על הייאוש והתקווה: גוש האירו ממשיך לשקוע, איפה הפתרון?

אורית לוין, אנליסטית בנקים וטכנולוגיה, מזרחי טפחות, על המשך דעיכת גוש האירו. מהם הצעדים שיכולים לפתור את המשבר? ואילו וויכוחים בין המדינות מעכבים את הפתרונות?
אורית לוין | (3)
נושאים בכתבה גוש האירו מיתון

משפט מפורסם של אפרים קישון אומר: "איבדנו את התקווה, אסור לאבד את הייאוש" - זו תמצית המצב באירופה. כבר ארבע שנים מדשדש גוש האירו בקצב צמיחה שלילי או אפסי. עד עכשיו, התקווה של האירופים הייתה שהבעיה מתרכזת בכמה מדינות שלא ניהלו כיאות את החובות שלהם: יוון, ספרד, איטליה, אירלנד ופורטוגל. זאת, בעוד שבמדינות כמו צרפת וגרמניה, המצב יחסית טוב, רמת החוב לתוצר אינה גבוהה והצמיחה סבירה. אפשר לטמון את הראש בחול ולומר שאכן זה המצב, אלא שהמציאות שבה וטופחת על פנינו. הבעיות של מדינות ה-PIIGS מכבידות על כל המדינות בגוש, וכעת נראה שאט אט גם גרמניה וצרפת מתחילות לשקוע למיתון.

הייאוש נעשה יותר נוח

אם בייאוש עסקנן, אפשר לומר שבאירופה הוא נעשה יותר נוח. לפני כארבע שנים החליטו כמה חכמים ביבשת, לבצע מבחני לחץ, בכדי לבחון את עמידות הבנקים בתנאי משבר והצורך שלהם לגייס הון. כך, אפשר להימנע מהתדרדרות נוספת במקרה של משבר. אלא מה? אם חס וחלילה יתברר שהבנקים זקוקים להזרמת הון עתק, היבשת עלולה ליפול למשבר, רק בשל הלחץ לגייסו. מה עשו החכמים? פשוט קבעו תנאי סף מאד מקלים במבחנים, לא בחנו מצב של משבר קיצון אמיתי, וכך גילו לתדהמתם, שהמצב טוב ואפשר להמשיך ולהעלים עין. הבעיה כמובן לא נפתרה מאליה, ובמשך ארבע השנים הבאות עוד ועוד בנקים קרסו, בניגוד לתחזיות מבחני הלחץ.

הגיע הזמן להחליט?

בחודש שעבר, החליטו באיחוד האירופי לעשות מעשה: לבצע שוב מבחני לחץ, והפעם תנאי הסף יהיו קשים ולא מקלים. מישהו כנראה אמר, "בואו נבדוק מה המצב לאמיתו", וכך התברר, שמתוך 130 בנקים שנבחנו, 24 בנקים כשלו ויאלצו לגייס הון בסך של כ-24.6 מיליארד דולר. המצב אף יותר חמור אם מוסיפים לכך חלק נוסף של מבחני הלחץ - בדיקת המאזנים של הבנקים. בבדיקה התברר כי כ-60% מהבנקים לא שיערכו בצורה שמרנית, בלשון המעטה, את הנכסים שלהם, המשמשים כביטחון לאשראי ועליהם למחוק סכום עתק של כ-34 מיליארד אירו.

שוב בעיית הביצה והתרנגולת?

לאחר שבחנו טוב את הנתונים, הבינו החכמים האירופים, שהמערכת הבנקאית באיטליה, ספרד ויוון למעשה לא מתפקדת. אם זה המצב, לא פלא שגוש האירו לא מתאושש. מה שיניע את הצמיחה זה עלייה בצריכה הפרטית, ברמות הביקושים, וזו לא תיתכן ללא קיומה של מערכת בנקאית. אולם כעת, כשהבנקים האירופים לחוצים לגייס עוד הון, יש להם פחות ופחות אינטרסים לחלק אשראי.

אז מה עושים?

לאמיתו של דבר, ארה"ב היא זו שנקלעה למשבר החמור מלכתחילה, ומצבה טוב כיום בעשרות מונים משל אירופה. זאת, משום שהם הצליחו לנקוט שורה של פתרונות לא מסובכים, העוסקים בעיקר בהגברת הביקוש. גם אירופה יכולה ללמוד מהם. ראשית, יש להחיות את המערכת הבנקאית, במיוחד באיטליה וספרד, שהנן כלכלות משמעותיות יותר בגוש האירו. במקום להזרים עוד כספים לבנקים כושלים, שלא בטוח שכלל ניתן להצילם, גוש האירו יכול להקים מעין מנגנון בנקאי אלטרנטיבי, שייתן אשראי לעסקים וחברות.

שנית, כדי למנוע מצב של המשך קריסת בנקים, ניתן לבצע תכנית רכישת נכסים בעייתיים מהבנקים - תכנית דומה ל-TARP שבוצעה בארה"ב לאחר המשבר. אין שום סיבה, שבנקים אירופים המחזיקים נכסים בעלי שווי אפסי ימשיכו להחזיק בהם ולהזדקק לתמיכה אינסופית, במקום להעניק אשראי.

שלישית ואולי החשובה ביותר, חייבים להניע את הכלכלות באמצעות הקלות במיסוי, במיוחד לעסקים בינוניים וקטנים ואולי אף תכניות לביצוע עבודות יזומות של הממשלה. במדינות כמו ספרד, בה שיעור האבטלה נמצא מעל ל-24%, אין סיכוי שהצמיחה תחזור ללא ירידה באבטלה.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

גרמניה מאבדת את הייאוש?

חלק מההצעות הללו עלו כבר בעבר. לאחרונה הבנק האירופי המרכזי הציע לבצע רכישה של חובות והנפקת אג"ח לטווח ארוך, בהיקף של טריליון אירו. אבל גם לתכנית הזו, גרמניה מתנגדת ומעכבת אותה. זו האחרונה מובילה קו של התנגדות לצעדי ההרחבה, ודורשת ריסון תקציבי מחמיר מהמדינות במשבר - בדיוק ההיפך ממה שנדרש. החשש העיקרי שלה, שצעדי ההרחבה יגבירו את האינפלציה בגוש האירו. חשש זה מופרך לחלוטין, במיוחד כיום כששיעור האינפלציה שם עומד על כ-0.5%. צרפת, מדינה משמעותית נוספת בגוש האירו, שמצבה הכלכלי חלש משל גרמניה, מנסה לבצע בכל זאת צעדי הרחבה מסוימים.

אפשר לסכם ולומר, שהחדשות הרעות שגרמניה מתחילה לשקוע בתחילתו של מיתון. החדשות הטובות, שאולי כעת, כשמצבה נחלש, היא תהיה מוכנה סוף סוף לבצע את הצעדים הנדרשים. ואם לא, תמיד אפשר לשקוע בייאוש.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    תמשיכי לכתוב בבקשה 15/11/2014 10:04
    הגב לתגובה זו
    איך וולסטריט תושפע מאירופה ומה נותנת ההרחבה הכמותית של דראגי so far?
  • 2.
    המנטליסט 13/11/2014 10:00
    הגב לתגובה זו
    זמן רב לא כתבת. תענוג לקרוא את הניתוח שלך, והציניות המלווה אותו בהחלט במקום! אז מה? אם גרמניה שוקעת, אולי ברלין זו אופציה לא כזו אטרקטיבית לצעירים ישראלים...
  • 1.
    המנטליסט 13/11/2014 09:45
    הגב לתגובה זו
    זמן רב לא כתבת. תענוג לקרוא את הניתוח שלך, והציניות המלווה אותו בהחלט במקום! אז מה? אם גרמניה שוקעת, אולי ברלין זו אופציה לא כזו אטרקטיבית לצעירים ישראלים...
שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)

מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?

יבואני הרכב גרפו רווחים עודפים על חשבון הציבור - קבע מבקר המדינה, אז עכשיו הם "קצת" חוזרים לציבור בדרך של תרומה

יעקב צלאל |

בשבועות האחרונים התפתח מעל "דפי ביזפורטל", וויכוח על רמת הרווחיות של יבוא כלי רכב, אז הנה אזרוק מעט משלי לדיון.

לפני מספר שבועות, כך דווח באמצעי תקשורת שונים, נרשמה התרומה הגדולה ביותר בתולדות הפילנטרופיה המקומית: ד״ר שמואל חרל״פ ואשתו, ענת חרל״פ, תרמו 180 מיליון דולר (כ-600 מיליון שקל) להשלמת הקמת מרכז רפואי במרכז הארץ. בעקבות התרומה רואיין הזוג במספר אמצעי תקשורת. אולם ככל שעקבתי, אף אחד מהם לא שאל מהיכן הגיע ממונם הרב. אחדים אמנם ציינו שד״ר חרל״פ עשה הון רב במימוש מניות מובילאיי, וכלכליסט דיווח שהתרומה ניתנה במניות אנבידיה, אותם קיבל חרל״פ בעסקת מלאנקוס, בעת שוויין היה נמוך בעשרות אחוזים, מערכן הנוכחי. אולם שאלת הבסיס לא נשאלה: מהיכן ההון הגדול של משפחת חרל״פ.

לא נשאלה, אולי, כי כולם יודעים את התשובה: הזוג חרל״פ הינם מבעלי המניות הגדולים בכלמוביל, יבואנית הרכב והמשאיות הגדולה במדינה. ואלה עסקים שבישראל אי אפשר להפסיד בהם כספים. אלו עסקים שמרוויחים באופן עודף על חשבון הציבור. 

היסטוריה

היסטורית קשה להתווכח עם עובדות: יבואניות הרכב הוותיקות, מעל ל-10 חברות, הפועלות בשוק הישראלי במשך עשרות שנים, הפכו להיות חברות עם פעילויות נוספות. מרביתן חברות פרטיות שאינן חושפות דו״חות כספיים, ומרביתן גם אינן נזקקות לשוק ההון הציבורי, הפכו במהלך השנים לקבוצות עסקים, לעיתים מורכבות, שיכולתן להתרחב בעסקים במיליארדי שקלים, בישראל ומחוצה לה. זה נבע קודם כל מפעילותן ביבוא כלי רכב קלים ומשאיות, פעילות שהיתה בה רווחיות גבוהה ביותר, יצרה תזרים מזומנים חופשי ניכר, ופתחה בפני העוסקים בה צינורות אשראי מסוגים שונים. עובדה זו, של התרחבות ניכרת ללא הזדקקות להון ציבורי, מעידה על עוצמתן של יבואניות הרכב ועל הכסף הגדול בתחום. אולם בחינה של רווחיות יבוא רכב אפשר לבחון גם דרך קבוצות הנסחרות בבורסה.

דלק מערכות רכב

דוגמא בולטת היא דלק מערכות רכב, שבשליטת איש העסקים גיל אגמון, הבעלים של דלק מוטורס, יבואנית מאזדה, ב.מ.וו, פורד, ניאו ודונגפנג. ב-2015 הכנסות מגזר הרכב של הקבוצה עמדו על 2.9 מיליארד ש׳ (כל הנתונים הפיננסיים הינם מתוך הדו״חות, כלומר ללא מע״מ) והרווח המגזרי הסתכם ב-439 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 15%. ממרווח זה יש להוריד את הריבית ששילמה החברה, שהיתה בסכום מזערי בסך 22 מ׳ ש׳, כלומר עלות הריבית בתוצאות קבוצת הרכב היא שולית ואין הרבה מה להפחית.

ב-2022 דלק מערכות רכב כבר היתה קבוצה עסקים מגוונת, שרכשה את פעילות וורידיס, מהלך שמינף את הקבוצה וגרם להוצאות ריבית גבוהות. 2022 היתה שנה חריגה ברווחיות ענף הרכב, כתוצאה ממשבר הקורונה ובעקבותיו משבר הצ׳יפים בתעשיית הרכב ומחסור בכלי רכב ועליות מחירים: הכנסות מגזר הרכב של דלק מערכות רכב הסתכמו ב-3.9 מיליארד ש׳ והרווח המגזרי עמד על 992 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 25.6% ורווח ממוצע לכלי רכב כ-40,000 ש׳. באותה שנה דלק מערכות רכב שילמה ריבית בסך 253 מ׳ ש׳, רובה כתוצאה מפעילות שאינה אוטומוטיבית.

שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)

מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?

יבואני הרכב גרפו רווחים עודפים על חשבון הציבור - קבע מבקר המדינה, אז עכשיו הם "קצת" חוזרים לציבור בדרך של תרומה

יעקב צלאל |

בשבועות האחרונים התפתח מעל "דפי ביזפורטל", וויכוח על רמת הרווחיות של יבוא כלי רכב, אז הנה אזרוק מעט משלי לדיון.

לפני מספר שבועות, כך דווח באמצעי תקשורת שונים, נרשמה התרומה הגדולה ביותר בתולדות הפילנטרופיה המקומית: ד״ר שמואל חרל״פ ואשתו, ענת חרל״פ, תרמו 180 מיליון דולר (כ-600 מיליון שקל) להשלמת הקמת מרכז רפואי במרכז הארץ. בעקבות התרומה רואיין הזוג במספר אמצעי תקשורת. אולם ככל שעקבתי, אף אחד מהם לא שאל מהיכן הגיע ממונם הרב. אחדים אמנם ציינו שד״ר חרל״פ עשה הון רב במימוש מניות מובילאיי, וכלכליסט דיווח שהתרומה ניתנה במניות אנבידיה, אותם קיבל חרל״פ בעסקת מלאנקוס, בעת שוויין היה נמוך בעשרות אחוזים, מערכן הנוכחי. אולם שאלת הבסיס לא נשאלה: מהיכן ההון הגדול של משפחת חרל״פ.

לא נשאלה, אולי, כי כולם יודעים את התשובה: הזוג חרל״פ הינם מבעלי המניות הגדולים בכלמוביל, יבואנית הרכב והמשאיות הגדולה במדינה. ואלה עסקים שבישראל אי אפשר להפסיד בהם כספים. אלו עסקים שמרוויחים באופן עודף על חשבון הציבור. 

היסטוריה

היסטורית קשה להתווכח עם עובדות: יבואניות הרכב הוותיקות, מעל ל-10 חברות, הפועלות בשוק הישראלי במשך עשרות שנים, הפכו להיות חברות עם פעילויות נוספות. מרביתן חברות פרטיות שאינן חושפות דו״חות כספיים, ומרביתן גם אינן נזקקות לשוק ההון הציבורי, הפכו במהלך השנים לקבוצות עסקים, לעיתים מורכבות, שיכולתן להתרחב בעסקים במיליארדי שקלים, בישראל ומחוצה לה. זה נבע קודם כל מפעילותן ביבוא כלי רכב קלים ומשאיות, פעילות שהיתה בה רווחיות גבוהה ביותר, יצרה תזרים מזומנים חופשי ניכר, ופתחה בפני העוסקים בה צינורות אשראי מסוגים שונים. עובדה זו, של התרחבות ניכרת ללא הזדקקות להון ציבורי, מעידה על עוצמתן של יבואניות הרכב ועל הכסף הגדול בתחום. אולם בחינה של רווחיות יבוא רכב אפשר לבחון גם דרך קבוצות הנסחרות בבורסה.

דלק מערכות רכב

דוגמא בולטת היא דלק מערכות רכב, שבשליטת איש העסקים גיל אגמון, הבעלים של דלק מוטורס, יבואנית מאזדה, ב.מ.וו, פורד, ניאו ודונגפנג. ב-2015 הכנסות מגזר הרכב של הקבוצה עמדו על 2.9 מיליארד ש׳ (כל הנתונים הפיננסיים הינם מתוך הדו״חות, כלומר ללא מע״מ) והרווח המגזרי הסתכם ב-439 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 15%. ממרווח זה יש להוריד את הריבית ששילמה החברה, שהיתה בסכום מזערי בסך 22 מ׳ ש׳, כלומר עלות הריבית בתוצאות קבוצת הרכב היא שולית ואין הרבה מה להפחית.

ב-2022 דלק מערכות רכב כבר היתה קבוצה עסקים מגוונת, שרכשה את פעילות וורידיס, מהלך שמינף את הקבוצה וגרם להוצאות ריבית גבוהות. 2022 היתה שנה חריגה ברווחיות ענף הרכב, כתוצאה ממשבר הקורונה ובעקבותיו משבר הצ׳יפים בתעשיית הרכב ומחסור בכלי רכב ועליות מחירים: הכנסות מגזר הרכב של דלק מערכות רכב הסתכמו ב-3.9 מיליארד ש׳ והרווח המגזרי עמד על 992 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 25.6% ורווח ממוצע לכלי רכב כ-40,000 ש׳. באותה שנה דלק מערכות רכב שילמה ריבית בסך 253 מ׳ ש׳, רובה כתוצאה מפעילות שאינה אוטומוטיבית.