כלבי הדאו ב־2025: האסטרטגיה הוותיקה הניבה כמעט 18%

בעולם השקעות שבו בשנים האחרונות הדגש עבר למניות צמיחה, לבינה מלאכותית ולתמחורים המבוססים על ציפיות עתידיות, חוזרת לשיח דווקא אסטרטגיית השקעה ותיקה ופשוטה במיוחד: “כלבי הדאו”. מדובר בגישה כמעט מכנית, שפותחה לפני יותר משלושה עשורים, ושבה ועולה לדיון בעיקר בתקופות שבהן תנאי השוק משתנים ומשקיעים מחפשים שילוב של יציבות והכנסה שוטפת.

איך האסטרטגיה עובדת

בתחילת כל שנה בוחרים את עשר מניות מדד דאו ג’ונס בעלות תשואת הדיבידנד הגבוהה ביותר, משקיעים בהן במשקל שווה, ומחזיקים בהן למשך שנה שלמה. בסוף השנה מתבצע רענון ,יציאה מהמניות שנפלטו מהרשימה וכניסה למניות החדשות שעומדות בקריטריון. הרציונל הכלכלי שמאחורי השיטה נשען על עיקרון החזרה לממוצע. תשואת דיבידנד גבוהה היא לרוב תוצאה של ירידת מחיר, ולא בהכרח של הידרדרות מהותית בפעילות החברה. מאחר שמדובר בחברות גדולות, מבוססות ורווחיות, ההנחה היא שהשוק נוטה “להעניש” אותן יתר על המידה - תיקון שמייצר הזדמנות.

יתרון נוסף של האסטרטגיה נובע מהרכב מדד הדאו ג’ונס עצמו. המדד כולל 30 חברות אמריקאיות ותיקות, רבות מהן בעלות היסטוריה ארוכה של חלוקת דיבידנדים ויציבות פיננסית. בכך, כלבי הדאו פועלים בתוך יקום מצומצם יחסית של מניות איכות, מה שמפחית חלק מהסיכונים הטמונים באסטרטגיות דיבידנד רחבות.

לאורך השנים, הביצועים של כלבי הדאו היו מחזוריים. היו תקופות שבהן היא הציגה תשואה גבוהה מזו של מדד דאו ג’ונס עצמו, ולעומתן שנים שבהן פיגרה מאחור. ניתוחי עבר מצביעים על כך שהשיטה נוטה לתפקד טוב יותר בסביבות של ריבית יציבה או יורדת, ובשלבים שבהם מניות ערך ודיבידנד חוזרות למשוך תשומת לב לאחר תקופות של דומיננטיות למניות צמיחה.

• מה צפוי בשוק ב-2025? הטוב, הרע והמכוער
• הכלבים נובחים: אחרי שאכזבו בשנים האחרונות כלבי הדאו יכו את המדד?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

איך הצליחה האסטרטגיה ב-2025?

שנת 2025 סיפקה דוגמה בולטת לכך. עשר מניות כלבי הדאו רשמו השנה תשואה ממוצעת של כ־17.8% (במשקל שווה), והקדימו את מדד דאו ג’ונס כולו, שעלה בכ־14.5%. מדובר בביצוע השנתי החזק ביותר של האסטרטגיה מאז 2019. העליות הובלו על ידי שילוב מעניין של סקטורים. אמג’ן וג’ונסון אנד ג’ונסון מהמגזר הרפואי, לצד IBM וסיסקו מענקיות הטכנולוגיה הוותיקות, רשמו עליות חדות של 28% עד כ־44%. הצלחה זו ממחישה כיצד גם חברות “מבוגרות” יחסית יכולות ליהנות מרוח גבית כאשר הסנטימנט משתנה.

מעבר לביצועים עצמם, הרקע המאקרו־כלכלי מילא תפקיד מרכזי. תשואת האג"ח האמריקאית ל־10 שנים ירדה במהלך השנה מכ־4.8% לכ־4.1%, מה שהפך את הדיבידנד לאלטרנטיבה אטרקטיבית יותר עבור משקיעים שמחפשים הכנסה. אם הפדרל ריזרב ימשיך להפחית ריבית ב־2026, מניות דיבידנד עשויות להמשיך ליהנות מביקוש.

אחד המאפיינים החשובים של כלבי הדאו הוא השינוי השנתי בהרכב. מניות יוצאות מהרשימה לא בהכרח בגלל חולשה, אלא לעיתים דווקא בשל הצלחה. IBM וסיסקו, למשל, צפויות להיפלט מהרשימה משום שעליות המחיר דחפו את תשואת הדיבידנד שלהן מטה - תוצאה חיובית עבור המשקיעים. במקומן צפויות להיכנס מניות שפיגרו מאחור ב־2025, כמו נייקי, יונייטדהלת’ והום דיפו. כלומר, כניסה למניות שנמצאות תחת לחץ, אך עדיין נהנות מבסיס עסקי חזק. האנליסטים בוול סטריט צופים לשלוש החברות הללו אפסייד ממוצע של כ־21% בשנה הקרובה.

• המספר היומי - 30 טריליון דולר, היקף שוק האג"ח האמריקאי שמטולטל מבפנים ומבחוץ
• סין מורה לבנקים: צמצמו מיד את החשיפה לאג"ח אמריקאי
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ארה״ב במהלך של 12 מיליארד דולר נגד התלות בסין במינרלים...

כלבי ה-S&P - יש דבר כזה?

בניגוד לדאו, מדד S&P 500 כולל 500 חברות מסקטורים מגוונים מאוד, ובהן גם חברות מחזוריות, ממונפות או כאלה שמחלקות דיבידנד גבוה רגע לפני קיצוץ. לכן, תשואת דיבידנד גבוהה ב־S&P עלולה לשקף לא הזדמנות - אלא מלכודת דיבידנד. כתוצאה מכך, מרבית הגישות המקצועיות לכלבי ה־S&P אינן מסתפקות בתשואת דיבידנד בלבד. הן מוסיפות פילטרים של איכות, כמו יציבות תזרים מזומנים, יחס חלוקת רווחים סביר והיסטוריה של דיבידנדים יציבים. בפועל, משקיעים רבים מעדיפים מדדי דיבידנד איכותיים או קרנות סל מתודולוגיות על פני יישום “טהור” של האסטרטגיה.

חשוב גם לזכור כי כלבי הדאו אינם מייצגים את כל עולם מניות הדיבידנד. בשנת 2025, קרנות סל רחבות המתמקדות בדיבידנד הציגו ביצועי חסר, וסקטורים מסורתיים כמו תשתיות ונדל”ן פיגרו מאחור.

היתרון המרכזי של אסטרטגיית כלבי הדאו טמון בשילוב בין זרם הכנסה שוטף מדיבידנדים לבין אפשרות ליהנות מתיקון במחירי המניות לאורך זמן. עבור משקיעים שמחפשים חלופה לשוק האג"ח, במיוחד בתקופות שבהן התשואות יורדות או נשחקות, מדובר בפרופיל סיכון־תשואה שונה מזה של השקעה סולידית קלאסית, אך כזה שמציע פוטנציאל להכנסה ולצמיחה גם יחד.