה של בני זוג ידועים בציבור למשטר רכושי מסוים אינה מקימה חזקה שמסכימים הם להחלת אותו משטר לאחר שישתנה מצבם לבני זוג נשואים", קבעו השופטים בהכרעתם. ובסוף הם סיכמו בפשטות וכתבו כי, "לא מצאנו כי נפלה שגגה במסקנות המשפטיות... אנו מורים על דחיית הערעור".
- הפקעה, מחלוקת ומס: המושב נגד המדינה - מי ניצח?
- נפצע בטרמפולינה בטיול בית ספר - וזה הסכום שיקבל
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
המסקנה שעולה מפסק הדין היא שזוגות שמתכוונים להינשא, גם אם בעתיד הרחוק, וחותמים על הסכמי ממון - חייבים לאשר את ההסכם מחדש לאחר הנישואים, לפי הדרישות המדויקות של חוק יחסי ממון. אחרת גם נוטריון ותיק, מסמך חתום וניסוחים ברורים לא יספיקו להם.
האם בני זוג שנישאו לאחר תקופה כידועים בציבור יכולים "להחיות" הסכם ממון ישן?
כן, אך נדרש לכך אישור מחדש של ההסכם בהתאם לחוק יחסי ממון. החוק דורש
כי הסכמים שנערכים לפני הנישואים יאומתו על ידי נוטריון או יאושרו בבית המשפט בעת שהצדדים עומדים להינשא. אם חלפה תקופה ארוכה מהחתימה ועד לנישואים, כפי שקרה במקרה הנ"ל, אין ברירה אלא לאשר שוב אם רוצים שההסכם יהיה תקף גם לאחר הנישואים.
למה בעצם נדרשת "סמיכות לנישואים" כדי שהסכם יאושר לפי סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון?
הדרישה הזו נובעת מהכוונה של המחוקק להבטיח שההסכם נחתם מתוך מודעות מלאה של שני הצדדים לכך שהם עומדים בפני שלב חדש - נישואים - שיש
לו משמעויות משפטיות וכלכליות רבות. הסכם שנחתם שנתיים לפני הנישואים לא משקף בהכרח את אותה מציאות משפטית, ולכן הוא לא יכול להיחשב תקף מבלי לקבל אישור נוסף.
מה המשמעות של כך שהנוטריון היה חבר אישי של
אחד הצדדים?
אף שזוהי טענה עובדתית, ולא בהכרח פסולה כשלעצמה, יש ציפייה לכך שנוטריון המאמת הסכם ממון יהיה אובייקטיבי לחלוטין ויבטיח ששני הצדדים מבינים את ההשלכות המשפטיות. במקרה הזה, העובדה שהנוטריון היה עורך הדין הקבוע של האיש חיזקה את טענת
האשה כי לא ניתן אישור "נקי" וללא הטיות.
אילו פעולות שנעשו בפועל הפריכו את הטענה שההסכם נשמר?
בין היתר, בית המשפט התייחס לכך שהאיש שינה את מוטבי הביטוח כך שהאשה תיהנה מהם, כספים
הוזרמו לחשבון על שמה בלבד, ולא היתה הקפדה מלאה על הפרדה רכושית בפועל. פעולות כאלה נוגדות את רוח ההסכם, ומלמדות על התנהלות זוגית שיתופית שמנוגדת להסכם ההפרדה שנחתם.
האם ניתן להחיל עקרונות של תום לב
כדי "להציל" הסכם שלא אושר כחוק?
בית המשפט דחה את הטענה הזו. אמנם עקרון תום הלב הוא עקרון יסוד במשפט האזרחי, אך כשמדובר בנושא מוסדר באופן מיוחד, כמו חוק יחסי ממון, לא ניתן לעקוף את הדרישות על בסיס תום לב בלבד. ההיגיון המשפטי הוא שכל חריגה
כזו תערער את הוודאות והיציבות שהחוק מבקש ליצור ביחסי ממון בין בני זוג.
מה ההבדל המרכזי מבחינת המשפט בין זוג נשוי לזוג ידועים בציבור?
זוגות נשואים כפופים לחוק יחסי ממון, שמחייב אישור של הסכמי רכוש. לעומת זאת, ידועים בציבור כפופים לדיני החוזים הכלליים ולעקרונות של שיתוף נכסים לפי נסיבות חייהם. כך, החוק קובע כללים נוקשים יותר לגבי זוגות נשואים, מתוך הבנה שמדובר במסגרת משפטית מחייבת יותר.
במקרה דומה, הכריע בית המשפט המחוזי מרכז לוד באוקטובר 2024 בשאלה חשובה וחדשנית בנוגע לאישור הסכמי ממון בין ידועים בציבור ולאחר נישואיהם. הסוגיה המרכזית שהתעוררה נגעה לכך ששני הצדדים, שניהלו מערכת יחסים כידועים בציבור מ-2022, חתמו על הסכם ממון וביקשו את אישורו של בית המשפט לענייני משפחה. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין בספטמבר 2023, אך בית המשפט קבע שעליהם לאשרו שוב אם וכאשר יינשאו. לטענת הצדדים, לא היתה כל הצדקה להבהרה זו, מכיוון שהם היו מעוניינים שההסכם יהיה בתוקף גם לאחר נישואיהם, והם ביקשו למחוק את ההוראה הזו מהפרוטוקול. הערעור שהוגש נגע בדיוק לנקודה הזו. הצדדים טענו כי החובה לאשר את ההסכם בשנית לאחר נישואיהם עלולה לגרום לבעיות משפטיות ולחוסר ודאות. הם גם הזהירו כי ההחלטה עלולה לייצר "כאוס משפטי", כדבריהם, ולפגוע בתוקפם של הסכמי ממון שנערכו לפני הנישואים. מנגד, השופטים דחו את הערעור והבהירו כי אישור מחדש של ההסכם לאחר הנישואים הוא תנאי הכרחי כדי להבטיח שחוק יחסי ממון בין בני זוג יחול על הצדדים.
- 2.גבר נישואים זה שדה מוקשים כלכלי שאין לך סיכוי לשרוד אותו (ל"ת)אנונימית 17/04/2025 11:14הגב לתגובה זו
- 1.הכתובה היינה הסכם ממון חדש (ל"ת)עושה חשבון 16/04/2025 07:41הגב לתגובה זו

בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית יותר מ-220 אלף שקל
השופטת עפרה גיא מבית המשפט לענייני משפחה קבעה כי המנוח הפקיד בידי אחיו סכום משמעותי מכספי הירושה שקיבל מאמו, וכי הדוד הודה בהחזקת הכספים בשיחות מוקלטות ואף חזר ואמר למנוח “זה הכסף שלך”. גרסתו שלפיה תמך כלכלית באחיו ושהסכומים נועדו לקיזוז נדחתה. בית
המשפט חייב אותו להעביר לאחיינית 221,342 שקל, בתוספת הוצאות ושכר טרחה
הפרשה הבאה החלה שנים לפני שהתגלגלה לבית המשפט, בתוך סבך משפחתי טעון, רגשות מעורבים וחשדנות שגברה והלכה ככל שחלפו הימים. אדם מבוגר, מוגבל בניידותו, מצא עצמו תלוי במשפחתו לאחר גירושיו, כשחייו מתנהלים בין דירת אמו לבין מוסד סיעודי. מאחורי הקלעים התנהל מסלול כספי מורכב, שבמרכזו סכום משמעותי שקיבל המנוח מעיזבון אמו. הכסף הופקד בידי אחד מאחיו, שהיה בנקאי, מתוך אמון, מתוך תקווה שאותו אח יסייע, ישמור וינהל את הכספים למענו. אלא שהאמון התערער, ועם מותו של המנוח נהפכה התחושה לחשד ממשי.
האחיינית, שהיתה הקרובה ביותר למנוח בשנותיו האחרונות, נותרה לבדה להתמודד עם המורשת הכלכלית שהותיר אחריו. בצוואתו קבע אביה כי כל רכושו עובר אליה, ובמקביל ציין מפורשות כי סכום של 256,442 שקל הופקד בידי אחיו, וכי נכון למועד עריכת הצוואה נותרו בידי אותו אח 221,342 שקל. ואולם בעוד שבצוואה העניין היה ברור לחלוטין, המציאות שאחרי הפטירה היתה שונה, טעונה ומעורפלת הרבה יותר. האח הכחיש, טען שלא קיבל דבר, טען שהמנוח הוא זה שהיה חייב לו ואף טען כי תמך בו לאורך שנים. אלא שהראיות הצביעו על תמונה אחרת. ובעיקר, קולו של המנוח עצמו.
בפסק דין מקיף המשתרע על פני עשרות עמודים קבעה השופטת עפרה גיא כי הראיות, ובראשן ההקלטות והתיעוד בכתב ידו של הדוד עצמו, מוכיחות כי הכסף אכן הופקד בידיו. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי הדוד הודה בכך “בקולו”, ושב ואמר למנוח באותה שיחה: “זה לא שלי, זה שלך, זה שלך”. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי על הדוד להעביר לאחיינית את הכספים שהפקיד אביה אצלו. לצד זאת, דחתה השופטת גם את טענות הקיזוז וטענות אחרות שהעלה הדוד, וקבעה כי גרסתו אינה סבירה, אינה נתמכת בראיות וסותרת את הממצאים הברורים שעלו מהתיק.
האם הכספים אכן הופקדו אצל האח?
הסיפור נפרש תחילה ברקע עובדתי שהשופטת הגדירה כבלתי שנוי במחלוקת. המנוח נפטר ב-2019 והותיר אחריו צוואה שנערכה ב-2018. בצוואה הוא ציין במפורש כי הפקיד אצל אחיו סכום של 256,442 שקל, וכי לאחר משיכות שנעשו לאורך תקופה, נותרו בידיו 221,342 שקל. צו קיום צוואה ניתן ב-2020. מה שעמד לדיון לא היה קיומה של הצוואה, אלא השאלה האם הכספים אכן הופקדו אצל האח, כפי שטען המנוח בצוואתו, או שמא מדובר בטעות, או באמירה שאינה מתיישבת עם המציאות, כפי שטען הנתבע.
- ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
- שבו לגור יחד אחרי הגירושים - האם האשה תירש אותו?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעת, בתו של המנוח, הציגה תשתית ראייתית רחבה: תיעוד בכתב על גבי יומן שנה של בנק הפועלים, שבו רשם הנתבע בעצמו את הכספים שהוחזרו ואת המשיכות שבוצעו; תמלילי שיחות שנערכו בין המנוח ובין האח; תמליל נוסף שבו הבטיח האח לתובעת לאחר מות אביה שיעביר לה את הכספים ברגע שיינתן צו קיום; עדויות של מכרים שאישרו כי המנוח סיפר להם שהפקיד את הכסף אצל אחיו; וכן הוכחה להעברה בנקאית אחת בסכום כולל של 20 אלף שקל, שביצע הנתבע ישירות לחשבון התובעת לבקשת אביה, וזאת בשעה שהמנוח כבר היה סיעודי ולא יכול היה לשלוט בחשבון בנק פעיל.

הפקעה, מחלוקת ומס: המושב נגד המדינה - מי ניצח?
הוועדה למיסוי מקרקעין בבאר שבע דחתה את הערר של המושב ישע, שטען כי הפיצוי שקיבל בגין הפקעת קרקע צריך להתמסות לפי פקודת מס הכנסה ולא לפי חוק מיסוי מקרקעין. הדיון חשף היסטוריה ארוכה של הסכמים מתחדשים בין המושב למדינה, משנות השישים ועד היום, ואף תקופה של
החזקה ללא הסכם כתוב. הוועדה קבעה כי מכלול הנסיבות מלמד שמדובר בהרשאה מתחדשת במקרקעי ישראל, ולכן בזכות במקרקעין החייבת במס שבח
באפריל 2022, כשכלי העבודה של נתיבי ישראל הגיעו לשטח החקלאי שממערב למושב ישע לצורך הרחבת כביש, איש לא שיער שהפיצוי הכספי ששולם למושב בעקבות ההפקעה יוליד מחלוקת משפטית מורכבת שתתגלגל לוועדת הערר למיסוי מקרקעין בבאר שבע. מאחורי קטע הקרקע שהופקע, 32,103 מ״ר בסך הכל, מסתתרת היסטוריה של יותר משישה עשורים של התקשרויות, חוזים מתחדשים, תקופות ללא מסמך כתוב ויחסים מורכבים בין האגודה השיתופית לבין רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). ואולם מעל לכל ריחף ויכוח עקרוני: האם הזכויות שהיו למושב בקרקע הן אכן זכויות במקרקעין לפי חוק מיסוי מקרקעין, או רק זכויות מתחום השכירות שאמורות להיבחן לפי פקודת מס הכנסה.
פסק הדין שניתן בוועדה, בראשות השופטת יעל ייטב, קבע באופן חד משמעי כי הזכויות שהיו לישע בעת ההפקעה הן זכויות במקרקעין על פי החלופה של הרשאה במקרקעי ישראל, ולכן הפיצוי חייב במס שבח. הערר נדחה, והדיון כולו חושף את המנגנון המורכב של התקשרויות חוזיות במגזר ההתיישבותי ואת היקף הפרשנות הרחבה שמעניק החוק לזכויות מסוג זה. כבר בתחילת פסק דינה ציינה יו״ר ועדת הערר כי לאחר עיון בטענות הצדדים "מצאתי שיש לדחות את הערר".
המושב ישע, אגודה שיתופית חקלאית, עלה על הקרקע ב-1957 והחזיק במשבצת שהוקצתה לו מאז. ברבות השנים, העוררת - כך מכנה הוועדה את המושב - התקשרה בהסכמים תלת־צדדיים עם רשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית, ובהמשך גם בהסכמים דו־צדדיים, שנועדו להסדיר את החזקתה במשבצת. מדובר בהסכמים שנחתמו לתקופות קצרות, לעתים לשנה אחת ולעתים לשלוש שנים, אך התחדשו שוב ושוב במשך עשרות שנים.
רצף של התקשרויות שנעלמו עם השנים
אחד המסמכים המרכזיים שנחשפו במהלך ההליך היה ההסכם הראשון שאותר בארכיוני רמ"י, מה-15 לדצמבר 1964, שלפי דברי הוועדה ברור שאינו ההסכם הראשון בין הצדדים, אלא המשך רצף של התקשרויות שנעלמו עם השנים. בהסכם זה נכתב כי, "הסוכנות היהודית מוסרת לידי העוררת את שטח המשבצת לשימושה, בתור בת־רשות בלבד". גם ההסכמים המאוחרים, שנחתמו בשנות השבעים והשמונים, המשיכו לשקף את אותה תפישה: האגודה מחזיקה במשבצת בהסכמה ומתוך ציפייה לחידוש ההסכמים מדי תקופה.
- כך נהפכה נחלה עם זכויות בנייה למבחן על פטור ממס
- בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
נקודת המפנה הגיעה ב-2003, אז עברו ההתקשרויות למתכונת של חוזי שכירות דו־צדדיים בין האגודה לבין רמ"י. גם כאן היתה תקופת השכירות קצובה - ארבע שנים ועשרה חודשים - אבל רמ"י הבהירה בתעודת עובד ציבור כי אף שההסכם האחרון פג תוקף ב-2014, בפועל הותר למושב להמשיך להחזיק בקרקע ללא הפרעה. "למעשה אין מחלוקת על כך שלאחר שתמה תקופת השכירות… לא פונתה העוררת משטח המשבצת והיא נותרה בה עד היום", כתבה השופטת ייטב בפסק הדין שפורסם.
