נזיקין/החלת כלל הנזק הראייתי על מחדל חקירתי/עליון
עובדות וטענות: בשנת 1991, בעודו נוסע לתומו בעיר ג'נין, נפגע המערער, כך הוא, מירי של קליעי פלסטיק, ע"י חילי צה"ל לעבר מכוניתו. המערער תבע מן המשיבים, החייל לו ייחס את ביצוע הירי ומדינת ישראל, לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו. המדינה כפרה בגרסת המערער. בבית המשפט המחוזי התמקד הדיון, בין השאר, בשאלה מהו סוג הקלי שפגע במערער: קליע פלסטיק (הנמצא בשימוש בלעדי של חילי צה"ל) או קליע "רגיל" (שנורה, כך המדינה, ע"י צד ג' כלשהוא). מתברר כי ימים מספר לאחר פגיעתו, התייצב אחיו של המערער (להלן: "האח") במשטרת ג'נין ודיווח על האירוע. האח הביא לתחנת המשטרה את המכונית שבה, לפי הנטען, נסע המערער בעת שנפגע. השוטרים שהיו במקום צילמו את סימני הפגיעה במכונית אולם, בניגוד למקובל במשטרת ישראל ביחס לאירועי ירי, לא נבדקה המכונית על-ידי מומחי המז"פ. לטענת המערער, במחדלה להעביר את המכונית לבדיקתם של מומחי מז"פ הסבה לו המשטרה נזק ראייתי, שדי בגרימתו כדי להעביר לשכמה של המדינה את נטל השכנוע להיעדר אחריותה לפציעתו. בית המשפט המחוזי מצא "הרבה מן האמת" בטענת מומחה המערער, שאילו נערכה בדיקת מז"פ למכונית, ניתן היה לאשש או לסתור את עמדותיהם החלוקות של הצדדים בשאלת זיהוי סוג הקליע שפגע במערער. עם זאת, החליט בית המשפט המחוזי לדחות את טענת המערער תוך שהוא קובע שלדוקטרינת הנזק הראייתי אין תחולה במקרה הנדון. זאת שכן, תחולת הדוקטרינה מוגבלת למקרה שבו חדל הנתבע מלתעד אירוע שחלה עליו חובה לתעדו, ואין להחילו על מקרה שבו המשטרה לא מיצתה את חקירתה. בהמשך לכך דחה בית המשפט המחוזי אף את התביעה גופה. מכאן הערעור.
דיון משפטי:
כב' המ"נ (בדימ') א' מצא:
בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער, כי מחדלה של המשטרה לבצע את הבדיקות המקובלות הסבה לו נזק ראייתי, שדי בגרימתו כדי להעביר לשכמה של המדינה את נטל השכנוע. זאת משום הנחתו כי לכלל הנזק הראייתי אין תחולה בענייננו. בכך שגה בית המשפט המחוזי. הלכה מיוסדת היא, כי מקום שבו נתבע, גורם ברשלנותו, נזק ראייתי לתובע - כלומר, פוגע ביכולתו של התובע להשתמש בראיה שלכאורה הינה בעלת פוטנציאל לביסוס איזו מן הטענות העובדתיות שעליהן מבוססת תביעתו - עשוי בית משפט להטיל על הנתבע את נטל השכנוע להיותה של אותה טענה עובדתית בלתי-נכונה (ע"א 9328/02 מאיר נ' לאור). הלכה זו, מבוססת בעיקרה על שיקולי צדק ועל הצורך החברתי בהרתעת נתבעים פוטנציאליים מפני איבוד ראיות. בפסיקת בית-המשפט העליון יושמה ההלכה, עד כה, רק בתביעות שעילתן רשלנות רפואית, ולרוב בהתייחס לאי-עריכתן, חסרונן או אובדנן של רשומות רפואיות. אולם ברי, כי הרציונל שביסודה חל גם בתביעות מסוגים אחרים ואין הצדקה עניינית להגבילה להקשר הרפואי בלבד. בענייננו באי בדיקתם בידי מומחה מז"פ של שרידי הירי במכונית נכשלה המשטרה, במחדל רשלני ובכך שמטה מידי המערער - שביצוע בדיקה כזאת נבצרה מיכולתו - ראיה בעלת פוטנציאל לביסוס טענתו כי נפגע מירי של קליעי פלסטיק. זהו מצב-דברים טיפוסי שבו ראוי להחיל על המקרה את דוקטרינת הנזק הראייתי, במובן זה שנטל השכנוע ביחס לנסיבות האירוע שבמהלכו נפגע המערער, יוטל על המדינה. בנטל זה לא הצליחה המדינה לעמוד.
סוף דבר: על המדינה מוטלת חובה לפצות את המערער בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מן הירי. ההליך יוחזר אפוא לבית-המשפט המחוזי לדיון במידת הנזק ובשיעור הפיצויים.
המשיבים ישאו בהוצאות בסך 40,000 ש"ח
מהי ויזת זהב ואיפה עדיין אפשר להשיג אחת?
בעולם שמקשיח גבולות ומגבלות הגירה, מדינות רבות ממשיכות להציע מסלול מהיר לתושבות ולעיתים גם לאזרחות - למי שמוכן לשלם; מה עומד מאחורי הטרנד, למה הוא מצטמצם ואיפה הוא עדיין פתוח
ויזה זהב ממשל טראמפ השיק לאחרונה רשמית את תוכנית ה-Gold Card בארה"ב, שמאפשרת לזרים אמידים להשיג אשרת הגירה קבועה (גרין קארד) בתמורה לתרומה של מיליון דולר לאוצר הפדרלי, או שני מיליון דולר דרך תאגיד. התוכנית, שהוכרזה בפברואר 2025 והוסדרה בצו נשיאותי מספר 14351, כוללת גם אופציית Platinum Card בעלות של חמישה מיליון דולר, שמקנה פטורים ממס על הכנסות מחוץ לארה"ב. מאז השקת האתר trumpcard.gov, הוגשו אלפי בקשות ראשוניות, בעיקר ממשקיעים מסין, הודו והמזרח התיכון, עם הכנסה צפויה לארה"ב של 50 מיליארד דולר בשנה הראשונה. זוהי התפתחות משמעותית בשוק הגלובלי של ויזות זהב, ששווי השוק שלו הוערך עד כה ב-30-50 מיליארד דולר בשנה וצפוי לגדול אפילו פי 2 בזכות המהלך של טראמפ.
ויזות זהב, או תוכניות תושבות בהשקעה (Residence by Investment), קיימות כבר ארבעה עשורים ומשמשות ככלי כלכלי למדינות שמחפשות זרימת הון זר. בשנת 2024 נמכרו כ-10,000 ויזות כאלו ברחבי העולם, עם השקעה ממוצעת של 500 אלף דולר למשקיע. עם זאת, בשנת 2025 נרשמת מגמה של צמצום: 12 מדינות סגרו או הגבילו תוכניות, בעיקר באירופה, בעקבות לחץ מהאיחוד האירופי על סיכוני הלבנת הון וביטחון. למרות זאת, כ-30 תוכניות נותרו פעילות, עם דגש על אסיה, המזרח התיכון והקריביים.
מהי ויזת זהב
ויזת זהב מאפשרת למשקיע זר להשיג תושבות זמנית או קבועה במדינה בתמורה להשקעה מינימלית מוגדרת. ההשקעה יכולה לכלול רכישת נדל"ן (בממוצע 300-800 אלף דולר), השקעה בקרנות ממשלתיות (מ-250 אלף דולר), הקמת עסק שיוצר 10-50 מקומות עבודה, או תרומה ישירה לממשלה (מ-100 אלף דולר). ברוב התוכניות אין דרישה למגורים קבועים - רק ביקור מינימלי של 7-30 יום בשנה - מה שהופך אותן לפתרון גמיש למשפחות אמידות שמחפשות גיוון גיאוגרפי, אופטימיזציית מס (למשל, פטורים על מס הון) או גישה לשווקים חדשים.
בשנת 2025 השוק מושך כ-150 אלף משקיעים פוטנציאליים, בעיקר מסין (35% מהבקשות), רוסיה (20%) והודו (15%), על רקע חוסר יציבות כלכלית ומגבלות יצוא הון. היתרונות כוללים ניידות גלובלית: למשל, תושבות באיחוד האירופי מאפשרת כניסה ללא ויזה ל-180 מדינות, וגישה למערכות חינוך ובריאות מתקדמות. עם זאת, התוכניות כוללות בדיקות רקע קפדניות (Due Diligence) שדורשות ניקיון פלילי ומקורות כספים לגיטימיים, עם שיעור דחייה של 5%-10%.
דרכון זהב, או אזרחות בהשקעה (Citizenship by Investment), לוקח את הרעיון צעד קדימה ומעניק אזרחות מלאה בתוך 3-12 חודשים, ללא דרישת מגורים קודמת. בשנת 2025, 14 מדינות מציעות תוכניות כאלו, בעיקר באיים הקריביים, עם השקעה מינימלית של 200 אלף דולר. היתרון העיקרי הוא חופש תנועה: דרכון מהקריביים, למשל, מאפשר כניסה ללא ויזה ל-145-160 מדינות, כולל האיחוד האירופי, בריטניה וקנדה.
