סביר מאוד שחשבתם ש״הסכם קולקטיבי״ שעשה המעסיק שלכם עם קרן הפנסיה יבטיח לכם אוטומטית תנאים טובים יותר ממי שהלך וסגר עם קרן פנסיה בצורה פרטית. ההיגיון די פשוט: אם אלפי עובדים מאוגדים תחת מעסיק גדול או ועד עובדים חזק, ברור שחברת הפנסיה תרצה לזכות בהם ותציע הנחות משמעותיות. ובאמת, ככה זה נראה בתיאוריה. יש חוזים קולקטיביים, מכרזים פנימיים בין קרנות הפנסיה ומנהלי הסדר פנסיוניים שמנהלים משא ומתן בשם העובדים, כדי להביא תנאים משופרים לחוסכים - העובדים של הארגון. קחו את עובדי חברת החשמל, ארגון המורים, עובדי בנק וכן הלאה, יש כאן כח צרכני גדול וכמו בכל שוק כשמשלבים ידיים לרוב זה משתלם לכולם.

הקרנות מצידן מוכנות לוותר על חלק מההכנסות שלהן (שזה בעיקר עמלות דמי הניהול) כדי לזכות בניהול כספים של ארגון שלם, וגם מתוך הנחה שמספר החוסכים והיקף ההפקדות יצדיקו את החיתוך ברווחיות. זה גם הרציונל שמאחורי קרנות ברירת המחדל שהושקו במכרזי רשות שוק ההון. אלו מסלולים עם דמי ניהול נמוכים במיוחד שנועדו לתת מענה גם למי שאין לו גב "קולקטיבי" ולמי שאין כוח מיקוח צרכני מצד עצמו. החוק גם קובע מסגרת לדמי הניהול: עד 6% מההפקדות ועד 0.5% מהצבירה. אבל בתוך הגבולות הללו יש חופש פעולה רחב, והקרנות יודעות לנצל אותו טוב מאוד לפעמים זה מגיע לטובתכם, ולפעמים קרובות, פחות.

ולכאורה, הייתם מצפים שהסכמים קולקטיבים ישתלמו לעובדים. הרי אם הקרן מתחרה על קבוצה גדולה, היא אמורה להציע דיל טוב יותר מאשר למי שמגיע לבד. אלא שהנתונים חושפים מציאות יותר מורכבת. נכון, בחלק מהגופים אפשר לראות הנחה משמעותית בדמי הניהול מההפקדה, אבל היא מתאזנת עם דמי ניהול מצבירה גבוהים בהרבה מאלו שמשלם החוסך הפרטי. כלומר, מה שנראה כהטבה מיידית בתלוש המשכורת יכול להתברר כעסקה יקרה מאוד בטווח הארוך, כשהצבירה עם הזמן הופכת לגורם שהוא הרבה יותר דומיננטי עבור קופת הפרישה.

וזה בדיוק מה שגורם לכך שדווקא עובדים בארגונים גדולים, שהם חושבים שמישהו כבר דאג להם ו"סידר אותם" עם ה"דיל טוב" יכולים לגלות בהמשך שהם משלמים יותר מהחברים שנכנסו לקרן פנסיה אחרת או אפילו לאותו בית ההשקעות בצורה עצמאית. ושוב, זה מזכיר לנו עד כמה השוק הזה בנוי בצורה מורכבת ולא תמיד שקופה אבל אולי כאן גם טמון השיעור עבורינו - אי אפשר לתלות את האחריות לפרישה שלנו ב"טוב ליבו" של המעסיק. אנחנו צריכים לבדוק, להשוות, להבין את המשמעות של המספרים ולדעת טוב על מה אנחנו משלמים.

• הפנסיה שלכם תהיה כפולה: הצעדים שיהפכו 6,000 ש"ח לחודש ל-10,000 ש"ח
• מנורה משכה 90 אלף שקל מקרן הפנסיה של מורה - מה הסיבה ולמה בית המשפט גער בה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

דמי ניהול מההפקדה ומהצבירה - תזכורת

לפני שנמשיך וננתח את מה שמציעים הגופים חשוב לעצור ולהבין את המבנה הייחודי של דמי הניהול בישראל. בעוד שבמרבית מדינות העולם נהוג לגבות דמי ניהול רק מתוך החיסכון שנצבר (הצבירה), כאן אצלנו הוסיפו שכבה נוספת של דמי ניהול - מההפקדה. כלומר, החוסך הישראלי משלם פעמיים. פעם אחת בכל חודש, אחוז מסוים מסכום ההפקדה שנכנס לקרן הפנסיה ופעם שנייה מדי שנה, על סך החיסכון שכבר הצטבר בקופה. להרחבה - מדריך מיוחד: ככה תוזילו את דמי הניהול בפנסיה - בלי להסתבך ובלי להתמקח

המודל הזה יוצר קרקע נוחה מאוד לגופי הפנסיה. פנסיה היא כבר ככה דבר שרובינו מתקשים להבין לעומק, וברגע שהסוכן מתחיל לפרט על המרכיבים והביטוחים - רוב האנשים כבר מתחילים לפהק. והקרנות יודעות לנצל את המורכבות הזאת לטובתן. מצד אחד, הן מציעות הנחות אגרסיביות בדמי הניהול מהפקדה שמגיעות לכמעט אפס כדי למשוך ארגונים גדולים. אבל מצד שני, הן מקזזות את זה בהעלאה של דמי הניהול מצבירה, שמפצה אותן על ההכנסות שאבדו. וזה מה שהופך את המערכת הזאת למבוך מסובך כשרוב האנשים בכלל לא יודעים לומר אם הם משלמים יותר על ההפקדה או על הצבירה, ומה בכלל המשמעות של זה לטווח הארוך.

הרשות מנסה להתמודד עם זה באמצעות קביעת תקרות בחוק וגם להציע קרנות ברירת מחדל, אבל בפועל הכוח עדיין נמצא בידיים הקרנות. והן יודעות לנצל את המורכבות הזאת כדי להרוויח יותר, בעיקר בזכות העובדה שהציבור מתקשה להשוות בצורה ישירה בין הקרנות. זה אולי מזכיר לנו גם את מסנה העמלות של הבנקים כמו דמי שמירה על ניירות ערך או עמלות הפצה בקרנות נאמנות עמלות שממשיכות להתקיים למרות שההיגיון הכלכלי נעלם מהעולם (בנושא עמלות ההפצה - עמלת ההפצה בקרנות נאמנות צפויה לרדת; ועדה ממליצה על הגבלת העמלה ל-0.2% לעומת 0.35% כיום)

• המסלול המנצח - 20% מתחילת השנה, פי 5 מעל ה-S&P 500
• קרנות השתלמות בספטמבר - תשואה של מעל 2% במסלול הכללי; תשואה של כ-3.6% במסלול המנייתי
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• הפנסיה שלכם תהיה כפולה: הצעדים שיהפכו 6,000 ש"ח לחודש...

ככה נוצר מצב שבו שני עובדים, שמפקידים סכום זהה בדיוק, יכולים לשלם לאורך השנים פערים של עשרות אלפי שקלים, רק בגלל שהמעסיק של האחד חתם על הסכם קולקטיבי שבו “הנחה” בהפקדה קוזזה בעלייה חדה בדמי הניהול מצבירה והשני כנראה הלך ובדק וסגר בעצמו "דיל" אמיתי עם קרן הפנסיה.

כל עשירית האחוז - משמעותית

כדי להבין עד כמה ההבדלים הקטנים באחוזים הופכים להבדלים גדולים בכסף אמיתי, נניח דוגמה פשוטה. עובד שמרוויח 10,000 שקל בחודש מפקיד לקרן הפנסיה שלו (כולל המעסיק) כ־2,000 שקל בכל חודש. אם דמי הניהול מהפקדה הם 1%, המשמעות היא ניכוי של 20 שקל בכל חודש כ־240 שקל בשנה. זה סכום שתרגישו בעיקר בתחילת הדרך כשהצבירה בקרן עדיין נמוכה.

אבל עכשיו נסתכל על הצד השני דמי הניהול מצבירה. אם העובד כבר צבר 300 אלף שקל בקרן, ודמי הניהול מצבירה הם 0.2%, הוא ישלם 600 שקל בשנה, כל שנה מחדש. ואם הצבירה תגדל ל־600 אלף שקל, החיוב כבר יעמוד על 1,200 שקל בשנה. כלומר, ככל שהצבירה גדלה, המשקל של דמי הניהול מהצבירה הולך ותופס חלק גדול יותר מהתשלום הכולל.

וכאן נכנסת הנקודה החשובה: בקולקטיבים רבים הקרנות מציעות כמעט “אפס” דמי ניהול מהפקדה (לפעמים 0.07% בלבד) אבל דורשות אחוז גבוה מהצבירה, שלפעמים מגיע גם ל־2% ויותר. בטווח הקצר העובד אולי מרגיש שעשו איתו דיל, הניכוי החודשי באמת זניח. אבל בטווח של עשרים או שלושים שנה, כשהחיסכון מגיע למאות אלפי שקלים, התוספת בדמי הניהול מצבירה יכולה לגזול מאות אלפי שקלים מהקצבה העתידית של זמן הפרישה.

מולו ניקח חוסך שהצטרף בצורה עצמאית שהוא משלם בדרך כלל אחוזים גבוהים מההפקדה (1.5%-1.7%), אבל מהצבירה נגבים ממנו שיעורים נמוכים בהרבה סביב 0.15%. בתחילת הדרך זה אולי משמעותי יותר מבחינה חודשית, אבל בטווח הארוך זה יכול להשתלם הרבה יותר. כמובן שאין כאן כלל אצבע. תמיד תוכלו להתמקח וההתניידות היום בין הקופות היא פשוטה ומהירה והקרן מחויבת לנייד אותכם בלי דרישות מיוחדת. לכן בדרך כלל נהוג לומר שבשנים הראשונות או עד שאתם מצליחים לצבור כ-200 אלף שקל בקרן כדאי שתתמקדו בדמי הניהול מההפקדה ואחרי זה בדמי הניהול של הצבירה.

ההבדלים בין הגופים: ניתוח

מנורה מבטחים: זולים בהפקדות יקרים בצבירה

מנורה מבטחים מציגה את אחד הפערים הגדולים ביותר. דמי הניהול מהפקדות לעובדים בקולקטיבים עומדים על 0.07% בלבד כמעט אפס, לעומת ממוצע של 1.73% לחוסכים פרטיים. אבל בצבירה התמונה מתהפכת: החוסך הפרטי משלם 0.15% בלבד, בעוד שעובדי החברות הגדולות משלמים 2.06%. מדובר בשיעור חריג, שממחיש כיצד הנחה חדה בהפקדה מקוזזת ביוקר בטווח הארוך.

הראל פנסיה: מאוזנת יחסית

בהראל פנסיה דמי הניהול מהפקדות נעים סביב 1.51% בממוצע, ויורדים ל-0.07% בקולקטיבים. מהצבירה נגבים 0.16% בממוצע לעומת 1.18% בקולקטיבים. כלומר, ההנחה בהפקדה משמעותית מאוד, והעלייה בצבירה אמנם מורגשת אך מתונה יחסית בהשוואה למנורה.

כלל פנסיה: דומה לנתוני הראל

גם בכלל התמונה דומה יחסית להראל מהפקדות נגבים 1.54% בממוצע לעומת 0.11% בקולקטיבים, ומהצבירה 0.15% בממוצע מול 1.13% בקולקטיבים. זה מציב את כלל קרוב מאוד להראל, עם יתרון קל בצד ההפקדות.

מגדל מקפת: יקרה ל"קולקטיבים"

במגדל מקפת אישית דמי הניהול מהפקדות עומדים על 1.61% בממוצע ויורדים ל־0.15% בקולקטיבים. בצבירה נגבים 0.16% בממוצע, אך בקולקטיבים השיעור קופץ ל־1.47%. מדובר בעלייה חדה יחסית, שממקמת את מגדל בין הגופים שפחות מיטיבים עם העובדים הגדולים בטווח הארוך.

אלטשולר שחם: מובילים בדמי הצבירה

הקרן של אלטשולר מציעה את הנתונים הנמוכים ביותר בצבירה: 0.14% בממוצע לחוסכים פרטיים ו־1.01% בקולקטיבים. מהפקדות נגבים 1.30% בממוצע ו־0.14% בקולקטיבים רמות שנחשבות מתונות יחסית. התוצאה היא מבנה שמאזן בין שני הצדדים, עם יתרון ברור לחוסכים בטווח הארוך.

הפניקס פנסיה: זולים בהפקדות, יקרים בצבירה

בהפניקס דמי הניהול מהפקדות עומדים על 1.55% בממוצע ו־0.10% בקולקטיבים. מהצבירה נגבים 0.15% בממוצע לעומת 1.43% בקולקטיבים. כלומר, בדומה למנורה, הנחה משמעותית בהפקדות שמגיעה עם עלות גבוהה לאורך זמן.

מיטב: יקרה יחסית בקולקטיבים

במיטב ההנחה בהפקדות פחות נדיבה: 1.31% בממוצע ו־0.21% בקולקטיבים – גבוה יותר מרוב המתחרים. בצבירה נגבים 0.15% בממוצע לעומת 1.21% בקולקטיבים. כלומר, העובדים הגדולים אינם מקבלים כאן יתרון משמעותי, להפך – הם משלמים יותר מאשר בקולקטיבים אחרים.

מור: עמלות סטנדרטיות בהפקדות, וממוצע בצבירה

מור מציעה שיעורי עמלות משתנים: מהפקדות נגבים 1% בממוצע ו־0.21% בקולקטיבים, ומהצבירה 0.20% בממוצע מול 1% בקולקטיבים. מדובר ברמות יחסית מאוזנות, אך לא יוצאות דופן לטובה או לרעה.

אינפיניטי: סימטריה

באינפיניטי אפשר לראות יציבות: 1% מהפקדות בממוצע לעומת 0.18% בקולקטיבים, ומהצבירה 0.18% בממוצע מול 1% בקולקטיבים. מדובר באחד המודלים היותר “שקופים”, שמציגים מספרים מאוזנים בלי קפיצות חריגות.

אם ננסה לסכם את זה אז לא בכל מקרה “דיל קולקטיבי” שווה יותר. אצל חלק מהגופים ההנחה על דמי הניהול מהפקדות היא אמנם משמעותית, אבל היא בהרבה מקרים מקוזזת בדמי ניהול מצבירה שגבוהים בהרבה. המשמעות היא שהחוסכים שנכנסים בהסכמים קיבוציים יכולים יום אחד לגלות שבעוד שבהתחלה ניכוי ההפקדות כמעט ולא הורגש, בהמשך כשהחיסכון גדל העלות על הצבירה הכבידה מאוד על הקרן שצברו. לעומתם,מי שהלך בצורה פרטית ובתחילת הדרך נראה שהוא לא הצליח להביא הסדר טוב ומשלם אחוז גבוה מהפקדות אבל נמוך מהצבירה. בטווח הארוך זה יכול להפוך את המצ שלו למשתלם יותר.