למרות רצונו של הפד, הריבית בארה"ב תחכה לנתונים טובים מאירופה

יניב חברון, הכלכלן הראשי של אקסלנס, על הגורמים שמובילים את הפד להחלטה להשאיר על גובה הריבית על כנו - וגם, מה יגרום לו לעשות את הצעד שכולם מחכים לו?
יניב חברון |
נושאים בכתבה הפד ריבית

עונת הדוחות בארה"ב לא מאכזבת ומספקת את הסחורה, הריביות בעולם יישארו נמוכות עוד הרבה זמן והיום המשקיעים כבר מפנימים שגם כשהריביות יעלו, זה יהיה בקצב איטי במיוחד. החששות של המשקיעים מסוף חודש אוגוסט באשר לקריסה בסין ומשבר פיננסי מחודש, מתפוגגות בחודש האחרון, ונראה כי המשקיעים כבר מחפשים דרך חזרה לשוק, חלקם ודאי מתפתלים מפני שהפסידו חלק ניכר ממנו.

השווקים עשויים לקבל מסקטור האנרגיה, שממשיך להוות משקולת על המדדים, רוח גבית להמשך. מחירי הנפט ממשיכים להיסחר בטריטוריה נמוכה יחסית - ההתאוששות שלהם לאיזור ה-60 דולר לחבית תוביל להתייצבות של כלל הסקטור. מלבד חברות האנרגיה, ישנו צפי חיובי לצעדים מרחיבים ותומכי צמיחה בסין . צעדים אלו יוכלו בקלות לספק עוד מספר אחוזים למדדים באירופה, ארה"ב וכו'. הראלי בוודאות כבר החל, אך בהחלט יש לו את הפוטנציאל להמשיך, השאלה עד כמה יהיו נחושים קובעי המדיניות באירופה, סין, ארה"ב ויפן להרים את קצב הצמיחה.

אני מוצא כי הפד רוצה לעלות את הריבית. הבעיה, שגם שיפור בנתונים הכלכליים בארה"ב, לא בטוח שיספיקו. בפד עדיין חוששים מהשלכות ההאטה הגלובלית על כלכלת ארה"ב, ולכן ללא שיפור נתוני המאקרו באירופה וסין, שיסירו את החששות מהתמתנות גלובלית נוספת או חלילה משבר, בפד יתקשו להתחיל להעלות את הריבית. על אף העלייה בהסתברות להעלאת ריבית בארה"ב כבר בחודש דצמבר, ואולי דווקא בגללה, גדלו הפערים בין אג"ח ישראל לארה"ב. מסתמן שכיום, שוק האג"ח המקומי עוקב בצורה הדוקה יותר אחר השוק האירופי מאשר זה האמריקני.

אם ננסה לחלק את מועדי העלאות הריבית ברחבי העולם ל"גלים", ארה"ב תשויך כמובן ל"גל" הראשון ואילו אירופה וסין ל"גל" השני. נראה כי, מתוקף קשרי המסחר הענפים של ישראל עם אירופה וסין, גם המשקיעים בארץ מעריכים כי העלאת הריבית כאן תהיה קונקרטית יותר עת יתקבל שיפור בנתוני המאקרו באזורים אלה, או לפחות כאשר תקטן ההסתברות לנקיטת פעולות מרחיבות משמעותיות נוספות שם. על כן, אנו מעריכים שרק כאשר הנתונים באירופה ובסין יהיו טובים יותר, אז גם הפערים בין האג"ח המקומי לאמריקני יתחילו להיסגר.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
הבוס הרובוט (נוצר בעזרת AI)הבוס הרובוט (נוצר בעזרת AI)

מה עושים כשהבוס החדש שלך הוא אלגוריתם?

20 אלף עובדי מדינה יוחלפו על ידי ה-AI - החזון הזה של המדינה הוא מסוכן; מה קורה בעולם, איך אלגוריתם ינהל עובדים והאם ההוא יכול לפטר עובדים?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה רובוט

מדינת ישראל מתגאה, ובצדק, בתואר "אומת הסטארט-אפ". אנו מובילים בפיתוח טכנולוגיות, בפריצות דרך בסייבר ובחדשנות רפואית. אך בצל הזרקורים של האקזיטים הנוצצים, מתהווה מציאות חדשה ומדאיגה בשוק העבודה הישראלי: ואקום רגולטורי מסוכן המותיר את העובד הישראלי חשוף לחלוטין אל מול עוצמתה המתגברת של הבינה המלאכותית (AI) והמהפכה בעולם העבודה שאנחנו רק נמצאים בתחילתה.

​בעוד השיח הציבורי מתמקד בשאלה "האם רובוט יחליף אותי?", האיום המיידי והמוחשי יותר כבר כאן: הפיכתו של המנהל האנושי לאלגוריתם אדיש. זהו עידן ה"ניהול האלגוריתמי", שבו תוכנות מחליטות את מי לגייס, את מי לקדם, את שיבוץ העובדים במשמרות העבודה, ולעיתים, כפי שכבר קורה בעולם, את מי לפטר, ללא מגע יד אדם.

​אין חולק שהטכנולוגיה מבורכת כשהיא באה להעצים את העובד (Augmentation), אך היא הרסנית כשהיא משמשת כתחליף לאחריות ניהולית וכלי לניצול ומעקב. באופן עקבי וגם כעת, מדינת ישראל בוחרת במדיניות של "רגולציה רכה" והתבוננות מהצד. העולם, לעומת זאת, כבר מזמן הפסיק להמתין.

​האיחוד האירופי, במהלך היסטורי, החיל באוגוסט האחרון את ה-EU AI Act. החוק הזה לא רק מסדיר טכנולוגיה, הוא מגדיר מוסר. הוא קובע שמערכות AI המשמשות לניהול עובדים, גיוס ופיטורים הן מערכות ב"סיכון גבוה" (High Risk). המשמעות? אסור למעסיק להפעילן ללא פיקוח אנושי הדוק, ללא שקיפות מלאה וללא מנגנוני הגנה מפני אפליה. באמסטרדם, בית המשפט כבר פסק נגד ענקיות כמו Uber ו-Ola וקבע כי "פיטורים רובוטיים" (Robo-firing) אינם חוקיים. בארה"ב, איגודי התסריטאים והשחקנים בהוליווד השביתו את התעשייה והבטיחו שה-AI לא יהיה הכותב, אלא הכלי בידי היוצר.

​אך בעוד העולם מתקדם לעבר הגנה על האדם, בישראל נדמה שמקבלי ההחלטות רואים רק את הצד של המכונה. החלטת הממשלה 3375 (מספטמבר 2025), שמנחה על הקמת המטה הלאומי לבינה מלאכותית, היא אמנם צעד אסטרטגי חשוב, אך היא חושפת סדר עדיפויות מדאיג. בעוד שהממשלה מקצה משאבים אדירים ל'האצת' הטכנולוגיה ומעבירה סמכויות רגולטוריות למרכז כוח פוליטי במשרד ראש הממשלה, קולו של העובד נותר מחוץ לחדר.