הקונצרני חוטף: מדדי התל בונדים צנחו, "השוק מתמחר חשש מפני מחנק אשראי"

התל בונד 60 איבד 0.54% ולא השתתף בעליות שנרשמו במעו"ף בסיום. האג"חים של נוחי דנקנר חטפו חזק: נכסים ובניין אג"ח ד' איבדה 1.65%, אידיבי פיתוח אג"ח ז' נפלת לתשואה של 9.52%
רקפת גלילי | (5)

הפסדי הון חדים באפיק הקונצרני. הצניחה הנרשמת היום במדדי התל בונד שולחת את המדדים למה שנראה כעת כחודש הגרוע מאז אוקטובר 2008 והחודש הראשון של ירידות מאז אוגוסט. מלבד הסנטימנט הכללי שהינו שלילי, ברקע למסחר עומדים גם הסדרי החוב ובראשן ההסדר ההולך ומתגבש בדלק נדלן אשר גרם לאג"ח קבוצת דלק של תשובה לרדת בשיעור חד.

הפסדי הון הורגשו בכל הדירוגים, אך מתעצמים ככל שדירוג האיגרת נמוך יותר. לדוגמא, המרווח בין התל-בונד 20 לאיגרות הממשלתיות המתאימות התרחב ב-29 נ"ב בעוד שהמרווח בין התל-בונד 40 לאיגרות הממשלתיות המתאימות התרחב ב-47 נ"ב, כך כתבו במיטב טרם פתיחת המסחר.

היום איבד מדד התל בונד 40 0.74%, התל בונד 20 הסתפק בירידה של 0.42% והתל בונד 60 איבד 0.54% בדרך לסיכום החודש הגרוע מאז אוקטובר 2008.

דודי רזניק, מנהל מחלקת מחקר מאקרו בלאומי שוקי הון, אמר בשיחה עם Bizportal: "הסיפור הגדול של סוף השבוע הוא הורדת דירוג החוב לבלגיה מ-AA+ ל-AA שמסמן את חילחול המשבר האירופי גם למדינות חזקות. את עליית הסיכון אנחנו רואים בצניחת המניות ובתוך כך, גם באפיק הקונצרני".

"בנוסף, הסדר החוב בדלק נדלן לא מקל על השוק. השוק מסמן שחברות שונות כאמפל אמריקן ואלביט הדמיה הולכות להסדר חוב, ובאג"חים של קבוצת IDB רואים כי השוק מפחד מהעתיד. בה בעת, הבנקים הולכים לתהליך של הענקת פחות ופחות אשראי בשל הדרישה להעלאת הלימות ההון. התוצאה היא שהשוק מתמחר פחד ממחנק אשראי".

לדבריו: "הנקודה החשובה היא כי בשנה הבאה צפויים להיפדות 25 מיליארד שקלים באג"ח הקונצרני, סכום גבוה יחסית כאשר ברור כי חובות רבים יצטרכו להיות ממוחזרים ויהיה קשה מאוד לעשות זאת בריביות גבוהות. אציין כי גם בשנים 2012-2014 צפויים להיפדות סמוכים גבוהים כאלה, כך שהלחץ יישאר".

בהתייחסו להכרזת הריבית מחר אשר צפויה לרדת, אומר רזניק כי לדבר תהיה השפעה שולית לחלוטין על האפיק הקונצרני.

מבין ניירות התל בונד, נציין את נכסים ובנ אגח ד שיורדה 1.65% לתשואה של 6.26%, את אידיבי פת אגח ז שירדה 2.64% לתשואה של 9.52% ואת כלכלית ים אגח ו שירדה 2.24% תשואה של 7.59%.

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    איילי 28/11/2011 00:00
    הגב לתגובה זו
    דווקא הירידות הללו הן הזדמנות קניה , צריך לברור אג" ח טובים ולא חסר כאלה עכשיו.
  • 4.
    חגי 27/11/2011 13:54
    הגב לתגובה זו
    נוחי=וידל-ששונ מעצב שיער אמ שמ עולמי
  • 3.
    חחח מה זה הדוב החמוד הזה אין לכם דוב כמו של (ל"ת)
    גלובס 27/11/2011 13:15
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    סכנה 27/11/2011 13:10
    הגב לתגובה זו
    לוקחים כסף לביזבוזים וכשנגמר לוקחים עוד ממחזרים הלוואות ומבצעים תספורות וקרחות לחסרי האונים המוסדיים שמשחקים בכספנו
  • 1.
    רינה 27/11/2011 13:01
    הגב לתגובה זו
    בו . טייקונים עאלק
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.

בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

ניצחון לביטוח הלאומי בבג״צ - עתירת חברות הסיעוד בדרך למחיקה

ההליך ביקש להגביל את שיקול הדעת של הביטוח הלאומי במקרים שבהם זכאי סיעוד לא מקבלים שירות בפועל. בית המשפט מאותת להשאיר את הסמכות בידי הביטוח הלאומי, על רקע מחסור בשירותים, כ-390 אלף זכאים לקצבה, ומאבק מתמשך סביב מכרזי הסיעוד

ליאור דנקנר |

בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למשוך את העתירה שהגישו נגד המדינה והביטוח הלאומי, סביב האפשרות להעביר גמלת סיעוד בכסף לזכאים שלא מקבלים שירות בפועל מחברות הסיעוד. לפי הדברים שנאמרים בדיון, השופטים מצביעים על כך שההסדר נשען על שיקול דעת מנהלי, ובנסיבות שבהן השירות לא מסופק בשטח, הביטוח הלאומי פועל בתוך המסגרת החוקית.

המחלוקת נוגעת לשאלה פרקטית שמתרגמת מהר לכסף ולשירות. כאשר זכאי סיעוד מאושר לשעות טיפול, אבל בפועל לא מקבל את המענה שאושר לו, הביטוח הלאומי מעביר את שווי הגמלה בכסף כדי לא להשאיר אותו בלי פתרון. חברות הסיעוד ביקשו למנוע את המנגנון הזה, ולטענתן אין לאפשר העברת זכאות במזומן בהיעדר שירותים זמינים.

ברקע עומד גם המהלך המתמשך של הביטוח הלאומי לקדם מכרז סיעוד שמבקש, בין היתר, להטיל סנקציות על חברות במקרים שבהם לא ניתנים שירותים לאזרחים ותיקים סיעודיים. לאורך השנים, וכחלק מההתאמה למציאות בשטח, הביטוח הלאומי מעביר את כספי הגמלה בכסף במצבים שבהם קשישים לא קיבלו שירות, כדי להבטיח שהזכאות שלהם לא תישאר תאורטית.


המחסור בשירות והפער בין זכאות על הנייר למציאות בשטח

לתוך הדיון נכנס נתון שמחדד את הפער בענף. יש כ-390 אלף זכאים לקצבת סיעוד, וכ-50% מהם מטופלים על ידי בני משפחה. הנתון הזה משמש אינדיקציה לכך שחלק גדול מהטיפול בפועל לא נשען על מערך שירות זמין ורציף, אלא על הבית, והוא מצביע על מחסור במטפלות סיעודיות מוכשרות, במיוחד באזורים שבהם קשה יותר לגייס כוח אדם.

לדיון מגיעים סגן יו״ר הכנסת אליהו רביבו, נציגי עמותות ׳נכה לא חצי בנאדם׳ ועמותת ׳מטה מאבק הסיעודיים׳. הנוכחות שלהם באולם מדגישה שהאירוע לא נשאר בתוך מסגרת משפטית בלבד, אלא נוגע לשאלת ההגנה על זכויות ולדרך שבה המדינה מתמודדת עם מצב שבו השירות המובטח לא תמיד ניתן בפועל.