בוקר אחד בתחילת ינואר 2021 נהפך לזירת אסון קשה במפעל חרש אשדוד 2000. יורי סבצ'וק ז"ל, מסגר בן 70 שעבד במפעל במשך כשנתיים, נהרג לאחר שמכלול מתכת כבד, במשקל של עשרות קילוגרמים, ניתק מן העגורן ונפל עליו. התאונה הקטלנית התרחשה לעיני חבריו לעבודה והשאירה את משפחתו כשהיא מתמודדת עם אובדן קשה. השבוע, כמעט חמש שנים אחרי, קבע בית משפט השלום באשקלון את אחריותם של מנהלי המפעל והטיל עליהם עונשי מאסר ופיצוי כספי למשפחת ההרוג.

כתב האישום המתוקן קבע כי אביב אלבז, ששימש מנהל המפעל, הורשע בהפרת הוראות פקודת הבטיחות בעבודה. דוד עובדיה, ששימש מנהל עבודה ואחראי על קו הייצור, הורשע בעבירת גרימת מוות ברשלנות. השניים הודו בעובדות במסגרת הסדר טיעון שנחתם עם המדינה. על פי ההסדר, אלבז התחייב לשלם פיצוי בסכום כולל של 150 אלף שקל, ועובדיה ישלם 50 אלף שקל נוספים. עם זאת, שאלת הענישה נותרה לשיקול דעתו של בית המשפט.

המסמכים המשפטיים שחשף השופט צבי פורר מתארים מציאות מטרידה. כבר לפני התאונה התריע ממונה הבטיחות החיצוני, נעם שער, כי עובדים מפעילים עגורנים מבלי שיש בידיהם רישיון מתאים לכך. בנוסף, הוא התריע כי עובדים נחשפים לסכנת פגיעה מגופים נופלים מבלי שסופק להם ציוד מגן אישי בסיסי. למרות זאת, אלבז ועובדיה לא פעלו לתיקון הליקויים. השופט הדגיש בהכרעתו כי, "במפעל שניהל נאשם 1 נהגו לעבוד באופן תדיר מפעילי עגורנים ללא הכשרה מתאימה", וקבע כי מדובר בדפוס התנהלות שהוביל בסופו של דבר לאובדן חיים.

המכלול נפל ישירות על ראשו וחזהו של סבצ'וק

ביום התאונה הורה עובדיה לסבצ'וק לשנע פלטת מתכת כבדה באמצעות העגורן, אף שידע כי המנוח אינו מוסמך להפעילו. המכלול שוקל כ-80-70 ק"ג והיה אמור להיות מועבר באמצעות אביזרי הרמה מתאימים שלא סופקו. גם קסדת מגן בסיסית לא ניתנה לעובד הוותיק. סבצ'וק השחיל את אונקל העגורן לתוך חור במכלול, אך מבנה האונקל לא התאים להרמה. ברגע שבו המכלול הורם, השתחררה האחיזה והוא נפל ישירות על ראשו וחזהו של סבצ'וק, שנהרג במקום כתוצאה מ"מעיכה קשה בראש וריסוק חזה", כפי שתיאר כתב האישום.

• פנתה לטיפול רק אחרי חודשיים - ותוכר בביטוח לאומי
• אחרי שקיבל מיליון: חשמלאי שנפל יפוצה בכ-130 אלף ש'
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

במסגרת הדיונים, הוגשו תסקירי שירות מבחן לגבי שני הנאשמים. אלבז, שנעדר עבר פלילי, הוצג כאדם שמתקשה להתמודד עם תחושת האשמה ומסר כי מאז התאונה סבל מסיוטים. הוא סגר את המפעל לזמן מה, ולאחר פתיחתו מחדש דאג שכל העובדים יעברו קורסי בטיחות ויוסמכו להפעלת עגורנים ומלגזות. שירות המבחן המליץ לבטל את הרשעתו ולהטיל עליו 300 שעות שירות לתועלת הציבור, בשל הפגיעה האפשרית בפרנסתו מול גופים ביטחוניים.

מנגד, עובדיה הוצג כאדם שחווה מצוקה נפשית קשה ותסמינים פוסט טראומטיים מאז האסון. הוא עצמו סובל מבעיות בריאותיות ומשבר כלכלי, ונמצא בהליך חדלות פירעון. גם בעניינו המליץ שירות המבחן להימנע ממאסר ממשי ולהסתפק בעבודות שירות. ואולם השופט לא קיבל את ההמלצה במלואה.

המאשימה טענה כי מדובר ב"אקלים בטיחותי רעוע" שבו נהוג להתעלם מתקנות בסיסיות. לטענתה, אין די בהבעת חרטה ותשלום פיצויים כדי להקל בעונש, ויש צורך בענישה מחמירה לשם הרתעה. ההגנה הדגישה את מצבו האישי של כל אחד מן הנאשמים ואת לקיחת האחריות מצדם, אך עתרה לענישה מקלה.

• מה גובר - מינוי בן ממשיך או צוואה?
• המבוטחת הודתה ששיקרה - וזכתה בכיסוי ביטוחי
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה

"לא הקפידו על הורקאות הבטיחות בעבודה"

השופט פורר הבהיר בפסק דינו כי אינו רואה מקום לבטל את הרשעתו של אלבז, שכן "המנוח נהרג במפעל אותו ניהל הנאשם ובו לא הקפידו על הוראות הבטיחות בעבודה". עוד הוא ציין בפסק הדין שפורסם כי, "היעלה על הדעת כי רק מותו של אדם במקום העבודה הביא את הנאשם לחדד את הוראות הבטיחות במקום העבודה?".

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי על אלבז יוטלו שלושה חודשי מאסר על תנאי, צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות ופיצוי של 150 אלף שקל לאלמנת המנוח - פיצוי שכבר שולם. עובדיה נשלח לעשרה חודשי מאסר בפועל, לצד שישה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 50 אלף שקל לאלמנה. בית המשפט הדגיש כי אמנם שני הנאשמים לקחו אחריות, אך לא ניתן להתעלם מכך שמעשיהם - ובעיקר מחדליהם - הובילו ישירות לאובדן חיי אדם. "מדובר בתוצאה טרגית וקשה שהיא תוצאה מובהקת של זלזול בהוראות הבטיחות", כתב השופט בהכרעת הדין.

בפסק הדין שולבו גם ציטוטים מפסיקות עבר והדגשות בדבר הערך העליון של חיי אדם. השופט פורר הזכיר את דבריה של שרת העבודה לשעבר, גולדה מאיר, מ-1954, שאמרה כי זכותו של הפועל "לחיות, לפרנס את עצמו ואת משפחתו ולא להיות לנכה ולא להביא את אשתו לידי אלמנות ואת ילדיו לידי יתמות, מסיבות שאפשר למנוע בעדן". עוד ציין השופט כי "לצערי כמעט מדי שבוע שומעים אנו על תאונות מצערות באתרי עבודה שבה פועלים מקפחים את חייהם... לא יעלה על הדעת כי אדם היוצא לעבודתו לא ישוב ממנה כתוצאה מהפרת כללים אלה ומרשלנות של מנהליו". הדברים, הדגיש, נכונים לכלל ענפי העבודה בישראל ומחייבים הקפדה יתרה על כללי בטיחות. השופט הדגיש בפסק דינו את הצורך בענישה מרתיעה, וכתב כי, "ענישה הולמת ומרתיעה בשל הפרת כללי הבטיחות נחוצה לשם הגברת ההרתעה ויש בה כדי לבטא את החומרה הרבה שיש לראות באי הציות לכללי הבטיחות בענף הבנייה".

לאחר מתן גזר הדין ציין עו"ד ואדים סיגל, המשמש גם ראש פורום רשלנות בפרקליטות המדינה, כי, "גזר הדין שניתן הנו דוגמה למאבק הבלתי מתפשר של הפרקליטות וגופי האכיפה השונים בתופעת תאונות העבודה. אנו פועלים בעקביות להחמרת האכיפה והענישה בעבירות אלה, מתוך מטרה ליצור הרתעה ממשית ולמנוע הפרה של חקיקת הבטיחות  - כך שחיי העובדים יזכו ליחס הראוי".

למה בכלל שני המנהלים הועמדו לדין?

מכיוון שהם היו אלה שאחראים בפועל על סביבת העבודה במפעל. החוק רואה במנהלים אחראים ישירים לבטיחות העובדים שלהם. במקרה הזה, הם ידעו שיש בעיות חמורות - עובדים מפעילים עגורן בלי רישיון מתאים ובלי ציוד מגן, אך הם לא טיפלו בזה.

אבל למה דווקא עובדיה נשלח לכלא ואלבז לא?

ההבדל נעוץ באחריות הישירה. עובדיה, כמנהל עבודה, היה זה שנתן את ההוראה הקונקרטית לסבצ'וק להשתמש בעגורן, אף שידע שאין לו הכשרה לכך. לכן הוא הורשע בגרימת מוות ברשלנות. אלבז, מנהל המפעל, הואשם בבעיות הבטיחות הכלליות במפעל, ולכן הוא הורשע רק בהפרת הוראות בטיחות - עבירה חמורה פחות.

מה זה בכלל "ביטול הרשעה" ולמה ביקשו את זה בשביל אלבז?

ביטול הרשעה זו אפשרות נדירה שבית המשפט משתמש בה כשיש חשש שהרשעה פלילית תפגע באדם בצורה לא סבירה, למשל במקומות עבודה שדורשים תעודת יושר. הסניגורים של אלבז ביקשו את זה כי הוא עובד מול גופים ביטחוניים. אבל השופט דחה את הבקשה ואמר כי, "אי אפשר לשכוח שמדובר במקרה שבו אדם נהרג במפעל שנוהל על ידו".

למה כל כך חשוב להזכיר את שמו של המנוח בפסק הדין?

השופט פורר הדגיש שהוא התפלא ששם המנוח לא הופיע בתחילת כתב האישום. הוא כתב כי, "לא ניתן לנתק את המקרה מהעובדה הבסיסית שיורי סבצ'וק ז"ל נהרג". כלומר זה לא רק תיק טכני על תקנות בטיחות, אלא מדובר בחיים של בן אדם.

האם הפיצויים למשפחה קשורים לעונש הפלילי?

כן, אבל לא רק. במסגרת ההסדר נקבע שאלבז ישלם 150 אלף שקל ועובדיה 50 אלף שקל. השופט אישר את הפיצוי הזה וציין שהכסף כבר שולם. בנוסף, בני המשפחה יכולים לתבוע בנפרד בתביעה אזרחית על נזקים נוספים.

במקרה אחר, קבלן בנייה ובעלי דירות בבניין שממוקם במודיעין עילית יפצו בסכום של כמיליון שקל את הוריו של פועל בניין שנהרג בתאונת עבודה בשטח הבניין, כך נפסק במרץ 2024 בבית משפט השלום בתל אביב. לאחר שהודה בכך שהעסיק את הפועל ההרוג ללא אמצעי בטיחות, השופטת עידית קצבוי הטילה על הקבלן 85% מהאחריות למותו של הצעיר. את ה-15% הנותרים היא השיתה על חלק מבעלי הדירות, בפרט אחרי שמצאה כי הם המשיכו להעסיק את הקבלן הרשלן גם לאחר שהתרחשה התאונה הקטלנית. ההרוג הועסק כפועל בניין בפרויקט שנועד לביצוע עבודות להקמת תוספת של מרפסת וחדר לדירות בבניין שנמצא ברחוב יהודה הנשיא במודיעין עילית. ברגע של חוסר תשומת לב, הוא נפל מקומה גבוהה, כנראה הרביעית, ונפצע באורח אנוש. תשעה ימים לאחר מכן הוא מת מהפגיעות שספג בנפילה כשהוא בן 27 בלבד. במאי 2019 הגישו ההורים שלו את התביעה לבית המשפט. בשלב מסוים הסכימה המדינה לשלם להם כפשרה 55 אלף שקל. לגבי הנתבעים האחרים – הקבלן ובעלי הדירות – הם טענו כי אין להם אחריות לתאונה הקטלנית. כך, הקבלן טען שלא הוא העסיק את המנוח, אלא קבלן פלסטיני שהגיע מהמקום שבו גר המנוח. בעלי הדירות מצדם נתלו בטענה כי הם אנשים פשוטים שבסך הכל שכרו קבלן כדי שזה יבצע עבודות הבנייה, כך שאין הצדקה להטיל עליהם אחריות כלשהי למותו של הפועל. במישור המשפטי, טענו בעלי הדירות כי חלה עליהם ההגנה שבסעיף 15 לפקודת הנזיקין, שלפיה אין להטיל אחריות נזיקית על מי שהתקשר בחוזה עם בעל מקצוע בקשר לרשלנותו.