חלוקת סמכויות בין פקיד השומה למנהל מיסוי מקרקעין בסיווג עסקה כפירותית
תקציר ו"ע 6292/11 בית רחוב פיירברג 16 בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב
תקציר ו"ע 6292/11
בית רחוב פיירברג 16 בע"מ נ'
מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב
העוררת הגישה שומה עצמית למנהל מיסוי מקרקעין לאחר מכירת נכס מקרקעין, אך המשיב סבר כי מכירת המקרקעין בוצעה במישור העסקי ולא ההוני, כפי שטענה העוררת. מנהל מיסוי מקרקעין הפנה את העוררת לפקיד השומה כדי לערוך שומה במישור העסקי. העוררת טענה כי סיווג העסקה כפירותית על ידי המשיב נעשתה בחוסר סמכות ובניגוד לאמור בסעיף 50 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק").
ועדת הערר קבעה כי הפנייה לפקיד השומה נעשתה בצדק, אף שאין הוראה מפורשת בחוק המחייבת את מנהל מיסוי מקרקעין להפנות לפקיד השומה.
השאלה המשפטית והרקע העובדתי
העוררת מכרה נכס מקרקעין והגישה שומה עצמית למשיב תוך סיווג המכירה כהונית. היות שהנכס נרכש בשנת 1955, העוררת מעוניינת ליהנות משיעור מס היסטורי של 18%. ואולם, המשיב לא קיבל את השומה העצמית כיוון שסבר כי מדובר בעסקה במישור הפירותי. המשיב הוציא שומה המחייבת את העוררת במס בשיעור 40% מהתמורה ללא קביעת יום ושווי רכישה ומבלי להתיר ניכויים, ובד בבד הקפיא את הליכי הגבייה עד להמצאת אישור מפקיד השומה - כי אין לשום את העסקה לפי פרק ב' לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), כפי שמורה סעיף 50 לחוק. כמו כן פנה המשיב לפקיד השומה, והאחרון קבע כי מדובר בהכנסה פירותית והוציא לעוררת שומה בהיעדר דוח.
להלן נוסח סעיף 50 לחוק:
"(א) מכירת זכות במקרקעין או פעולה באיגוד שהריווח מהן נתון לשומה על פי הפרק הראשון לחלק ב' לפקודת מס הכנסה תהא פטורה ממס.
(ב) הפטור לפי סעיף זה יינתן לאדם שימציא למנהל אישור בדרך שתיקבע בתקנות, כי הריווח מאותה מכירה או מאותה פעולה באיגוד נתון לשומה לפי פקודת מס הכנסה;
פקיד השומה רשאי להתנות מתן האישור בתשלום מס הכנסה המגיע מאותו אדם, או במתן ערובה כדי הנחת דעתו של פקיד השומה להבטחת תשלום מס ההכנסה; ובלבד שלא יידרשו תשלום או ערובה כאמור בסכום העולה על 40% מהתמורה שנתקבלה בעד מכירת הזכות במקרקעין או הפעולה באיגוד שבשלה נדרש האישור; אם מבקש האישור הוא איגוד מקרקעין יחולו ההוראות כאמור גם לגבי מס ההכנסה המגיע מבעל זכויות באיגוד."
תקנות מס שבח מקרקעין (אישור על ריווח ממכירת זכות במקרקעין, הנתון לשומה לפי פקודת מס הכנסה), התשכ"ד-1963, שהותקנו מתוקף סעיף 50(ב) לחוק, קובעות בתקנה 2 כדלהלן:
"המבקש פטור ממס לפי סעיף 50(א) לחוק, לגבי מכירת זכות במקרקעין, יגיש לפקיד השומה בקשה לאישור".
לטענת העוררת, על פי סעיף 50 לחוק, הסמכות לקבוע כי עסקת מכירת מקרקעין נישומה לפי פרק ב' לפקודה ניתנת אך ורק לפקיד השומה. לנישום הזכות (ולא החובה) לפנות לפקיד השומה, ומשלא פנה הנישום לפקיד השומה כדי לקבל אישור כאמור בסעיף 50(ב) לחוק - על המשיב לשום את העסקה במישור ההוני.
דיון
ועדת הערר מפנה לפסק דין שניתן בבית המשפט העליון - ע"א 9412/03 + ע"א 10398/03, עמי חזן נ' פקיד שומה נתניה (להלן: "פסק הדין חזן"), שם נקבע כדלקמן:
"סעיף 50 קובע הוראה מהותית בדבר פטור ממס שבח לעסקה פירותית החייבת במס הכנסה על פי הפקודה. כן הוא קובע שיטה ניהולית לתיאום הטלת המס על העיסקה בין פקיד השומה ובין מנהל מס שבח מקרקעין. לפי השיטה הזו, על פקיד השומה לאשר תחילה כי העיסקה ניתנת לשומה על פי הפקודה, ומשאישור זה ניתן יוכל מנהל מס שבח להעניק את הפטור ממס שבח על פי סעיף 50 לחוק מיסוי מקרקעין."
כמו כן נקבע בפסק הדין חזן כי "לפקיד השומה סמכות לסווג עסקת מקרקעין מחדש ולסטות מקביעה קודמת של מנהל מס שבח...".
ועדת הערר ציינה כי משהשתכנע המשיב כי שומתה העצמית של העוררת שגויה, אין הוא רשאי לעצום עיניו, לפעול נגד הדין ולמסות את העוררת במס שאינו מס אמת לטעמו, וזאת אף שאין הוראה בחוק הקובעת כי מנהל מיסוי מקרקעין רשאי להפנות נישום לפקיד השומה כאשר לעסקה סממנים פירותיים.
ועדת הערר הוסיפה כי בכך שקבע המשיב שומה בשיעור 40% (הליכי הגבייה הוקפאו) הוא הגשים את תכלית החוק - מחד גיסא לא הוטל בפועל מס שבח על העוררת, ומאידך גיסא המשיב לא ויתר על אמצעי הגבייה שהתיר לו המחוקק.
ועדת הערר קבעה כי סיווג העסקה כפירותית נעשה לא על ידי המשיב אלא על ידי פקיד השומה (לאחר פניית המשיב אליו), כך שאין לקבל את טענת העוררת בדבר חוסר סמכות המשיב לסווג את העסקה כפירותית.
תוצאה
ועדת הערר קיבלה את בקשת המשיב להשעות את הליכי הערר עד תום בירור שומתה של העוררת לפני פקיד השומה.
ועדת הערר העירה כי על המחוקק לקבוע כיצד ייעשה תיאום בין פקיד השומה למנהל מיסוי מקרקעין.
בבית המשפט המחוזי בתל אביב
לפני כב' השופט מגן אלטוביה והחברים דן מרגליות ואליהו מונד
ניתן ב-27.2.2013
הכותב - מומחה "חשבים" בתחום המסים

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית
לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים
מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה
הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.
ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.
כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:
תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- האם גילוי מרצון מכשיר העברות כספים חשודים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

גילוי מרצון: הזדמנות להסדיר חובות - או מלכודת לנישומים?
רשות המסים השיקה מחדש את נוהל הגילוי מרצון במטרה להחזיר מיליארדים לקופת המדינה ולאפשר לנישומים להסדיר חובות עבר בלי הליך פלילי; טיעונים בעד ונגד, והאם ביטול האנונימיות הוא שגרם לתכנית הנוכחית להיות פחות אטרקטיבית?
גילוי מרצון חזר, והפעם עם פנים חדשות. רשות המסים הכריזה אמש על השקת הנוהל מחדש, שמאפשר לנישומים לדווח על הכנסות או נכסים שלא דווחו בעבר, לשלם את המס המתחייב ולקבל חסינות מהליך פלילי. להרחבה ראו כאן - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי. הרעיון הוא די פשוט: מי שיבוא מרצונו ויסדיר את חובו, לא יועמד לדין. אבל השאלה המתבקשת היא האם מדובר בהזדמנות אמיתית או בתוכנית שתרתיע יותר מאשר היא תעודד, בעיקר כי מדובר בבקשה שמית ולא אנונימית כפי שהיה בעבר.
תחשבו על התרחיש הבא - מגיע נישום וחושף את הרווחים שלון בחו"ל מקריפטו. אומר לו פקיד השומה, תשלם X, לנישום אין אפשרות לערער או לחזור בו מהחשיפה. הוא יכול לנסות לשכנע את פקיד השומה שהמס גבוה מדי, אבל אין לו אפשרות לסגת, כי אפשר להשתמש במידע שנחשף, ואז גם החבות הפלילית קיימת. כלומר, זו דרך חד כיוונית, אי אפשר להתחרט, והנישומים "בידיים" של פקידי השומה. קחו גם בחשבון שאם מדובר בקריפטו צריך להביא אסמכתאות כדי לנתח את הרווחים על פני השנים - לרבים אין את המידע הזה ולא תמיד ניתן להשיגו, וגם שבינתיים אין הקלות של הצמדה וריבית. אז המוטיבציה לגלות על הון בחו"ל וגם בארץ (לרבות מכר דירה) לא מאוד גדולה, אבל יש גם יתרונות ללקוחות ובעיקר הידיעה שלא מחפשים ולא רודפים אחריהם. הם יכולים לישון טוב בלילה.
המדינה צריכה כסף - אולי יהיו הקלות בגילוי מרצון בהמשך
המדינה נמצאת בתקופה של הוצאות כבדות: מלחמה ארוכה, התחייבויות תקציביות ותשלומים הולכים ותופחים. גילוי מרצון נותן לממשלה דרך מהירה להכניס מיליארדים לקופת המדינה מבלי להטיל מיסים חדשים על כלל הציבור (כפי שעשתה עם המס על הרווחים הכלואים). מצד שני, גם לנישומים יש כאן רווח ברור: מי שמחזיק הכנסות לא מדווחות יכול להסדיר את מעמדו, לשלם את חוב המס ולדעת שהוא 'נקי' משפטית ולישון טוב בלילה. העובדה שבקשה שלא תאושר לא תשמש נגד הפונה בהליך אזרחי או פלילי מחזקת את הביטחון. כלומר, המידע שנמסר לא יכול לשמש לרעתו, אלא אם הגיע לרשות בדרכים אחרות, או וכאן כאמור הבעיה - אם הנישום לא הסכים לשומה, ואז הכל נפתח מחדש. רשות המסים לא חשבה כנראה על הנקודה הזו עד הסוף, ויש סיכוי שתוך כדי תנועה היא תפתור אותה לטובת הנישומים. זה כנראה גם תלוי בהיענות, אם ההיענות תהיה מאכזבת, ינסו לתת עוד צ'ופרים ללקוחות. .
בפועל, חשוב לזכור שהודעת הרשות עוד מציינת כי היא "תוכל לעשות שימוש בכל מידע הקשור לבקשה לגילוי מרצון שהגיע אליה בדרך אחרת, או במקרים שבהם לא שולם המס או שהבקשה לא נעשתה בתום לב, או הוסתר חלק מהמידע הרלוונטי". .
- העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הטענות נגד ההליך ברמת המאקרו הן שלא ניתן לתת פרסם למעלימי רווחים והכנסות. העלמתם מס, זו עבירה פלילית, למה צריך ללכת לקראתכם? מבחינת הנישומים, סיכוי טוב שהם לא ירוצו להצהיר. הנוהל החדש פחות אטרקטיבי מהקודמים. הסיבה העיקרית היא ביטול האפשרות להליך אנונימי: בעבר נישומים יכלו לבדוק את מצבם בלי לחשוף זהות, ורק אחר כך להחליט אם להתקדם. כעת הכול גלוי מההתחלה - מה שעלול להרתיע רבים. מעבר לכך, הנוהל הנוכחי לא מבטל באופן אוטומטי קנסות, הצמדות וריביות. כך נוצר מצב שבו חוב ישן יכול לתפוח פי כמה. לדוגמה, נישום שלא דיווח על הכנסה של 100 אלף שקל ב־2015 היה משלם אז כ-35 אלף שקל מס. היום, במסגרת הנוהל, הוא עלול למצוא את עצמו מחויב ביותר מ-70 אלף שקל - אחרי ריבית, הצמדה וקנס גרעון. ומכאן עולה השאלה: העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהם בגילוי מרצון? צריך לסייג ולהגיד שבעבר במסגרת גילוי מרצון לא היה צורך לשלם מס גירעון ונראה שבסופו של דבר כך יהיה גם הפעם, אבל זה לא סגור.