הפנסיה של ההולנדי לעומת הפנסיה של הישראלי - מצאו את ההבדלים

הרפורמה הדרמטית במערכת הפנסיה של הולנד, שנכנסה לתוקף בקיץ 2023 ותושלם עד תחילת 2028, משנה באופן עמוק את מבנה החיסכון הפנסיוני במדינה ובעקיפין משפיעה על שוקי האג"ח והמניות בהולנד ובעולם. המעבר ממודל של קצבה מובטחת לקצבה שתלויה בתשואה צפוי להוביל לעלייה משמעותית בחשיפה למניות, בעיקר בקרב חוסכים צעירים, ולהקטנה בשימוש באגרות חוב לטווח ארוך וכלי גידור ריבית כמו סוואפים. 

הולנד, עם אוכלוסייה של כ-17.8 מיליון איש, מחזיקה באחת ממערכות הפנסיה הגדולות, האמידות והיעילות בעולם. המערכת מנהלת נכסים בהיקף של כ-1.8 טריליון אירו (כ-2.1 טריליון דולר), סכום שמציב אותה בראש המדינות המערביות מבחינת עושר פנסיוני לנפש. למעשה, זו המערכת הגדולה ביותר בגוש האירו. החוסכים נהנים מתשואות סולידיות לאורך זמן, בזכות ניהול סיכונים מוקפד כשלצד הפרשות גבוהות מצד העובדים והמעסיקים, זה מאפשר להולנדים לפרוש לפנסיה עם הרבה כסף יחסית לפורשים במקומות אחרים בעולם.  

איך הפכו הפנסיונרים ההולנדים לעשירים יחסית לעולם?

הצלחת מערכת הפנסיה ההולנדית נובעת מהפרשות קבועות וגבוהות של עובדים ומעסיקים, ניהול השקעות מקצועי, תשואות מצטברות טובות וחינוך לחיסכון מגיל צעיר. בהולנד כמעט ואין פדיונות של פנסיה ויש הפקדות שוטפות עם פחות מעברים בין עבודות ותקופות של "בין עבודות". פנסיונר הולנדי ממוצע מקבל קצבה שמגיעה לאזור ה-80 אחוז מהשכר האחרון ולעיתים אף יותר, שיעור נדיר יחסית לעולם המערבי. לשם השוואה, בישראל שיעור ההחלפה נע סביב 40 עד 45 אחוז בלבד מהשכר האחרון.

לפי מדדי פנסיה של גופי מחקר, הולנד ודנמרק מדורגות ברמה הגבוהה ביותר. אוסטרליה, שבדיה, פינלנד ונורווגיה מדורגות ברמות גבוהות, בעוד שארצות הברית מדורגת בינונית, ובריטניה אף נמוכה ממנה. מדינות כמו הודו, אינדונזיה ומקסיקו מדורגות ברמות נמוכות מאוד עקב שיעורי חיסכון נמוכים, גישה מוגבלת לקרנות ותלות בקצבאות ממשלתיות בסיסיות.

• מחקר בנק ישראל: רפורמות הפנסיה הגדילו את החיסכון של משקי הבית בכ-0.7% תוצר
• אין לי מושג איפה הפנסיה והחסכונות שלי מנוהלים – איך אני מוצא אותם?

בארצות הברית, היקף נכסי הפנסיה הכולל עובר את 38 טריליון דולר אך מפוזר בין מערכות ציבוריות, פרטיות ותכניות 401(k). ביפן, קרנות הפנסיה הציבוריות והפרטיות מחזיקות בכ-4.5 טריליון דולר אך מספקות שיעור החלפה נמוך יחסית. בישראל היקף נכסי הפנסיה עומד על כ-2.4 טריליון שקל, אך הפנסיה החציונית נמוכה באופן יחסי, בשל כניסה מאוחרת למודל חובה, דמי ניהול גבוהים וניהול סולידי מדי של ההשקעות.

למרות היתרונות, הולנד מתמודדת עם הזדקנות האוכלוסייה ועם ירידה ביחס שבין משלמים למקבלי קצבאות. בנוסף, שוק העבודה נעשה גמיש ודינמי, עם עלייה במספר העצמאים וירידה בשיעור העובדים שנשארים באותו מקום לאורך זמן. המודל הישן, שבו הפנסיה הובטחה על ידי הקרן ללא תלות בצבירה, כבר אינו מתאים לתנאים החדשים. לכן, המדינה משנה את המודל כך שהקצבה העתידית תתבסס על מה שנצבר בפועל בחשבונו של העובד – כולל תשואות השקעה.

החוק החדש נכנס לתוקף ביולי 2023, והמעבר צפוי להסתיים עד ינואר 2028. מעל 10 מיליון משתתפים צפויים לעבור למודל החדש במהלך 2026, אז יועברו לניהול אקטיבי מעל 700 מיליארד אירו. לפי משרד הרווחה ההולנדי, כבר היום עברו למסלולים החדשים מעל 230 אלף משתתפים. במקביל, נבחנת אפשרות לתת לקרנות הארכה של שנה על מנת לצמצם את היקפי הגידור, ולמנוע התנודתיות בשווקים.

• ההורים שלא דואגים לילדים שלהם - חוסכים בפיקדונות במקום במניות
• קרנות הפנסיה ביוני - מה התשואה ולמה היא נמוכה מאשר האפיקים האחרים?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

השפעות על שוקי ההון 

המעבר להשקעות מותאמות גיל משנה את מבנה תיקי ההשקעות. חוסכים צעירים ייחשפו יותר למניות ולנכסים עם סיכוי תשואה גבוה, בעוד שחוסכים מבוגרים יתמקדו באגרות חוב ונכסים סולידיים. כך, יפחת הצורך בגידור ריבית לטווח ארוך, והביקוש לאג"ח ל-30 שנה ולסוואפים (שדרכם מגדרים את הריבית) ירד. תוצאה צפויה: תנודתיות בשווקים ופוטנציאל לקשיים בגיוס חוב על ידי ממשלות אירופה.

הבנק המרכזי של הולנד כבר התריע מפני פריקה פתאומית של עסקאות גידור שעלולה לגרום לאי יציבות. ולכן, הממשלה מתכננת לאפשר לקרנות להקטין את ההיקף ההדרגתי של עסקאות הגידור כדי לצמצם את הסיכון.

מגמות דומות קיימות  גם במדינות נוספות: בריטניה עברה בהדרגה ממודל של קצבה מובטחת למבנה אישי מבוסס תשואה; אוסטרליה פועלת כבר שנים במודל של חובת הפרשה וניהול אישי; וארצות הברית מפוצלת בין מערכות פרטיות וציבוריות עם מגמות מעבר למודל שמקשר-מחבר בין גיל לסיכון. המודלים האלו, נזכיר נובעים מתיאוריה מוכחת ששוקי המניות מספקים תשואה טובה מאגרות חוב בטווח הארוך. מנגד, שוקי המניות גם יותר מסוכנים ותנודתיים, ולכן - יכולים לרדת בזמן הקצר. ומכאן מתבקש כי משקיעים לטווח ארוך ישקיעו יותר במניות מאשר בנכסים סולידים. המשקיעים האלו הם צעירים. לכן בהגדרה, משקיעים צעירים גם בפנסיה צריכים להיות עם חשיפה גבוהה יותר למניות וככל שעולים בגיל זה משתנה - שיעור המניות בהדרגה יורד ושיעור האג"ח בהדרגה עולה. 

זה מתבקש, אבל מערכות פנסיה רבות בעולם עדיין מתנהלות בסגנון אחר - הם מקבעות את הקצבה, בדומה אגב לביטוחי חיים, וכדי לקבע-להבטיח קצבה הם לא לוקחות סיכונים, ומשקיעות את רוב הסכום באג"ח. היסטורית זה יצר הפסד תיאורטי למשקיעים ומדינות רבות נמצאות במעבר, אם כי איטי לעבר מודל של פנסיה בהתאם לגיל. עם זאת, חשוב להדגיש כי ברוב המקומות יש לחוסך אפשרות לצאת "מברירת המחדל" ולקבוע איך הפנסיה שלו תיראה. כלומר, צעירים שהפנסיה שלהם עם מניות בשיעור נמוך, יכולים להחליט לשנות את זה. בפועל, וזו תופעה עולמית, החוסכים בפנסיה  לא עושים שינויים דרמטיים במסלולי חיסכון - כנראה מהחשש מהשלכות על הקצבה בפרישה.