פש"ר/נפקות סע' 268 לפקודת החברות לעניין מע"מ/עליון

@ סעיף 268 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, קובע כי עסקאות בנכסי החברה שנעשו לאחר תחילת הפירוק הינן בטלות. אולם, לבית המשפט יש סמכות לאשרם @ מה דינם של תשלומי מס ערך מוסף ששולמו על ידי חברה אחרי תחילת הפירוק, אולם העסקה שבגינה הוטל המע"מ נעשתה בטרם הוגשה בקשת הפירוק? @
עודד ארבל |

עובדות וטענות: חברת ח.א. מזון בע"מ (בפירוק) וחברת הסינית טי אוצ'ין בע"מ (בפירוק), שנימנו בעבר על "תשלובת פיקנטי", שילמו למשיב, אגף המכס והמע"מ, לאחר כניסתם לvkhfh פירוק, שני תשלומים של מס ערך מוסף (מע"מ) בסך כולל של כ - 2,400,000 ש"ח. העסקאות בגינן חל חיוב במע"מ ושלגביהן שולמו הכספים למשיב היו עסקאות שהתרחשו לפני הכניסה לפירוק. המערער, מפרקן של החברות ביקש, לאור האמור בסעיף 268 לפקודת החברות, להחזיר את התשלומים הנזכרים לקופת הפירוק. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המפרק תוך שהוא מבסס את החלטתו על קביעתו שהכספים אותם חבו החברות למע"מ היו, למעשה, קניינן של רשויות מע"מ והוחזקו בנאמנות עבורן, כאשר החברות שימשו "צינור" בלבד להעברת הכספים. על כן, כך בית המשפט, אין מקום להכפיפם לסדר הנשייה הקבוע בפקודת החברות, שכן אין מדובר, למעשה, ברכוש החברות העומד לחלוקה בין הנושים. בנוסף לכך קבע בית משפט המחוזי, כי ביצוע שני התשלומים למע"מ איננו מהווה "עסקה" לצורך סעיף 268 לפקודת החברות. מכאן הערעור נשוא הדיון.

דיון משפטי:

כב' הש' א' גרוניס:

האם הכספים האמורים להיות משולמים למע"מ מוחזקים בידי העוסק שאמור לשלמם בנאמנות עבור רשויות המס? התשובה היא שלילית. מס ערך מוסף הינו חוב ישיר של המוכר למע"מ ולא תשלום אותו "גובה" המוכר מלקוחותיו עבור מע"מ ומחזיקו בנאמנות עבור שלטונות מע"מ עד התשלום בפועל. לפיכך, אין המשיב בענייננו רשאי לשמור בידיו את הכספים כמעין-נהנה מכוח נאמנות.

סעיף 268 לפקודת החברות: כאמור, סעיף 268 לפקודת החברות קובע כי עסקאות בנכסי החברה שנעשו לאחר תחילת הפירוק הינן בטלות אולם לבית המשפט יש סמכות לאשרם. על כן, השאלה הראשונה שיש לבחון הינה האם התשלום למע"מ בא בגדר "עסקה". לאור מטרתו העיקרית של סעיף 268, מניעת ריקון החברה מנכסיה, נראה שהתשובה היא חיובית כך שיש להעניק למונח "עסקה" פירוש רחב, באופן שיכלול אף תשלום כספים על ידי החברה ובכלל זה תשלום חוב לרשויות המס. המסקנה היא, אם כך שתשלום המע"מ לרשות נחשב פסול, אלא אם בית המשפט מחליט לאשרו. עולה השאלה האם היה מקום, בנסיבותה מקרה הנדון, לאישור כזה? התשובה גם על כך היא חיובית שכן, אילו נתקבלה הטענה כי אין על בית המשפט לאשר את תשלום המע"מ, היו לכך השלכות מרחיקות לכת לאור העובדה שההוראה שבסעיף 268 בדבר בטלות עסקאות חלה לגבי התקופה שמיום הגשת בקשת הפירוק ועד שניתן צו פירוק. תקופה זו יכולה להשתרע על פני מספר חודשים ואולי אף יותר מכך. האם נאמר, שבתקופה זו פטורה החברה מתשלום מע"מ ויכולה לנהל עסקיה בהתעלם ממס זה. התשובה ברורה.

המסקנה היא, אם כן, כי היה מקום ליתן אישור בדיעבד לביצוע התשלום אילו נתבקש אישור כזה. כפועל יוצא מכך לא היה מקום לצוות על המשיב להחזיר את הכספים לידי המפרק.

הערעור נדחה

המערער יישא בשכ"ט בסך 25,000 ש"ח

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.