עיקר תשומת הלב בשוק בימים האחרונים מופנית לקונפליקט בין ארצות הברית וישראל לבין איראן. נראה שזה הולך לקראת סיום כזה או אחר, והסוחרים שמחים ושולחים את המדדים לעליות נאות. יחד עם זאת, מתחת לפני השטח מתפתחת סיבה נוספת לראלי – סוף סוף סימנים ראשונים לכוונות להורדת ריבית, אולי כבר ביולי הקרוב, לפחות אצל חלק מבכירי הפד'. 

כצפוי, החלטת הריבית בשבוע שעבר לא הביאה בשורות גדולות, ופאואל מתבצר ברטוריקה זהירה מדי, אולי בגלל הקונפליקט עם טראמפ. אך פאואל לא מחליט לבד, ומסביבו כבר נשמעים קולות אחרים. ייתכן שזהו תחילתו של הקמפיין ליו"ר הפד' הבא, כשסוף כהונתו של פאואל כבר נראה באופק. על כל פנים, שני חברי פד' כבר ציינו את יולי כתאריך אפשרי להורדת ריבית נוספת, לאחר ההפסקה הארוכה מאז לפני הבחירות. שני הבכירים שהתבטאו נראים מועמדים טבעיים לראשות הפד', שימונה כמובן על ידי טראמפ. 

הראשונה, מישל באומן, מינוי של טראמפ לפדרל ריזרב, אמרה כי "אם הלחצים האינפלציוניים ימשיכו להֵיבלם, אתמוך בהורדת שיעור הריבית כבר בפגישה הקרובה כדי לקרב אותם לרמה ניטרלית וכדי לשמר שוק עבודה בריא". עוד אמרה באומן בנאום ביום שני כי "אני חושבת שקרוב לוודאי שההשפעה של המכסים על אינפלציה תיקח זמן רב יותר, תהיה מעוכבת יותר ובעלת השפעה קטנה יותר ממה שחשבו בהתחלה". גם כריס וואלר, שמונה על ידי טראמפ בקדנציה הראשונה שלו, אמר בראיון לרשת CNBC שיתמוך בהורדת ריבית ביולי אם נתוני האינפלציה ימשיכו להיות חיוביים. שניהם סבורים שהסיכון האינפלציוני מהמכסים נמוך, כפי שטוענים כלכלנים רבים, ושניהם מודאגים מסימני החולשה בשוק העבודה האמריקאי – סדקים שהולכים ומתרחבים ועלולים להתרחב אף יותר אם הפד' יתמהמה עם הורדות הריבית (כפי שטוען טראמפ).

הנתונים עד כה תומכים בטענה שהמכסים אינם משפיעים כל כך על האינפלציה. למרות שהמכסים ברמות שיא היסטוריות, השפעתם על המחירים כמעט אינה מורגשת כלל. וואלר מסביר שמכסים על סחורות מיובאות מהווים חלק קטן מאוד מהכלכלה האמריקאית. סיבה נוספת לכך שהאינפלציה ממשיכה להיחלש, לדבריו, היא ירידה בכוח המיקוח של העובדים נוכח החולשה הגדלה בשוק העבודה. וולר חוזר על העובדה הפשוטה הנלמדת בקורס מבוא למיקרו-כלכלה – העלאת מיסים (מכסים) כמעט אף פעם לא מגולגלת באופן מלא לצרכן. במקרה של מכסים, מתחלקים בה שלושה גורמים – היצואנים, היבואנים והצרכנים – ביחסים שונים בהתאם לכוח התמחור בכל שוק ובכל מוצר. בנוסף, מכסים באים לידי ביטוי בעליית מחיר חד־פעמית, לא בתהליך אינפלציוני מתמשך. "אני לא חושב שזה (השפעת המכסים על האינפלציה) יהיה כל כך גדול. הנתונים מהחודשים האחרונים מראים שמגמת האינפלציה די טובה". באומן מוסיפה כי היחלשות הכלכלה גם בולמת את העלאת המחירים, שכן הצרכן זהיר יותר בצריכה, מה שמגביל את היכולת להעלות מחירים.

• בנק אנגליה חותך את הריבית ל-4%: אחרי הצבעה כפולה תקדימית
• הונאה או רשלנות? התיקון המזעזע בנתוני התעסוקה שגורם למשבר אמון חריף
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

האם גם פאואל יצטרף לטרנד וישנה את הטון סוף סוף? לא כדאי לפתח ציפיות. כאמור, במסיבת העיתונאים שלאחר ההחלטה בשבוע שעבר לא נרשם שינוי כלשהו בטרמינולוגיה. יו"ר הפד' המשיך להדגיש שהוא מחכה לעוד נתונים, למרות האינפלציה הנמוכה והחולשה בשוק העבודה, במה שנראה כהתעקשות תמוהה, שלא לומר ילדותית. השארת הריבית על רמה של 4.25%–4.5% כשהאינפלציה פחות מ-2.5% מאוד לא ברורה ולא הגיונית, במיוחד על רקע העובדה שכמעט כל הבנקים המרכזיים בעולם מבינים זאת וכבר מזמן החליטו להוריד את הריבית, וכן לאור העובדה שלריבית כמעט אין השפעה על אינפלציה שנובעת מהעלאת מיסים. השבוע תהיה לו הזדמנות נוספת כשיעיד בפני הקונגרס, אם כי לא נראה שישנה את הטון באופן מהותי, גם אם יישאל באופן ישיר על ההחלטה ביולי (כפי שבוודאי יקרה). 

ההחלטה להשאיר את הריבית על כנה ביוני התקבלה פה אחד, אך נראה שביולי כבר יש תומכים להורדת ריבית, כך שגם אם הריבית תישאר בסופו של דבר על כנה, זה לא יהיה פה אחד. כעת עדיין לא מאמינים בשוק שהריבית תרד ביולי, ומתמחרים תסריט כזה רק ב-22%, אך מדובר בעלייה לעומת 14% אתמול. הסיכויים להורדת ריבית אחת לפחות עד ספטמבר עלו ל-79% לעומת 59% לפני חודש. הפד' יקבל נתון אינפלציה אחד לפני ההחלטה הבאה, וייתכן שהוא זה שיקבע את ההחלטה הסופית. בסוף השבוע הנוכחי יפורסם מדד ה-PCE שגם לו חשיבות רבה (אולי אף יותר), ועל פי התחזיות הוא צפוי להיות 2.3% – קרוב מאוד ליעד (2%). עוד אירוע משמעותי לפני החלטת הריבית הבאה הוא הדד ליין למשא ומתן על המכסים ב-9 ביולי. במידה ולא ייחתמו הסכמים נוספים והמכסים יחזרו לרמות שהוכרזו בתחילה, זה ייתן סיבה לפאואל לדחוף להשארת הריבית על כנה גם אם נתוני האינפלציה יהיו נמוכים, ויגרור קרוב לוודאי ציוצים זועמים של הנשיא.

בשוק איגרות החוב כבר מתחילים לתמחר את הורדות הריבית הצפויות, והתשואות החלו לרדת מחדש. התשואות על איגרות החוב לשנתיים, הרגישות יותר לריבית הפד', ירדו ל-3.855%, והריבית ל-10 שנים, ריבית הבנצ'מרק, התרחקה מעט מרף ה-4.5% ועומדת כעת על 4.343%. התשואות הארוכות ל-30 שנה מתייצבות כעת על 4.873% – במרחק ביטחון מרף ה-5%.

• אינטל אומרת שלא תממש את מובילאיי - למה השוק לא מאמין לה?
• איך משקיעים בחברות צמיחה - התורה של פיליפ פישר
• תוכן שיווקי משכנתא הפוכה: מפתח לחוסן בעורף, יציבות בשוק הנדל"ן
• מנהלי מאנדיי נפגשו עם חצי מיליארד דולר

ראשית, המשק האמריקאי תלוי כיום הרבה פחות בנפט מיובא. בחמש-עשרה השנים האחרונות ארצות הברית הפכה למעצמת אנרגיה בפני עצמה, וחזרה להיות יצרנית הנפט הגדולה בעולם. בשנת 2019 החלה ארצות הברית לייצא נפט נטו (כלומר מייצאת יותר ממה שהיא מייבאת). גם הנפט שכן מיובא לארצות הברית כמעט ואינו מגיע מהמפרץ. 52% ממנו מגיע מקנדה, 11% ממקסיקו, רק 16% ממדינות אופ"ק ורק 10% ממנו ממדינות המפרץ. נוסיף לכך את העובדה שהיצרניות האמריקאיות יכולות להעלות את הייצור אף יותר בזמן משבר, אם זה ישתלם להן.

שנית, הכלכלה האמריקאית צורכת כעת פחות אנרגיה מבעבר. הביקוש לאנרגיה הגיע לשיא בשנת 2007 ומאז הוא מתמתן למרות עלייה באוכלוסייה. מבחינת צריכת אנרגיה לנפש, השיא היה אי אז בשנות ה-80 של המאה הקודמת ומאז הוא ירד בכ-21%. הסיבות לירידה בביקוש הן התייעלות בצריכת האנרגיה הדרושה לבנייה, תחבורה ועוד. בנוסף, הכלכלה האמריקאית פחות תלויה בייצור ויותר נוטה לשירותים שצורכים פחות אנרגיה.

הסיבה השלישית היא התפתחות שוק האנרגיה האלטרנטיבית, כולל סולאר, רוח, ואנרגיה אטומית שממשיכה להתקדם בצעדי ענק. מאז שנות השבעים ההם, האנרגיה המגיעה מנפט ירדה מ-47% מכלל התצרוכת ל-38%, בעוד שהאנרגיה המתחדשת עלתה מ-3.6% ל-8.8% ואנרגיה גרעינית מ-2.7% ל-8.7%. גם השימוש בגז צמח מאוד.

אז ארצות הברית כמעט לא תלויה באופן מעשי בנפט שמגיע מהמפרץ, אך שוק האנרגיה הוא גלובלי, ומחסור במקום אחד משפיע על המחירים בכל העולם. שאר העולם, בעיקר סין, תלוי הרבה יותר בנפט מהמפרץ, ש-80% ממנו מגיע לאסיה. ושיבושים באספקה עשויים לגרום לזינוק במחירים. יחד עם זאת, סין הבהירה לאיראן שהיא לא תקבל חסימה של מצרי הורמוז, ואיראן אינה נמצאת במצב שהיא יכולה להרשות לעצמה אויב נוסף, במיוחד לא סין. כמו כן, אחוז הנפט שמגיע מהמפרץ נמוך בהרבה ממה שהיה בשנות השבעים, כך שגם הסכנה הזו נראית מוגבלת. 

על כל פנים למרות השפעה מסוימת, במשבר האחרון היא ניכרת פחות מבעבר. אפילו המלחמה של רוסיה באוקראינה הקפיצה את מחיר הנפט למעל 120 דולר באופן זמני, ואילו כעת המחיר אפילו לא הגיע ל-80 דולר. ייתכן שבעולם מתחילים להבין שהשד לא כל כך נורא.