היום צפויה להתפרסם קריאת התמ"ג לרבעון השני של שנת 2022. לפי חלק מהתחזיות כלכלת ארצות הברית צפויה להצמטק זה הרבעון השני ברציפות. ברבעון הקודם ירד התמ"ג באופן מפתיע ב-1.4% (נתון שעודכן מאוחר יותר ל-1.6%). ממוצע תחזיות האנליסטים הוא לצמיחה של 0.6%, אך ישנם גופים שסבורים שנראה דווקא צמיחה, כך לדוגמה בחברת הדירוג Moody's צופים ירידה של 1% בתמ"ג. 

אמש נשאל פאוול שוב ושוב במסיבת העיתונאים לאחר ההחלטה על העלאת הריבית ב-0.75% האם אנו נמצאים במיתון או בדרכנו לשם. תשובתו הייתה שאיננו במיתון. הוא התעלם מההגדרה המקובלת למיתון: נסיגה בתוצר של שני רבעונים, ואמר שקשה לדעת מה יהיה הנתון שיפורסם היום, אך הדגיש שעוצמת שוק העבודה מעידה שאיננו במיתון. הנתונים החזקים, אומר פאוול, פשוט לא מתחברים להגדרה של מיתון. אם ישנה יצירה חזקה של משרות כל הזמן ולאנשים יש במה לעבוד, אז ירידה מקרית בתוצר (הירידה בתוצר ברבעון הראשון מיוחסת לעלייה ביבוא שלא נמדד כחלק מהתוצר, ונחשב  לנתון ש"מפריע" להבנה אמיתית של מצב הכלכלה, שכן הוא לא משקף חולשה אמיתית במשק) לא צריכה לגרום לנו להתייחס לכלכלה כאילו היא מאטה. בדבריו אלו התחבר פאוול לטענתה של שרת האוצר האמריקאית יילן שאמרה דברים דומים. 

הנתונים להיחלשות הכלכלה האמריקאית מצטברים. ישנה ירידה בהשקעות של עסקים, ירידה בצריכה הפרטית, וירידה חדה בעסקאות לקניית בתים. המדד של שלוחת הפד באטלנטה שעוקב אחר נתוני התוצר באופן רציף (אך לא נחשב לנתון הרשמי) מצביע על כך שהכלכלה התכווצה ביחס לרבעון הקודם ב-1.2%. אז האם אנחנו בכל זאת במיתון?

אין הגדרה רשמית למיתון. גם ההגדרה שהצגנו מקודם - התכווצות של שני רבעונים - היא ההגדרה המקובלת אך לא הרשמית. הלשכה המרכזית לנתונים כלכליים סטטיסטיים בארצות הברית, שהיא הגוף הקובע האם הכלכלה נכנסה למיתון או לא, מגדירה מיתון כ"ירידה משמעותית בפעילות הכלכלית שמתפשטת בכלכלה ונמשכת יותר מכמה חודשים". אין פה הגדרה של זמן מדוייק ("כמה חודשים" - כמה?) ולא של ירידה בתוצר אלא ב"פעילות הכלכלית" (איזה פעילות כלכלית? איך בודקים את זה?). לכן נראה שלשאלה ולדיון האם אנו במיתון אין תשובה חד משמעית והיא תלויה בגורם שעונה, בנקודת המבט שלו, וכנראה גם באינטרס שלו. לביידן ושרת האוצר שלו, לדוגמה, יש אינטרס מובהק לקבוע שאיננו במיתון לקראת בחירות האמצע המאיימות. לפאוול יש פחחות אינטרס פוליטי, אך יוקרתו מוטלת על הכף, לאחר שבמשך זמן כה רב טעה לחשוב שהאינפלציה זמנית. 

• המדינה הראשונה שקובעת יעד אינפלציה רשמי ומה קרה היום לפני 24 שנה
• לקראת החלטת ריבית דרמטית כשהפד' מפולג מאי פעם ו"עיוור" ללא נתונים עדכניים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

קובעי המדיניות כאמור רוצים שנתרכז בשוק העבודה. אם נוצרים משרות כל העת והשכר עולה בעקביות אז אין ירידה בפעילות הכלכלית. אחרים מעדיפים להתרכז בהגדרת "ירידה בתוצר של שני רבעונים", אבל נדמה שזו שאלה סמנטית. השאלה האמיתית והקריטית ביותר היא מה מצבה של הכלכלה האמריקאית ולאן היא הולכת מפה? או במילים אחרות, לא חשוב מה היה ואיך תקרא לזה, חשוב מה יהיה. 

במידה ומגמת היחלשות הצריכה וההשקעה של העסקים תימשך, העתידה של הכלכלה האמריקאית פחות אופטימי, אולם נראה שהמצב הנוכחי עדיין משדר עוצמה, למרות ההיחלשות המסוימת. מה שמדאיג הוא איבוד המומנטום שיכול להתחזק בהמשך. מבחינת הפד ההיחלשות הזו חיובית שכן היא תסייע בהורדת האינפלציה, האויב הגדול והמשמעותי יותר לפי פאוול. פאוול הדגיש כי אינפלציה היא הדבר הגרוע ביותר לכלכלה, במיוחד לשכבות החלשות, לכן המאבק בה חושב יותר מכל דבר אחר. אך האם כשם שהתקשה לתפוס בזמן את האיום האינפלציוני הוא מתקשה כעת להבין ולהגיב לאיום במיתון?