עומר דגני סמנכל ילין לפידות
צילום: רמי זרניגר
דעה

רואים את האור בקצה המנהרה: אלו דברים למדנו מהקורונה?

אם לא יהיו הפתעות יוצאות דופן החלק הרפואי של משבר קורונה מאחורינו וכעת נותר לתהות בפני איזו מציאות אנחנו נציבים ולעמוד על שורה של לקחים תובנות מהמשבר שטלטל את עולמנו בשנה האחרונה
עומר דגני | (2)

אם לא תהיה הפתעה בלתי צפויה בדמות וריאנט או מוטציה יוצאי דופן, נראה שהחלק הרפואי של משבר הקורונה בישראל נמצא בישורת האחרונה שלו. אנחנו רואים את האור בקצה המנהרה ואפילו מלאי אמונה בכך שהפעם האור המתקרב הוא לא הרכבת שבאה ממול, אלא החזרה המסתמנת לשגרה שכל כך התגעגענו אליה.

גם אם הקורונה תלווה אותנו עוד שנים, כולל הצורך להתחסן מדי שנה, הרי שלפחות נעבור ממצב בו אנו בעיקר מגיבים, למצב בו אנחנו יוזמים ומנהלים את המשבר. התפנית בפן הרפואי תאפשר לנו לחשוב באמת ולעומק על ההיבטים הכלכליים שחוללה הקורונה. המשק הישראלי נכנס למשבר הקורונה עם נתוני מאקרו מצוינים אבל לצד זה, ישראל הפכה למדינת אוברדראפט. תרבות הצריכה הפיננסית כללה ועודנה כוללת פעולות כמו הלוואה לכל מטרה שהכניסה משקי בית, אפילו ממעמד הביניים האמיד יותר, לחובות כבדים על חשבון תרבות פנאי מפותחת. באופן כללי ניתן לומר שהמאזן בין ה"כאן ועכשיו" לבין התכנון לטווח הארוך נטה בבירור לטובת הטווח הקצר.

קל להאשים את האופי הישראלי בתרבות האוברדראפט, אך להגנתו של הצרכן הישראלי חשוב לומר שהתרבות הזאת תודלקה באמצעות העדר חינוך פיננסי מספק מצד המדינה, כזה שמתחיל כבר בגיל בית הספר, לצד ארגונים עסקיים שעבורם הגדלת ההוצאות הצרכניות, גם על חשבון האוברדראפט, פרושה גידול משמעותי בהכנסות.

משקי הבית נכנסו למשבר הקורונה כאשר חלקם הגדול כבר נמצא "על הקצה" מבחינה כלכלית. התופעה הזאת העצימה את הפגיעה שהם חוו וקיצרה את אורך הרוח שלהם – הפיזי והמנטלי. בהיבט הפיננסי, הצרכן הישראלי, במידה רבה לא באשמתו, לא היה מוכן ל"מגה אירוע" כמו הקורונה.

אם יש משהו חיובי שנוכל לקחת איתנו הלאה מהמשבר הנוראי הזה, הרי שזה הרצון והיכולת של כולנו להביט ולתכנן לטווחים ארוכים. לנהל את משק הבית שלנו, גם מתוך הכרה בכך שהכנסות והוצאות אינם תמיד מיוצגים על ידי גרפים לינאריים קשיחים ושעל כולנו לתכנן ולנסות להתכונן גם ליום סגריר.

לצד הפסיביות שגילו חלק מהרגולטורים בעבר כלפי תרבות האוברדראפט הישראלית, חשוב לזכור שהרגולטור הישראלי ידע לייצר לאורך השנים מוצרי חיסכון רבים ומגוונים – קרן ההשתלמות, קופת גמל לפי תיקון 190 לפקודת מס הכנסה וקופת הגמל להשקעה הן המצאות ישראליות שמאפשרות לכולנו להנות מיתרונות מיסוי משמעותיים ומניהול חכם של החיסכון שלנו. לצידם עומדים גם כמובן התיקים המנוהלים, פוליסות החיסכון ואפילו הפק"מ הקלאסי. מגוון האפשרויות לחיסכון ארוך טווח הוא רחב ומקיף וכדאי לכולנו ללמוד, להכיר, להשתמש ובעיקר – "להחליף דיסקט", לאפסן את הטווח הקצר ולהתחיל לחשוב ולתכנן לטווח הארוך.

לצד כל אלה, חשוב להזכיר ולהעלות שוב את האתגר שצפוי לכולנו בגיל הפרישה. אתגר  שנשכח מעט בשנה האחרונה. איש אינו חושד בכך שהאתגר הזה נפתר מעצמו רק בגלל שהוא נדחק מסדר היום כתוצאה מהאתגרים היומיומיים שסיפק לנו הווירוס הזה.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

אם נפשט את הדברים נוכל לומר בקצרה שמי שיסתמך בעת הפרישה רק על קצבאות מהמדינה ועל הקצבה החודשית שנובעת מהחיסכון הפנסיוני שלו, ייאלץ לחוות ירידה ברמת החיים בהגיעו לגיל הפרישה. הדרך להתמודד עם האתגר הזה היא לתכנן קדימה ולהשתמש במגוון הכלים הקיים. לצורך העניין, הפקדה חודשית לקופת גמל להשקעה עד גיל הפרישה יכולה להעניק לנו סכום הוני (או קצבה, אם נבחר בכך) לא מבוטל בגיל הפרישה. שמירה על קרנות ההשתלמות שלנו, למרות הפיתוי לפדות אותן כאשר הכסף כבר נזיל, תאפשר לנו לשמור על רמת החיים שלנו ואפילו לשדרג אותה בהגיענו לגיל השלישי שהפך להיות משמעותי מאוד וטומן בחובו תרבות פנאי ענפה שכולנו נרצה להנות ממנה.

מטעמה של המדינה, חשוב שהיא תיקח חלק פעיל בחינוך הפיננסי כבר מגילאים נמוכים. זה לא תפקידם של הבנקים, חברות האשראי ובתי ההשקעות. כל אלה יכולים ואף רצוי שייקחו בכך חלק, אבל על כיסא הנהג חייבת לשבת מדינת ישראל. בתי הספר צריכים להיות המוקד לפעילות הזאת – גם בצורת שיעורי העשרה לתלמידים וגם בצורת סדנאות העשרה ומתן כלי עבודה לניהול תקציב משפחתי להורים.

משבר הקורונה הוא כנראה משבר של פעם בעשרות שנים (וחשוב לזכור שגם המשברים שנרשמו ב 2000 ו 2008 היו משמעותיים מאוד), אבל החיים עצמם וכמובן שגם שוק ההון עצמו מלאים במהמורות. לפעמים כל ההבדל בין הצלחה לכישלון הוא נקודת הראות והיכולת לתכנן קדימה. איש אינו יודע מתי יהיה המשבר הבא, אבל מי שידע לתכנן נכון ולהביט לטווח הארוך יגיע אליו מוכן יותר ופגיע פחות.

 

הכותב הוא סמנכ"ל בבית ההשקעות ילין לפידות

 

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    מקס 19/03/2021 08:58
    הגב לתגובה זו
    לאור התנהלות הממשלה במשבר האור בקצה המנהרה הוא כן האור של רכבת ועוד איזה רכבת שתדרוס לא רק אותנו אלא גם את כל המדינה מאה ותשעים מילארד שקל , אלוהים ישמור.
  • 1.
    חינוך פיננסי כבר בבית הספר (ל"ת)
    מיכאל 10/03/2021 08:47
    הגב לתגובה זו
יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.