נזיקין/החלת כלל הנזק הראייתי על מחדל חקירתי/עליון
עובדות וטענות: בשנת 1991, בעודו נוסע לתומו בעיר ג'נין, נפגע המערער, כך הוא, מירי של קליעי פלסטיק, ע"י חילי צה"ל לעבר מכוניתו. המערער תבע מן המשיבים, החייל לו ייחס את ביצוע הירי ומדינת ישראל, לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו. המדינה כפרה בגרסת המערער. בבית המשפט המחוזי התמקד הדיון, בין השאר, בשאלה מהו סוג הקלי שפגע במערער: קליע פלסטיק (הנמצא בשימוש בלעדי של חילי צה"ל) או קליע "רגיל" (שנורה, כך המדינה, ע"י צד ג' כלשהוא). מתברר כי ימים מספר לאחר פגיעתו, התייצב אחיו של המערער (להלן: "האח") במשטרת ג'נין ודיווח על האירוע. האח הביא לתחנת המשטרה את המכונית שבה, לפי הנטען, נסע המערער בעת שנפגע. השוטרים שהיו במקום צילמו את סימני הפגיעה במכונית אולם, בניגוד למקובל במשטרת ישראל ביחס לאירועי ירי, לא נבדקה המכונית על-ידי מומחי המז"פ. לטענת המערער, במחדלה להעביר את המכונית לבדיקתם של מומחי מז"פ הסבה לו המשטרה נזק ראייתי, שדי בגרימתו כדי להעביר לשכמה של המדינה את נטל השכנוע להיעדר אחריותה לפציעתו. בית המשפט המחוזי מצא "הרבה מן האמת" בטענת מומחה המערער, שאילו נערכה בדיקת מז"פ למכונית, ניתן היה לאשש או לסתור את עמדותיהם החלוקות של הצדדים בשאלת זיהוי סוג הקליע שפגע במערער. עם זאת, החליט בית המשפט המחוזי לדחות את טענת המערער תוך שהוא קובע שלדוקטרינת הנזק הראייתי אין תחולה במקרה הנדון. זאת שכן, תחולת הדוקטרינה מוגבלת למקרה שבו חדל הנתבע מלתעד אירוע שחלה עליו חובה לתעדו, ואין להחילו על מקרה שבו המשטרה לא מיצתה את חקירתה. בהמשך לכך דחה בית המשפט המחוזי אף את התביעה גופה. מכאן הערעור.
דיון משפטי:
כב' המ"נ (בדימ') א' מצא:
בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער, כי מחדלה של המשטרה לבצע את הבדיקות המקובלות הסבה לו נזק ראייתי, שדי בגרימתו כדי להעביר לשכמה של המדינה את נטל השכנוע. זאת משום הנחתו כי לכלל הנזק הראייתי אין תחולה בענייננו. בכך שגה בית המשפט המחוזי. הלכה מיוסדת היא, כי מקום שבו נתבע, גורם ברשלנותו, נזק ראייתי לתובע - כלומר, פוגע ביכולתו של התובע להשתמש בראיה שלכאורה הינה בעלת פוטנציאל לביסוס איזו מן הטענות העובדתיות שעליהן מבוססת תביעתו - עשוי בית משפט להטיל על הנתבע את נטל השכנוע להיותה של אותה טענה עובדתית בלתי-נכונה (ע"א 9328/02 מאיר נ' לאור). הלכה זו, מבוססת בעיקרה על שיקולי צדק ועל הצורך החברתי בהרתעת נתבעים פוטנציאליים מפני איבוד ראיות. בפסיקת בית-המשפט העליון יושמה ההלכה, עד כה, רק בתביעות שעילתן רשלנות רפואית, ולרוב בהתייחס לאי-עריכתן, חסרונן או אובדנן של רשומות רפואיות. אולם ברי, כי הרציונל שביסודה חל גם בתביעות מסוגים אחרים ואין הצדקה עניינית להגבילה להקשר הרפואי בלבד. בענייננו באי בדיקתם בידי מומחה מז"פ של שרידי הירי במכונית נכשלה המשטרה, במחדל רשלני ובכך שמטה מידי המערער - שביצוע בדיקה כזאת נבצרה מיכולתו - ראיה בעלת פוטנציאל לביסוס טענתו כי נפגע מירי של קליעי פלסטיק. זהו מצב-דברים טיפוסי שבו ראוי להחיל על המקרה את דוקטרינת הנזק הראייתי, במובן זה שנטל השכנוע ביחס לנסיבות האירוע שבמהלכו נפגע המערער, יוטל על המדינה. בנטל זה לא הצליחה המדינה לעמוד.
סוף דבר: על המדינה מוטלת חובה לפצות את המערער בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מן הירי. ההליך יוחזר אפוא לבית-המשפט המחוזי לדיון במידת הנזק ובשיעור הפיצויים.
המשיבים ישאו בהוצאות בסך 40,000 ש"ח
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
.jpg "קנאביס")
קנאביס - האם מותר לכם להשתמש, כמה מותר להחזיק, מהם העונשים?
שאלות ותשובות על קנאביס בישראל
קנאביס מדברים בלי הפסקה על קנאביס, אבל אל תחשבו שהשימוש כבר חוקי. זה עוד רחוק. החזקת קנאביס בכמות של עד 15 גרם נחשבת לשימוש עצמי, אך עדיין אסורה על פי חוק. במקרים כאלה, רשויות האכיפה לרוב יטילו קנס או יציעו הליך חלופי במקום כתב אישום, במיוחד אם מדובר בעבירה ראשונה.
בפועל, קנאביס מותר בארץ רק לשימושים רפואיים ורק למי שיש לו אישור. היו ניסיונות להרחיב את האישור גם לפנאי, בינתיים אין אישור כזה. הנה שאלות ותשובות על קנאביס בישראל:
האם אפשר לקנות
קנאביס באופן חוקי בישראל?
כן, אבל רק עם רישיון רפואי ממשרד הבריאות. מי שקיבל את האישור יכול לרכוש קנאביס בבתי מרקחת מורשים בלבד. אין אפשרות חוקית לרכוש קנאביס לשימוש אישי ללא אישור רפואי.
מה נחשב לשימוש עצמי לפי החוק?
שימוש עצמי מוגדר כהחזקת קנאביס בכמות של עד 15 גרם. מעבר לכך, העבירה עלולה להיחשב לסחר או החזקה שלא לשימוש עצמי, ועונשה חמור יותר.
- שיח מגדילה רווחים למרות ירידה בהכנסות
- רודפים אחרי חלום ה-AI? כדאי שתחשבו שוב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
קריאה מעניינת: מהפכה בשוק הקנאביס? טראמפ שוקל להוריד את הסיווג הפדרלי - מה המשמעות?
