אבי אלברט
צילום: יח"צ

לונדון לא מחכה לכם, אבל ניו יורק כן: על השתלבות במשק האמריקני

אבי אלברט, חבר הנהלה במכון הייצוא הישראלי ובעלים ומנכ"ל של "אורינום", על ההזדמנות הגדולה מעבר לים - למרות הכלכלה האמריקנית הדועכת
אבי אלברט |

נתוני הרבעון הראשון של שנת 2016 לא משאירים מקום לספק. 2016 היא שנה טובה עבור שחקנים חיצוניים לחדור לשוק הצפון אמריקני. זו הזדמנות מעולה לבעלי עסקים ישראלים המתלבטים לגביי עשיית עסקים מעבר לים, ואלו צריכים להכות על הברזל בעודו חם.

תחזיות רבות מנבאות שחורות עבור הכלכלה האמריקנית, בין היתר בשל דו"ח נתוני התעסוקה המדווח על תוספת של 160,000 משרות בלבד ואי שינוי בשיעור האבטלה, לצד ירידה בייצוא הישראלי בשנה האחרונה בכל התחומים מלבד ההיי טק. עם זאת, גידול של 3.1% בהיקף המכירות הקמעונאיות והתחזקות הדולר בעולם מצביעים על מגמה חיובית וגדילה של השוק, המאפשרות הזדמנות כלכלית כדאית להשתלבות במשק.

לא מדובר בנתונים סותרים, ולראייה - רוב הרשתות הגדולות, ביניהן וולמארט, מדווחות על גידול ברווחים ברבעון הראשון של 2016. הכצעקתה? לסתירה שכביכול מסתמנת בבחינה שטחית של הנתונים, יש כמה הסברים הגיוניים. ראשית, מיתון כלכלי ופחות משרות במשק אינם פירוש שאנשים מפסיקים לקנות. ראו למשל כיצד במשבר הכלכלי בשנת 2008 היו מוצרים שהיה להם ביקוש אדיר כמו תוספי תזונה, תרופות, ממתקים וכלי גינון לבית, מאחר שאנשים החלו לגדל ירקות בעצמם. 

שנית, השוק הצפון אמריקני, קרי ארה"ב וקנדה, הוא עצום. משום היותו כזה, הוא מאפשר רווחיות גם בשווקים קטנים יותר או בתקופות שבהן אנשים קונים פחות. המשמעות היא שלבעלי עסקים מישראל תמיד יכולה להיות נישה בה הם יוכלו להרוויח או לקיים שיתופי פעולה עם חברות מקומיות, ובניגוד לישראל, נישה בשוק הצפון אמריקני היא דבר מאוד גדול. זאת ועוד, ליצרן קטן או בינוני בשוק גדול נוצרת ההזדמנות לעבוד מתחת לרדאר של המתחרים מהמזרח הרחוק ויצרנים מקומיים חזקים.

גם בקנדה, למרות החשש ממיתון בשוק בעקבות צניחת מחירי הנפט ושער החליפין של הדולר הקנדי שירד מול הדולר האמריקני, המבנה המבוזר שלה מקל על החדרת מוצרים מהשוק הישראלי ומאפשר השתלבות בו כמעט תמיד.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
איור: דפדפן אטלס של OpenAIאיור: דפדפן אטלס של OpenAI

קרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית

התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר להשקיע בהן

עופר הבר |
נושאים בכתבה איירבוס בואינג

בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.

התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.

פילוסופיה מול פילוסופיה

בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית:
שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.

איירבוס מייצגת גישה מהפכנית:
הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.

איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.


איור: דפדפן אטלס של OpenAIאיור: דפדפן אטלס של OpenAI

קרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית

התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר להשקיע בהן

עופר הבר |
נושאים בכתבה איירבוס בואינג

בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.

התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.

פילוסופיה מול פילוסופיה

בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית:
שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.

איירבוס מייצגת גישה מהפכנית:
הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.

איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.