העובדות

-----------

עינב אבבה (להלן: "העובדת"), בת העדה האתיופית, עבדה בחנות "KEDS KIDS" במתחם "בילו סנטר" בקרית עקרון מיום 1.8.2010 ועד לפיטוריה ביום 3.11.2011.

נטליה מיכלין (להלן: "המעסיקה") היא בעלת העסק שהפעיל את החנות.

ביום 3.11.2011 נערכה שיחה בין העובדת למיכל הדסי (להלן: "העובדת מיכל") שעבדה אף היא בחנות. במהלך השיחה הטיחה העובדת מיכל בעובדת ביטויים ואמירות גזעניות כגון: "אתיופית מסריחה", "זבל", "אומללה", "חתיכת אפס". שיחה זו הוקלטה ע"י העובדת. מיד לאחר האירוע הודיעה המעסיקה לעובדת על פיטוריה תוך וויתור על תקופת עבודתה במשך זמן ההודעה המוקדמת.

התובעת טענה כי פוטרה ללא שימוע וכי מגיעים לה פיצויים בגין עוולת לשון הרע.

מנגד המעסיקה טענה כי העובדת מיכל שהוקלטה מגדפת איננה מנהלת או נושאת משרה בכירה ומשכך אין סמכות לביה"ד לדון בתובענה שעניינה תביעת לשון הרע.

פסק הדין

-----------

הסמכות לדון בתביעה

סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969 קובע כי:

-------------

"בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעביד או נושא משרה אצלו, או של מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, 'נושא משרה' - מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים".

ביה"ד קבע כי העובדת מיכל הייתה ממונה על העובדת ולפיכך בגדר "נושאת משרה" ומכאן שלבית הדין סמכות לדון בתביעה מכוח סעיף 24(א)(ד1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969.

זכאות העובדת לפיצויים בגין עוולת לשון הרע

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר "לשון הרע", כך:

---------------------------

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית"

על פי הפסיקה, המבחן לקיומו של "לשון הרע" הוא המבחן האובייקטיבי של האדם הסביר, וכפי שנקבע "לא קובע, מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע, אלא הקובע הוא, כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פרסום" (השופט ד' לוין בע"א 466/83 אג'מיאן שאהה נ' הארכיהגמון יגישה דרדריאן, פ"ד לט(4)734, 739-740 (1986; כן ראו ע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון ואח', פ"ד נו(2) 607 (2002)).

ביה"ד קבע כי אין חולק כי העובדת מיכל אמרה לעובדת את הדברים. בית הדין האזין לקלטת בה נשמעים הדברים והטון שבו נאמרו הדברים. הביטויים הגזעניים והפוגעניים שהשמיעה העובדת מיכל כלפי העובדת הם ביטויים מבזים ומשפילים מחמת מוצאה של העובדת, שיש לראותם כ"לשון הרע" כהגדרתו בחוק.

כמו כן נדחתה טענת המעסיקה והעובדת מיכל (להלן: "הנתבעות") בסיכומיהן, לפיה המילים שנאמרו מפי העובדת מיכל נאמרו במסגרת "חירות הביטוי" במסגרת הזכות "לאוטונומיה של האדם" ולזכות "להגשמה עצמית". בהחלטתו קבע ביה"ד כי אין למצוא כל ערך "אמנותי" או "יצירתי" באמירות שיצאו מפי העובדת מיכל ואיננו רואים כיצד יש בדברים שיצאו מפיה כדי להוות חלק מזכותה ל"הגשמה עצמית".

לעניין "חופש הביטוי" קבע ביה"ד כי חופש הביטוי אינו בגדר זכות מוחלטת ואינו חסין מפני פגיעה.

בפסק דין של בית המשפט העליון שיצא לאחרונה (ע"א 8954/11 פלוני נ' פלונית, מיום 22.5.2014) חזר בית המשפט על כך שחופש הביטוי אמנם עומד בבסיס שיטת המשטר הדמוקרטי וראוי להגנה מטעמים תרבותיים ואמנותיים ואף חזר והדגיש את הקשר שבין חופש הביטוי ובין הגשמה עצמית וכבוד האדם וחירותו אולם כן חזר והדגיש כי אין מדובר בזכות מוחלטת שאינה חסינה מול זכויות ואינטרסים נוספים.

ביה"ד דחה את טענת הנתבעות לפיה מדובר בזוטי דברים וקבע כי הביטויים שנאמרו משפילים, חמורים ובוטים במיוחד ואין להגדירם כזוטי דברים.

אומנם, לא הוכח כי עוד אנשים מלבד העובדת והעובדת מיכל נכחו בחנות ושמעו את תוכן השיחה, אולם המעסיקה ששהתה במחסן שמעה לפחות חלק מהשיחה ויש בכך כדי לענות על יסוד הפרסום שהוא תנאי לעוולת לשון הרע.

האם העובדת פוטרה שלא כדין ?

-----------------------------

ביה"ד קבע כי מהראיות עולה כי ההחלטה לפטר את העובדת התקבלה הלכה למעשה לאחר השיחה הקשה בינה לבין העובדת מיכל שלא כדין וללא שימוע וכן במעשה הפיטורים הביעה המעסיקה את עמדתה והתייצבה לצידה של העובדת מיכל, וזאת מבלי לשמוע את עמדת העובדת.

ביה"ד פסק לתובעת 10,000 ש"ח פיצויי בגין לשון הרע, 8,000 ש"ח פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והוצאות משפט.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"

אין במידע המופיע באתר "כל עובד" או בשירות הניתן למנויי האתר כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ואין באמור כדי להוות מענה לנסיבות מקרה קונקרטיות ו/או ספציפיות, לחוות דעה או להביע עמדה ביחס למקרה מסוים.