שיטת המוקדמות בליגת האלופות עוזרת לקטנות, ומגדילה פערים
בשתי העונות שחלפו מאז שמישל פלאטיני, נשיא אופ"א, הנהיג את שיטת המוקדמות החדשה לליגת האלופות - זו שמחולקת בין קבוצות אלופות ללא אלופות - הוגברה הביקורת על שלב הבתים של המפעל. ככה זה, כשאתה מנסה לפתור בעיה אחת, אתה בדרך כלל יוצר אחת חדשה. מה שפלאטיני ניסה לעשות, אם לא מתייחסים רגע לעניין הזה של פוליטיקה, זה להפוך את ליגת האלופות ליותר, ובכן, ליגה של אלופות. הפתרון שהוא מצא, בדמות שינוי שיטת המוקדמות, עושה גם את זה וגם מתקל עוד בעיה בתחרות הזו, שהפכה בשנים האחרונות ליותר ויותר סגורה. הבעיה החדשה שנוצרה היא שכעת בכל שנה יש בליגת האלופות יותר קבוצות שלא "ראויות" להיות שם - אם מבחינת תקציב, איכות הסגל, האיצטדיון או כמות האוהדים. אם בעבר, לפני שינוי השיטה, בכל עונה הייתה מצליחה להשתחל לתחרות איזו קבוצה קטנה או שתיים, וגם זה לא תמיד היה קורה, הרי שעכשיו מקומן של לא פחות מ-5 אלופות מליגות קטנות מובטח. בשיטה הישנה, אותן 5 אלופות היו נופלות בדרך כלל באחד משלבי המוקדמות, כשהיו פוגשות את אחת מהקבוצות העשירות מהליגות העשירות. קבוצות שכיום מתמודדות אחת נגד השניה במסלול מוקדמות שונה. כך שלב הבתים של ליגת האלופות הפך עוד יותר מבעבר לשלב שמתקשה להישאר רלוונטי לאורך כל הדרך. זה לא רק שהקבוצות הגדולות כמעט תמיד עולות, גם אם היום זה עוד יותר באנקר. זו גם, ובעיקר, העובדה שבשלב הבתים יש יותר מדי משחקים עם תוצאה ידועה מראש, או לחלופין משחקים בין שתי קבוצות שלא מעניינות אף אחד מלבד שני מחנות האוהדים הרלוונטיים. לפני כמה ימים אמר נשיא מכבי חיפה יעקב שחר ש"שום קבוצה בארץ לא ראויה לשלב הבתים של ליגת האלופות". גם אם הוא התכוון במקור לליגת העל, הוא דיבר על עוד כמה מקומות באירופה כשטען: "אנחנו שם רק בזכות השיטה". שחר, כרגיל, יודע על מה הוא מדבר. ב-5 השנים שקדמו לשינוי השיטה (2004/5-2008/9, כולל), 4 קבוצות סיימו את שלב הבתים עם אפס נקודות. זה 0.8 קבוצות בממוצע לעונה. בשנתיים מאז שינוי השיטה זה קרה ל-4 קבוצות שונות, 2 בכל שנה. זה פי 2.5 יותר קבוצות שלא מצליחות לצבור נקודה. חישבתי גם את כמות הנקודות שצברו יחד כל 8 הקבוצות שסיימו במקומות האחרונים באותן שנים. גם כאן התוצאה ממחישה בצורה מאוד בולטת כיצד הפערים בשלב הבתים גדלו. אם ב-5 העונות שקדמו לשינוי השיטה 8 הקבוצות האחרונות צברו יחד בממוצע 25.6 נקודות (3.2 לקבוצה), הרי שבשנתיים האחרונות זה עומד על 21 בלבד (ירידה של 18%). זה לא נעצר כאן. ב-5 העונות 2004-2009, הפער הכולל בין הקבוצות שסיימו בראשי הבתים לבין הקבוצות שסיימו בתחתית הבתים נע בטווח של 70-82, עם ממוצע שנתי של 77. זאת אומרת, שבעונה ממוצעת הפער הממוצע בין הקבוצה שסיימה ראשונה בבית לאחרונה היה 9.6 נקודות. לפני שנתיים הפער הכולל בין הראשונות לאחרונות עלה ל-86, ואז קפץ ל-93. שימו לב: 93 נקודות פער בחלוקה ל-8 בתים זה 11.6 נקודות. אם משווים את זה ללפני 3 עונות (72 נק') או 5 עונות (70 נק'), הרי שמדובר בקפיצה מטורפת של 30%. התופעה הזו מורגשת כמובן גם בצד השני של הבתים. ב-5 העונות שקדמו לשינוי ראינו בכל עונה 2.6 קבוצות שמסיימות את שלב הבתים עם לפחות 14 נקודות. מאז המספר קפץ ל-4.5 בעונה. שוב, קפיצה היסטרית של 73%. איך שלא מסתכלים על זה, סטטיסטית, השיטה החדשה פגעה קשות בשלב הבתים. הוא פחות תחרותי וגם פחות אטרקטיבי. שחר כאמור, צודק לגמרי, ולא רק כי הקבוצה שלו הייתה הראשונה - לפני שנתיים - לסיים את שלב הבתים עם אפס נקודות ואפס שערים. גם אם מוציאים את הראש לרגע מהמספרים ומסתכלים פשוט על הרשימה השמית, התמונה נראית אותו דבר. הנה 10 קבוצות שנפלו במסלול ללא-אלופות בשנתיים האחרונות: ספרטה פראג, שחטאר דונייצק, סלטיק, ספורטיג ליסבון, אייאקס, פנרבחצ'ה, סביליה, סמפדוריה, זניט סנט פטרסבורג ודינמו קייב. לשם השוואה, הנה רשימת הקבוצות שעלו לשלב הבתים מהמסלול לאלופות בשנתיים האחרונות: אולימפיאקוס, מכבי חיפה, ציריך, אפואל ניקוסיה, דברצן, הפועל ת"א, קופנהאגן, באזל, ז'ילינה ופרטיזן בלגרד. עכשיו בבקשה תצביעו על הרשימה היותר אטרקטיבית, שיש בה קבוצות מפורסמות יותר, גדולות יותר, טובות יותר, עם איצטדיונים יפים וגדולים יותר, עם יותר קהל ושמעוררות יותר עניין בין-לאומי. על מנת להבהיר את הנקודה בעוד צורה, הנה הישגיהן של 10 הקבוצות שעלו בשנתיים האחרונות מהמסלול לאלופות: בראש ניצבות בגאווה גדולה אולימפיאקוס וקופנהאגן. שתיהן הצליחו להפתיע ולסיים את שלב הבתים במקום השני, ולעלות לשמינית הגמר. היוונים עשו זאת עם 3 ניצחונות ו-10 נקודות בדרך לשלב הנוק-אאוט, ממנו הודחו עם שני הפסדים. הדנים עשו זאת גם כן עם 3 ניצחונות ועשיריה בטור הנקודות, וגם הם עפו בשמינית אחרי הפסד ותיקו מול צ'לסי. ומה עשו יתר שמונה הקבוצות שעלו מהמסלול לאלופות? 4 ניצחונות ב-48 משחקים (8.3%). צבירה של סה"כ 18 נקודות מתוך 144 - 12.5% הצלחה בלבד, שזה כמו שקבוצה תסיים עונה בליגה האנגלית עם 14 נקודות. המצב בגזרת הפרשי השערים לא יותר טוב. כל 10 הקבוצות, כולל ה-2 שעלו לשמינית, הבקיעו יחד 45 שערים (ב-48 משחקים), וספגו 111. זאת אומרת שבממוצע בכל משחק ההפרש בין הקבוצה שעלתה מהמסלול לאלופות הפסידה בהפרש של שער וחצי. מתוך 10 הקבוצות רק אחת סיימה עם הפרש שערים חיובי, אחת מהן לא כבשה כלל (חיפה) ו-2 ספגו 19 שערים (יותר מ-3 למשחק). אחרי כל זה, יש להבהיר דבר אחד - אין בטקסט כוונה לומר שהמהלך של פלאטיני היה מוטעה או לא במקום ושהוא לא טוב לליגת האלופות. לצעד שלו יש, כאמור, גם צדדים חיוביים. את החישוב אם הטוב כאן עולה על הרע, אני אשאיר לכם. יעקב שחר, אגב, כבר יודע את התשובה.
- 5.דודי 04/08/2011 11:03הגב לתגובה זומה אתה רוצה ליגה של 4 מדינות וזהו ? ברור שחובה לדאוג למדינות הקטנות זו שיטה חובה אחרת יהיה ליגת אלופות של אנגליה ספרד גרמניה וצרפת בגלל זה יש שלבים ובסוף נשארות הטובות באמת בשיטה זו יש מצב לקבוצות קטנות לגדול עם השנים
- 4.יוני 04/08/2011 09:24הגב לתגובה זוהרי לכל מדינה קול שווה באופ" א, ובכך שהוא הגדיל את הסיכויים למדינות קטנות (ורבות) להגיע לצ' מפיונס הוא הגדיל את כוחו הפוליטי באירגון. אז עזבו אותכם סגירת פערים בלה בלה בלה הוא חושב רק על הג' וב שלו...
- 3.אוהד מכבי חיפה 04/08/2011 01:13הגב לתגובה זושמע כתבה פשוט מעולה!!! אין מה להוסיף אני אישית מסכים איתך בתור אוהד מכבי חיפה למרות שזה פוגע בסיכויים שנראה קבוצה ישראלית בליגת האלופות אבל חייבים להגיד את זה ליגת האלופות הפכה למשעממת בשלב הבתים עם הרבה משחקים לא מענינים ולא תחרותיים! זו לא ליגת האלופות שהכרנו!
- 2.xxx 03/08/2011 19:19הגב לתגובה זוצודק
- 1.חיים 03/08/2011 18:32הגב לתגובה זוראשית השיטה מחייה את הכדורגל המקומי ומפיחה תקווה בלב האוהדים במדינות בהן הליגות פחות טובות לראות את קבוצתם מביאה לארצם קבוצות מהדרג הראשון ולו בשביל החוויה לאוהדים. שנית, אני משוכנע שפלטיני יזם את השיטה עם ראיה ארוכת טווח ומתוך כוונה שדווקא האפשרות שניתנת לאלופות מדרג ב' אם נקרא להן כך תאפשר להן לצמוח ולהתבסס (הרבה בזכות הכספים שיזרמו אליהן כתוצאה מהעפלה וכו' ) ובסופו של דבר להוות יריב שקול גם לקבוצות מהליגות הבכירות. לעניין ההשגים של אותם קבוצות - אני חושב שמוקדם לשפוט, לפחות מההיבט הישראלי - כבר ראינו שיפור מהקמפיין של חיפה לזה של תל אביב ומהמשחקים שראיתי הפערים הם לא כל כך גדולים (בכל אחד מהמשחקים של הפועל היחתה לי התחושה שהיא שקולה או עדיפה על יריבתה) ולחוסר הנסיון במפעל היתה השפעה מכרעת, הנסיון שהקבוצה צברה יסייע לה בקמפיינים הבאים.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)עתירה נגד החוק על רווחים כלואים - האם יש סיכוי למנוע את החוק?
בית המשפט לא נוהג להתערב בחוקים ותקנות מיסוי; הוא מאיר את זה לרשויות המס
קבוצת רואי חשבון ואיגוד לשכות המסחר עותרים לבג"ץ נגד החוק החדש - מיסוי על רווחים כלואים, בטענה לפגיעה בזכויות יסוד וחוסר שוויון. הרקע לחוק זה נעוץ במאמצי הממשלה להגביר גביית מיסים מרווחים צבורים בחברות, תוך התמודדות עם גירעונות תקציביים גדלים בעקבות הוצאות מלחמה והשקעות ציבוריות. נדיר מאוד שבית המשפט מתערב בתקנות וחוקים של רשות המס, הוא נותן גיבוי לרשות המקצועית ולא נכנס לנושאים מקצועיים. לא נראה שהפעם זה יהיה שונה.
חוקים דומים קיימים במדינות כמו ארה"ב (עם מיסוי על רווחים לא מחולקים בחברות S-Corp) ובריטניה (IR35), אך בישראל הוא ייחודי בתחולה הרטרואקטיבית שלו, מה שמעורר ביקורת חריפה על פגיעה באמון הציבור במערכת המיסוי. העותרים, בהובלת איגוד לשכות המסחר ונציגי מקצועות חופשיים, טוענים כי החוק מהווה הפרה חוקתית, ומציינים כי הוא נחקק בחיפזון במסגרת חוק ההסדרים, ללא דיון ציבורי מספק.
חוק הרווחים הכלואים, שנכנס לתוקף בתחילת שנת 2025 כחלק מחוק ההסדרים, מעורר סערה עוד לפני שחוקק. לכאורה החוק נועדה להילחם בתופעת "חברות ארנק" - חברות מעטים שבהן בעלי שליטה צוברים רווחים כדי לדחות תשלומי מס אישיים גבוהים יותר, אלא שבפועל הוא חל על רבבות רבות של עסקים, גם עסקים לגיטימים, לא כאלו שהוקמו לתכנון מס.
לפי נתוני משרד האוצר, החוק כבר הניב גבייה של למעלה מ-10 מיליארד שקלים בשנה הראשונה, בעיקר מחלוקות דיבידנד מוקדמות, אך מבקרים רואים בו כלי דרקוני שמעניש יזמות ויעילות כלכלית. מדובר ברפורמה מקיפה שמבקשת לשנות את מבנה המיסוי של חברות מעטים בישראל ולהטיל מסים על רווחים שלא חולקו. ההיסטוריה של חוקים כאלה בישראל כוללת ניסיונות קודמים, כמו תיקון 89 לפקודת מס הכנסה בשנות ה-2000, אך החוק הנוכחי רחב יותר ומכוון בעיקר לחברות נותנות שירותים עם מחזור עד 30 מיליון שקלים. כעת מוגשת נגדו עתירה לבג"ץ מטעם איגוד לשכות המסחר וקבוצת רואי חשבון ויועצי מס שהתאגדו לצורך המהלך.
- רשות המסים פתחה את ההגשה לפיצוי על אובדן שכר דירה לנכסים שניזוקו במבצע "עם כלביא"
- העלים מליונים מרווחי קריפטו - ונתפס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בעתירה נטען כי החוק פוגע פגיעה קשה בזכויות חוקתיות לרבות הזכות לקניין, חופש העיסוק ועקרון השוויון. הזכות לקניין, המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפגעת לדברי העותרים משום שהחוק כופה חלוקה או מיסוי על נכסים שכבר מוסו בעבר, מה שיוצר מיסוי כפול בפועל. חופש העיסוק נפגע בכך שהחוק מתערב בהחלטות עסקיות לגיטימיות, כמו שמירת רווחים להשקעות עתידיות או כרית ביטחון. עקרון השוויון מופר, שכן החוק מתמקד בחברות קטנות בעוד גופים גדולים פטורים. לטענת העותרים, מדובר בחוק מורכב ותקדימי שנחקק בלוח זמנים קצר, ללא היוועצות מספקת וללא בחינה של השלכותיו הכלכליות ארוכות הטווח. השלכות אלה כוללות פגיעה בתחרותיות, בריחת הון לחו"ל, והפחתת תמריצים להקמת עסקים חדשים, כפי שמעידים דוחות כלכליים ממכון אהרן ומבנק ישראל.
