השוק רותח, המדדים שוברים שיאים, והמשקיעים מתקשים להישאר על הגדר. מדד ת"א־35 פרץ בשבועות האחרונים שוב את השיא ההיסטורי שלו, בפעם ה־40 מתחילת השנה, על רקע שילוב של אופטימיות סביב תכנית טראמפ ותחושה כללית ש"מי שלא בפנים - מפספס".

אבל מאחורי הכותרות והראלי עומדים דפוסים מורכבים יותר. בשיחה עם ליאור כגן, מנכ"ל מיטב קרנות נאמנות, עולה תמונה שמבחינה היטב בין מסחר קצר־טווח, פסיכולוגי, לבין ניהול השקעות שמבוסס על החלטות לטווח ארוך. לדבריו, הסנטימנט הציבורי מתחלף במהירות, אבל אצל השחקנים הגדולים - המוסדיים והזרים - הדברים נמדדים אחרת לגמרי.

מחקר מעניין: למה משקיעים מתנהגים כמו עדר - והמחיר שאנו משלמים על כך 

כתבה מעוררת מחשבה: רמז עבה לסיום העליות בבורסה

• החברה שזינקה פי 9 ורוצה עכשיו להיות בנק
• "מחירי הדירות ימשיכו לרדת"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"בטווח הקצר זה פחד לפספס, בטווח הארוך זה שיקול דעת"

“צריך להבחין בין מה שקורה ביומיום לבין מה שקורה באמת בטווח הארוך,” אומר כגן. “המסחר הקצר־טווח, כמו שאנחנו רואים בימים האחרונים, מונע מ־FOMO - פחד לפספס את הראלי. כל מי שמנהל כסף נמדד מול התעשייה ומול התחרות שלו, וכולם מפחדים להישאר בחוץ. זה מסחר רגשי, של חדשות, של מומנטום.”

אפשר לראות זאת היטב בנתונים התוך־יומיים, הוא מסביר. “היום, למשל, ראינו את השוק פותח בעליות של כמעט שלושה אחוזים, אחר כך נוגע באפס, ומתאושש שוב - בלי שאירע שום דבר מהותי. זה מסחר של אנשים שקמים בבוקר, רואים כותרת, ורצים לקנות כדי לא לפספס. מנגד, יש מוכרים - כנראה זרים ומוסדיים - שפועלים בשיקול דעת, בזהירות, ולא נגררים אחרי רגש.”

כגן מסביר שהמשקל של המשקיעים הזרים במניות הישראליות נשאר יציב בשנתיים האחרונות, כלומר לא נרשמה חזרה מסיבית של “כסף חכם” מחו"ל. גם המוסדיים, לדבריו, שומרים על רמות השקעה דומות, בהתאם לתהליכים סדורים ולמדיניות השקעה ארוכת טווח.

• בזכות המניות: שווי תיק ההשקעות של הישראליים קפץ ברבעון השני
• שוק ההימורים רותח: מה הסיכויים שחמאס יגיד "כן"?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• איך הצליחו ברשות המסים להכניס 20 מיליארד שקל בשנה ולהציל את...

“לעומת זאת,” הוא אומר, “המשקל של קרנות הנאמנות דווקא נמצא בעלייה מתמדת. וזה מעניין, כי קרנות הנאמנות מייצגות בעיקר את פעילות הריטייל, את המשקיע הפרטי. הציבור הישראלי בוחר יותר ויותר להיחשף למניות דרך קרנות נאמנות - זו אינדיקציה ברורה לאמון גובר בשוק המקומי.”

אולי זה אומר שהציבור פחות בטוח באיזו מניה להשים את הכסף ולכן הוא בוחר בקרן? שאלנו.

הוא לא מסכים. המגמה הזאת לא נובעת מחוסר ביטחון, אלא משינוי תפיסתי. “פעם משקיעים ניסו לבחור מניות בעצמם - היום מבינים שהתשואה מגיעה מהמקום שבו אתה נמצא, לא מהמניה הספציפית. האלוקציה, לא ה־stock picking (בחירת מניות), היא זאת שמייצרת את השונות בתשואה.”

"השונות בתשואה נובעת מהאלוקציה, לא מהמניה"

הוא רוצה להתעכב עוד קצת על העיקרון הזה: “הרבה מחקרים הראו שהרכיב העיקרי בתשואה של תיק השקעות הוא לא בחירת המניות, אלא ההחלטה באילו שווקים וסקטורים אתה נמצא. אם היית השנה מוטה ישראל, עשית תשואה גבוהה. אם לא היית, כנראה שפיספסת. הבחירה אם להחזיק פועלים או לאומי פחות חשובה - ההבדל הוא באלוקציה הכוללת.”

כגן אומר שהמעבר ממניות בודדות למדדים ולקרנות נאמנות הוא תהליך עולמי, וישראל פשוט מדביקה את הקצב. “הבנקים, מערכי הייעוץ, וגם מנהלי ההשקעות עצמם מבינים שדרך קרנות נאמנות אפשר להשיג אלוקציה נכונה, קלה ושקופה. זה כלי יעיל מאוד לחשיפה לשוק.” לדבריו, מדובר גם בשינוי תרבותי - הציבור הישראלי פחות מאמין ביכולת "להכות את השוק" דרך בחירת מניות בודדות, ומעדיף גישה רחבה ומפוזרת יותר. “היום המשקיע מחפש פתרון פשוט שמנהל עבורו את ההחלטות, לא מערכת של ניחושים. קרנות הנאמנות הפכו להיות הדרך הכי נגישה להשתתף בשוק ההון מבלי לשבת כל היום מול המסך.”

על השאלה האם לבחור קרן מנוהלת יקרה או מחקה זולה, כגן עונה: “דמי ניהול זה לא הפרמטר המרכזי. יש כסף גדול בעולם שמשלם דמי ניהול של שלושה־ארבעה אחוזים בקרנות גידור, כי הוא מאמין במנהל. מצד שני, מי שרוצה חשיפה רחבה לשוק יכול לבחור קרן מחקה ולשלם פחות. העיקר הוא להבין במה אתה מושקע.”

עליות הנדל"ן - “יש בסיס, והריבית תעזור”

כששואלים אותו על הזינוק במניות הנדל"ן והבנייה, כגן מבהיר: “יש בסיס לעליות האחרונות. הריבית היא רכיב מכריע בשוק הזה - גם במימון חברות הבנייה וגם במשכנתאות. ירידת ריבית תקל על שני הצדדים. אם נלך לתרחיש חיובי של רגיעה ביטחונית וירידת ריבית, אין ספק שזה ישפיע לטובה.”

לדבריו, השוק כבר מתמחר את הציפייה הזו. “בהחלטת הריבית האחרונה, הנגיד הזכיר את הסיכון הביטחוני כסיבה לאי־הפחתה. אם נראה התקדמות במישור המדיני, סביר שנראה הורדה בהחלטה הקרובה. לכן גם רואים את מדדי הנדל"ן מגיבים בחוזקה.”

עם זאת, הוא מדגיש: “המניות בתל אביב לא זולות. מכפילי הרווח והמכירות של ת"א־125 בשיא, אבל כששוק מונע מאופטימיות, המחיר יכול לעלות גם בלי הצדקה כלכלית מלאה. אנחנו לא בבועה, אבל זו סביבה של אופטימיות גבוהה.”

ישראל מול העולם - “השנה מאניה דיפרסיה, עכשיו חזרה הביתה” 

אחת התופעות הבולטות, אומר כגן, היא התנודתיות החריגה בהעדפות המשקיעים בקרנות הנאמנות בין ישראל לחו"ל. “השנה ראינו מאניה־דיפרסיה בין ישראל לחו"ל,” הוא מתאר. “היו חודשים שבהם הייתה העדפה ברורה להשקעות בישראל, עם אווירה של אופטימיות, ואז פתאום, כשצה"ל נכנס לעזה ונתניהו נאם את נאום ספרטה, ראינו זרם חזק מאוד לכיוון קרנות שמשקיעות בחו"ל ויציאת כספים מהקרנות הישראליות.” 

כגן מוסיף כי “עכשיו אנחנו רואים שוב חזרה לישראל על חשבון חו"ל”. לדבריו, הסנטימנט משתנה מהר, והמשקיעים מגיבים בהתאם. “השוק מתנהג קצת במאניה דיפרסיה השנה, והכסף זז מצד לצד לפי החדשות. אבל בסופו של דבר תיק נכון צריך לשלב בין השקעות בארץ להשקעות בחו"ל. לדעתנו, אפשר בהחלט לתת משקל יתר לישראל בתקופה הקרובה.”

אג"ח - “יש עוד בשר, הריבית רק התחילה לרדת”

כגן מדבר בהתלהבות אבל מאופקת על השוק הסולידי: “יש בשר באג"ח. הריבית כמעט לא התחילה לרדת - רק רבע אחוז עד עכשיו. גם אם לא נרד לרמות של אחוז אחד, עדיין יש מרווח לירידות נוספות.”צלדבריו, הנתונים מדברים בעד עצמם: “מאז תחילת השנה נרשמו גיוסים של כ־8 מיליארד שקל באג"ח כללי, 4.5 מיליארד באג"ח חברות, ובחודש האחרון גם התעוררות באג"ח מדינה - אחרי שנתיים של פדיונות. זה מראה שהשוק מאמין בירידת ריבית ובהמשך מגמה חיובית באפיק הסולידי.”

אז אם הכל כל כך ורוד - מה יכול לתת סטירה לשוק? מה הסיכונים שיש לפנינו?

כגן מפנה את האצבע למה שהצית את הראלי, כל שינוי בתכניות יכול לקבל תגובה עוצמתית בשוק: “בראש ובראשונה - תפנית שלילית במצב הביטחוני. השוק עלה על בסיס ציפייה לעסקה ולרגיעה, ואם זה יתקלקל - תהיה תגובה מהירה. גם מימוש בחו"ל יכול לחלחל לכאן. אנחנו לא אי מנותק, ואם תהיה נפילה גלובלית, גם תל אביב תושפע.” 

עם זאת, הוא מוסיף שהתקופה האחרונה מאופיינת באירועים מקומיים שמנתקים זמנית את השוק מהעולם. “נאום, כניסה לעזה, הודעה ביטחונית - כל אלה גורמים לתגובות רגעיות. אבל בטווח הארוך, אנחנו עדיין חלק מהמגמה העולמית.”

לסיום הוא אומר: “הבורסה בתל אביב לא יקרה מדי, אבל היא בהחלט משקפת אופטימיות גבוהה. זה לא דבר רע, אבל צריך לזכור שהשוק רגיש מאוד לחדשות. אם התרחיש האופטימי יתממש - יש עוד מקום לעליות. אם לא - נראה תיקון. המשקיעים מבינים את זה, ובכל זאת מעדיפים להיות בפנים ולא על הגדר.”