למרות רצונו של הפד, הריבית בארה"ב תחכה לנתונים טובים מאירופה
עונת הדוחות בארה"ב לא מאכזבת ומספקת את הסחורה, הריביות בעולם יישארו נמוכות עוד הרבה זמן והיום המשקיעים כבר מפנימים שגם כשהריביות יעלו, זה יהיה בקצב איטי במיוחד. החששות של המשקיעים מסוף חודש אוגוסט באשר לקריסה בסין ומשבר פיננסי מחודש, מתפוגגות בחודש האחרון, ונראה כי המשקיעים כבר מחפשים דרך חזרה לשוק, חלקם ודאי מתפתלים מפני שהפסידו חלק ניכר ממנו.
השווקים עשויים לקבל מסקטור האנרגיה, שממשיך להוות משקולת על המדדים, רוח גבית להמשך. מחירי הנפט ממשיכים להיסחר בטריטוריה נמוכה יחסית - ההתאוששות שלהם לאיזור ה-60 דולר לחבית תוביל להתייצבות של כלל הסקטור. מלבד חברות האנרגיה, ישנו צפי חיובי לצעדים מרחיבים ותומכי צמיחה בסין . צעדים אלו יוכלו בקלות לספק עוד מספר אחוזים למדדים באירופה, ארה"ב וכו'. הראלי בוודאות כבר החל, אך בהחלט יש לו את הפוטנציאל להמשיך, השאלה עד כמה יהיו נחושים קובעי המדיניות באירופה, סין, ארה"ב ויפן להרים את קצב הצמיחה.
אני מוצא כי הפד רוצה לעלות את הריבית. הבעיה, שגם שיפור בנתונים הכלכליים בארה"ב, לא בטוח שיספיקו. בפד עדיין חוששים מהשלכות ההאטה הגלובלית על כלכלת ארה"ב, ולכן ללא שיפור נתוני המאקרו באירופה וסין, שיסירו את החששות מהתמתנות גלובלית נוספת או חלילה משבר, בפד יתקשו להתחיל להעלות את הריבית. על אף העלייה בהסתברות להעלאת ריבית בארה"ב כבר בחודש דצמבר, ואולי דווקא בגללה, גדלו הפערים בין אג"ח ישראל לארה"ב. מסתמן שכיום, שוק האג"ח המקומי עוקב בצורה הדוקה יותר אחר השוק האירופי מאשר זה האמריקני.
אם ננסה לחלק את מועדי העלאות הריבית ברחבי העולם ל"גלים", ארה"ב תשויך כמובן ל"גל" הראשון ואילו אירופה וסין ל"גל" השני. נראה כי, מתוקף קשרי המסחר הענפים של ישראל עם אירופה וסין, גם המשקיעים בארץ מעריכים כי העלאת הריבית כאן תהיה קונקרטית יותר עת יתקבל שיפור בנתוני המאקרו באזורים אלה, או לפחות כאשר תקטן ההסתברות לנקיטת פעולות מרחיבות משמעותיות נוספות שם. על כן, אנו מעריכים שרק כאשר הנתונים באירופה ובסין יהיו טובים יותר, אז גם הפערים בין האג"ח המקומי לאמריקני יתחילו להיסגר.
איור: דפדפן אטלס של OpenAIקרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר
להשקיע בהן
בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.
התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.
פילוסופיה מול פילוסופיה
בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית: שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.
איירבוס מייצגת גישה מהפכנית: הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.
- שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
- FAA מחייב בדיקות נוספות במטוסי A320 בעקבות סדקים ברכיבי דלתות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.
איור: דפדפן אטלס של OpenAIקרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר
להשקיע בהן
בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.
התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.
פילוסופיה מול פילוסופיה
בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית: שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.
איירבוס מייצגת גישה מהפכנית: הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.
- שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
- FAA מחייב בדיקות נוספות במטוסי A320 בעקבות סדקים ברכיבי דלתות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.
